"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

גני משחקים – קורס הכנה לחיים

מאת: יערה בשן חכם

גני משחקים – ייעוץ ותכנון
04-9998037 054-2490390
yaarahaham@gmail.com

המאמר מבוסס על עבודת המאסטר שנעשתה בטכניון, בהנחייתה של פרופ' רחל זבה, בנושא: "התאמת מתקני משחק לצרכים התפתחותיים של ילדים".

האם אתם מכירים את התחושה הזאת של להגיע לגן המשחקים, לשבת על הספסל, לצפות שהזאטוט שלכם בן ה-4 יעסיק את עצמו ואתם תנוחו קצת מעמל יומכם?
"אמא !!!" הקריאה שממהרת להגיע, "בואי!", ואת רואה את הילד שלך עומד על המתקן כשבכוונתו לרדת במוט הכבאים.
"עוד רגע חמוד, אני כבר באה, אל תנסה את זה בלעדי…"
ואת מנסה לדחות את ה"כבר" הזה ככל שאת יכולה, ומנסה להמשיך בשיחה עם שכנתך לספסל שנקטעה בדיוק כשהיא מספרת לך משהו מעניין, אבל הזאטוט לא מניח לך, והקריאה "אמא !!!" שוב מגיעה, אבל הפעם בטון מרוגז יותר, ועם רגל אחת כבר באוויר…

"בשביל מה הייתי צריכה לבוא לגן המשחקים? אין לי רגע מנוחה… כל הזמן הוא קורא לי… יכולתי לנוח בבית…"
"בשביל מה אני צריכה את הלחץ שהוא יפול משם… שילמד לרדת במוט כשהוא עם אבא שלו ולא איתי…"
"בשביל מה בכלל הוא צריך לרדת במוט, למה שלא ירד במגלשה?"

האם גם בראשכם עולות השאלות האלו ????

מה תפקידנו כהורים בגן משחקים? האם רק ללוות את הילד או גם להנחות, ללמד או לאתגר אותו?
מהי התרומה של גן המשחקים להתפתחות הילד? האם רק בתחום המוטורי או גם בתחומים נוספים?
מהן הסכנות בגן המשחקים? האם זה צו הגורל או שביכולתנו למנוע אותן?

על שאלות אלו ועוד אענה בכתבה זו.

גני המשחקים
גני המשחקים נועדו לתת תשובה לצורך של הילדים לשחק באוויר הפתוח, לנוע בחופשיות ולחוש בחדוות המשחק והתנועה במרחב. בעבר יכלו הילדים לצאת לבדם לגנים הציבוריים ולחורשות שנמצאו הרחק מעיני המבוגרים. היום הורים חוששים לתת לילדיהם לצאת, אפילו לרחוב ליד הבית, בשל חשש מאנשים זרים ומפני התנועה הסואנת. הילדים, לעיתים קרובות בעידוד הוריהם, נוטים להישאר בתוך הבית, לצפות יותר בטלויזיה ולשחק במחשב. הילדים כמעט אינם עוסקים בפעילות גופנית ונוטים לשבת מרבית הזמן. הצורך לגרום לילדים להשתתף בפעילויות גופניות קיים היום יותר מתמיד.

"הילדים פעם היו פעילים גם בלי מגרשי משחקים, הם רצו בחוץ כי לא היתה טלויזיה ולא היה מחשב, או טיפסו על עצים ועשו משהו שהיה בחוץ. אבל היום יש כל כך הרבה אטרקציות בתוך הבית. גן המשחקים מפעיל את כל הדינמיקה של הגוף שמאוד מאוד חשובה להם" (רות – אמא)

גני המשחקים הפזורים היום בכל שכונה מהווים מקום מוגדר למשחק של ילדים בגיל הצעיר. הפעילות של הילדים על מתקני המשחק תורמת להם בתחום המוטורי, החברתי, הרגשי והקוגניטיבי.

"הילד לומד לתרגל מיומנויות של מוטוריקה גסה, לתפוס, להיתלות, להתנדנד, לומד לנדנד את עצמו בגיל מסויים, מנסה לבד, הוא גם לומד דברים על עצמו, לומד לתקשר עם ילדים אחרים ועם מבוגרים אחרים, בקיצור, ממש שיעור פרטי בחינם" (ענת – אמא)

"הילד לומד להנות, להעסיק את עצמו, לומד עצמאות, לומד את היכולות שלו על עצמו, לומד מה הוא מסוגל לעשות, דברים כוחניים, דברים שכליים, קשרים חברתיים, כל הזמן הוא לומד, לומד על דברים שקורים בטבע, כלב, עץ שפרח, כל פעם משהו אחר" (קרן – אמא)

תרומה בתחום המוטורי
התנועה היא צורך ראשוני לאדם והיא דרושה לפעילותו במשך כל חייו כדי להתקיים, כדי להבין את סביבתו, כדי להסתגל אליה, כדי לשלוט בה וליצור קשר עם הזולת. התנועה מזוהה לא פעם עם סכנה, ולכן נוטים להגביל אותה מחשש שהילד ינזק.

פעילותו האקטיבית של הילד בגיל הרך מהווה גורם התפתחותי חשוב. הילד מחפש באופן אקטיבי גירויים שהוא זקוק להם להתפתחותו. יש לו צורך ראשוני לחקור ולבדוק את הסביבה ואת העצמים שבהם הוא נתקל, צורך זה מכונה "רעב לגירויים" . גני המשחקים מהווים סביבה המאפשרת לילדים לבצע פעולות תנועתיות רבות ומגוונות ובעזרת הכוונה והדרכה ניתן לאתגר את הילד ולספק לו גירויים נוספים.

"הילד עושה פעילויות של מוטוריקה, להתגלש עם הפנים למעלה, למטה, לטפס במדרגות, לזחול בתוך מנהרה" (גת – אמא)

תנועה מתבצעת בעולם תלת-מימדי כאשר נקודת ההתייחסות המרכזית בו היא הגוף. ידיעת הגוף והמודעות לו מהווים מרכיב חשוב בהתפתחות המוטורית והתפיסתית של הילד. ילד המודע היטב לגופו הוא בעל ידע והכרה אודות איברי גופו, מיקומם, אפשרויות התנועה של איבריו השונים, גבולות גופו ומגבלותיו התנועתיות. מודעות זו הולכת ומתפתחת במשך השנים כתוצאה מהתנסות פעילה של הגוף.

"הוא לומד להכיר את עצמו, לשלוט בגוף שלו, למה הוא מסוגל, שיווי משקל" (אמנון – אבא)
"לומד את היכולות שלו על עצמו, את המוגבלות שלו, את הכוחות שלו " (קרן – אמא)

דרך המשחק הילדים לומדים על ידי עשייה ולכן זה בלתי נמנע שהם יעשו גם טעויות ויקרו תאונות ופציעות.

"החיים מלאים סיכונים ואי אפשר להגיד שגן שעשועים מסוכן יותר מכל מקום אחר. גם הבית הוא מקום מסוכן, גם האוטו הוא מקום מסוכן. אף פעם לא הרגשתי שאני נמצאת במקום מסוכן. אני לא חווה את הגן השעשועים כמקום מסוכן" (הגר – אמא)

תחושת הסיכון חיונית במשחק, וילדים, באופן אינסטנקטיבי, מאתרים את המקומות הלא בטוחים אם הם לא מוצעים להם במקומות בטוחים. גדילה דורשת עשייה והתגברות על טעויות, וחוסר יכולת לקחת סיכונים בגיל הילדות, יכול לגרום לפחדנות ולחרדות בחיים המאוחרים.

תרומה בתחום החברתי
השאיפה להשתייך אינה שאיפה חברתית בלבד. כולם רוצים לחיות בחֶברה ולא כבודדים, וכל אחד רוצה לקחת חלק באותה חברה ולהזדהות איתה. ערכם של המשחקים רב במילוי השאיפה להשתייך, כי בעזרתם ניתן לארגן ילדים כדי לפתור בעיות שונות, כל משחק בקבוצה ועם קבוצה, מחזק בנו את ההרגשה שאנו "שייכים" .

"יש התחברויות של גן משחקים עם ילדים שאתה לא מזמין הביתה לשחק, עם גדולים וקטנים ממך, לומדים כישורים חברתיים"

גן המשחקים מהווה כר פורה ללמידת חוקי התנהגות ומיומנויות חברתיות, למידה זו היא תוצאה של נוכחות ילדים נוספים בסביבת הילד. הילד הנמצא מרבית מזמנו בגן הילדים, בבית הספר, בצהרון או בחוגים, נמצא למעשה רוב הזמן עם בני גילו ועם ילדים שהוא כבר מכיר, גן המשחקים הוא אולי המקום היחיד שבו נפגש הילד בחברה רב-גילאית, בחברה שבה משחקים זה לצד זה ילדים מוכרים וזרים, ילדים בעלי מיומנויות ויכולות שונות ובטווח גילאים רחב. הילד לומד לוותר, לעמוד בתור, לעזור, להתחשב, לקבל את השונה, הוא לומד לפעול בשיתוף פעולה, הוא לומד סבלנות וסובלנות כלפי ילדים אחרים, במהלך המשחק, יש לילדים הזדמנות לעריכת שיחות וויכוחים, לציות לחוקים ולקיום משחק הוגן, הזדמנות לקבלת החלטות, לעצמאות, לשיפוט, לגישור על פערים בגיל וביכולת של המשתתפים.

"הילד לומד להתאפק, כי אם משהו תפוס אז הוא לא יכול להשתמש בזה, הוא לומד להתחלק …" (סבינה – אמא)
"הילד לומד לתקשר חברתית עם ילדים אחרים לאו דוקא מאותה שכבת גיל, הוא לומד מיומנויות חברתיות של שימוש במתקנים לוותר, לתת, לקבל את תורו, לא לקבל את תורו, לעמוד בתור (אמנון – אבא)

נוכחות ילדים נוספים מהווה עבור הילד גירוי ויזואלי, הילד מתבונן בפעילות של הילדים, הוא לומד מהתבוננות זו כיצד לפעול, הוא מחקה אותם, ילדים בעלי יכולות גבוהות מהווים אתגר עבור הילד, יש לו רצון להעיז ולעשות כמותם.

התרומה בתחום הרגשי
פעילות מוטורית והתנהגות תנועתית המלוות בחוויות הצלחה משפיעות באופן חיובי על העיצוב של דימוי הגוף.

"ברגע שאתה מתנסה וזה מצליח, זה דבר שבונה את הביטחון העצמי שלך" (רות – אמא)
"הילד לומד מה הוא יכול ומה הוא לא יכול, במה הוא חזק ובמה הוא חלש, מה מפחיד אותו ומה לא מפחיד אותו, זה מאוד חשוב שילד ידע, הוא לומד אם יש לו אומץ לנסות טיפה עד הקצה או שהוא מעדיף שלא" (ענת – אמא)

הילד נדרש להסתגל ללא הרף לעולם המבוגרים שלעיתים אינו מובן לו. כשהילד משחק הוא אינו נדרש להסתגל למציאות המבוגרים אלא הוא יכול עכשיו לשנות את המציאות לפי דמיונו וצרכיו, כך הוא מטמיע את המציאות ולא מתאים את עצמו אליה.

סביבת גן המשחקים המכילה מתקנים, ספסלים, צמחיה ומסלעות, מהווה מקור למשחקי דמיון ולשיתוף פעולה, הסביבה מציעה את המסגרת ואת הבמה. העושר של האלמנטים הפיזיים והיחסים ביניהם מעוררים את הסקרנות ומעודדים אסוציאציות דמיוניות.

"מתקן טוב יכול להציע מעבר לפונקציה הספציפית שאותה ייעד המתכנן. מחבואים או תופסת, או כל מיני משחקי דמיון שהם ממציאים בינם לבין עצמם, נגיד שהם לוחמים או דמויות אחרות והם משתמשים במתקן כאילו יש בו חומה, או מבצר או מקום מחבוא לרעים, או לטובים, זה עולם המשחקים שלהם" (ענת – אמא)

הילד נעזר במשחק הדמיוני כדי להתמודד עם קונפליקטים פנימיים ולפרוק מתחים, חרדות ומניעים מודחקים, לשחרר רגשות אסורים שמציקים לו (כעס, תוקפנות, פחד, תסכול) ולהגיע לאיזון נפשי. כשילד משחזר מצב מפחיד הוא לומד להכיר מצב זה ולומד לשלוט בו, מה שמסייע לו להתמודד בעתיד עם מצב זהה.

"הילד לומד שהחיים קשים, שאם נופלים מקבלים מכה. אפשר ללמוד שם הכל כמעט, אפשר ללמוד התגברות על פחד" (הגר – אמא)
בעזרת הדמיון מתפתחת ביקורת המציאות. במשחק הילד עושה דברים שהוא יודע שבמציאות אסור לעשותם. דבר זה מפתח את חוש המציאות שלו, כלומר לומד להבדיל בין דמיון לבין מציאות, כפי שעולה בפתיח של חלק ממשחקי ה"כאילו": "בוא נגיד ש…", "בכאילו אני… ", כלומר החשיבה והדמיון מסייעים זה לזה וזקוקים זה לזה, והם מתפתחים במשחקי "כאילו" .

התרומה בתחום ההכרתי (קוגנטיבי)
ילדים זקוקים ללמידת הקשרים מרחביים כמו מעל/מתחת, בחוץ/בפנים, למעלה/למטה, ימין/שמאל, גבול של אברי הגוף, למידת יחסים, עומק, מרחקים, כיוונים, זמן, פתרון בעיות, הילדים צריכים גם לאמוד את הסיכון בקפיצה, הגעה ונפילה. כדי ללמוד זאת יש צורך במגוון של התנסויות מרחביות.
ההתמצאות במרחב מתפתחת עם הבנת היחסים הקיימים בין גוף האדם והעצמים במרחב. ככל שירבה הילד בהתנסות ביחסים, תתפתח התפיסה שלו והוא ילמד לנתח את מראה העיניים לשם התמצאות במרחב.

"הילד לומד להסתדר במרחב, להסתובב לבד בתוך התחום הזה, משהו שבבית הוא לא קיים כל כך" (גת – אמא)

משחק חופשי מהווה מעבדה שבה לומד הילד מיומנויות חדשות. הוא חוקר את סביבתו הקרובה, מתנסה, משתמש במתקן למטרה שונה ממה שנועד לו, מכיר את תכונות המתקנים ולומד להפעילם. כמו כן, הוא גם לומד לפתח יצירתיות, לפתור בעיות ולפתח את יכולותיו הלשוניות.

תפקיד ההורה בגן המשחקים
ההורה ממלא תפקיד מכריע בעיצוב סגנון חייהם של ילדיו, ומוטלת עליו אחריות רבה בנוגע לגן המשחקים: עליו לבחור גן משחקים המותאם ליכולותיו של הילד, להוביל אותו בדרך בטוחה לגן המשחקים, לוודא שהוא בוחר במתקנים המתאימים לגילו וליכולת שלו, להקנות לו חוקי התנהגות בחברה, להקנות לו נורמות התנהגות על המתקנים, ללמד אותו (במידת הצורך) כיצד לפעול על המתקנים, לעזור לו כשהוא מתקשה, לתת לו את הביטחון על ידי נוכחות, לתת לו את ההרגשה שיש לו למי לפנות בעת צרה, לאסור עליו לעשות מעשים מסוכנים (בעיני ההורה), למנוע ממנו להשתמש במתקנים לא בטיחותיים ועוד.
הורים רבים מגיעים לגן המשחקים אחרי יום עבודה ארוך, וכל רצונם הוא בקצת מנוחה. רובנו מעדיפים לשבת על הספסל ושהילדים יהיו עצמאיים ולא יזדקקו לנו.

"אם יש אפשרות אני יושבת על ספסל במקום שיהיה לי קשר עין לפחות חד צדדי שאני אראה אותו גם אם הוא לא רואה אותי וכל עוד הם לא קוראים, או מבקשים ממני או פונים אלי, אז זה בסדר לשבת ושהם ישחקו עם עצמם ויעסיקו את עצמם" (ענת – אמא)

יש הורים שהמשימה הזו גורמת להם לחששות רבים ולאחריות כבדה.

אני פוחד, אני חי בחרדה בסיסית, אני לא אוהב להיות שם, אני בתחושה שהמתקנים לא בטוחים מספיק ושאני כל הזמן צריך לשמור ושברגע האמת אני לא אספיק, אני לא יכול לרוץ למגלשה ממול ולתפוס ילד שעף ממנה, חלק מזה זה סתם חרדות וחלק מזה זה כי המתקנים הם לא פיקס (אמנון – אבא)

תפקידנו כהורים קשור באופן ישיר לסכנות בגני משחקים ויש בכוחנו להקטין באופן משמעותי את הסכנות והפגיעות בגני משחקים. על פי הנתונים של ארגון "בטרם", כ-40% מהתאונות בגני משחקים היו נמנעות על ידי השגחת הורים. על ההורים להדריך את הילד, מה מותר ומה אסור לעשות בגן המשחקים, כיצד לפעול על המתקנים (ירידה במוט כבאים, מתח…), ללמד את הילד היכן נמצאות הסכנות (נדנדות נעות, מקום ללא מעקה…), להשגיח עליו כשהוא לומד מיומנות חדשה, בעזרה פיזית או מילולית.

"ללמד זהירות, למשל איפה שאצלנו פתוח ואין מעקה, חשוב לתת להם את ההתנסות הזאת, להכיר ולגעת במקומות המסוכנים האלו, לא תמיד בבית או במרחב רגיל יש להם את זה, מה גם שאנחנו בדרך כלל די מגוננים ולא כל כך נותנים, אז שם יש את ההזדמנות הזאת" (רות – אמא)

לקיחת סיכונים
דרך המשחק הילדים לומדים על ידי עשייה, ולכן זה בלתי נמנע שהם יעשו גם טעויות ויקרו תאונות ופציעות. ילדים זקוקים לאתגרים וללקיחת סיכונים. סיכון חיוני למשחק יצירתי טוב. ילדים רוצים לקחת סיכונים מכיוון שזהו חלק בסיסי מהגדילה שלהם ויש לסיכון תפקיד חיוני בהתפתחות הילד. למעשה, כל פעילות יצירתית שאנחנו לוקחים על עצמנו – וזה לא משנה אם זו פעילות פיזית, חברתית או רגשית – מעורב בזה סיכון כלשהו. ילדים לומדים לאמוד, להעריך ולהסתדר עם סיכונים בזמן המשחק. היכולת להתמודד עם סיכון מתפתחת עם השנים, והיא קובעת את המידה שבה יתמלאו חיינו בעתיד.
אם ילדים לא ימצאו בגן משחקים ריגושים שהם מבקשים, הם ילכו למקום אחר.

סיכום
הביקור בגן המשחקים הינו חוויה מהנה להורים ולילדים ומאפשרת לנו לבלות זמן איכות איתם, להכיר את היכולות שלהם, להיחשף ליצירתיות שלהם, לאתגר אותם וליהנות יחד איתם.
גן המשחקים הוא מקום המאפשר הזדמנות לילדים לעסוק בפעילות מוטורית, בתיאום בין חושים ומוטוריקה, בהבנת המרחב, במודעות לגוף, במודעות לסכנות, בהתנסות בקבלת החלטות, ובמפגשים חברתיים ספונטניים, אך יחד עם זאת, גן המשחקים הינו מקום המועד לסכנות ולפציעות, שחלק ניכר מהן ניתן למנוע.

האוצר של גן המשחקים נמצא ממש מתחת לאף של כולנו, אפשר לתת לילדים הרבה יותר בהרבה פחות, הספר "האוצר שמתחת לנדנדה" מציג נקודת מבט אחרת על גני המשחקים, שרואה את המיומנויות ואת כישורי החיים שהילדים מפתחים תוך כדי משחק מהנה בגן המשחקים.

לפרטים ולרכישת הספר, לחצו על הקישור:

http://yaaraplayground.ravpage.co.il/TreasureLIST

 

שיתוף ברשתות חברתיות:

כתוב/כתבי תגובה