"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

אוהבים, אבל פחות – האם יש בכלל אהבה שווה של הורה לילדיו?"

מאת: נירית צוק

"הורים וילדים" אוקטובר 2008

"תגידי אמא", פניתי לאמי בשיחה אקראית, "את חושבת שהורה אוהב את ילדיו במידה שווה?"

"בטח", היא אמרה לי במהירות, "למה את שואלת?"

"אני מכינה כתבה", הסברתי לה, "והתחלתי לבדוק את השאלה האם יש בכלל אהבה שווה של הורה לילדיו?"

"ברור שיש", ענתה אמי וניכר בה שהיא מבוהלת מעצם הנושא, "הורה תמיד אוהב את ילדיו שווה בשווה".

"בסדר", רטנתי, "אולי זה מה שאומרים במשפחות פולניות, אבל אני מדברת איתך על מה שקורה במציאות. תחשבי, לדוגמה, על דודה גילה, הרי היה ברור שהיא מעדיפה את רן, הילד הקטן שלה, והיא אפילו אמרה את זה בכמה הזדמנויות".
הורה עלול לכעוס ללא הרף על ילד שמזכיר לו את החם או החמות, אם הוא בעל מראה או תכונות שאותן הורה אינו אוהב

אמא שלי, שלא כמנהגה, שתקה. ולאחר שביררתי אם היא עדיין על הקו, אמרה: "כן, היא אף פעם לא היתה חכמה גדולה. אבל תדעי לך שאפילו אם בטעות קורה כזה דבר, ומרגישים שאוהבים ילד אחד יותר מאשר את אחיו, אסור בשום פנים ואופן להודות בזה כי זה פתח להרבה בעיות".

"טוב, אז היום זה כבר לא ככה", עניתי, "וכמו שהיום מדברים על כך שכשתינוק נולד לא כל האמהות מתאהבות בו מיד, הרי שגם באהבה בין ילדים יכולים להיות הבדלים".

"באמת?", אמא שלי היתה המומה, "הדור שלך תמיד מנסה לשנות דברים, אבל הפעם אני בכלל לא בטוחה שזה צעד חכם…"
מיתרים שונים בלב

לאחר השיחה עם אמי התרוצצו במוחי מחשבות רבות.

האם יש באמת אהבה שווה לכל הילדים או שאולי אין בכלל דבר כזה? מה עושה הורה המגלה שאינו אוהב את ילדיו במידה שווה?

כיצד הוא מתמודד עם רגשי האשם ונקיפות המצפון? ומה הוא עושה בפועל?

האם הוא מודה בכך או מסתיר את זה?

וכיצד כל זה עלול להשפיע על הילדים האחרים במשפחה?

פזית בלציאנו-נגרין, יועצת זוגית ומשפחתית ויועצת חינוכית במרכז "קוביות" לגיל הרך ברמת גן, מסבירה כי השאלה האם יש אהבה שווה היא בעייתית מעיקרה. "בדור הקודם נושא חלוקת האהבה של הורים לילדיהם היה בבחינת טאבו", אומרת בלציאנו-נגרין. "זה היה נושא שהעדיפו להתעלם ממנו, והגישה הרווחת היתה שלא טבעי לאהוב ילד אחד יותר מאשר השני, ובוודאי לא נורמלי להודות בכך. אולם כיום, כאשר נושא ההורות הולך ומתפתח, הרי שאט אט הגישה משתנה".

ולפי הגישה החדשה, יותר ויותר מומחים טוענים כי אהבה שווה היא בעצם פנטזיה שההורה מפתח בקרבו. "השאיפה להעניק לכל ילדינו יחס שווה רחוקה מן המציאות", מסבירה בלציאנו-נגרין, "שהרי בין בני אדם נרקמים קשרים שונים בהתאם לצדדים באישיותם או בהתאם לתכונות האופי שלהם. ולכל אדם ישנן נטיות, העדפות ויכולות למצוא שפה משותפת או תחביב משותף עם אנשים מסוימים.

יש אנשים שקל לנו להתחבר אליהם וכאלה שאנו מתקשים לקבל, כאשר לכל אחד מהאנשים סביבנו אנו חולקים תשומת לב שונה. וכך בדיוק זה פועל גם עם ילדינו".

ולכן, נוכל לאהוב את כל ילדינו באותה עוצמת אהבה, אך סוג האהבה יהיה שונה.

"בנושא של אהבה קיימות כל הוורסיות", אומר דני עמית, פסיכולוג חינוכי ומרצה בכיר בבית הספר להורים של "מכון אדלר". "ישנה אהבה רומנטית, ישנה אהבה בין חברים ועוד, כאשר גם באהבת הורה לילדיו קיים מגוון. בעיקרון, כל ילד יוצר אצל ההורה רגשות שונים, ולכן עם כל ילד נוצר קשר שונה וייחודי. ילד אחד ייצור בלב ההורה גאווה, בעוד אחיו ייצור בלב ההורה הזדהות, ועוד. ולכן, חשוב להבין כי לאהבה יש גוונים רבים, וכל ילד יכול לפרוט על מיתרים שונים בליבנו".
שאלה של דמיון

הסיבות בשלן חש ההורה קרבה רבה יותר לילד אחד מאשר לאחיו הן רבות ומגוונות. יכול להיות מצב בו ההורה מאד אוהב בבסיס את ילדו, אבל בהתנהלות היומיומית בין השניים קיימת בעיה.

לעיתים תחושת קשר חזקה יותר לילד זה או אחר יכולה להיות מושפעת ממידת הדמיון שלו להורה עצמו. "הורה יכול להעדיף ילד הדומה לו במראה או בתכונות אופי מסוימות", אומרת בלציאנו-נגרין

זה גם יכול להיות ההפך: "לעיתים אחד הילדים עלול להעלות בהורה דברים שהוא כל כך התאמץ לשכוח בעצמו, כמו ביישנות, אגרסיביות, חוסר הסתגלות חברתית ועוד. ופתאום ההורה רואה בילד שלו, זה שהוא אמור הכי לאהוב, מראה שלו עצמו, וזה מעורר בו תגובות עוצמתיות. פעמים רבות הורים עומדים פשוט נבוכים מול ילדים שמציבים מולם מראה שהם התאמצו לשכוח, ושלא תמיד נוח להם לראות".

לעיתים סוג הקשר המתפתח עם הילד יכול להיות מושפע, ולו רק מהמראה החיצוני שלו. "סוג הקשר תלוי גם במראה הילד, ובשאלה האם הוא דומה למודלים שההורה אוהב או דומה למודלים שאינם מוערכים על ידי ההורה", אומר עמית. "לעיתים הילד יכול להידמות דווקא לאחד מבני הזוג. ובמצב כמו גירושין, לדוגמה, שבו עלולה להיווצר דחייה מבן הזוג, אזי ילד שדומה להורה במראה או בהתנהגות עלול ליצור חוויית דחייה מצד ההורה השני". "הורה עלול לכעוס ללא הרף על ילד שמזכיר לו את החם או החמות", אומרת בלציאנו-נגרין, "אם הוא בעל מראה או תכונות שאותן הורה אינו אוהב".

סוג הקשר בין ההורים לילדים תלוי גם במאפייני הילד. "ילד שנולד פג, לדוגמה", מסביר עמית, "ויש לו מאפיינים של ילדים שקשה לחבב מבחינה אסתטית עלול לעורר בהורה דחייה. בכי של פגים, לדוגמה, הוא בכי קשה וצורם. והמפגש הראשוני או האינטראקציה הראשונית של ההורה עם התינוק יכולה ליצור חוויות קשות".

לעיתים מושפע סוג הקשר מאופיו של הילד ומהתנהגותו: "ילדים שונים יוצרים מציאות שונה בשל אופיים והתנהגותם", אומרת בלציאנו-נגרין. "לעיתים יעדיף ההורה ילד שקט ורגוע ויתקשה להתמודד עם ילד אקטיבי ופעיל, או עם תינוק בעל נטייה לרגזנות היוצר סביבה שונה ותגובות שונות כלפיו. לעומתם, יש הורים שמעדיפים ילד מצליח וקשוב, המגשים משאלות מסוימות שאותן לא הצליח אותו הורה להגשים, ויש כאלה שיחושו בתחרות מתמדת עם אחד מילדם דווקא בשל העובדה הזו".

וזה בא לידי ביטוי בעיקר במקרים מוקצנים יותר: "הורה שחשובה לו הצלחה או סטטוס חברתי, ונולד לו ילד עם טמפרמנט קשה שסובל מבעיות כמו היפראקטיביות או בעיות קשב וריכוז", מסביר עמית, "עלול להרגיש כאילו הילד פגום ולחוש כלפיו דחייה. מצד שני, ילדים כאלה יכולים ליצור אצל הורים מסוימים דווקא תחושות הפוכות, כמו חמלה או רצון לגונן, ואז ההתקשרות תהיה חזקה יותר".

כמובן שגם להתנהלות היומיומית הקיימת בין ההורה לילד יש השפעה חזקה: "יכול להיות מצב בו ההורה מאד אוהב בבסיס את ילדו, אבל בהתנהלות היומיומית בין השניים קיימת בעיה", אומר עמית, "וזו יכולה להיות בעיית התאמה, חוסר הצבת גבולות ברורים, היווצרות משקעים או תקופה מסוימת שבה הילד פשוט מורד.

במקרים כאלה עלול להיווצר מצב שבו הילד מתנהג בצורה שמאוד מקשה על ההורה להתנהל מולו ומכעיסה אותו. וידוע שכעס הוא כמו שמן על פני הרגשות, ובמינון גבוה הוא מוחק את המגע עם הרגשות האחרים, וכשיש כעס קשה לחוש קירבה, חמלה או אהבה".

לעיתים תחושת הקֵרבה או תחושת חוסר הקִרבה היא בכלל תוצאה ישירה של סדר הלידה: "לילד הבכור יש משמעויות חזקות יותר מאשר לילדים שנולדים אחריו", אומר עמית, "הילד הבכור נושא עימו חידוש והתרגשות חזקה, ואם הוא עונה על ציפיות ההורים וממלא אותם גאווה, הרי שהם יחושו זאת בעצמה חזקה. מצד שני, אם היו חוויות שאינן טובות בגידול הילד הראשון או שהילד מאכזב ואינו עונה על ציפיות ההורים, הרי שזה יכול להפוך לרועץ מבחינת טיב הקשר שנוצר עימו".

"לעיתים הורה חש נוח יותר בגידול ילדו הצעיר", אומרת בלציאנו-נגרין, "ובעוד גידול ילדו הבכור לווה בחרדות, בשאיפות ובציפיות הרי כאשר הוא מגדל את ילדו הצעיר הוא כבר בשל יותר ומנוסה, ובאופן טבעי הילד מפתח אישיות שונה ונוגע בהורה בדרך אחרת".

 

משתנים בדרך לאהבה

"הקשר לילד גם מושפע ממשתנים שונים," מוסיף עמית, "ביניהם: גיל ההורים, האם הם בשלים לגידול ילד או עדיין לא, באיזה תקופה אישית רגשית הם נמצאים ועוד, וגם לאופי של ההורים.

ישנם הורים שניחנו באהבה אוטומטית, ועבורם עצם הידיעה שמדובר בילד שלהם מספיקה על מנת לשים משקפיים חיוביים בכל הקשור אליו. אבל לא לכולם יש את זה.

יש כאלה שדווקא מכיוון שמדובר בילד שלהם, הם יותר מקפידים ויותר ביקורתיים".
ברגע שההורה אינו מקבל את הילד כפי שהוא הרי זוהי אהבה שתלויה בדבר, שעלולה להשפיע מאוד על התפתחותו של הילד.

ובין היתר, זה תלוי גם במצב הזוגיות: "בבית שבו ישנן קואליציות משפחתיות הרי שתהיה לכך השפעה רבה על תחושת הקִרבה או הדחייה של ההורה לילד", אומר עמית, "ובמשפחה שבה יש סכסוכים ועימותים והילד מזוהה עם מחנה כלשהו הרי שזה עלול לפגוע באהבתו ובהערכתו של ההורה שנמצא במחנה השני".

גם נושא המגדר עלול להשפיע על סוג הקשר: "במשפחה שבה נולד בן זכר לאחר לידת ארבע בנות, או ההיפך", אומרת בלציאנו-נגרין, עשוי הילד/ה ליהנות מיחס מועדף". ועמית מציין: "הנושא של מגדר תלוי מאוד גם בחוויות ההורה ובניסיונו. כאשר מצד אחד יכולה להיווצר בו הזדהות על רקע ההזדהות על אותו מין, ומצד שני לעיתים דווקא קרבת יתר עלולה ליצור התרחקות. ואנו רואים שפעמים רבות קשר בין אם לבת הוא דווקא קשר קונפליקטואלי. לעיתים הסיבה לקִרבה או לריחוק מבן אותו המין או מבן המין השני תלויה בשאלה עד כמה חש ההורה נוח עם בני המין השני, ועד כמה הוא הצליח בעברו ליצור עימו קשרים טובים".

ישנם מצבים שבהם הנושא של גיל הילד הוא זה שמשפיע על העדפות ההורים: "ישנם הורים שהחיבור שלהם הוא חיבור קל יותר לגילאי ינקות", אומר עמית, "וזה יכול להיות חיבור מולד או חיבור שנלמד בהיסטוריה שלהם כילדים, חיבור שספגו במשפחה. ובמובן הזה מי שיש לו חיבה לגילאים צעירים יותר יש לו סיכוי רב יותר שתהיה לו אהבה ממבט ראשון. לעומת זאת, ישנם הורים שיש להם חיבור חזק יותר לגילאים המאוחרים, וקל להם יותר לחבור אליו ככל שהוא נהיה תקשורתי יותר". גם זה יכול להשתנות.

כפי שניתן לראות, הסיבות להעדפות ילד אחד על פני אחר הן מגוונות ושונות ותלויות במשתנים רבים. אבל כמעט בכל המקרים, כשהורים מודעים לכך הם נתקלים פעמים רבות בתחושות קשות כמו בהלה, חרדה ונקיפות מצפון.
יש לבלות עם הילד זמן איכות ולראות אותו במיטבו. ככל שמצליחים לאסוף חוויות טובות יותר, כך גדל הסיכוי לקשר חזק יותר.

"בעולם שבו תפיסת ההורות הרווחת מניחה כי על ההורים לחלק את האהבה שווה בשווה בין ילדיהם", אומרת בלציאנו-נגרין, "הורה החש העדפה לאחד הילדים מרגיש קושי להתמודד עם הנושא, ויש לו צורך לפצות את הילד האחר בדרכים שונות".

ואכן, כדי לכסות על תחושות אלו לעיתים מנסים ההורים להתמודד עם התופעה באמצעות ניסיון ליצור שוויוניות מלאה בין הילדים. בלציאנו-גרין טוענת כי דווקא השיטה הזאת מגבירה את הבעייתיות: "ילדים ניחנים באינסטינקטים מפותחים, וברגע שבו ההורים מנסים ליצור פיצוי הרי שהילד שם לב לכך ושואל עצמו מדוע מפצים אותי. והתשובה שלו תהיה שכנראה עושים לו דבר לא טוב".

ובעצם, בניסיון לתקן את המצב ולפצות את אחד הילדים יוצר ההורה תחרותיות בין האחים: "אם מנסים לשלוח פעוט בן שלוש וילד בגיל שמונה לישון באותה שעה כדי ליצור שוויון הרי שזה לא נכון", מסבירה בלציאנו-נגרין, "בדרך זו אנחנו בעצם יוצרים תחרותיות מיותרת שגורמת לקנאה".
פגיעה בדימוי העצמי

גם מתן לגיטימציה לכך שילד אחד מועדף על פני האחר היא דרך שרחוקה מלהוות פתרון הולם לסיטואציה. בלציאנו-נגרין טוענת כי ילדים שגדלו בבית בו הרגישו שאהבו אח אחד יותר מהם תמיד יחושו מקופחים. "המשפחה היא הגרעין", היא מסבירה, "וברגע שההורה אינו מקבל את הילד כפי שהוא הרי זוהי אהבה שתלויה בדבר, שעלולה להשפיע עד מאוד הן על התפתחותו של הילד והן על דימויו העצמי".

"במצב כזה הוא ייאלץ לשים על עצמו מסכה או להוכיח ללא הפסקה, במשך כל חייו, כי הוא בכל זאת שווה. וזה משהו שמנציח את עצמו. במקרה אחר הוא עלול לוותר ולהיכנס לאדישות גמורה. הוא עלול לומר לעצמו שבין כה וכה לא אוהבים אותו, ולכן הוא יכול למרוד ולהנציח את המקום הלא מוצלח באמצעות פיתוח אלימות, בעיות בבית הספר ועוד".

לעיתים הנושא של ילד מועדף עולה דווקא במקרים של ילדים בעלי צרכים מיוחדים או ילדים בעלי לקויות: "דווקא מהמקום הזה שהילד חלש ההורה מנסה להגן עליו ולהעצים אותו", מסבירה בלציאנו-נגרין, "ולכן הוא מנסה לתת לו פריבילגיות ולוותר לו. ורוב ההורים אינם מודעים לכך שהיחס הזה, מעבר לקנאה ולתחרותיות שהוא יוצר בין האחים, דווקא מחליש את הילד, כי הם מעבירים לו מסר שקשה לו, ושהוא לא כמו כולם".

מחזקים את הקשר

המומחים סבורים כי מודעות לנושא היא תחילתו של פתרון למצב שנוצר. "ראשית, חשוב להבין כי זוהי תופעה נורמלית, וספק אם נוכל להגיע ליחס של שוויון כלפי ילדינו", אומרת בלציאנו-נגרין. "חשוב להבין כי כל ילד הוא שונה ואחר ולכל אחד יש תחומי עניין אחרים וצרכים שונים. וככל שנחוש נוח יותר עם נטיות ליבנו כך יהיה לנו קל להתמודד מול הילדים. אין הכוונה לכך שצריך להפגין גילויי חיבה לילד אחד כן ולאחר לא, אבל אפשר לתת יחס, תשומת לב ואהבה לכל ילד בדרך המיוחדת לו ובהתאם לצרכיו וזה בסדר".

ועל מנת לחזק את הקשר עם אותו ילד שפחות קשורים אליו מומלץ קודם כל לעשות עבודה עצמית:

"חשוב לבדוק מה בעצם פוגם בקשר ומה באמת מפריע לנו בילד", אומרת בלציאנו-נגרין. "חשוב לברר איזה חלק בנו הוא מזכיר לנו, מדוע דווקא איתו אין לנו כימיה. כמו כן חשוב לנסות ולברר כיצד ניתן להתקרב גם לתכונות הפחות מועדפות עלינו, עם אלה שיותר קשה לנו להתחבר אליהן, לנסות ולמצוא נקודות משותפות עם הילד להתמקד בהן ופחות להישען על תוויות שהודבקו לו קודם. אם איננו מצליחים לעשות זאת לבד מומלץ לגשת לייעוץ מקצועי".

וכמו בכל קשר כדאי לעבוד על הקשר גם עם הילד עצמו: "חשוב ליצור תנאים של חיבה", אומר עמית. "וכמו בירח דבש בו התנאים אידיאלים וקל לאהוב אז חשוב ליצור תנאים כאלו גם עם הילד. נניח, לבלות עימו זמן איכות ולראות אותו במיטבו. וככל שמצליחים לאסוף חוויות טובות יותר כך גדל הסיכוי לקשר חזק יותר".

בנוסף, צריך לקחת בחשבון שמדובר בתהליך הדרגתי: "צריך סבלנות", אומר עמית, "והבנה כי ישנה אהבה שנבנית יחד עם בניית הקשר, וצריך להבין שהקשר בין הורה לילדו לא בנוי רק על דברים אוטומטיים אלא גם על דברים שנרכשים במהלך הזמן. ומי שלא חש מיד חיבור יכול לחוש אותו בהמשך, וזה קשר שיכול ללכת ולהשתבח עם השנים".

ובעיקר צריך לזכור כי בסופו של דבר מדובר בבחירה: "לפי הגישה הקוגניטיבית", מסביר עמית, "קיימת אפשרות לבחור כיצד מסתכלים על החיים ומה מרגישים. ואם אתה מאמץ את המשפט "מה שיוצא אני מרוצה", ואתה לומד לחפש ולראות דברים יפים – אז הבחירה בידך על מה להביט והיכן למקד את תשומת הלב. יש לכך השפעה חזקה מבחינה רגשית. אפשר לבחור לאהוב ילד ולראות אותו בצורה חיובית מעצם הידיעה שהוא שלי".

שיתוף ברשתות חברתיות:

כתוב/כתבי תגובה