טיפים להורים לילדים קטנים לאור המצב הבטחוני

מאת: דרורית אמיתי-דרור

תרשו לי לתרום מספר טיפים להורים לילדים קטנים ולהורים לתינוקות. אני נתקלת (במיוחד בימים קשים אלה) בהרבה הורים שמרגישים חסרי אונים ואינם מצליחים למצוא את התשובות המתאימות להם שישרתו אותם טוב יותר בשעת משבר, בשעת לחץ, כשנודע על עוד פיגוע – או אם חס וחלילה יהיו עדים לארוע קשה או יפגעו בו. 
חשוב להדגיש שהשפעת מצבים כגון אלה שאנו חווים בימים אלה על תינוקות ופעוטות- גדולה מאד. לא נכון להניח שהתינוק איננו חווה את החוויה כי הוא "איננו מבין עדיין". אמנם המציאות עצמה איננה המשפיעה הישירה – אלא התיווך של ההורים -משום שדרכם חווה התינוק את העולם. נדמה שאין מבוגר שאיננו מגיב למצב הקשה (כולל אלה המדחיקים ומכחישים. גם אלה דרכי תגובה עם יתרונות וחסרונות משלהן) – והדרך בה מעבד ההורה או המבוגר-המטפל את התגובה של עצמו משפיעה מאד על הדרך שהתינוק או הילד הקטן מקבל את המסר והחוויה ומעבד אותה. 
פנה אלי זוג הורים כדי להתיעץ לגבי הדרך של חשיפה או אי חשיפה של ילדם הקטן (בן שנה) למציאות שבחוץ. זוהי שאלה קשה ואין תשובה אחת שנכונה לכל משפחה. 
מה שחשוב לקחת בחשבון הוא שהתינוק/ילד מרגיש וקולט את המסרים הישירים והגלויים – ועוד יותר את אלה הסמויים ש"מתרוצצים" אצל הוריו ובסביבתו בכלל. 
אין צורך לחשוף ילד קטן למידע מפורט שאיננו מוסיף לו יכולת להתארגן או להבין תהליך וכו´- אבל חשוב לא ליצור אווירת סוד והסתרות וחשוב לתת לילד תחושה של ביטחון שמשדרת "אנחנו המבוגרים ואנחנו לוקחים- כמו תמיד- אחריות עליך ועל שלומך. אנחנו נדאג שלא תהיה במקום של סכנה וכו´". חשוב מאד לשמור על שגרה מוכרת לילד – ככל שניתן. השיגרה מאפשרת ביטחון והישענות על המוכר.
אלה הם הכללים המשותפים שאני יכולה "לתרום" כעיצה מקצועית לכל ההורים. באשר לשאר: על כל הורה לנסות לבדוק את כוחותיו, לשאוב עזרה וכוחות ממקורות שזמינים לו (משפחה, חברים, יעוץ מקצועי, חומר כתוב, ידע…)ובמקביל- לאתר את הכוחות והצרכים של הילד שלו, מה מתאים לו על פי גילו, מה מתאים לו על פי התפתחותו האישית, מה מתאים לו על פי הטמפרמנט והמאפיינים האישיים והריגשיים שלו וכו´. חשוב גם לאתר מי מבני הזוג יכול להיות "יעיל" יותר עבור הילד בשעת לחץ קשה ולעשות חלוקת תפקידים חכמה.
חשוב גם לא להתבייש ולא לחשוש לפנות לעזרה מקצועית- אם מרגישים קושי גדול בתפקוד האישי או ההורי. 
ועוד דבר שאני מציעה לכולנו לעשות בעת כזו: לפקוח עיניים גם פנימה- אבל גם החוצה. אם אתם רואים חבר/ה, שכנים ואחרים שקשה להם מאד, שהתנהגותם עוברת שינוי קיצוני ומדאיג- תנו להם תחושה שהם יכולים לשוחח איתכם, דברו איתם, תנו תמיכה- ובמידת הצורך- הפנו אותם ליעוץ. ניתן לקבל יעוץ בלשכות רווחה, ב"נטל", בתחנות טיפות חלב (שיפנו לגורם המתאים), בקופת החולים ובמסגרת יעוץ פרטי. 
הלוואי ויהיו לכולנו ימים טובים יותר במהירה- בהם נוכל לשוב ולהתלבט בקשר לשאלות ההורות הרגילות, "המשעממות" והחשובות כל-כך.