מאת: לימור סימון
"הורים וילדים"
כולנו נתפסים מדי פעם באמירות כמו "אמא שלי תמיד אמרה לי שאני הכי טובה", או "אבא שלי אמר לי פעם שלעולם לא אצליח". המשפטים האלה, שכמו נצרבו בבשרנו לעולם ועד, הותירו בנו את חותמם, לטוב ולרע.
אנחנו יודעים להכיר תודה על האמירות המחזקות ונוטרים לעתים על אמירות מחלישות, ובינתיים, מבלי משים, נוטעים בילדינו, במילים שאנחנו אומרים להם, תחושות של ביטחון וגאווה, בושה ואכזבה.
כשהייתי קטנה נהגו הוריי לומר לי שאני הכי יפה והכי חכמה בעולם. בהתחלה זה היה נעים, כמובן, אבל עד מהרה הגיע המפגש עם המציאות: תמיד היו יפות וחכמות ממני, והישגיי בלימודים לא הצדיקו את הכתרים שקשרו לי הוריי. מהר מאוד הפכתי לפוטנציאל לא ממומש. במי האשם? האם במשפט התמים לכאורה שנועד להעניק לי ביטחון ודימוי עצמי חיובי?
זכורה לי מילדותי תחושה של בלבול, לעתים צורך להוכיח את עצמי כראויה לשבחים שהרעיפו עליי. כיום אני מסתכלת לאחור ותוהה אם היה עדיף לו חסכו ממני את החיזוקים הללו. האם ילדותי הייתה נראית אחרת? האם חיי היו שונים? עד כמה האמירות הללו משמעותיות בהכתבת עתידנו וגורלנו?
עבור חלקנו, ההשפעה רבה מאוד. יש לי חברה שעד היום סוחבת על גבה משפט שאמה נהגה לומר לה: "ממך לא יצא כלום, את בדיוק כמו דודה שלך". גם כיום, שנים לאחר שבגרה ועזבה את בית הוריה, היא שומעת את קולה של אמה מהדהד בראשה בכל פעם שהיא חווה כישלון או הצלחה. מאז ועד היום היא מתאמצת להוכיח שממנה כן יצא משהו. "אף פעם לא נהניתי מהדרך", היא אומרת בעצב, "כי הייתי כולי שקועה בהוכחת ההצלחה שלי".
לפני שאתם פותחים את הפה:
* נשמו עמוק וסיפרו עד עשר.
* זכרו: לא על כל דבר חייבים להגיב.
* השתדלו לומר משפטים מצמיחים, לא כאלה שיש בהם נימה של ביקורת והשוואה.
* נסו לברר עם עצמכם מה גורם לכם להרבות באמירת משפט כזה או אחר.
* הפחיתו כמה שניתן באמירות המהוות "גול עצמי" ומגשימות את עצמן.
כל אחד מאיתנו סוחב עימו משפטים כאלה, הורסים ובונים, ששמענו בילדותנו. יש שהצליחו להתנער, לאפסן את הזכרונות הקשים בפינה מרוחקת ולצעוד קדימה. יש שעדיין חשים שהפצע טרי ומדמם, מקדישים מאמצים להוכיח את עצמם, או נוהגים כמי שהפנימו לגמרי את המסרים הבעייתיים שניטעו בהם.
אלה וגם אלה משתדלים בכל כוחם לא לחזור על שגיאות העבר עם ילדיהם, מודעים יותר מהוריהם למשקל הרב שיש לכל מילה שנאמרת ולהשפעה העצומה שיש לה על עיצוב אישיותם.
"בינקות, ובכלל במהלך ההתפתחות, הילד חשוף בראש ובראשונה להתנהגות, לאמירות ולמסרים הגלויים והסמויים שהוא מקבל מעולם המבוגרים", אומרת ד"ר גילה מצליח-ליברמן, פסיכולוגית חינוכית קלינית. "כל אלה מותירים חותם על ההתפתחות הנפשית של הילד, על הדימוי העצמי שלו, הביטחון והעצמאות".
צידה לדרך במקום אבנים בתרמיל
ומה הסיכוי שלנו לשבור את הדפוס? להתחיל בדרך חדשה ולא להעביר לילדינו את המטענים שאנו נושאים מילדותנו? גילה הרן, מטפלת משפחתית וזוגית ומנהלת "ת.ל.מ" אשקלון, אומרת: "הרבה מאוד פעמים אנחנו מוצאים עצמנו משכפלים את הדברים שספגנו בילדותנו. האמירות בעיקר משתכללות עם השנים, זה מסוג הדברים שלא ייעלמו מהעולם. אבל חשוב להבטיח שהילדים ייקחו את הדברים כצידה לדרך ולא כאבנים בתרמיל".