ההשפעה של ההקשר החברתי ואסטרטגיות הבקשה של אמהות על ההענות החברתית של ילדי תסמונת דאון.

פסיכולוגיה התפתחותית, כרך 30, עמ' 293-302.

LANDRY,S.H., GARNER,P.W. PIRIE,D. & SWANK P.R. (1994). EFFECTS
OF SOCIAL CONTEXT AND MOTHERS' REQUESTING STRATEGIES ON DOWN'S SYNDROME CHILDREN'S SOCIAL RESPONSIVENESS. DEVELOPMENTAL PSYCHOLOGY, ,30, 293-302.

בהגיעם לגיל שנתיים מצפים מילדים שייענו לבקשות ההורים ויחד עם זאת יפתחו תחושה של אוטונומיה באינטראקציות חברתיות. לצורך כך על אמהות ליצור שיווי משקל בין הגשדת הדרכה והכוונה לבין התנהגות הנותנת לילד להרגיש תחושת שליטה ויכולת. שיווי משקל זה מפתח אצל הילד שיתוף פעולה יחד עם מיומנויות של יוזמה חברתית. יכולת אמהית זו מתוארת כ- MATERNAL SCAFFOLDING על ידי BRUNER 1982.
העידוד שנותנות אמהות לנסיונות של ילדים להנהיג בעת אינטראקציה חברתית משפיע על פיתוח שיתוף פעולה/ על ההדדיות, ומאפשר לו לפתח יוזמה חברתית בכלים מקובלים. נמצא שכאשר ההורה מציע לילד מגוון של אפשרויות (במקום הוראות) הדבר משפיע על הענות הילד. כאשר ההורה נותן הוראות, הן תהיינה בעלות השפעה אם הן תנתנה במסגרת של סגנון שיתופי ונענה. DIRECTIVE VERSUS SUGGESTIVE.
סגנון סקפולדינג אימהי הוא חשוב עוד יותר לילדים עם בעיות. לילדים עם תסמונת דאון יש קושי מיוחד לבקש חפצים מההורה, וקושי ליזום אינטראקציות חברתיות. הם גם משתמשים בפחות אסטרטגיות כדי לפקח על התנהגותם, והם נענים פחות בצורה תואמת להוריהם. הבדלים אלה מסבירים מדוע אמהות לילדים עם תסמונת דאון יוזמות במהלך אינטראקציות חברתיות הרבה יותר מאשר אמהות לילדים רגילים (תואמי גיל מנטלי).מחקרים מראים שאצל ילדים עם תסמונת דאון להוראות יש יותר השפעה מאשר להצעות.

מטרות המחקר:
1. להעריך הבדלים בין שתי קבוצות של אמהות בשימוש בהוראות, הצעות והגבלות. צפוי שאמהות לילדים עם תסמונת דאון תתנה יותר הוראות ישירות מאשר אמהות לילדים רגילים בגלל ההענות המעטה של הילדים. אמהות לילדים רגילים תתנה יותר הצעות. ההנחה היא שדפוס זה יהיה בולט יותר במשימה בה יהיו יותר דרישות קוגניטיביות והילד והאם יתבקשו להשלים את המשימה. כמו-כן אמהות לילדי דאון תשתמשנה ביותר איסורים בעת משימה של מסיבת תה בה יש סיכויים רבים יותר לפשלות. אסטרטגיות שליטה אלה של אמהות לילדי דאון מוסברות בדאגה רבה יותר להתנהגות מקובלת חברתית של ילדיהן. נבדקה גם מידת השבח שנתנו אמהות בשתי הקבוצות, שהוגדרה כאספקט של הענות אמהית באינטראקציה. מחקרים מראים שהוראות ושבח הם סגנונות אורטגונליים. לכן ההנחה היא שאמהות לילדי דאון, למרות הוראות רבות תראנה רמת שבח דומה לאמהות לילדים רגילים.

2. להעריך הבדלים בהענות הילדים לבקשות האמהות וביוזמות חברתיות. שלוש תגובות של ילדים נראו לחוקרים מתאימות:
א. הענות / ציות לבקשות האם
ב. נסיונות לא מוצלחים להענות לבקשה
ג. תגובות לא נענות.

החוקרים מניחים שילדי דאון ייענו פחות מילדים רגילים כי אופיינית להם הענות מעטה. ייתכן אבל שהענות/ ציות מועט זה מקורו בקושי של ילדי דאון להענות לסימנים חברתיים. ולכן החוקרים מצפים לנסיונות הענות ללא הצלחה, במיוחד במצבים פחות מובנים ופחות מוכרים.
החוקרים הניחו שילדי דאון יהיו דומים לילדים רגילים ב SELF-DIRECTED BEHAVIORS כיון שהתנהגות זו אינה דורשת אותה תשומת לב והבנה כמו הענות לסימנים החברתיים של האם. לעומת זאת ילדי דאון יראו פחות יוזמות חברתיות, במיוחד במצב לא מובנה, בגלל הקושי שלהם ליזום ולכוון את תשומת הלב של אדם אחר.
3. מטרות נוספות: להעריך את ההשפעות המקילות של הענות האמהות וסגנון הבקשות שלהן. האם בקשות האם היו קשורות ליוזמות הילד או ליוזמות האם.

4. הנחה נוספת: ילדי דאון ייענו יותר להוראות כיון שיש בהן יותר אינפורמציה לגבי מה מצופה מהם בעוד שילדים רגילים יראו יותר שינוי חיובי בהענות להצעות. PARPAL & MACCOBY 1985 מדווחות שאצל ילדים רגילים הצעות מקלות על תפקוד חברתי. ואילו דרישות שמספקות הבניה גבוהה יותר קשורה להענות רבה יותר אצל ילדי דאון.

המדגם:
28 ילדי דאון (14 בנים) ו28- ילדים רגילים בני שנתיים בערך. טווח גיל: 24-32 ח'. טווח גיל מנטלי:23-47. טווח גילאי דאון: 30-69 ח' טווח גיל מנטלי:18-59. הילדים הותאמו על פי ציוני מבחני ביילי או מקארתי. נבדקה רמת השפה הפסיבית RECEPTIVE והאקטיבית EXPRESSIVE של הילדים. הקבוצות היו דומות בשפה הפסיבית אבל נבדלו באקטיבית (הבדל של כ- 3 חודשים). בעיבודים נעשה שימוש בהבדלי הציון האקטיבי.

המשימות: 1. פאזל 2. מסיבת -תה.
מדדי אם: הצעות, הוראות ,איסורים – מילוליים או לא-מילוליים.
מדדי ילד: הענות, הענות ללא הצלחה, חוסר הענות
התנהגות יזומה כלפי עצמם, יוזמה חברתית

תוצאות:
ההתנהגויות האינטראקטיביות של ילדי דאון ואמהותיהם שונות ודומות מאלה של ילדים רגילים. ההבדלים היו קשורים לדרישות של הקונטקסט החברתי, לקבוצת הסיכון וליכולת הביטוי הלשונית של הילדים.
אמהות לילדי דאון נתנו יותר הוראות מאמהות לילדים רגילים. פירוש הדבר שאמהות אלה קולטות את הילד כזקוק לכמות קבועה של הבניה וגרייה כדי להתנהג בהתאם. אמהות לילדים רגילים נתנו יותר הוראות בזמן בנית הפאזל מאשר בזמן מסיבת תה. כצפוי כל האמהות השתמשו בשבחים רבים יותר בעת הרכבת הפאזל, והדבר נכון במיוחד אצל ילדים עם ביטוי לשוני טוב יותר.

ההוראות הרבות יותר של אמהות לילדי דאון לא הפריעו להן להענות למאמצי הילד. ממצא זה תומך בעובדה ששני האספקטים הם אורטגונליים.

ההתנהגות הנענית של ילדי דאון היתה שונה משל ילדים רגילים: במסיבת התה ילדי דאון היו פחות ציתנים/ נענים מהרגילים. יתכן שהסיטואציה היתה חדשה והיה קשה להם להבין מה מצופה מהם. לא היה הבדל בזמן הרכבת הפאזל.

יכולת לשונית לא הסבירה את ההבדלים בהענות של הילדים בשתי הסיטואציות. אבל כאשר מתעלמים מהקונטקסט החברתי היא מסבירה עליה בהענות וירידה בנסיונות להענות .