"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

גירושין והשפעתם על התקשרות של תינוקות

CAROL GEORGE & JUDITH SOLOMON – OVERNIGHT VISITS AFFECT BABIES' ATTACHMENT TO SEPARATED OR DIVORCING PARENTS

המאמר באנגלית
http://www.newswise.com/articles/2003/4/DIVORCE.MLS.html

ביבליוגרפיה באנגלית בנושא התקשרות
www.parentbooks.ca/pdfs/attachment.pdf

תינוקות הישנים בלילה בשני בתים שונים, בבית האם ובבית האב, לאחר גירושין או פרידה, מתקשים לבסס התקשרות בטוחה להוריהם. תינוקות לפחות עד גיל שלוש זקוקים למקום שינה ומשחק קבועים, שייקראו "בית" ויספקו תחושה של קביעות.
קרול ג'ורג', פרופסור במילס קולג' וג'ודית סלומון, מתאמת תוכניות לביקורי בית של ילדים, סיימו את המחקר הראשון בעולם העוסק בנושא ההשפעות של שהות בלילה עם האב במשפחות גרושות על התקשרות (ATTACHMENT ) של פעוטות להוריהם.
המחקר נתמך על ידי מענק מחקר מהמחלקה לבריאות ולשירותי הציבור מממשלת ארה"ב. החוקרים בחנו את התקשרות הורה-ילד ב-145 משפחות שבהן ההורים באים מרקע סוציואקונומי ואתני- תרבותי מגוון.
החוקרות בחנו את התינוקות במהלך פרידה ובעת מפגש מחדש עם כל הורה וראיינו את ההורים כאשר התינוקות היו בני 12-18 חודש ושוב בחודשים 24 וכן 30 חודש.
החוקרות השתמשו במבחן הזר של אינסוורת' כדי להעריך את הבטחון של הילד בהתקשרות. הם מצאו שלשני שליש מהתינוקות בני 12-18 חודש שישנו בשני בתים היו דפוסי התקשרות לא מאורגנים עם האב ועם האם, בהשוואה לתינוקות החיים במשפחות עם שני ההורים או במשפחות שבהן ההורים גרושים אולם ראו את האב רק במהלך היום.
אחד מתפקידי המפתח של יחסי ההתקשרות של תינוקות עם הוריהם היא לעזור לתינוק להתמודד עם מצבים מעוררי מתח או מפחידים. ההורה הוא מקלט בטוח (SECURE BASE ), המספק נוחם והדרכה, המופנם אצל הילדים במהלך התפתחותם. תינוקות עם דפוסי התקשרות לא מאורגנים חווים חוויות חוזרות ונשנות עם דמויות ההתקשרות שלהם שבהן נפגעים מגע פיזי וקירבה ומתרחש שבר באסטרטגיות שבהן השתמשו כדי לאותת להורים על המתח והחרדה שהם חווים וכדי לזכות במגע ובנוחם. כך, תינוקות עם דפוס התקשרות לא מאורגן לא יכלו להתמודד עם פרידות ומפגשים מחדש עם ההורה במהלך המבחן במעבדה, ולא סמכו על ההורים כמקור לניהול החרדה.
אולם, ביקורי הלילה לא היו המרכיב היחיד שהשפיע על ההתקשרות של התינוקות. מרכיבים חשובים אחרים כללו את היכולת של האם להגן על תינוקה מהמתח הכרוך בפרידות; היכולת של ההורים לשמור על תקשורת יעילה ביניהם ועל שיתוף פעולה לגבי האינטרסים של התינוק ורמת הקונפליקט בין ההורים.
ג'ורג' וסולומון מדגישות שחשוב שהורים ירחיקו את בעיותיהם מהתינוק וישימו לב להתנהגות התינוק, במיוחד כשהוא חוזר הביתה. סימנים שהלינה בבית האב אינה לטובת התינוק כוללת שינויים בולטים בהתנהגות כמו התקפי זעם וקושי לישון במהלך הלילה. "לינה בשני בתים היא ארוע מעורר חרדה אצל תינוקות בגילאים 12-18 ח' כמו גם לפעוטות בני 24-30 ח'" אומרת סולומון. "הורים יכולים לסנן את ההשפעה על התינוק על ידי כך שידונו ביניהם לגבי צרכיו של התינוק, יסתגלו לצרכיו, ימנעו מלריב בנוכחות התינוק ולא ישתמשו בתינוק כדי להעניש את ההורה השני".
ג'ורג' וסולומון מציעות שהורים יתחילו בנסיון ויסגלו את השינה בלילה על פי מידת ההסתגלות של התינוק. ג'ורג' אומרת "שהתינוק זקוק לזמן כדי להסתגל, ושינה בלילה בשני בתים היא מעבר רציני עבורו." כאשר הילד הוא בן שלוש הדברים נעשים הרבה יותר קלים כיון שאז ילדים מבינים שהאם תחזור. ילדים יכולים להסתגל לשינה בשני בתים, אולם הדבר קשה להם מאוד כאשר ההורים אינם משתפים פעולה שבה צרכי התינוק עומדים בראש סולם העדיפויות. אם משמורת משותפת אינה אפשרית, אנו ממליצים שהורים יחכו עד שהתינוק יהיה בוגר מספיק כדי לעבור לדפוס של שינה בשני הבתים. החוקרות ממליצות להורים לקבל עזרה והדרכה מאנשי בריאות הנפש ומומחים התפתחותיים לגבי ההתנהגות הנורמלית של התינוק בגילאים אלה.

שיתוף ברשתות חברתיות:

כתיבת תגובה