הדרך הנכונה לקריאה

THE RIGHT WAY TO READ
BARBARA KANTROWITZ PAT WINGERT
NEWSWEEK APRIL 29 2002

בימים עברו, לילדי גן טרום-חובה לא היו ענינים דחופים יותר מאשר ללמוד לשחק. מחקרים חדשים מראים שילדים אלה מפיקים תועלת מלימוד של מילים וצלילים.

כאשר אתה נכנס דרך הדלת הצבעונית לגן הילדים בצפון קליפורניה, אתה נכנס לעולם קסום, ליליפוטי, שבו ילדים בני שלוש וארבע שולטים ביקום.ליד שולחן המדע הם משתמשים בזכוכית מגדלת כדי לחקור ערימות של פרחים, קקטוסים וצדפות. באזור עבודות היצירה, הם מורחים כתמי צבע של אדום, כחוול וצהוב ישירות על השולחן, המתנקה בעזרת ספוגית לחה כאשר האמן הבא מתחיל לצייר. ישנם חבלים לטיפוס, המובילים לשתי פינות מחבוא מוגבהות: האחת מכוסה בשטיח ומלאה בספרים ובית בובות והשניה, עם רצפת פלסטיק שקופה, המאפשרת לילדים להביט בפעילויות המתרחשות מתחתם. על קירות הגן לא ניתן למצוא אותיות או מספרים שעלולים להפריע לילדים להתמקד במשחק. החוק היחידי בגן, אומרת המנהלת והמיסדת של הגן הוא שהשליטה היא בידי הילדים: "אני אומרת לכל הגננות:"תשכחו מגן חובה, מכיתה א' ומכיתה ב', עלינו להתמקד במקום שבו נמצאים הילדים ברגע זה".

נשמע כמו סביבת למידה אידילית לגן ילדים. נכון? לא לפי מספר הולך וגובר של מחקרים העוסקים בתחום. עד לאחרונה, הפילוסופיה של המנהלת שתוארה לעיל היתה המקובלת בגני הילדים ברחבי ארצות הברית ועדיין ישנם אנשי חינוך רבים המגינים בהתלהבות על הרעיון שעליהם לעזור לילדים להרגיש בטוחים וללמוד לשחק היטב עם ילדים אחרים ולא ללמוד לקרוא לכתוב ולחשב. אולם חוקרים אומרים עתה שהגישה הישנה מתעלמת מעדויות רבות המראות שילדי גן רבים זקוקים להדרכה ישירה בעקרונות הבסיסיים של האורינות- החומר שרובנו התחלנו ללמוד רק בכיתה א'- כיצד מילים נקבעות על הדף והצלילים הספציפיים והאותיות שהופכות למילים.

מחקר חדש בתחום המוח מראה שקריאה היא חלק מתהליך מורכב שהמתחיל עם דיבור תינוקי ושרבוט ומגיע לשיאו אצל ילד בעל אוצר מילים עשיר וידע על העולם. בעוד ישנם ילדים הרוכשים את מיומנויות האורינות שהם זקוקים להם באופן במהלך ההתנסויות היומיומיות שלהם, ילדים רבים אינם מצליחים לעשות זאת. בסיכון רב ביותר נמצאים ילדים ממשפחות עניות, שיש להם סיכוי כפול להתקשות בקריאה. אולם מחקרים הראו גם שגם 20% מהילדים ממשפחות ממעמד בינוני מתקשים בקריאה ושהתערבות מוקדמת עשויה להציל רבים מהם מחיים של נסיון מתמשך להשלים פערים.

בתחילת חודש זה, הוויכוח- בין המחנכים מהדור הישן החוששים שילדים ידחפו לקריאה לעומת מורים מהדור החדש החוששים שילדים אלה לא יקבלו את הדחיפה המתאימה – התחמם עוד יותר כאשר הנשיא ג'ורג' בוש הציג את תכניתו לחינוך קדם יסודי. בוש התייצב באופן ברור לצד המחנה התומך בקריאה מוקדמת כאשר הציע לאמן מחדש את כל 50,000 המורים של תכנית HEAD START בדרכים היעילות ביותר כדי לספק הדרכה ישירה לרכישת הא'-ב', צליל האותיות וכתיבה- אם על ידי קריאה מודרכת לילדים, על ידי חוויות כתיבה מוקדמות או על ידי פעילויות קבוצתיות מתאימות. הוא רוצה גם שארגון HEAD START ישתמש במבחן מפורט של יכולות טרום קריאה. הנשיא ביקש להקציב סכום אדיר של 45 מליון דולר למחקר על קריאה בגיל הגן. היועצת של בוש לעניני פנים, מרגרט ספלינגס, אומרת שאין צורך שמורי גן יחששו משנויים אלה:" איננו מתכוונים לשים ילדים בני שלוש ליד שולחן כתיבה" היא אומרת "אלא מדובר בכך שנעשה את הדברים בצורה הנכונה כבר מתחילת החיים. מדובר בשילוב התחום הרגשי-חברתי יחד עם הקוגניטיבי".

דברים אלה לא הרגיעו מורי גן רבים וגם לא את הארגון הלאומי של HEAD START שתקף בעוצמה את התכנית של בוש:" התפתחות של ילדים היא הרבה יותר מאשר רק קריאה" אומרת סנתיה קמינגס המנהלת של ארגון ההורים בע"מ שהיא תכנית של HEAD START בניו יורק. "אנו מדברים על ילדים הנכנסים לגן ועדיין אינם גמולים, שאינם יודעים לשבת כהלכה בכסא, שמתקשים להסתגל לסדר יום שיש להם חסרים שונים שישפיעו על השפה והדיבור שלהם. יש צורך לטפל בבעיות אלה". גישה הוליסטית זו עשויה לקבל תמיכה השבוע, כאשר הסנטור טד קנדי, התומך מזה שנים רבות בהד סטרט, יציג הצעה לחקיקה שתיצור מערכת כוללת של חינוך לגיל הרך, כשמוכנות לקריאה – הפוקוס המרכזי של תכנית בוש – היא רק מרכיב אחד במערכת כולה.

שני הצדדים בוויכוח זה מסכימים שילדים צעירים לומדים באופן הטוב ביותר כאשר חמשת חושיהם מעורבים בלמידה וכאשר מוריהם והוריהם מספקים להם דרכי התנסות כדי לשכלל ולשלוט במיומנויות השפה החשובות. מורים רבים חוששים שהפיכת לימוד הקריאה לראשון בחשיבותו פירושו יהיה "תרגול למוות" במקום התנסויות וחוויות שפתיות. "אני חוששת שלילדים לא תהיה ילדות" אומרת מנהלת הגן בקליפורניה. תומכים של מוכנות לקריאה מודים שאכן קיימת סכנה שרעיונות אלה ייושמו בצורה לא נכונה. אולם, הם טוענים שהכשרת המורים עשויה למנוע זאת והם מדגישים שבתוכניות המוכנות לקריאה היעילות ביותר אין "שעת קריאה, או לימוד של כל הכיתה כולה והמורה אינו עומד עם גיר בקדמת הכיתה". המטרה אינה שכל בני הארבע או החמש יוכלו לקדד אותיות, אם כי יהיו כמה שיוכלו לעשות זאת- אולם מה שעלינו לעשות הוא לחשוף את הילדים לעקרונות הבסיסיים. הילדים חושבים שהם רק נהנים כאשר הם משחקים במשחקי מילים עם קוביות, אם כי מוריהם יודעים שהדבר אינו כך.

במעון בפילדלפיה, כ-200 ילדים, רבים מהם ממשפחות שאינן דוברות אנגלית מבלים חלק ניכר מזמנם בפעילויות שמכוונות לפתח מיומנויות טרום קריאה. יש הרבה פזלים של א'-ב' כמו גם אזורי המיועדים לקריאה ולכתיבה והם מצוידים בספרים, בעפרונות, בצבעים ובנייר. ספרית בית הספר כוללת ספרי ילדים בשתי שפות, סינית ואנגלית, כי רבים מההורים הם מהגרים סינים. "אנו רוצים לעודד הורים לקרוא לילדיהם בכל שפה שהיא" אומרת המנהלת מרי גרהם.

בוקר אחד, בשבוע שעבר, מירנדה טאן שזה עתה מלאו לה 5 , עבדה עם מורתה נורמה בל בחוברת העבודה "ספר כתיבה פונולוגי". בעזרת החוברת היא מתאמנת במה שקרוי לעיתים קרובות "איות מומצא" כלומר כתיבת מילים כפי שהן נשמעות ולא כפי שהן נכתבות. תומכי המוכנות המוקדמת לקריאה אומרים שיהיה זה יותר מדויק לתאר תרגול זה כ"כתיבה פונטית", כדי להעביר את המסר שזהו תרגול בפונמיקה (הדרך בה אותיות מייצגות צלילים ולא תרגול באיות). הספר שאיתו עובדת מירנדה נקרא:" אחותי הגדולה" והעמוד הראשון מציג ציור של ילדה עם פנים כחולים, שערות וורודות ובגד חום. מתחת לציור, כתוב באופן פונטי "זו אחותי קלי". בל קוראת זאת למירנדה ומתחת לכיתוב הפונטי היא כותבת את המשפט באיותו הנכון.

תומכי המוכנות לקריאה טוענים שתרגול מפורט כזה הוא חשוב במיוחד עבור ילדים משכונות עניות מאוד הזוכים לחשיפה מעטה ביותר לספרים או לשפה עשירה. במחקר אחד, מצאו החוקרים שילדים עניים מתחילים את בית הספר עם אוצר מילים של כ- 10,000 מילים בהשוואה ל- 40,000 מילים אצל ילדים ממעמד בינוני. הנשיא בוש אמר שסטטיסטיקות כאלה עוררו אותו להגדיר את מטרות התכנית עבור ילדים עניים, במיוחד אלה המשתתפים בהד סטרט. כמושל טקסס, בוש ואשתו לאורה, התרשמו מההצלחה של התכנית למוכנות לקריאה במרכז הד סטרט בדאלאס. עד לפני שנים מעטות, יותר מרבע מהילדים שנכנסו לתכנית בגיל 4 השיגו השגים בתחום הנמוך ביותר של המבחן הארצי לילדי גן. יותר מדאיג מכך, לקבוצה זו היו ציונים עוד יותר נמוכים לאחר שנה בתכנית וזאת למרות תקצוב מיוחד מחברות כמו טקסס אינסטרומנטס שאיפשרה להם גישה לתכניות בריאות מעולות, שלעיתים קרובות מתוארות כגורם חשוב להצלחה בבית הספר.

מצב זה השתנה כאשר המרכז בטקסס אימץ תכנית לימודים (קוריקולום) שפותחה באוניברסיטה של טקסס. עכשיו כל אחד מהילדים עונד תג עם שמו – תזכורת וויזואלית ואישית של הקשר שלהם לעולם הדפוס שסביבם. המורים עובדים עם הילדים בקבוצות קטנות, מדברים על צלילים של מילים ושמות האותיות. הילדים מקבלים עידוד לדבר במשפטים, להשתמש במילים חדשות ולדבר באנגלית תקנית. כאשר הוצג הקוריקולום החדש, חלק מהמורים במרכז היו ספקנים. "לא האמנתי שהדבר יעבוד" אומרת אחת הגננות שעובדת במרכז למעלה מ-13 שנים. הדגש על אורינות היה ההיפך הגמור מכל ההכשרה בהתפתחות הילד שגננת זו עברה במשך השנים. אולם לדבריה תוצאות המבחנים הראו שהדבר עובד. בסיום כיתה ג' 55% מהילדים שהשתתפו גם בתכנית במרכז וגם למדו בבית ספר שבו הושם דגש חזק על לימוד הקריאה קראו ברמת הכיתה שלהם, זאת בהשוואה ל- 5% בקבוצת הביקורת.

ממצאים כאלה הם דרמטיים, אולם תומכים של קריאה מוקדמת טוענים שאימון לאורינות יכול לעבוד באותה מידה גם עבור ילדים שאינם עניים. חוקרים רבים מאמינים שניתן למנוע מצב שילדים ממעמד בינוני יוגדרו כלקויי למידה אם הם יקבלו עזרה מוקדמת בשפה ובהכרת האותיות. כבר עתה קיימת תמיכה ועידוד לאנשי חינוך בגיל הרך לקבל ייעוץ מקלינאיות תקשורת עבור ילדים שמתחילים לדבר מאוחר, כיון שבעיות שפה עשויות לבשר קשיים בקריאה. בעקבות הדוגמא של טקסס, מספר מדינות בארצות הברית שוקלות לערוך מבחני סינון לתלמידים בגילאי טרום-חובה וחובה כדי לאבחן סימנים מוקדמים של דיסלקציה כדי להתחיל מוקדם בטיפול. דבר זה עשוי לחסוך למדינות כסף רב ולאפשר מקורות תמיכה רבים יותר לילדים עם בעיות קשות בלמידה שאינן קלות לטיפול.

בעזרת הקוריקולום החדש ניתן לבנות פרויקטים בהם ניתן ללמד ילדים מיומנויות שונות. זהו הכיוון המרכזי במרכז ללימוד קדם-יסודי באילינוי. משימה אופינית עבור ילדים בני 3-5 היא מחקר על פיצה. הילדים מתחילים על ידי שאילת שאלות התלויות על קירות הכיתה. ממה עשוי הבצק? מהו המכשיר שבעזרתו מכניסים את הפיצה לתנור? האם יש דרכים נוספות להשיג פיצה חוץ מאשר בפיצריה? הם מקבלים תשובות על ידי ביקור בפיצריות ועל ידי הכנה של פיצות וקישוטן בכוחות עצמם. בתהליך זה הם מודדים את המרכיבים, מסמנים את התקדמותם בטבלאות וכותבים על החויות שלהם. "אנחנו איננו מלמדים קריאה" אומרת מנהלת המרכז "אולם אנו מלמדים את מבשרי הקריאה על ידי עידוד הילדים להבין שדברים שאנו מציירים וכותבים עליהם יכולים לשמש ככלי חשוב לתקשורת".

המאבק בין מה טוב עבור מכיני הפיצה ועבור הצובעים בצבעי אצבעות לא ייפתר בקרוב. אולם שינוי משמעותי נראה בלתי נמנע. אפילו מנהלת הגן בצפון קליפורניה מחפשת תמיד דרכים יצירתיות לשימוש בשפה. בוקר אחד בשבוע שעבר היא ניגנה באורגן החשמלי באזור המשחק של הילדים, כשהילדים מקפצים מסביב ומחברים את הפזמונים בעצמם. אחר כך היא קראה להם סיפור, שהביאה אחת האמהות, ללא סיום ברור. היא עודדה את הילדים להסיק את המסקנות בעצמם. האם המכשפה תאכל את הזאב לארוחת הבוקר או רק תעשה ממנו קציצה? כרגיל, לא היו תשובות קלות.