מאת : דפנה טייר
גישה קצת אחרת לתהליך הגמילה מחיתולים מביאה דפנה תייר. לדעתה התינוק חייב לחוש ולחוות את משמעות עשיית צרכיו בתחתונים ולקשר בין תחושותיו לפני עשיית הצרכים לבין התוצאה. במילים אחרות – על הפעוט ללמוד על בשרו, הלכה למעשה, את משמעות הגמילה מהחיתולים, וזו הלמידה הטובה ביותר בעבורו, טובה יותר לאין שיעור מכל הסבר שנספק לו, מכל ספר או קלטת בנושא. שכן, אילו היינו מנסים לגמול אותו ובה בשעה ממשיכים לחתל אותו הוא לא היה מבין , הוא לא היה מבין למה עליו להיגמל.
לדעתה תגובות כמו "לא נורא" ,ו "לא קרה כלום " אינה מתאימה שכן הילד צריך להבין כי עשיית צרכים בבגדים אינה טובה בעיננו. לדעת המחברת השכיחות אצל רוב ההורים והגננות, אינן תגובות הולמות, שהרי אם לעשות פיפי וקקי בתחתונים זה "לא נורא", מסקנת הפעוט עלולה להיות שאפשר אפוא להמשיך ולנהוג כך .
לקישור למאמר המלא: לחץ כאן
Facebook
Twitter
אני ממש לא מסכימה עם גישה זו. פספוסים מרובים גורמים לדעתי לתיסכול. כאשר יש בשלות פיזית רגשית וכד' הילד ייגמל בדרך כלל ללא קושי. אני גננת ואני לא סתם אומרת "לא נורא", אם בתהליך הגמילה הילד מפספס פעם פעמיים פיפי אני אומרת לו: לא נורא, בפעם הבאה תצליח". במידה ומפספס יותר כולל קקי, סימן שעדיין לא בשל ונמצא בשלב המשחק – שלב שמבלבל הורים ואנשי מקצוע. בשנים האחרונות נחשפתי דרך הורים ל"שיטה הרוסית" , שבה מחליטים ההורים להוריד לפעוט חיתול בלי להתחשב בצרכיו. גם אם אינו מדבר עדיין ואינו עצמאי פיזית. בהתחלה היה לי קשה אבל להפתעתי הרבה – זה פשוט מצליח. או שהילדים היו בשלים והוריהם קלטו אותם טוב ממני. לאחרונה אבא בגן מקנח לבנו את האף בידיו החשופות ואינו משתמש בשום נייר, צר לי אך לא כל דבר צריך לחוש ולחוות…בכל אופן אני לא מתחברת לכותבת המאמר ספציפית לנושא זה.