"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

תהליך ההגדרה של מערכת הטיפול: לקראת תיאוריה של טיפול

 

SOLOMON, J. & GEORGE, C. (2000). DEFINING THE
CAREGIVING SYSTEM: TOWARD A THEORY OF CAREGIVING. INFANT MENTAL HEALTH JOURNAL. VOL. PP. 183-197.

 

תקציר
מטרת מאמר זה היא להציג מסגרת ראשונית להמשגה של מערכת התנהגות הטיפול (CARETAKING SYSTEM ). בעקבות בולבי (1982) אנו מציעות שהטיפול בתינוק/פעוט/ילד מאורגן בתוך מערכת התנהגותית מתקנת יעדים שנענית להתקשרות. מטרת המערכת היא לשמור על צאצאים תלותיים קרוב להורה ובביטחון. הפונקציה ההסתגלותית היא שמירה על הילדים. מערכת הטיפול בנויה כך שהיא מספקת רמות וצורות משתנות של הגנה והדבר תלוי בדרישות ההתפתחותיות והאינדיבידואליות של הילד. יחד עם זאת, האינטרס האבולוציוני של ההורה לא תמיד חופף לאינטרסים של הילד כיון שהיכולת (FITNESS ) האבולוציונית של ההורה נשענת על היכולת של כל ילדי המשפחה. מערכת הטיפול היא אחת מבין מספר מערכות מוטיבציוניות בהורה. בהתבסס על הנסיבות, הורים עשויים לבחור ממגוון של אסטרטגיות טיפול, שמקובל לחשוב שהן תואמות את הרצף של יחסי הורה-ילד (בטוח, נמנע, אמביוולנטי). קיימת הערכה שמערכת הטיפול של המבוגר מכוונת על ידי ייצוג פנימי או מודל מנטאלי של טיפול. למערכת זו שורשים בהתקשרות המוקדמת ובחוויות המטפל, אולם הן שונות מהן. אנו מציעות שמערכת ייצוגי הטיפול מתגבשת ראשית בגיל ההתבגרות ועוברת שינוי במהלך המעבר להורות כפונקציה של האינטראקציה עם הילד. כאשר התפתחות זו מסתיימת, מצבים של סכנה ובטיחות מפעילים את מערכת הטיפול ההורית. בנסיבות רגילות, אם מערכת ההתקשרות של האם מופעלת, עליה לפנות לדמויות ההתקשרות שלה ולא לילד. אולם, מצבים המפעילים רגשות של חוסר אונים אצל האם (למשל כאלה הגורמים לה לתפוס את עצמה כחסרת יכולת להגן על התינוק) עשויים להפריע לארגון של מערכת הטיפול ברמה ההתנהגותית והייצוגית כאחד.

בהתבסס על גישת האתולוגיה, תיאר בולבי את מערכת התנהגות ההתקשרות של התינוק כמושלמת ( במובן של "קומפלמנטרית") על ידי מערכת טיפול הדדית אצל ההורה. בעמודים האחרונים של ספרו ATTACHMENT, קורא בולבי (1982) לחקור את מערכת הטיפול כמערכת התנהגותית בפני עצמה, ומזכיר לנו בכך שהתקשרות הילד היא רק מחציתו של קשר חברתי הקושר ילד והורה.

חוקרי התקשרות ופסיכולוגים התפתחותיים לא מיהרו להתגייס לאתגר זה. המחקר שהחל עם איינסוורת' התמקד במציאת הקשרים שבין התנהגות אימהית לבין הבדלים אינדיבידואליים בהתקשרות הילד מנקודת מבט של הצורך של הילד בהגנה וטיפול. דבר זה משקף את הפוקוס על התינוק והילד וכן את ההנחה שרווחה בספרות הפסיכולוגיה ההתפתחותית והקלינית שדפוסים של אינטראקציות הורה-ילד מבוססים במידה רבה על החוויות של ההורה כילד במשפחת המוצא שלו. למרות שלפני למעלה מעשרים שנה הדגישה BELL (1968 ) את האופי הדו-כיווני של אינטראקצית הורה-ילד ולאחריה SAMEROFF (1989) הדגיש את הטרנסאקציות של הורה –ילד, הרי שעדיין יש צורך לשלב מושגים התפתחותיים בסיסיים אלה לתוך המחקר על התפתחות.

הרעיון שטיפול משקף מערכת התנהגותית מאורגנת, הקשורה באופן התפתחותי והתנהגותי להתקשרות, אולם שונה ממנה, הובילה לשינוי בפרספקטיבה של המחקר והתיאוריה. בעבר, התחום של התפתחות הילד לא התעניין בניסיון לתאר או להבין הורים כמבוגרים מתפתחים. אנו נטען ששינוי זה דרוש אם אנו רוצים להבין כיצד ההורה, חוויות מהעבר, הקשרים משפחתיים ותרבותיים והילד עצמו, פועלים במשותף כדי להשפיע על האיכות של יחסי הורה-ילד. באופן כזה, אנו מאמינים שדגש חדש על מערכת הטיפול תעשיר ותרחיב את תיאורית ההתקשרות ואת העבודה הקלינית. מאמר זה, עשוי להיות ניסיון ראשון להגדיר ולחקור תחום מחקר חדש זה.

במאמר זה אנו מציגות מסגרת בסיסית להמשגה ולמידה של מערכת הטיפול. כדי להשיג זאת, אנו משלבות ידע מתיאורית ההתקשרות, תיאורית האבולוציה, המחקר שלנו לגבי ייצוגי טיפול של אמהות ושל יחסי אמהות-ילדים (GEORGE & SOLOMON 1989, 1993, 1996). כרגע, קיימים פערים גדולים בידע שלנו לגבי מערכת הטיפול והמטפלים.

מערכת הטיפול ההתנהגותית
בהתאם לתיאורית האתולוגיה, מערכות התנהגותיות מארגנות רפרטואר רחב של התנהגויות אצל בני אדם ומינים אחרים. על פי ההגדרה, מערכת התנהגותית מורכבת מהתנהגות מתואמת שמטרתה להשיג מטרה מסוימת ויש לה פונקציה אדפטיבית. מערכות התנהגותיות הן מתקנות יעדים. כלומר, יעדים נמשכים במשך תקופות זמן ארוכות וההתנהגויות הנדרשות כדי להשיג יעדים אלה מסתגלים באופן גמיש, ולא אקראי, למגוון רחב של סביבות ולהתפתחות של היחיד (BOWLBY 1982). בולבי תיאר מספר מרכיבים הכרחיים של התנהגות ההתקשרות שמבחינה אותה מהתנהגויות פשוטות המופנות כלפי ההורה. במקרה של הורה-ילד התנהגות ההתקשרות מאורגנת סביב המטרה של שמירה על קירבה למטפל, או בדברים הנכוחים של סרוף "סביב מטרה של תחושת בטחון" (SROUFE & FLEESON 1986 ). הסוג והטווח של התנהגות ההתקשרות של הילד משתנה בהתבסס על הקונטקסט והגיל של הילד (AINSWORTH ET AL 1978 CASSIDY ET AL 1987 MAIN & CASSIDY 1988 ). המטרה האולטימטיבית או האבולוציונית של מערכת זו היא להגן על התינוק.

בדומה למערכת ההתקשרות, הצעד הראשון בהגדרה של מערכת הטיפול בזכות עצמה היא להדגיש את המטרה ההתנהגותית והפונקציה ההסתגלותית של המערכת. בהיות מערכת זו מומשגת כהדדית להתקשרות (בולבי 1982) מטרתה של מערכת הטיפול היא לשמור על התינוק או הפעוט בקרבה למטפל במצבים של איום או סכנה והפוקנציה האולטימטיבית או ההסתגלותית של מערכת הטיפול, בדומה להתקשרות, היא הגנה על הילד. סביר להניח, כפי שעשה בולבי, שבמערכת הטיפול קיים מרכיב אינסטינקטואלי או ספציפי לגזע. בוודאי שהמערכת קשורה לרגשות עזים – הנאה מהקירבה לפעוט, חרדה וכעס כאשר קירבה זו נמצאת בסכנה. כאשר משתמשים בפרספקטיבה של מערכת התנהגותית יכול המחקר המתאר הורות להתחיל לנוע מהרמה של תיאור התנהגויות ספציפיות לתיאור של הדרך בה ההתנהגות מאורגנת ביחס למטרות ולפונקציה של הטיפול.

בולבי הדגיש את הקומפלמנטריות של מערכת ההתקשרות אצל התינוק למערכת הטיפול אצל האם. הוא ציין שלאמהות יש תפקידים אחרים בנוסף להגנה על ילדיהן. הוא סבר שרצונה של האם להגן על התינוק והצורך של התינוק להיות מוגן הם חופפים. נראה שהבנה זו נמצאת בבסיסו של המחקר ההתפתחותי על יחסי הורים-ילדים, מחקר שבמודע או שלא במודע מכוון על ידי העיקרון שאמהות "טובות" הן תמיד רגישות לילדיהן, בעוד שאמהות פחות מיומנות או פחות כשירות אינן רגישות. כיווני מחקר חדשים בתיאוריה האבולוציונית, כמו גם תצפיות ישירות באמהות, מבהירים שהמצב אינו תמיד כך. כפי שציין החוקר TIVERS(1974), למרות שלילד ולהורה יש אינטרסים חופפים, קיימים ביניהם גם קונפליקטים אבולוציוניים סמויים ובלתי נמנעים. למרות שעל הילד בסופו של דבר להגן על הישרדותו ועל יכולותיו, הרי שכושרה של האם תלוי בכושרם של כל ילדיה. במקרים מסוימים, האינטרס הטוב ביותר של האם עשוי להיות לנטוש או אף להרוג את הילד (CLUTTON BROCK 1991 MILLER 1987 SCHEPER HUGHES 1987 ). זה אף פעם איננו האינטרס הטוב ביותר של הילד.

ברמה הניתוח הקרובה ((PROXIMATE, ברור שמערכת הטיפול היא רק אחת ממספר מערכות מוטיבציוניות הקיימות בתוך ההורה (STEVENSON HINDE 1994). באופן סוביקטיבי, תפקיד המטפל, למרות היותו תפקיד רב כוח ומחייב אינו התפקיד היחיד שהאם מתמודדת כדי לקיימו. היא עשויה להיות בעלת מקצוע, אשת איש, אם לילדים נוספים וילדה להוריה. כך, כפי שעל הילד לחפש שיווי משקל דינאמי בין ההתקשרות לבין חקרנות, כך על האם לבסס שיווי משקל בין צרכיה להגן ולהזין את הילד לבין הצורך שלה להשיג יעדים נוספים. דבר זה בונה את הבסיס לקונפליקט פסיכולוגי בתוך האם וקונפליקט בין ההורה לבין הילד. ברמה הפסיכולוגית, כפי שהדבר קיים ברמה האבולוציונית, על כל אם לשאול את עצמה:"כמה, ולמשך כמה זמן, אספק טיפול לילד זה?"

התשובה לשאלה לגבי שיווי המשקל בין מערכת הטיפול לבין מערכות מוטיבציוניות אחרות של האם, עשויה לשקף הקשרים תרבותיים ומשפחתיים עכשוויים. הקשרים אלה כוללים את התמיכה הניתנת לה בתפקידה כאם, והדרישות שיש לאחרים כלפיה, הדרישות של ילד מסוים, חוויות ההתקשרות שלה כילדה וכבוגרת וחוויותיה כמטפלת. לכל המרכיבים הללו עשויה להיות השפעה על הדרך בה היא תופסת סכנה ובטחון ועל התנהגות הטיפול שלה. באופן תיאורטי, היעד הבסיסי של כל האמהות הוא לגדל ילד שיהפוך עצמאי כדי לאפשר לאם להתמקד ביעדים אחרים. לכן, מנקודת המבט של האם אסטרטגית הטיפול הבסיסית שלה עשויה להיות מוגדרת, באופן קר רוח, כדלהלן: "לעשות את מה שנדרש כדי להגן על הילד, אך לא יותר מכך". בהתחשב בשבריריות ובפגיעות של תינוקות אנושיים, אסטרטגיה זו דורשת תחילה רמה גבוהה של הגנה, שבמשך הזמן תצטמצם ככל שהילד יגדל. אסטרטגיה ראשונית זו קרויה "גמישה". באופן רחב, האסטרטגיה הגמישה מאפיינת אמהות ברבות מהחברות בעולם, אם לא בכולן: רמות גבוהות של מעורבות וטיפול בתינוק הופכות עם השנים לטיפול דיסטלי (מרחוק) של הדרכה ודרישות גוברות לעצמאות (WHITING & WHITING 1975).

דפוס הטיפול הגמיש נראה כמאפיין אמהות לילדים בטוחים ממעמד סוציו אקונומי בינוני בתרבות שלנו. הטיפול וההגנה האימהית מווסתת קודם כל על ידי התגובה המהירה והמתאימה לסימני התינוק בשנת החיים הראשונה (AINSWORTH ET AL 1978 BELSKY & ISABELLA 1988 ). התנהגות אימהית הקשורה לבטחון בגיל הגן מתמקדת יותר ויותר מסביב לסוציאליזציה ומשמעת (SILVERMAN 1990).כאשר הילד מגיע לגיל ביה"ס האם מתחילה לצפות ממנו ליותר כשירות ואוטונומיה ומספקת הגנה בסיטואציות שאינן מסוכנות על ידי לימוד והדרכה של הילד (SOLOMON ET AL 1987). אנו יודעים שרגישות לסימני התינוק היא דרישה מוקדמת לדפוס התקשרות בטוח (איינסוורת' ושות' 1978). אולם,מהפרספקטיבה של מערכת הטיפול, ניתן להסתכל על רגישות כמנגנון שבעזרתו מעריכה האם את רמת הטיפול הנדרשת על ידי הילד. כלומר, תשומת לב לסימני הילד מאפשרת לה להחליט מתי ההגנה שלה נחוצה ומתי אינה נחוצה.

במקרים סביבתיים קשים,מעניק דפוס הטיפול הגמיש יתרונות מיוחדים לילד (KERMOIAN & LEIDERMAN 1986TRUE 1994). במצבים אלה, אסטרטגיות טיפול אחרות עשויות להיות יעילות או מתאימות יותר מנקודת המבט של האם ועדיין לספק הגנה הולמת לילד (HINDE & STEVENSON HINDE 1991). בהתיחסות רחבה יותר, לאם יש שתי אסטרטגיות אלטרנטיביות: היא יכולה להגן על הילד ממרחק, דבר הדורש אוטונומיה גדולה יותר מצד הילד, או שהיא יכולה לשמור על הילד בקרבתה, ובכך ליצור תלות גדולה יותר אצל הילד. אסטרטגית המרחק מכילה סכנה מסוימת לילד במיוחד כאשר הוא צעיר מאוד. מצד שני, שמירה על הילד קרוב דורשת מאמץ פיזי ופסיכולוגי גדול מצד האם, במיוחד כאשר הילד גדל. נראה שדפוסים אלה תואמים למצבים של המנעות ואמביולנציה באסטרטגיות התקשרות (MAIN 1990). בינקות, אמהות לילדים עם דפוס נמנע נוטות לדחות ולסרב למגע פיזי קרוב. הרושם שלנו מראיונות עם אמהות לילדים בטוחים ונמנעים במשפחות גירושין ובמשפחות רגילות הוא שאמהות לילדים נמנעים אינן שונות באופן בסיסי מאמהות לילדים בטוחים בהגנה שהן מספקות לילד מסכנות ואיומים לבטחון הפיזי (SOLOMON ET AL 1995). דפוס זה מראה שינוי מועט באופן איכותי בשנות הגן (SOLOMON ET AL 1987). בניגוד לכך, אמהות לילדים אמביוולנטים, בעוד שהן אינן עקביות בהענות למצוקה של ילדיהן, יוזמות ומעודדות מעקב רגשי צמוד בינן לבין הילד (SLADE ET AL 1995) ומעודדות אינטראקציה חיובית ותלות בשנות הגן והילדות המאוחרת (SOLOMON ET AL 1987).

בניגוד לתוצאות של מחקרי חלוץ בהתקשרות וסיכון התפתחותי (ERICKSON ET AL 1985 SROUFE 1983) מחקרים מהשנים האחרונות מתחילים להראות שסיווגי התקשרות נמנעים ואמביולנטים אינם קשורים למשל להתנהגות בתקופה מאוחרת יותר או לבעיות הסתגלות, במיוחד כאשר ילדים עם סיווג לא-מאורגן נכללים בקטגוריה נפרדת (BATES ET AL 1985 BATES & BAYLES 1988 FAGOT & KAVANAGH 1990 LEWIS ET AL 1984 SOLOMON ET AL 1995 LYONS RUTH IN PRESS ). יש צורך במחקר נוסף כדי לקבוע האם אסטרטגיות מאורגנות לא בטוחות (כלומר, נמנעות ואמביוולנטיות) קשורות לסיכון רב יותר כאשר הן מצטרפות למוקדי מתח פסיכולוגיים אחרים כמו אובדן (AINSWORTH & EICHENBERG 1991) או משתנים משפחתיים כמו קונפליקטים זוגיים וגיבוש (COWAN ET AL 1991 BELSKY & ROVINE 1990).

בהסתמך על מספר קטן של מחקרי התקשרות בין-תרבותיים, מרבית הילדים בכל התרבויות מסווגים כבטוחים (SAGI 1990 ). ניתן להניח שדפוסים של טיפול גמיש דומים בהתפלגותם. יחד עם זאת, דווח על הבדלים תרבותיים בהתפלגות של תת הקבוצות של הדפוס הבטוח כמו גם בהתפלגות של הדפוסים נמנע ואמביוולנטי. נראה שהדפוס הנמנע הוא הדפוס הלא בטוח הנפוץ ביותר בארה"ב ובמערב אירופה. הדפוס האמביוולנטי הוא הדפוס הלא-בטוח הנפוץ ביותר בישראל וביפן (AINSWORTH ET AL 1978 GROSSMANN & GROSSMANN 1990 MIYAKE ET AL 1985 SAGI 1990 ). קיים פיתוי לעשות ספקולציה כיצד תרבויות שונות "בוחרות" את אסטרטגיות הטיפול השונות, שעשויות להתגבש בדפוסי אישיות שיתאימו לתנאים הספציפיים של התרבות. למשל, MAIN הציעה שילודה רבה (ילדים רבים, אחוז גבוה של מוות) עשויה להוביל לאסטרטגיות טיפול שמקדמות עצמאות מוקדמת. כאשר האלטרואיזם של הילד כלפי ההורה הוא בעל יתרונות, אסטרטגיות הוריות המקדמות תלות של ילדים עשויה להיות נפוצה.

הניתוח של MAIN מדגיש את המחיר שמשלם הילד על אסטרטגיות טיפול אלה. קודם לכן הצענו שהחסרון הברור של אסטרטגיות טיפול אלטרנטיביות עשוי להיות ממותן על יד הנוכחות של מטפלים אחרים שישמרו או ינחמו את הילד בהעדרה של האם או כאשר אינה נענית (GEORGE & SOLOMON 1993). כמו כן, היתרונות של אסטרטגיות של טיפול מותנה עשויות שלא להיות בולטות עד שהילד מגיע לגיל הפריון. למשל, היכולת הפסיכולוגית שלא להדגיש את החשיבות של ההתקשרות, שנראה שהיא מאפיינת מבוגרים נמנעים, עשויה להיות בעלת יתרון מיוחד למהגרים, בעוד שעצמאות מאוחרת עשויה להיות בעלת יתרון בתרבויות או סביבות שבהן הגירה היא אסורה (למשל, אוכלוסיות על איים, הנוכחות של שכנים עוינים).

חשוב לזכור שטווח היחסים המיוצגים על ידי סיווגי התקשרות נמנעים ואמביולנטיים מייצגים רצף של יחסים ומספר מימדים של טיפול. בתוך תרבויות שונות, סיווגי הקבוצות ותת-הקבוצות עשויים להכיל מגוון של יחסי הורה-ילד, שבכל אחד מהם עשויים להיות מבשרים התפתחותיים שונים ותוצאות התפתחותיות שונות. ההגדרה של טיפול מתאים או בעייתי עשויה להשתנות בתוך כל תרבות ותת-תרבות. HINDE (1982) ציין שאסטרטגיות של טיפול עשויות להיות גמישות מאוד ולהיות קשורות במיוחד לתנאים אמהיים עכשוויים. למשל, אצל יונקים, הדומיננטיות של האם בתוך הקבוצה והנגישות למזון עשויים להשפיע על ההענות של האם לצאצאה (ALTMAN 1980 ANDREWS & ROSENBLUM 1994 ).

ייצוגי מודלים של טיפול וההתפתחות של מערכת הטיפול

בולבי (1982) הציע שמערכות מתקנות-יעדים (GOAL CORRECTED SYSTEMS ) מתוחזקות על ידי מערכות של עיבוד נתונים או מודלי עבודה פנימיים. נראה שמודלים אלה מבוססים הן על תוכן ספציפי והן על חוקים של עיבוד מידע המכוונים תפיסה וזכרון. מכיון שבגישתו של בולבי, מודלים מנטליים מבוססים על חוויות אמיתיות, הם מקדמים יעילות התנהגותית מסוימת. זאת מכיון שניתן להשתמש בעבר כדי לנבא את הצפוי בעתיד. מכיון שהם מבוססים על חוויות קודמות ופועלים במידה רבה מחוץ למודעות, המודלים נוטים להיות שמרניים. אולם, בולבי הציע שיחידים בוחנים את המודלים שלהם לצורך בדיקת עקביות פנימית. כלומר, יחידים עשויים לעדכן את המודלים שלהם בהתבסס על יחסים חדשים או על שינויים במיומנויות התנהגותיות או קוגניטיביות (BOWLBY 1982 MAIN ET AL 1985 ). כך, מודלי עבודה עוזרים להבטיח שהיעד של המערכת ההתנהגותית יושג למרות שהנסיבות עשויות להשתנות או שהיחיד ישתנה.

המושג של ייצוגים מנטליים אינו ייחודי לתיאורית ההתקשרות והוא בסיסי גם בתיאוריה הפסיכואנליטית (DIAMOND & BLATT 1994 FRAIBERG 1980 SLADE & ABER 1992). גישתו של בולבי מנוגדת לתיאורית הדחפים הפסיכואנליטית, כיון שהיא מדגישה את התפקיד של החוויה האמיתית ולא של הפנטזיה בהתפתחות של ייצוגים. מבנים מנטליים הם מהותיים לחקר ההתנהגות ההורית מהפרספקטיבה של מערכת האמונות ההורית. גישה זו מייצגת טווח של פרספקטיבות קוגניטיביות (כלומר, התפתחות קוגניטיבית, תיאורית הייחוס) ומדגישה שהקוגניציות, האמונות או הייחוסים של ההורה לגבי המאפיינים, הנטיות והמוטיבציות של הילד הם מנבאים טובים יותר של התנהגות הילד מאשר דפוסים ספציפיים של גידול ילדים (APPLEGATE ET AL 1985 SAMEROFF & FEIL 1985 SIEGAL 1985 ). בניגוד לכך, בולבי מתייחס למודלים מנטליים כרלבנטיים לאספקטים רחבים יותר של התפתחות (כלומר, למערכות התנהגותיות ופונקציות השרדות בתוך היחיד). ובנוסף לכך, הם נתפסים כדינמיים ופתוחים לשינויים.

בעשור שעבר ראינו התפרצות של תיאוריה ומחקר על ייצוגים מנטליים של התקשרות. בהתבסס על מודלים של עיבוד מידע של ייצוגי אירועים, חוקרים שונים (BRETHERTON ET AL 1990 BRETHERTON 1985 ) הציעו שמודלי עבודה עשויים להתבסס על מערכות היררכיות מרובות-שכבות של סכמות של אירועים המתחילים מהספציפי והאוטוביוגרפי ("אימי נשקה לברכי הכואבת אתמול") אל הכללי והסמנטי (" אימי אוהבת אותי"). MAIN הדגישה הבדלים אינדיבידואליים באיכות הארגונית של מערכות היררכיות של סכמות אוטוביוגרפיות וסמנטיות וזיהתה שלוש אסטרטגיות בסיסיות של עיבוד:
1. FREE AUTONOMY – שיווי המשקל הקוהרנטי בין מידע אוטוביוגרפי למידע סמנטי
2. DISMISSING – הרחקה שיטתית של זכרון אוטוביוגרפי שלילי
3. PREOCCUPIED – עיסוק מתמיד בזכרון האוטוביוגרפי (ראה MAIN, KAPLAN & CASSIDY 1985).

מודלי עבודה פנימיים של התקשרות עשויים להיות המכניזמים החשובים ביותר שבעזרתם התקשרות מוקדמת משפיעה על יחסים חדשים על ידי כך שהם מספקים לילד מידע הקשור לדרך בה הוא יפעל וכיצד אחרים יגיבו בהקשרים חברתיים אחרים (BRETHERTON 1985 CRITTENDEN 1992 LYNCH & CICCHETTI 1991 MAIN ET AL 1985 SROUFE & FLEESON 1986 ). MAIN מצאה מתאם גבוה בין ייצוגי מודלים של אמהות לגבי חוויות ההתקשרות שלהן, שהוערכו על ידי ראיון AAI לבין איכות ההתקשרות ילדיהן, שהוערכה על ידי "מבחן הזר" 5 שנים קודם לכן. מתאם גבוה בין מדדי האם למדדי הילד כאשר הם מוערכים בו זמנית דווח מאז במספר מחקרים (AINSWORTH & EICHENBERG 1991 BAKERMANS KRANENBERG & VAN IJZENDOORN 1993 ).

נראה שהממצאים מצביעים על כך שהאינטראקציה של האם עם התינוק או הפעוט שלה מודרכת על ידי הייצוגים של עברה. במונחים פיאז'טניים האם עושה אסימילציה של החוויה שלה את תינוקה לייצוג שלה לגבי העבר. MAIN ציינה שהייצוג של האם את חוויות ההתקשרות שלה עצמה הם לא לגמרי קריאה אמיתית של העבר, אלא הם משקפים את המצב המנטלי העכשווי שלה "PRESENT STATE OF MIND בהקשר לחוויות ההתקשרות. היא מצאה, במיוחד אצל אמהות לילדים בטוחים, שהעבר עובד באופן מיוחד ועבר רה-אינטרפרטציה. למרות זאת, בהתבסס על הממצאים הבסיסיים של MAIN חוקרים רבים ציינו את נקודת המבט שמציינת שהעבר בעצם מופעל מחדש בהווה.

ההבניה של ה"אני" כמטפל עשויה להתפס כמונעת (DRIVEN ) או מובנית, במודע או שלא במודע, על ידי שתי שאלות בסיסיות :" האם אהיה אם טובה?" וכן "האם יהיה לי ילד טוב?", מילים אלה, כאשר תוגדרנה במונחים של מערכות הטיפול/התקשרות תנוסחנה כך:" האם אוכל להגן על ילדי?" "האם ארצה להגן על ילד זה?" לשאלות אלה ישנו כוח להדגיש ולהדהד עם הצלחות ואכזבות קודמות עם מטפלים. במידה שלמתבגר ולאדם הצעיר היו חוויות טובות, שאלות ראשוניות לגבי ה"אני" כמטפל עשויות לקבל כנראה מענה חיובי. ליחידים שהחוויות שלהם עם מטפלים היו לא עקביות או טראומטיות יהיו יותר קשיים. יהיו יחידים שאף פעם לא יהרהרו בעברם בעזרת שאלות אלה (האם אוכל לבנות ייצוג של טיפול שיהיה מובחן מהעבר?). הכחדה הגנתית של מידע הוא מרכיב מבחין של ייצוגים לא בטוחים של דפוסי התקשרות של מבוגרים וקשור בבטחון או באי בטחון של מודלים קודמים. אפילו בתוך קבוצות של מבוגרים לא בטוחים, יש שוני גדול בין אנשים ביכולת שלהם להזכר בעבר, נגישות של רגשות ומימדים אחרים שעשויים להשפיע על היכולת לשינוי (MAIN & GOLDWYN 1985-1994).

למרות שהיא מתחילה בגיל ההתבגרות, מערכת ייצוגי הטיפול עוברת כנראה את הגדילה הרבה ביותר שלה במהלך המעבר להורות (כלומר במהלך ההריון ובמשך מספר חודשים לאחר הלידה). תקופה זו, המלווה לעיתים קרובות בתנודות אמוציונליות אינטנסיביות, היא בעלת פוטינציאל הן לחוסר ארגון והן לארגון פסיכולוגי חדש של ה"אני" (BENEDEK 1959 BIBRING ET AL 1961 COWAN 1991). מעבר חדש זה עשוי להתבטא בטרנספורמציה בוגרת בייצוגים של המבוגר, מעבר מפרספקטיבה ילדותית (כלומר, להיות זה שהוא במצב של התקשרות) לפרספקטיבה של טיפול (להיות מי שמטפל). כאשר טרנספורמציה זו של ה"אני" הושלמה, מצבים של סכנה וסיכון צריכים להפעיל את מערכת ההתנהגות הטיפולית. כלומר, בניגוד לילד המחפש בטחון והגנה, עכשיו ההורה מארגן את האסטרטגיות הפסיכולוגיות וההתנהגותיות שלו כדי לספק הגנה עבור ילדו. כמו-כן, אם מערכת ההתקשרות של ההורה עצמו מתעוררת במצבים אלה, בנסיבות נורמליות על ההורה ל"הגיע" לדמויות ההתקשרות שלו לקבלת הגנה (BERMAN ET AL 1994 ).

ללידת תינוק, פגיע, דורשני ואהוב, יש כוח אדיר לעורר התנהגויות טיפול ולשמש קטליזטור לתהליכים של ארגון מחדש. כפי שציינה סלמה פרייברג (1980), לאמהות עם היסטוריות התקשרות שונות, כולל טראומטיות ומופרעות, יש מוטיבציה חזקה מאוד להגן על ילדן.

אנו מציעות שבעוד שייצוגי הטיפול נובעים מהעבר, כאשר נולד התינוק, הם משקפים חוויות טיפול עכשוויות עם הילד. כלומר, ושוב אנו מסתמכות על פיאז'ה, התינוק אינו עובר סתם אסימילציה לתוך המודל הקיים, אלא האם עושה אקומודציה למציאות של התינוק ולקונטקסט הטיפול הרחב שבו היא מוצאת את עצמה. מערכת ייצוגי הטיפול, ואנו מניחים שגם התנהגות האם כלפי התינוק הם התוצר של שיווי המשקל בין אסימילציה לאקומודציה. תהליך עדין ומדויק זה מתפתח במשך הזמן ואנו צופים בתוצאות גם כאשר אנו מסווגים התקשרות אם-ילד וגם כאשר אנו מסווגים את מודל הייצוג הפנימי של האם של יחסיה עם הילד או של חוויות התקשרות של העבר. אמהות, שלפני הלידה, אינן בטוחות לגבי היכולת שלהן להגן על ילדן רוכשות בטחון ככל שהיחסים מתפתחים באופן משביע רצון. בנוסף לכך, תפיסה זו של השמחה והקשיים של האימהות עשויה לתת להן פרספקטיבות חדשות, חיוביות יותר על חוויות העבר שלהן עם מטפלים. לעומת זאת, החוויה של טיפול בתינוק קשה במיוחד, אולי עקב טמפרמנט קשה, מחלה או נכות עשויים להדהד עם קונפליקטים פסיכולוגיים ישנים ולאכזב או להעלות שאלות חדשות ופקפוקים לגבי ה"אני כמטפל" שלא הוכרו קודם לכן. איכות התמיכה שתקבל האם במהלך תקופת מעבר מתישה וקשה זו, במיוחד תמיכה מהוריה או מבן-זוגה, עשויים לתרום או להפריע לאם מלתפוס את עצמה כבעלת יכולת להגן על התינוק ושל תינוקה כראוי להגנה (BELSKY & ROVINE 1990 COWAN ET AL 1991).

ההתפתחות של מערכת הטיפול במהלך המעבר להורות נבחנה במחקרים שניסו לנבא יחסי התקשרות. בשלושה מחקרים שנערכו לאחרונה, ושבהם השתמשו במדגמים דמוגרפיים שונים מסביבות שונות, מצאו החוקרים שלאמהות שסווגו לפני הלידה כאוטונומיות בהתייחס לחוויות ההתקשרות שלהן היו ילדים שסווגו כבטוחים שנה לאחר מכן. יחד עם זאת, ניבוי ממדדים אימהיים לסיווגי התקשרות של ילדים היה בינוני עד נמוך עבור אמהות שלפני הלידה סווגו כלא-בטוחות. המעבר העיקרי היה מדפוס לא-בטוח ברמת הייצוגים לדפוס בטוח שנה מאוחר יותר BENOIT & PARKER 1994 FONAGY ET AL 1991 SLADE ET AL 1995 ZEANNAH ET AL 1995 ). ממצאים אלה עשויים לשקף את העובדה שעשוי להיות קשה יותר לאתר את דפוסי החשיבה הבסיסיים בהתייחס ליחסים בעבר במהלך השינוי הפסיכולוגי הגדול המתרחש במהלך ההריון. אולם, אנו מציעות שההבדלים ביציבות או בניבוי מההערכות של התקופה הפרה-נטלית לפוסט-נטלית עשויות גם לשקף שבילים שונים בהתפתחות המטפל. ישנן נשים שעשויות להגיע לאוטונומיה פסיכולוגית בהתייחס לחוויות העבר עוד לפני לידת תינוקן. נראה שנשים אלה יכולות להענות באופן מגונן כלפי הילד ללא קשר לקשיים של הטיפול בילד וללא קשר לרמת התמיכה המוצעת להם לאחר הלידה. אולם, מספר נשים שלא הגיעו לאוטונומיה בהתייחס לחוויות העבר במהלך ההריון, תוכלנה לעשות זאת רק כתוצאה מחוויות חיוביות ותומכות כמטפלות.

וויתור על מערכת הטיפול
קודם לכן הצענו שלרשותם של הורים עומד מגוון רחב של אסטרטגיות טיפול המאשפרות להם להשיכ את היעד של הגנה בסיסית על הילד. רצף זה של אסטרטגיות משקף גישות שונות שאמהות עשויות להשתמש בהן כדי לאזן יעדים מנוגדים בחייהן. חלק מההורים הם גמישים יותר מאחרים; ישנם הורים שהצרכים האישיים שלהם חשובים יותר מצרכי הילד; עבור אחרים צרכי הילד חשובים יותר מאשר הצרכים האישיים שלהם. במחקרינו (SOLOMON & GEORGE 1994 GEORGE & SOLOMON 1996 1989 ) מצאנו שאסטרטגיות טיפול אלה קשורות לדפוסי ההתקשרות השונים. אנו מדגישות שלמרות שהבדלים איכותיים אלה בין האסטרטגיות, באופן בסיסי, כל אסטרטגיה מספקת הגנה הולמת לילד ושכל אסטרטגיה מייצגת אינטגרציה מארגנת של טיפול בתוך אישיות המבוגר.

בניגוד לאמהות של ילדים עם דפוסים בטוחים, נמנעים ומתנגדים, מצאנו שאמהות לילדים עם דפוסים לא מאורגנים ושתלטניים (היפוך-תפקידים) מתארות את עצמן כחסרות יכולת להגן על הילד מפני סכנה. חוסר האונים של ההורה מתגלה במספר דרכים במהלך ראיונות חצי-מובנים לגבי היחסים שלהם עם הילד. בחלק מהמקרים, האם מתארת את עצמה באופן ברורכנכשלת בנסיונה לספק חיזוקים והגנה לילד הנפחד. במקרים אחרים, האם מתארת את פחדיה מכך שהילד הוא ששולט ביחסים ביניהם וכיצד היא תלויה בו או בה. במתאם עם ההערכה של האם את עצמה כחסרת אונים או נכשלת בהגנה על הילד, ילדים לא מאורגנים ושתלטניים בני 6 מתארים במהלך משחק עם בובות משפחה מפורקות ומבוגרים המאיימים, פוגעים או מזניחים את הילד (SOLOMON ET AL 1995).

נראה שאמהות אלה זנחו באופן פסיכולוגי את תפקיד המטפל שלהן או שהן נאבקות ללא הצלחה כדי לשמור על שליטה ולספק הגנה. MAIN & HESSE ( 1900)בדקו את ההשפעה של אובדן הורה בילדות על דפוס הטיפול של האימהות. חוקרים אחרים הרחיבו את המגוון של הגורמים התורמים כדי לכלול טראומות מוקדמות אחרות בהתייחס להתקשרות כמ ABUSE מיני או פיזי (LYONS RUTH ET AL 1990 LYONS RUTH & BLOCK 1996) וטראומות עכשוויות יותר כמו מחלה מסוכנת אצל האם (AINSWORTH & EICHBERG 1991) או הפלה (SLADE ET AL 1995). מבשרים לחוסר ארגון והתנהגות שתלטנית מצאנו אצל ילדים להורים גרושים עם קונפליקט גבוה שאינם מסוגלים לשתף פעולה בטיפול המשותף של ילדם (SOLOMON ET AL 1995). לבסוף, מצאנו מקרים שבהם מחלה מסוכנת או תאונה של הילד הובילו לחוסר ארגון של אסטרטגית הטיפול ( ראה גם PIANTA & MARVIN 1996 ). אנו מציעות שלכל הסיטואציות הללו יש פוטנציאל לחוסר ארגון של מערכת הטיפול במידה שהן מעלות רגשות של חוסר אונים באם. בו במידה הן עשויות לדחוף את האם להטיל ספק ביכולתה להגן על תינוקה ולעורר בה את מערכת ההתקשרות של עצמה. במצבים כאלה היא עשויה, באופן פסיכולוגי או התנהגותי, לזנוח את התינוק או הילד, לאיים עליו או עליה, או לפנות לילד שיגן או יחזק אותה.

מסקנות
עד כה, המידע וההבנה שלנו של מערכת התנהגות הטיפול היא חלקית ובלתי מושלמת. אנו מקוות שכאשר חוקרים יתיחסו למערכת הטיפול כעומדת בפני עצמה, המודל הראשוני שהצענו יורחב, יעודן וישופר. אנו מעונינות להאיר כאן בקיצור נמרץ תחומים ושאלות מרכזיות להמשך המחקר. עלינו לדעת הרבה יותר על השורשים הראשוניים של התפתחות הטיפול. חוויות ההתקשרות הראשונות, אמפטיה ולקיחת פרספקטיבה, חוויות טיפול ישירות (למשל עם אחאים) כמו גם הפנטזיות המתפתחות של הילד עצמו כמטפל, כל אלה זקוקות למחקר רב נוסף. מהם השבילים ההתפתחותיים המובילים להבדלים אינדיבידואליים בטיפול? כיצד יחידים משלבים ומעבדים את העבר? כיצד גורמים מחוץ ליחסי הורה-ילד (למשל בגרותו של ההורה, סטטוס משפחתי ואיכות הנישואים, יחסים עם ילדים אחרים) משפיעים על אסטרטגיות הוריות? כיצד חוויות בשלב המעבר להורות ועם הילד משפיעות על ייצוגים פנימיים וביטויים התנהגותיים של טיפול? כיצד הטמפרמנט של הילד ומאפיינים אינדיבידואליים שלו מעצבים את הטיפול? כיצד אסטרטגיות טיפול וייצוגים משתנים עם התפתחות הילד? מהן ההשפעות האקולוגיות והתרבותיות המרכזיות על אסטרטגיות טיפול? האם תרבויות אכן "בוחרות" אסטרטגיות הוריות או הם הן מושפעות בייחוד מהקונטקסט המשפחתי והסביבתי?

REFERENCES
Ainsworth, M. D. S., Blehar, M. C., Waters, E., & Wall, S. (1978). Patterns of attachment: A psychological study of the Strange Situation. Hillsdale, NJ: Lawrence Erlbaum.
Ainsworth, M. D. S., & Eichberg, C. (1991). Effects on infant-mother attachment of mother's unresolved loss of an attachment figure or other traumatic experience. In C. M. Parkes, J. Stevenson-Hinde, & P. Marris (Eds.), Attachment across the life cyce. London: Tavistock.
Altman, J. (1980). Baboon mothers and infants. Cambridge, MA: Harvard University Press.
Applegate, J. L., Burke, J. A., Burleson, B. R., Delia, J. G., & Klein, S. L. (1985). Reflection enhancing parental communication. In I. E. Siegal (Ed.), Parental belief systems (pp. 109-142). Hillsdale, NJ: Lawrence Erlbaum.
Bakermans-Kranenburg, M. J., & van IJzendoorn, M. H. (1993). A psychometric study of the Adult Attachment Interview: Reliability and discriminant validity. Developmental Psychology, 29, 870-879.
Bates, J. E., & Bayles, K. (1988). Attachment and the development of behavior problems. In J. Belsky & T. Nezworski (Eds.), Clinical implications of attachment. Hillsdale, NJ: Lawrence Erlbaum.
Bates, J. E., Maslin, C. A., & Frankel, K. A. (1985). Attachment security, mother-child interaction, and tem- perament as predictors of behavior-problem ratings at age three. In I. Bretherton & E. Waters (Eds.), Growing points of attachment theory and research. Monographs of the Society for Research in Child Development, 50(1-2, Serial No. 209) 66-104.
Bell, R. (1968). A reinterpretation of the direction of effects in studies of socialization. Psychological Review, 75,81-95.
Belsky, J., & Isabella, R. (1988). Maternal, infant, and social conte~tual determinants of attachment security. In J. Belsky & T. Nezworski (Eds.), Clinical implications of attachment (pp. 41-94). Hillsdale, NJ: Lawrence Erlbaum.
Belsky, J., & Rovine, M. (1990). Patterns of marital change across the transition to parenthood: Pregnancy to three years postpartum. Journal of Marriage & the Family, 52, 5-19.
Benedek, T. (1959). Parenthood as a developmental phase: A contribution to the libido theory. Journal of the American Psychoanalytic Association, 7, 389-417.
Benoit, D., & Parker, K. C. H. (1994). Stability and transmission of attachment across three generations. Child Development, 64; 1444-1456.
Berman, W. H., Marcus, L., & Bel:1nan, E. R. (1994). Attachment in marital relations. In M. B. Sperling & W. H. Berman (Eds.), Attachment in adults (pp. 204-231). New York: Guilford Press.
Bibring, G., Dwyer, T., Huntington, D., & Valenstein, A. (1961). A study of the psychological processes in preg- nancy and of the earliest mother-child relationship. The Psychoanalytic Study of the Child, 16, 9-24.
Bowlby, J. (1982). Attachment & Loss: Vol. 1. Attachment (2nd ed.). New York: Basic Books.
Bretherton, I. (1985). Attachment theory: Retrospect and prospect. In I. Bretherton & E. Waters (Eds.), Growing points of attachment theory and research. Monographs of the Society for Research in Child Development, 50(1-2, Serial No. 209) 3-35.
Bretherton, I., Ridgeway, D., & Cassidy, J. (1990). The role of internal working models in the attachment rela- tionship: Can it be studied in three-year-olds? In M. Greenberg, D. Cicchetti, & E. M. Cummings (Eds.), Attachment in the preschool years (pp. 273 – 308). Chicago: University of Chicago Press.
Cassidy, J., & Kobak, R. R. (1988). Avoidance and its relation to other defensive processes. In J. Belsky & T. Nezworski (Eds.), Clinical implications of attachment (pp. 300-323). Hillsdale, NJ: Lawrence Erlbaum.
Cassidy, J., Marvin, R. S., & The Attachment Working Group of the John D. and Catherine MacArthur Network on the Transition from Infancy to Early Childhood. (1987). Attachment organization in 3- and 4-year olds: A classification system. Unpublished scoring system. University of Washington, Seattle.
Clutton-Brock, T. H. (1991). The evolution of parental care. Princeton, NJ: Princeton University Press.
Cowan, C., Cowan, P., Heming, G., & Miller, N. (1991). Becoming a family: Marriage, parenting and child development. In P. Cowan & M. Hetherington (Eds.), Family transitions. (pp. 79-108). Hillsdale, NJ: Lawrence Erlbaum.
Cowan, P. (1991). Individual and family life transitions: A proposal for a new definition. In P. Cowan & M. Henterington (Eds.), Family transitions (vol. 2, pp. 3-30). Hillsdale, NJ: Lawrence Erlbaum.
Crittenden, P. (1992). Quality of attachment in the preschool years. Development and Psychopathology, 4, 209-241.
Deutscher, M. (1971). First pregnancy and family formation. In D. Milmen & G. Goldman, (Eds.), Psychoana- lytic contributions to community psychology (pp. 233-255). Springfield,IL: Charles C. Thomas.
Diamond, D., & Blatt, S. J. (1994). Internal working models and the representational world in attachment and psychoanalytic theories. In M. B. Sperling & W. H. Berman (Eds.), Attachment in adults (pp. 71-97). New York: Guilford Press.
Erikson, M., Sroufe, L., & Egeland, B. (1985). The relationship between quality of attachment and behavior problems in preschool in a high-risk sample. In I. Bretherton & E. Waters (Eds.), Growing points in attachment theory and research. Monographs of the Society for Research in Child Development, 50(1-2, Serial No. 209).
Fagot, B. I., & Kavanagh, K. (1990). The prediction of antisocial behavior from avoidant attachment classifica- tions. Child Development. 61.864-873.
Fonagy, P., Steele, H., & Steele, M. (1991). Maternal representations of attachment during pregnancy predict the organization ofinfant-rnother attachment at one year of age. Child Development. 62, 891-905.
Fraiberg, S. (1980). Clinical studies in infant mental health: The first year of life. New York: Basic Books. George, C., & Solomon, J. (1989). Internal working models of caregiving and security of attachment at age six. Infant Mental Health Journal, 10. 222-237.
George, C., & Solomon, J. (1993, March). Toward a theory of caregiving. Paper presented at the biennia! Meet- ings of the Society for Research in Child Development, New Orleans, LA.
Grossmann, K. E., & Grossmann, K. (1990). The wider concept of attachment in cross-cultural research. Human Development, 33,31-47.
Hinde, R. (1982). Attachment: Some conceptual and biological issues. In C. M. Parkes & J. Stevenson-Hinde (Eds.), The place of attachment in human behavior (pp. 60- 78). London: Tavistock.
Hinde, R. A., & Stevenson-Hinde, J. (1991). Perspectives on attachment. In C. M. Parkes, J. Stevenson-Hinde, & P. Marris (Eds.), Attachment across the life cycle (pp. 52-65). New York: Routledge.
Kerrnoian, R., & Leiderrnan, P. H. (1986). Infant attachment to mother and child caretaker in an east African community. International Journal of Behavioral Development. 9. 455-469. Leifer, M. (1980). Psychological effects of motherhood. New York: Praeger.
Lewis, M., Feiring, C., McGuffog, C., & Jaskir, J. (1984). Predicting psychopathology in six-year-olds from early social relations. Child Development, 55,123-136.
Lynch, M., & Cicchetti, D. (1991). Patterns of relatedness in maltreated and nonmaltreated children: Connection among multiple representational models. Development and Psychopathology. 3, 207 – 226.
Lyons-Ruth, K. (in press). Attachment relationships among children with aggressive behavior problems: The role of disorganized early attachment strategies. Journal of Consulting and Clinical Psychology.
Lyons-Ruth, K., Connell, D. B., Grunebaum, H., & Botein, S. (1990). Infants at social risk: Maternal depression and family support services as mediators of infant development. Child Development, 61,85-98.
Main, M. (1990). Cross-cultural studies of attachment organization: Recent studies, changing methodologies, and the concept of conditional strategies. Human Development, 33, 48-61.
Main, M., & Casidy, J. (1988). Categories of response to reunion with the parent at age 6: Predictable from in- fant attachment classifications and stable over a I-month period. Developmental Psychology. 24. I -12.
Main, M., & Goldwyn, R. (1985-1994). Adult attachment rating and classification systems. Unpublished manuscript, Department of Psychology, University of California, Berkeley.
Main, M., & Hesse, E. (1990). Parent's unresolved traumatic experiences are related to infant disorganized at- tachment status. In M. Greenberg, D. Cicchetti, & E. M. Cummings (Eds.), Attachment in the preschool years (pp. 121-160). Chicago: University of Chicago Press.
Main, M., Kaplan, N.. & Cassidy, J. (1985). Security in infancy, childhood, and adulthood: A move to the level of representation. In I. Bretherton & E. Waters (Eds.), Growing points in attachment theory and research. Monographs of the Society for Research in Child Development. 50(1-2. Serial No. 209) 66-104.
Miller, B. D. (1987). Female infanticide and child neglect in rural North India. In N. Scheper-Hughes (Ed.), Child survival: Anthropological perspectives on the treatment and maltreatment of children. Boston: D. Reidel.
Miyake, Chen, S. J., & Campos, J. J. (1985). Infant temperament, mother's mode of interaction, and attachment in Japan: An interim report. In I. Bretherton & E. Waters (Eds.), Growing points of attachment theory and research. Monographs of the Society for Research in Child Development. 50(1-2, Serial No. 209). 276-297.
Sagi, A. (1990). Attachment theory and research from a cross-cultural perspective. Human Developnrent. 33. 10-22.
Sameroff, A. J., & Feil, L. A. (1985). Parental concepts of development. In I. E. Siegal (Ed.), Parental belief sys tems (pp. 109-142). Hillsdale, NJ: Lawrence Erlbaum.
Sameroff, A. J. (1989). Principles of development and psychotherapy. In A. J. Sameroff & R. N. Emde (Eds.), Relationship disturbances in early childhood (pp. 17 – 32) New York: Basic Books.
Silverman, N. (1990) Attachment security, maternal hehavior and preschoolers' competence at age three Unpublished doctoral dissertation. Boston University.
Slade, A., & Aber, J. L. (1992). Attachments, drives, and development: Conflicts and convergences in theory. In J. Farron, M. Eagle, & D. Wlitzky (Eds.), Interface of ps'ychoanalysis and psychology (pp. 154-186). Washington, DC: APA Publications.
Slade, A., Dermer, M., Gerber, J., Gibson, L., Graf, F., Siegal, N., & Tobias, K. (1995, March). Prenatal representations, dyadic interactioln and quality of attachment. Paper presented at the biennial meetings of the Society for Research in Child Development, Indianapolis, Indiana.
Solomon, J., & George. C. (1994, June). Role-reversal and the disorganized caregivillg system Paper presented at the 9th International Conference on Infant Studies, Paris, France.
Solomon, J., George, C., & De Jong, A. (1995). Children classified as controlling at age six: Evidence of dis- organized representational strategies and aggression at home and at school. Development & Psychnpa/hol- ngy,33,447-463.
Solomon, J., George, C., & Ivins, B. (1987, April). Mother-child interaction in the home and security of attachment. Paper presented at the biennial meetings of the Society for Research in Child Development, Baltimore, Maryland.
Solomon, J., George, C., & Wallerstein, J. (1995, March). The developnlent of attachment in separated and divorced families. Paper presented at the biennial meetings of the Society for Research in Child Develop- ment, Indianapolis, Indiana.
Sroufe, L. A. (1983). Infant-caregiver attachment and adaptation in the preschool. The roots of competence and maladaptation. In M. Perlmutter (Ed.), Developmen/ of cognition, affect, alld social relation (pp. 48-81). Hillsdale, NJ: Lawrence Erlbaum.
Sroufe, L. A., & Aeeson, J. (1986). Attachment and the construction of relationships. In W. Hartup & Z. Rubin (Eds.), The nature of relationships (pp. 51- 71). Hillsdale, NJ: Erlbaum.
Stevenson-Hinde, J. (1994). An ethological perspective. Psychological Inquiry. 5, 62-65. Trivers, R. L. (1974). Parent-offspring conflict. American Zoologist, 11,249-264.
True, M. (1994). Mother-infant attachment and communication among the Dogon of Mali (West Africa). Unpublished doctoral dissertation. University of California, Berkeley.
van IJzendoorn, M. H. (1992). Intergenerational transmission of parenting: A review of studies in non-clinical populations. Develnpmen/al Review, 12, 76-99.
Whiting, B., & Whiting, J. (1975). Children of six cultures: A psycho-cultural analysis. Cambridge, MA: Harvard University Press.
Zeanah, C. H., Hirschberg, L., Danis, B., Brennan, M., Miller, D., Benoit, D., & Davis, A. (1995, March). Speci ficity of the Adult Attachment Interview in a high-risk sample. Paper presented at the biennial meetings of the Society for Research in Child Development, Indianapolis, Indiana. 
שיתוף ברשתות חברתיות:

כתוב/כתבי תגובה