הצבת גבולות להורי הגן

מאת: מיכל הרפז
יועצת לניהול חינוכי ופדגוגי לגני ילדים
050-8654540

הקדמה
בכל חברה אנושית קיימים חוקים שמארגנים את פעילויות האנשים, מגנים עליהם ודואגים לרווחתם. החוקים והגבולות הראשוניים בהם נתקל הילד הינם אלה אשר מציבים עבורו הוריו. גבולות ברורים ועקביים, יוצרים לילד הרגשת ביטחון התורמת להתפתחותו הבריאה ומעבירים לו מסר כי הוריו דואגים לו וניתן לסמוך עליהם .
נקודת המוצא של המאמר היא, שהדבר נכון גם לגבי מערכת היחסים בין הורי הגן למנהלת הגן. ככל שמנהלות הגן תטבנה להציב גבולות להורים, כך כולם יצאו נשכרים (גישת ה win win) – הילד, ההורה והגן.

נקודה נוספת היא כי ישנה הקבלה בין ההתנהגות הפסיכולוגית של הילד לבין ההתנהגות הפסיכולוגית של ההורה, קיימים דפוסי התנהגות דומים בין הילד להורה, גם בנושא הצבת גבולות. הפועל היוצא מכך הוא שלשניהם ישנם צרכים דומים.
לדוגמא: בגיל הינקות התינוק הוא מאד id(פרויד), הוא רוצה הכול כאן ועכשיו, יש לו קושי בדחיית סיפוקים, יש לו סף תסכול נמוך – כך גם ההורה רוצה מענה כאן ועכשיו לצרכי ילדו, הוא נפגע מהר ומגיב אמוציונאלית מהר, הוא יכול לכעוס מהר מאד ולהגיב בתוקפנות, אך אם קבלת המענה לצרכיו – הוא נרגע.

בהמשך המאמר אציג רציונאל לטענות אלו, אדגים כיצד ניתן ליישמן ואמחיש את הצעדים הנובעים מכך.

מהו גבול ומהו חוק?

ראשית אציג מספר מושגים:
חוק- הוראה נוהל, התנהגות הקובעים מה מותר ומה אסור, דין שהוא חובה על הכול (מילון ספיר). החוק חל על כל הורי הגן ומי שמפר אותו נושא בתוצאות, לדוגמא: הורה איחר להביא את ילדו לגן, הוא יצטרך להיפרד ממנו ליד הדלת של הגן ולא להיכנס. לכל כלל יש היגיון או ערך וניתן לאכוף אותו. לדוגמא: חוק- אין להביא ילד חולה לגן, הורה הרוצה לקבל אינפורמציה על ילדו, עליו להוא לקחת את הילד כ 10 דקות קודם לכן.
החוק חל על כולם.

גבול – קו המבדיל בין דבר לדבר, בין מקום למקום,בין ארץ לארץ, בין תקופה לתקופה, בין תחום לתחום, סוף קצה, נקודה או קו שאין להגיע אל מעבר להם (מילון ספיר). כלומר, כל מנהלת הגן,בהתאם לתפיסת עולמה, מציבה את הגבולות וקובעת אותם לכלל הורי הגן. לדוגמא: אסור להגיע אחרי 8:30 (כל מנהלת בוחרת מהי שעת הגג אצלה). ברגע שמנהלת הגן מציבה גבול להורה, ההורה מציב גבול לילדו והילד מצליח להגיע בזמן לגן. ההורה מפסיק להסביר ולתרץ מדוע הוא לא הצליח להגיע בשעה המיועדת: "אני עובד שעות רבות ולא רואה את בני, יש לי תינוק קטן ואני לא מספיקה להתארגן בבוקר" ועוד

המטרה היא שההורה יתאים את עצמו לילד ולצרכיו ולא שהילד יתאים את עצמו לצרכי ההורה. אם מנהלת הגן מחליטה לא להציב להורה גבולות אלא ולשדר את המסר שהאיחור הקבוע של ההורה הוא "לא משמעותי", בסופו של דבר, מי שנפגע הוא הילד – הוא מאחר ומתחיל את פעילויות הגן מאוחר יותר.

מהי הצבת גבולות להורים ? – זו היכולת של מנהלת הגן לקבוע ולהעמיד כללים וחוקים, להבהיר להורה מה מותר ומה אסור, לתת הוראות ולהטיל איסורים, בהתאם למדיניות של מנהלת הגן.

חשוב להציב גבולות באופן ממוקד ולא כללי מדי. אין לומר רק "לא", "אסור", "אני לא מסכים", אלא להסביר את כוונת האיסור, לתת רציונאל חינוכי. למשל: מנהלת הגן יכולה לבקש לא לשלוח עם הילד ממתקים. הרציונאל הוא כי "כל הילדים רוצים לקבל מבנך ממתקים, הוא מסרב, על רקע זה נוצרים עימותים שיכולים להיחסך". תוסיף ותאמר מנהלת הגן – "אם יש לך קושי עם ארוחת הבוקר, אנא פנה אלי ונראה איך נוכל לתת לך ולילדך את המענה המקסימאלי שכולם יהיו שבעיי רצון".

למה הצבת גבולות חשובה להורה?

חשוב לספק להורה הרגשת ביטחון, הרגשה שיש לו על מי לסמוך. כאשר מחליטים להציב גבולות בפני ההורה חשוב לעשות זאת באופן חד משמעי, בעקביות ובהחלטיות. חשוב שמנהלת הגן המציבה גבולות תרגיש בטוחה בצדקת דרכה, כיוון שההורים יבדקו את מידת ההחלטיות שלה. אם מנהלת הגן אינה עקבית, יעבור להורה מסר כפול וסותר, ההורה ירגיש מבולבל ולא ידע איך לנהוג, לכן חשוב מאוד לשמור על גבולות ברורים ועיקביים ולהתמיד בהם. על מנהלת הגן להסביר את השיקולים החינוכיים העומדים בבסיס ההחלטה ולהתמיד ביישומה בכל עת.

למה הצבת גבולות חשובה גם למנהלת הגן?

כשהגבולות אינם ברורים וכשיש ויכוח על כל עניין, מנהלות רבות מבזבזות אנרגיות נפשיות רבות ופעולתן אינה יעילה. כאשר ההורים אינם מכבדים את מרחב הפעולה של מנהלת הגן, מבחינה פיזית וריגשית, הם מתישים אותה, הופכים אותה לפחות ממוקדת ופחות החלטית. מנהלת הגן זקוקה גם לכיבוד צרכיה האישיים, למען התפתחותה האישית ולמען תפקודה התקין כמנהלת. למשל: הגעת הילד בזמן וללא ויכוחים, חיונית להמשך היום התקין של ההורה והילד, אך גם לשלוות מנהלת הגן.
מדוע קשה כיום למנהלת הגן להציב גבולות להורים ?

גם כאשר מנהלת הגן מבינה את חשיבות הצבת הגבולות להורים, היא מתקשה מאוד לעשות זאת. מנהלת הגן מתקשה להיות ה"איש הרע" – המונע מההורה לפעול עפ"י נוחיותו בלבד. מהן הסיבות לכך שדווקא בתקופתנו קשה יותר למנהלת הגן להתעמת עם ההורה ולומר לו "לא"?

* שכר לימוד – בגנים הפרטיים הורים משלמים את שכר הלימוד לילדיהם, סיבה זו גורמת למנהלות הגן לחשוב כי אם הן לא תאפשרנה להורה לקבל את מבוקשו – ההורה יעזוב. מספרת מנהלת: "אני מודעת לצורך לשים גבולות להורה, אך כשהוא מתחיל לדרוש ולכעוס ורוצה להכניס את ילדו לגן ולשהות גם אם התחיל מפגש הבוקר, אני מתקשה להציב את הגבול. אני חשה שהוא הלקוח ואני צריכה לאפשר לו אחרת הוא לא ירשם אלי".

*חוסר ביטחון – רוב מנהלות הגן לא למדו תפקיד זה בצורה פורמאלית, הן לא קיבלו ידע מקצועי מהם הצרכים של ההורים, הן מאד רוצות להשביע את רצונם של ההורים, אך לא יודעות כיצד. כתוצאה מכך הן חוששות שההורה יעזוב אותן, וכך, שלא במודע, הן מרצות את ההורה ולא עונות על צרכיו. מצב זה יוצר מנהלת מתוסכלת והורה שאינו שבע רצון.

*החשש לפגוע בהורה – בחברה שמקדשת את זכויות הילד ואת צרכיו, הורים חוששים לשים גבולות לילד מחשש שידכאו את התפתחותו הטבעית. הם חוששים שמא הגבולות שיציבו לו יגרמו לו סבל מיותר, שמא ירגיש שאין מקבלים אותו כמו שהוא.

*חוסר ידע בהתפתחות ההורית – ההכרה בנחיצות הצבת הגבולות מתפתחת אצל ההורים במהלך השנים. מנהלות גן וגננות שחסרות הבנה חינוכית לצרכים הפסיכולוגיים של ההורים, לא ידעו להעמיד גבולות בצורה יעילה. כך למשל, חלקן עלולות להעמיד גבולות נוקשים מדי לסירבו של ההורה להגיע בבוקר בזמן מצד אחד, וחלקן האחר עלולות שלא להציב כלל גבולות, מתוך הנחה מוטעית ש"זה לא נורא ואין לי מה לעשות מולו".

* קושיים בהפעלת סמכות – יש מנהלות המתקשות להתמודד במצבי עימות בכלל ולא רק עם ההורים. הן מפרשות בטעות עמידה על הזכויות וביטוי צרכים אישיים כמעשה תוקפנות הרסני.

מה הטעויות הנפוצות של מנהלות גן/גננות בהצבת גבולות?

קשיים אלה ואחרים של מנהלות גן/גננות בהצבת גבולות להוריהם, גורמים לכך, שגננות עלולות לטעות בשתי טעויות קיצוניות נפוצות: הן עלולות לוותר על הצבת גבולות ולהסתפק בגבולות מעטים מדי, או שהן עלולות להציב גבולות מוגזמים ונוקשים.

1. מוותרות על הצבת גבולות או מסתפקים בגבולות מועטים מדי
למשל, כאשר ההורה מסרב להחליף לילדו ספר עם תיק ספר הגננות משתדלות לא להלחיץ אותו ואומרות לעצמן: "לא נורא, שיבוא ללא תיק לספר, מה כבר יקרה לספר".

2. מציבות גבולות מוגזמים ונוקשים
למשל, בדוגמה של ההורה שמסרב לקבל כי בנו שובץ בכיתה של הצעירים בגן מנהלת הגן עשויה להציב גבול נוקשה, לבקר את ההורה ולהדגיש כי זוהי ההחלטה. מה שנראה כגבולות חזקים נובע פעמים רבות מקשיים ומחוסר ביטחון. פעמים רבות דווקא כשאנחנו לא בטוחים בעצמנו וחוששים, אנו נוטים להיות קשוחים יותר, נוקשים יותר וגמישים פחות. בכל מקרה, גבולות מוגזמים יוצרים מרחק גדול מדי בין מנהלת הגן לבין ההורים, אינם מאפשרים ספונטאניות, יוצרים הסתגרות מצד ההורה או מובילים למלחמה מתמדת ולמאבקי כוחות מתישים והרסניים.

אומרת מנהלת הגן : "למדתי איפה להתעקש ואיפה לא. הבנתי שכאשר אני מתעקשת כל הזמן, בסוף הם ינצחו. הגדרתי לעצמי מחדש מהם הקוים האדומים שלי עליהם אני לא מוכנה לוותר, למשל תשלומי שכר לימוד בזמן, עמידה על האני המאמין שלי. לעומת זאת, נושאים שבעבר התעקשתי כמו אם ההורה מגיע לקחת את בנו ב- 12:30 ולא ב- 13:00 עם כולם וכיו"ב, אני כבר לא מתעקשת".

3. מציבים גבולות לא ברורים ובצורה לא עקבית
כאשר מנהלות הגן מתקשות בהצבת גבולות, יש נטייה לצבור תסכולים ורק כאשר העניינים מחמירים בבחינת "הגיעו מים עד נפש" ו"ההורה עובר כל גבול!", הן פועלות בצורה אימפולסיבית ומציבות גבולות בחמת זעם. למשל, כאשר מנהלת הגן תוותר להורה פעמים רבות על כך שהוא מכפיש את שמו של הגן, אך בפעמים אחרות היא תגיב בהתפרצויות זעם קשות.

ההורה נבהל, מתבלבל, אינו מבין את הגבול, חווה את חולשת מנהלת הגן ותוהה לגבי ההמשך. מנהלת הגן נבהלת גם היא מעוצמת ההתפרצות, מנסה לפצות את ההורה ומבלבלת אותו על ידי כך עוד יותר. בהמשך היא תמנע שוב מהצבת הגבול, ותמשיך להפנים את תסכוליה עד ההתפרצות הבאה. כך נוצר תהליך מעגלי שלילי – מעגל מסלים, של הצבת גבולות לא ברורים ומבלבלים. דיאנה באומריינד (1995 Baumrind,) תיארה את תהליך ההתפרצות של מנהלות גן כלפי הורי הגן המתרחש דווקא אצל מנהלות ותרניות. הן צוברות תחושות כעס וחוסר אונים ואלה מובילות אותן בסופו של דבר להתפרצויות זעם קשות ומפחידות.

כיצד להציב גבולות בצורה יעילה יותר?
–  התמקדות המאמצים במטרה אחת וברורה –הצבת גבולות ברורים ועקביים החשובים והמשמעותיים בלבד. כשיש יותר מחוק אחד, יש לאבחן את החשוב ביותר ולהתמקד רק בו. הצבת מכלול של חוקים – עלול לגרום להתנגדות.

–  הוראות ברורות, בהירות הנאמרות בתקיפות ובהחלטיות – אין לומר : "רצוי שתבואו עד 8:30" אלא "אתם צריכים לבוא עד 8:30 אחרת…".

–  להגיב בעקביות ובשיטתיות אך ללא צעקות או עלבונות – יש להגיב בעקביות ובשיטתיות בכל פעם שההורה עובר את הגבול שהציבו לו. תגובה לא עקבית מבלבלת את ההורה ופוגעת בתהליך הפנמת הגבול .

–  להפגין נחישות – לעיתים הצבת גבולות כרוכה באי נעימות, כמו לבקש מההורה לחתום על חוזה בזמן שהוא בטוח כי זה מיותר ולא הכרחי. גם אם מנהלת הגן מרגישה כי היא משלמת מחיר רגשי מסוים – זה לטווח קצר בלבד. לטווח הארוך נחישות מנהלת הגן בהצבת הגבול תמנע חיכוכים וויכוחים עמו.

–  להסביר כדי להיות מובנים – חשוב ללוות את הגבול בהסבר הגיוני קצר-רציונאל. למשל, "אין לגמול את הילד עכשיו כי הוא עדיין לא בשל" ולהסביר למה, "אתם חייבים להגיע עד 8:30 כי….", ההסבר צריך להיות ברור ומוצג באופן רגוע ומכבד.

–  לאפשר מרחב בחירה – כאשר ניתן, יש להציב להורה אלטרנטיבות, כמו "אתה יכול להגיע או עד 16:00 וזה כרוך בתוספת של 10 ₪ או עד 17:00 וזה 20 ₪". המסר – אני מאד מכבדת את הדילמה שלך אבל אתה חייב להחליט מתי אתה רוצה להגיע.

–  עידוד באמצעות חיזוקים חיוביים – לשקף להורה את המעשים החיוביים שלו ולהימנע מהערות על מעשים שליליים. לדוגמא הורה שיוצא מהעבודה באמצע היום כדי לשוחח עם מנהלת הגן על בנו:אני מודה לכם שהגעתם בשעה 13:00 לשוחח על בנכם, אני יודעת שזה לא היה פשוט… השיקוף יכול להיות גם על מעשים קטנים הנראים חסרי משמעות . העצמת ההורה הוא תהליך לא פשוט, אך הכרחי לטובת מתן כלים רגשיים להתמודדות של ההורה עם ילדו.

–  להוות דוגמה אישית – זה תנאי הכרחי לכך שההורה יקיים גבולות אלו, לא ניתן לבקש מההורה להגיע בזמן לקחת את הילד ומאידך, לא לפתוח בבוקר את הגן בזמן.

–  לכבד את צרכיכם ואת צרכי ההורים – חשוב שמנהלת הגן תכבד את צרכיו של ההורה ואת צרכיה באותה מידה. למשל: אין לעבור בשתיקה על צעקות של ההורה כלפי מנהלת הגן, ניתן לאמור להורה – "אני מבינה שאתה כועס, אך בוא נשוחח בפעם אחרת כשנוכל לשוחח באופן רגוע ושקול".

–  להגיב בצורה שקולה – לעיתים, במקרים בהם מוצו כל הדרכים האחרות ללא הועיל, אין מנוס מהצבת גבולות. כדי שהמהלך יעזור ולא יזיק הוא צריך להינתן לאחר שיקול דעת יסודי ולא כתגובה אימפולסיבית במהלכה פורקת המנהלת את כעסה וזעמה.

–  הסכם בין מנהלת הגן וההורה – חשוב שההורה ידע מראש מהם גבולות ההתנהגות בגן. במחקרים נמצא שהשילוב בין ענישה לבין הסבר הוביל להפחתה ניכרת בהתנהגות תוקפנית של הורים (Larzelere, 2001).

–  רצוי שההורה יקבל אזהרה – לפני קבלת העונש כדי שיוכל להימנע ממנו: בפעם הבאה שתאחר לקחת את בנך עם תום יום הלימוד בגן תאלץ לשלם XXX ש"ח.
–  תוצאות טבעיות והגיוניות – חשוב שיהיה קשר בין תגובת מנהלת הגן למקרה. לדוגמא: לערוך הסכם אם ההורה, אם אתה מגיע עד מפגש הבוקר אתה יכול להיכנס עם ילדך לגן ואם לא התוצאה הטבעית תהיה פרידה ממנו בכניסה לגן. תגובה או עונש שרירותי, שאינו קשור למעשה שבעטיו הוא ניתן, יוצרים התמרמרות ולעיתים קרובות אינן משיגים את מטרתם.

–  תגובת כעס והבעת אי שביעות רצון – הורים זקוקים לאהדת מנהלת הגן ולהערכתה. לכן, כאשר מנהלת הגן מבטאת כעס ואי שביעות רצון ההורה חווה זאת כסוג של דחייה/ענישה. כשישנם חילוקי דעות בין ההורה למנהלת הגן ביחס לילד, חשוב להסביר להורה את הרציונאל החינוכי העומד סביב בקשת מנהלת הגן. לדוגמא: לא לכעוס על ההורה שחושב כי בתחילת השנה זהו הזמן הטוב ביותר לגמול את ילדו, אלא להסביר את הרציונאל בנושא מעברים וגמילה והשפעתם הפסיכולוגית על הילד.

–  לכבד את ההורה –חשוב במיוחד שגננות תקפדנה על שמירת כבודו של ההורה, כאשר הם מציבות לו גבולות. הצבת גבולות בצורה לא מכבדת, למשל תוך שימוש בהתבטאויות פוגעות יוצרת אנטגוניזם של ההורה כלפי המנהלת והגן. כל מנהלת הגן שרוצה לעבוד בשיתוף פעולה עם ההורה לטובת הילד חייבת לכבד את ההורה ולא לצאת נגדו. אם מנהלת הגן יוצאת נגדו יהיה ביניהם מאבקי כוח תמידיים וכולם יצאו נפסדים.

לסיכום: מאמר זה הציג את החשיבות של הצבת גבולות ברורים ועקביים ע"י מנהלת הגן בפניי ההורים, תוך ציון הקשיים העולים התהליך והתמקדות הרצויות, היעילות והמומלצות.