"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

אמפתיה, הבעת רגשות והתנהגות פרו-חברתית

ROBERTS, W. & STRAYER, J. (1996). EMPATHY, EMOTIONAL EXPRESSIVENESS, AND PROSOCIAL BEHAVIOR. CHILD DEVELOPMENT, 67, PP. 449-470.

תקציר
הקשרים שבין הבעת רגשות, אמפתיה והתנהגות פרו-חברתית חשובים הן מבחינה תאורטית והן מבחינה מעשית. במחקר זה הוערכו שלושת התחומים הללו אצל 73 ילדים ב- 3 קבוצות גיל: 5, 9 ו- 13 ע"י מדידה של תגובות מילוליות והבעות פנים לסרטי וידאו מעוררי תגובה וכן ע"י דרוג של החברים הטובים ביותר, הורים ומורים. כמו-כן התקבלו מדדים לתובנה רגשית וקבלת תפקיד (role taking) . התנהגויות פרו-חברתיות הוערכו ב- 3 מטלות במעבדה ודורגו ע"י חברים טובים, הורים ומורים.

בהתאם לציפיות התוצאות הראו שהבעת רגשות , תובנה רגשית וקבלת תפקיד ניבאו במדויק אמפתיה חבויה. אמפתיה של בנים, בתורה, ניבאה באופן חזק התנהגות פרו-חברתית. בניגוד לכך אמפתיה של בנות היתה קשורה להתנהגויות פרו-חברתיות עם חברים אבל לא לשיתוף פעולה עם עמיתים.

הקשרים בין הבעת רגשות, אמפטיה והתנהגות פרו-חברתית חשובים הן מסיבות תיאורטיות והן מסיבות מעשיות. בגלל מורכבותן מצאנו שיהיה יעיל לשרטט קשרים אלה בדיאגרמות.

מודל תיאורטי
בתארנו את המודל המוצע בתרשים מס' 1 יהיה זה אך נכון לדחות את הדיון בשינויים הקשורים בגיל עד אשר נגדיר ונדון בתחום הראיוני האחר בו הוא קשור. נפנה כעת לראשון מביניהם, הבעת רגשות, עוצמת ההתנסות והצגת רגשות.

ביטוי רגשי

גיל ———–> תובנה ———-> אמפטיה ——-> התנהגות פרו חברתית
|
|
לקיחת תפקיד

הבעה רגשית

הבעה רגשית והקשר שלה לאמפטיה והתנהגות מרכיבים מערך מורכב של תופעות, שחקירתן מאופינת על ידי תיאוריות מגוונות ונתונים דו-משמעיים. הבחנה בסיסית אחת בתחום זה קשורה לסוג הרגש אותו מביעים. בהמשך לאחרים (לדוגמא BOWLBY1982 LAZARUS 1991 ), נצא מנקודת ההנחה שרגש חיובי מלווה בדרך כלל בהתנהגות המתאימה לנסיבות ומשקפת את הערכת האדם שהדברים מתנהלים כשורה. לעומת זאת, רגשות שליליים (פחד, עצב, כעס) קשורים לעיתים קרובות לתגובות התנהגותיות שאינן אופטימליות ומשקפות הערכה שדברים אינם מתנהלים כהלכה. רוברטס 1984,1995 ורוברטס וסטרייר 1987, בדומה לחוקרים אחרים, דנו במספר תהליכים בהם רמות גבוהות של רגשות שליליים יכולים לשבש התנהגות, תגובות אמפטיות והתנהגות פרו-חברתית (לדוגמא, BATSONý FULTZ & SCHOENRADE 1987 EISENBERG ET AL 1989 ).

מנקודת מבט פונקציונלית רגשות שליליים בעצמם צריכים להיות מובחנים. עצב, פחד וכעס נתונים לחוקי היצג שונים בהתאם לביטוי שלהם, כשהם תלויים בהקשר החברתי כמו גם במין ובגיל הנבדק המציג את הרגשות.BRODY 1985 LEWIS & MICHALSON 1983 SAARNI 1979 ).

אצל בנות, לדוגמא, לבטא עצב יכול להיות 'הולם' בעיני אחרים ובעיניהן, בעוד לבטא כעס יכול להיות 'לא הולם'. מכיון שייתכן שהדירוג שייתנו ילדים, הורים ומורים לביטוי רגשות בחיי היומיום יושפע מחוקים סמויים, ניקוד גבוה לביטוי באמצעים אלה ישקף ביטוי 'בלתי הולם' יותר מאשר רצון חזק או נכונות של הילד לתקשר ברמה הרגשית.

סיבה אחרת להבחנה בין רגשות שליליים היא שהתוצאה שלהם מכוונת להבחין (CAMPOS CAMPOS & BARETT 1989 ). בניגוד לעצב או פחד לדוגמא, כעס מתון בעל עוצמה או מתמשך מכוון להפריע או לנתק יחסים חברתיים ( בולבי 1982 ). ברור גם כי כעס הוא בדרך כלל לא בר תחרות עם תגובה אמפטית והתנהגות פרוחברתית (HOFFMAN1975 ).

התחשבויות אלה גרמו לנו לצפות במחקר זה לדפוסים אחרים של התאמות עבור אמצעים שונים של הבעת רגשות. מצד אחד המורים ההורים והדיווח העצמי העריכו בעיקר את ביטויי הכעס בגלל שניקוד גבוה בתחומים אלה משקף מקרים של כעס רב מאוד אנו מצפים שהם יראו התאמה שלילית עם אמפטיה. מצד שני, הרמות המתונות יחסית של קשרים רגשיים אותם אנו יכולים להפעיל באופן אתי במעבדה, והעובדה שהחומרים מעוררי התגובה שלנו מגרים עצב, פחד ואושר יותר מאשר כעס, מובילים אותנו לצפות שאמצעים אלה של ביטוי יראו קורלציה חיובית עם אמפטיה. רמות נמוכות של ביטוי יצביעו על חוסר קשר או שליטת יתר ברגשות. או במקרה אחר, יהיו קשורים ברמות נמוכות יותר של אמפטיה. ביטוי יתר ( שהינו ממותן בהשוואה לביטוי הרגשי החזק יותר אותו אנו פוגשים בחיים מחוץ למעבדה) ייתן תוצאות של אמפטיה גדולה יותר.

ציפיות מנוגדות אלה יכולות להתאחד על ידי ראיית היחסים בין ביטויים רגשיים והתנהגות כמו פונקציית *. כשהתבטאות עולה מרמות נמוכות, זה מצביע על מעורבות גוברת עם המצב שבו מתנסה האדם, ולפיכך, גוברת האפשרות של תגובה רגשית ופרו-חברתית. מצד שני, רמות גבוהות של התבטאות מפריעות לתגובות רגשיות ופרו-חברתיות מכיון שהן מביעות התמקדות באדם עצמו (לדוגמא, מצוקה אישית) או תנועה נגד האחר (במקרה של כעס). לפיכך, ברמות ממוצעות של ביטוי רגשי, תגובות אמפטיות אשר מעורב בהן שיווי משקל בין נסיון רגשי של האחד ונסיון כזה של השני, תהיינה מקסימליות (STRAYER1987 ). לפיכך, רמות ממוצעות של מעורבות רגשית מניעות התערבות זו בזמן שאינן חזקות מספיק כדי להפריע לתוכניות ההתנהגות ולביצוען. (ROBERTS 1984 ROBERTS & STRAYER1987 ).

כשאנו מעריכים הבעת רגשות אנו מסתכלים מנקודת מבט המשווה תהליכים רגשיים וקוגניטיביים אשר להם יהיה הנבדק מודע או לא מודע באופן יחסי (B(LBY 1982 LEWIS & MICHALSON 1983 ). מסיבות אלה הערכנו במחקר הנוכחי אמפטיה וביטויים רגשיים באמצעות הבעות פנים כמו גם באמצעים מילוליים וכללנו מדדים של תובנה רגשית (לדוגמא דיווחי ילדים על מודעות למצבם הרגשי כפי שמשתקף בהבעות פניהם).

תובנה רגשית ולקיחת תפקיד
במודל המוצג בתרשים מס' 1 תרמו לאמפטיה שני גורמים: הכרת הילדים ברגשותיהם (תובנה רגשית) ויכולתם לקבל תפקיד. התבטאות רגשית ותובנה רגשית מחלקים ביניהם מספר גורמים סיבתיים. ילדים החווים לחצי חיברות דואגים לשליטה ולאופן הצגת רגשותיהם. לחצים אלה עשויים להשפיע על הדרך בה הם מבינים את התנסויותיהם הרגשיות. לדוגמא, נפוץ כי חוקרים החוקרים ביטויים מילוליים והבעות פנים של אמפטיה ימצאו רמות נמוכות יחסית של הקבלה בין הבעות פנים המבטאות רגשות אצל ילדים והרגשות שזה מסמל עבורם (CHISHOLM & STRAYER 1995 EISENBERG ET AL 1989 ), יחד עם תגובות מילוליות מסוימות הקשורות למין הנבדק (בנות מדווחות יותר מבנים על פחד ועצב, בנים מדווחים יותר מבנות על כעס). באופן עקבי יחד עם נקודת המבט עליה מגינים LEWIS & MICHALSON1983 SCHACHTER & SINGER 1962 אנו לוקחים בחשבון כי זו דוגמא לפירוש המבוסס על דעה קדומה של מרכיב מילולי של תגובה רגשית.

הכחשה או חוסר הדמיה (DISSIMULATION) הוא עיוות נוסף של התגובה הרגשית של האדם. בדומה להבדלים תלויי-מין, במדידות של הבעות פנים והמללה של רגשות, ניתן להתייחס גם להכחשה כקשורה ללחץ חברתי (BLANCK ET AL 1981 LEWIS & MICHALSON 1983 ).

בהקשר לתהליכים במעבדה שלנו הערכת ביטויים רגשיים ואמפטיה יכולנו לצפות בשני אספקטים של תובנה רגשית מתוך השלושה שציינו זה עתה. הכרה מדויקת של היחיד בנסיונו בביטוי רגשותיו משתקפת במדדים שלנו בפער שבין הבעות פנים לבין המללה רגשית. הכחשה או חוסר דמיון משתקפים בהבעות פנים של עצב, כעס או פחד בצמוד לביטוי מילולי של הרגשת אושר או חוסר רגש. (חוסר הדמיה רומז על יתר רגישות של ביטוי רגשי מאשר הכחשה, אבל הבחנה זו אינה חשובה כאן. בלי קשר לרמת המודעות, הרגש השלילי מוערך כלא מקובל באופן חברתי או אישי). לא ניסינו להעריך עיוות של ביטוי רגשי הקשור למין הנבדק. למרות שדפוסים כאלה קיימים בקבוצת הנבדקים, זיהוי של מקרים אינדיבידואליים נראים בעיתיים יותר מאשר ההכרה המדויקת. יותר מאשר ההכרה המדויקת וההכחשה משום ששיפוט כזה יהיה מבוסס בחלקו על מין הילדים ולא רק על התנהגותם הנצפית.

כפי שניתן לראות בתרשים מספר 1, אנו מצפים כי תובנה רגשית תשפיע על קבלת תפקיד ואמפתיה. דיוק בזיהוי רגשי ואי הכחשת רגשות צריכים להיות קשורים לקבלת תפקיד בגלל שהבנה טובה יותר של נסיונות רגשיים של הפרט עשויים לתרום להבנה טובה יותר של חוויות האחר. אנו מצפים שתובנה רגשית תהיה קשורה ישירות לאמפתיה כיוון שהופעת הכחשה מונעת תגובה רגשית. דיוק רב מצביע גם הוא על היסטוריה שבה אחרים נענו באופן חיובי לביטוי הרגשי של הילד. היסטוריה המובילה ליכולת לתגובות אמפטיות. (ZAHN-WAXLER ET AL. 1979).

היות והבנה טובה יותר של אחרים עשויה להגביר אמפטיה, אנחנו מצפים שקבלת תפקיד תתרום ישירות לאמפטיה. למרות שהבנה של הסכנה בה נמצא האחר (מבלי להיות מעורב באופן רגשי) צפוי שתוביל לסוג של עזרה או לתגובות של שיתוף, אנחנו הולכים בעקבות חוקרים אחרים (FESHBACH 1975 KREBS & RUSSELL 1981 ) המחזיקים בדיעה שלא ייתכן שקבלת תפקיד תגרום ישירות להתנהגות פרוחברתית. ליתר דיוק, כפי שהדגמנו בתרשים מס' 1 אנו מצפים כי קבלת תפקיד תוביל, באופן עקיף, להתנהגות פרו-חברתית מוגברת כיון שהיא מגבירה אמפטיה. (DAVIS ET AL 1987 HOFFMAN 1982 ).

אמפטיה והתנהגות פרו-חברתית
בניגוד לסימפטיה ומצוקה אישית, בולטת אמפטיה בשיתוף ברגשות והתמקדות מאוזנת בין האדם והאחר (STRAYER 1987 ). באופן כללי אנו מצפים כי הקשרים המוצגים בתרשים מס' 1 יהיו נכונים בין אם אמפטיה תמדד כרגש בפני עצמו (פשבך-ירו 1968) ובין אם היא תוערך ככוללת בתוכה מתווכים קוגניטיביים של רגשות (הופמן 1982 שטרייר 1993 ). הדבר יתאים גם במה שקשור להערכה עצמית של הענות רגשית של ילדים ואמפטיה (ברייאנט 1982 ). אנו בטוחים פחות עד כמה אחרים – חברים טובים, יכולים להעריך את האמפטיה של הילדים (בניגוד להתנהגות פרו חברתית ) אך אנו מצפים שגם במקרה זה יהיה הקשר דומה.

אנו מצפים שהקשרים בין אמפטיה להתנהגות פרו חברתית יהיו מאוד ברורים במיוחד במדדים מילוליים לאמפטיה (בניגוד לקנה מידה פיזיולוגי או של הבעות פנים) מכיון שהערכה מילולית משקפת יותר את ההערכה הקוגניטיבית, אשר מעורבת בתכנון ובביצוע התנהגות (בולבי 1982, קונלי וברונר 1974 מילר גלנטר ופריברם 1960 ).

כלומר, במידה שבה תגובות פרו-חברתיות מערבות הערכות (על פי דרישות הסיטואציה, על פי המקורות הזמינים מאחרים, מהמצב הרגשי של האני ושל האחר ותגובות אלטרנטיביות אחרות) וההחלטות (הבחירה וקיום התגובה) מעורבים תהליכים קוגניטיביים לגביהם יש לנו מודעות מסוימת.

כך, אנחנו מסכימים עם LEWIS& MICHALSON 1983 שהבנתנו את ההתנסויות הרגשיות שלנו (הנמדדות במדדים מילוליים) עשויות להיות חשובות יותר להתנהגות שלנו מאשר מרכיבים לא מילוליים של החויות הרגשיות (הנמדדות באמצעות הבעות פנים או מדדים פיזיולוגיים).

מסיבות אלה התמקדנו בתגובות מילוליות כשהערכנו אמפטיה במעבדה באמצעות דיווחים של ילדים, חברים טובים והורים. למרות זאת, הערכנו אמפטיה גם ברמה פחות קוגניטיבית בכך שכללנו מדדים של הבעות פנים אמפטיות בדומה לאלו שחוקרים אחרים השתמשו בהם (למשל, אייזנברג ושות' 1988,1994).

למרות שלא עשינו אבחנה בהתנהגות פרו-חברתית בתרשים מס' 1 כדי לעשותו פשוט יותר, מרבית המחקר מצביעה על כך כי המבנה הזה הוא רב מימדי. חוקרים מספר מצאו שההקשר וסוג המשיבים הם מאפיינים חשובים. לדוגמא, שטרייר, 1981 דיווחה כי ילדים צעירים אשר באופן טבעי התנהגו התנהגות פרו-חברתית שויכו לשתי קבוצות. אחת מכוונת לעמיתים, השניה למבוגרים. חוקרים במחקרים אחרים עשו אבחנה בין תחומי ההתנהגות הפרו-חברתית, לעיתים קרובות הם זיהו: תגובות חיוביות למצוקות חברתיות של אחרים (דואגים, מנחמים), עוזרים או תומכים באחרים, מתחלקים או נותנים, ושיתוף פעולה (RADKE_YARROW ZAHN WAXLER & CHAPMAN 1983). אנו מצפים שאמפטיה תהיה קרובה ביותר לתחום הראשון (בגלל האופי הרגשי של אמפטיה) ורחוקה מהתחום האחרון בגלל המורמות החברתיות וההדדיות הקשורות לשיתוף פעולה. GRAVES & GRAVES 1983 TRIVERS 1983). במחקר זה, ניסינו להעריך תחומים אלה בשיטות רבות (תצפיות במעבדה והערכות של התנהגות במציאות) ומקורות מידע (הורים, מורים, ילדים וחברים טובים) עם דגש על התנהגויות פרו-חברתיות עם עמיתים.

לסיכום, למרות שהורים ומורים לא תיארו בנות כאקספרסיביות יותר מבנים, בנות דיווחו יותר על תחושות שליליות (ותחושות אלו נחוו באינטנסיביות בה יותר), במהלך המבדקים הן הראו תובנה רגשית ואמפטיה גבוהות יותר באופן משמעותי.
בניגוד לכך, בנים ובנות הראו שוויון ברמת ההתנהגות הפרו-חברתית. דגם זה של הבדלים ברמה הממוצעת: כלומר, בנות ברמה הגבוהה של אמפטיה אך ברמה נמוכה של התנהגות פרו-חברתית נמצא במדגמים אחרים (LENNON & EISENBERG 1987 YARROW-YADKE ושות' 1983). ייתכן שאמפטיה אינה גורם בעל משקל בהתנהגות פרו-חברתית של בנות.

דיון:
תוצאות מחקר זה תורמות מספר תרומות חשובות לספרות העוסקת בביטוי רגשי, אמפטיה, והתנהגות פרו-חברתית. הממצאים שלנו תומכים באופן ברור בהנחה שאמפטיה היא מרכיב חשוב בהתנהגות פרו-חברתית. הם גם מספקים הוכחה שקשר זה שבין אמפטיה להתנהגות פרו-חברתית חזק יותר אצל בנים מאשר אצל בנות. הם גם תומכים באופן בולט בטענה שקיים קשר חזק בין מרכיבים רגשיים לבין אמפטיה ומצביעים על התרומה הרבה והייחודית של תובנה רגשית ושל יכולת הבעה כאשר צופים באנשים אחרים הנמצאים במצבים טעונים מבחינה רגשית וההשפעה השלילית של ביטויי כעס במצבים בהם מעורב הילד.

אמפטיה וביטוי רגשי:
כצפוי, בהסתמך על האופי הקוגניטיבי-רגשי של אמפטיה, מצא המחקר שניתן לנבא אמפטיה על סמך מדדים קוגניטיביים (לקיחת תפקיד) ועל סמך מרכיבים רגשיים. המחקר מחזק את הקשר שבין ביטוי רגשי לאמפטיה ומצביע על כך שילדים החווים באופן יותר ברור רגשות כמו עצב, שמחה ופחד, והמזהים ומקבלים רגשות אלה ויחד עם זאת גם מסוגלים לווסת את הכעס שלהם באינטראקציות חברתיות נוטים להיות יותר אמפטיים. המחקר הראה שאמפטיה רבה יותר קשורה ליכולת טובה יותר לחוות ולבטא רגשות חיוביים ושליליים כאחד. נראה אם כן, שאמפטיה כמרכיב מוטיבציוני להתנהגות פרו-חברתית דורש את שתי היכולות הללו. היכולת לחלוק רגשות חיוביים מקלה על יחסי גומלין חיוביים. (SROUFE ET AL 1984) והיכולת להענות בדאגה מעוררת את היכולת לשתף, לעזור ולנחם. תוצאות מחקר זה תומכות אם כן בטענה שביטויים רגשיים חיוביים ושליליים כאחד הם מרכיבים חשובים באמפטיה.

התוצאות שלנו מצביעות על הצורך להבחין בין סוגים שונים של ביטוי רגשי שלילי. ביטוי רגשי במהלך המחקר לא היה קשור לביטויים של כעס בחיי היומיום.
מדדים שהעריכו עוצמה של אושר, עצב ופחד היו קשורים באופן חיובי לאמפטיה והמדדים שהעריכו כעס היו קשורים באופן שלילי לאמפטיה. במהלך המחקר היו ביטויים מעטים של כעס: 10% ביטויים מילוליים ופחות מ- 5% הבעות פנים.

החוקרים מניחים שהקשר שהם מצאו בין תגובות של הורים למצוקה רגשית של ילדים וההתנהגות הפרו-חברתית של ילדים מתווך בחלקו על ידי התוצאות של התנהגות זו לגבי האמפטיה שלהם ROBERTS 1995 ROBERTS & STRAYER 1987 ZAHN-WAXLER 1979 ). מחקר זה מצביע על החשיבות הרבה של ביטוי רגשי והדבר מדגיש לפיכך את חשיבות המחקר על הסוציאליזציה לאמפטיה ועל כך שיש לכלול במחקר כזה גם מדדים של סוציאליזציה לרגשות.

הבדלים בין המינים והקשר בין אמפטיה להתנהגות פרו-חברתית
הממצאים מצביעים על החשיבות של אמפטיה למגוון רחב של התנהגויות פרו-חברתיות אצל בנים ועל הבדל פונקציונלי בין המינים בהתיחס לקשר שבין אמפטיה ופרו-חברתיות.
אצל בנות, הקשר בין אמפטיה לבין התנהגויות פרו-חברתיות היה נמוך ומוגבל להתנהגויות פרו-חברתיות עם חברים, כפי שהוערך על ידי החברה הטובה ועל פי משימה במעבדה שכללה שיתוף עם החברה הטובה. שאמפטיה זו היתה פחות חשובה להתנהגות הפרו-חברתית של בנות בלט גם בעיבודים נוספים שהראו שבנות היו יותר אמפטיות מבנים אבל לא יותר פרו-חברתיות.
אנו מניחים שהבדלים אלו קשורים לחיברות שונה בין המינים. נראה שהנורמות החברתיות דורשות מנערות להיות פרו-חברתיות בין אם הן מרגישות אמפטיה ובין אם לא. נראה שמדובר בהתנהגות של טיפול והזנה, תחום שבו נערות מתוארות לעיתים קרובות כיותר פרו-חברתיות מאשר בנים גם אם אינן חשות אמפטיה.
לעומת זאת, נראה שעל בנים מופעל פחות לחץ להתנהג באופן פרו-חברתי: בנים, יותר מאשר בנות, מקבלים היתר להביע יותר כעס (BRODY 1985 LEWIS & MICHALSON 1983) והם אכן עושים זאת לעיתים קרובות. תוקפנות והאבקות הן התנהגויות תכופות יותר אצל בנים והסביבה מתיחסת אליהן ביתר סובלנות (PARK & SLABY 1983). מחקרים סוציולוגיים מצביעים על כך שקיימת ציפיה חברתית מנערים מתבגרים שיתהגו באופן לא אחראי, דבר שנערות אינן מורשות לעשות.

כיוונים התפתחותיים
במחקר זה הגיל היה קשור באופן בולט ליכולת קוגניטיבית גוברת להבין אחרים אולם לא היה קשור לביטוי רגשי או לזיהוי וקבלה של התסות רגשית עצמית. ייתכן שהדבר נובע בחלקו מהשגים משמעותיים בהבנה של רגשות המתרחשים בגיל הגן ( DENHAM ET AL 1994 SAARNI 1990 ).
ילדים בוגרים יותר חוו רגשות שליליים חזקים יותר במהלך צפייה במעבדה בחומרים מעוררי רגשות והדבר נבדק על פי הבעות פניהם. אולם הם תיארו אל רגשותיהם כחזקים פחות וגם ההערכה של הורים ומורים תיארה ילדים בוגרים יותר כבעלי ביטויי כעס פחות אינטנסיביים. ממצאים אלה תואמים מודלים של חיברות על פיהם ילדי בית ספר חווים לחץ גדל והולך לווסת או להמעיט בביטויים של אפקט שלילי, במיוחד כעס.
הממצאים מרמזים על כך כי ברגע שיכולת מסוימת המובעת על ידי התנהגות פרו-חברתית מתקבלת על ידי ילד כחלק מהרפרטואר ההתנהגותי שלו, לאמפטיה יש תפקיד האם ישתמש ביכולת זו, במיוחד כאשר מדובר בבנים.

שיתוף ברשתות חברתיות:

כתיבת תגובה