מאת: מיכל הרפז
שנת הלימודים החדשה – שוב כמו מעגל החיים, חוזרים להם חגי ישראל ועונות השנה ומאפשרים לאנשי החינוך להיצמד לתכנים מוגדרים המחייבים אותם כסוכני תרבות. ובו בזמן, כל אחד "מהשחקנים" בגן, אנשי חינוך, ילדים והורים מפגינים צרכים שונים.
הגננת מריחה את חגי תשרי בפתח, הרימון, הדבש והתפוח, שופרות, תפילות, ארבעת המינים, סוכות ושמחה רבה ומרובה..
בין היום הראשון לגן ועד לערב חג של ראש השנה, הזמן כל כך קצר "והמלאכה כה מרובה", יש כל כך הרבה מה ללמד, שפע של רעיונות מתרוצצים בראשה של הגננת ובכך מעצימים את הצורך "להספיק" ללמד כמה שיותר שהרי ככל שתספיק יותר, כך תחוש משמעותית יותר.
ולגן, בתחילת השנה, מגיעים הילדים עם היכולת להיחשף לכל כך הרבה תכנים, גירויים וחוויות אולם על מנת להיות פנויים ללמידה, להתנסות, לחקירה ולחוויה, הם זקוקים תחילה להסתגל לגן ולבנות מערכת יחסים של אמון וביטחון עם המטפלים החדשים בחייהם.
המצוקה עימה מגיעים הילדים לגן בתחילת שנה היא מאד אמיתית ומחייבת התייחסות מקצועית הכוללת: הבנה מלאה של המצוקה וסיבותיה, הכרות מעמיקה עם כל ילד בגן כאנדווידואל בעל קצב הסתגלות משלו והקדשת זמן ומשאבים משמעותיים לתהליך.