בריאות נפשית של תינוקות ופעוטות

מתוך ZERO TO THREE במדור TIP OF THE WEEK
תרגמה: רחל מן, מוסמך בגיל הרך מתוכנית שוורץ.
מרכזת את נושא פיתוח והכשרת כוח-אדם במרכז לגיל הרך שבקרית גת

במונח "בריאות נפשית של תינוקות" – הכוונה היא: התפתחות רגשית חברתית בריאה של הילד מלידה עד גיל 3 שנים.

המחקר והפרקטיקה בתחום מקדישים עצמם לנושאים הבאים:
* העלאת המודעות והידע לנושא ההתפתחות הרגשית חברתית.
* מניעת בעיות בתחום בריאות הנפש.
* טיפול בבריאות הנפשית של ילדים צעירים, בהקשר המשפחתי.

בריאות נפשית של תינוקות מוגדרת כהתפתחות היכולת של הילד מלידה עד גיל 3 שנים:
* לחוות, לווסת ולהביע רגשות
* ליצור יחסים בין אישיים קרובים ובטוחים
* לחקור את הסביבה הקרובה, וללמוד

מרכיבים אלה מתרחשים בהקשר המשפחתי, הקהילתי והתרבותי – כפי שמצופה מילדים צעירים.
בריאות נפשית של תינוקות היא המקבילה להתפתחות רגשית חברתית בריאה.

עבור תינוקות וילדים צעירים, אינטרקציה תומכת, בפרט עם ההורים ועם המטפלים בהם, היא קריטית לחוסן הפיזי ולהתפתחות רגשית-חברתית בריאה. בדרך של קשר ויחסים עם אחרים, תינוקות מכירים את העולם ואת מקומם בו. הדבר מספק להם את ההקשר ההכרחי לנחמה, להגנה, לעידוד, ומשמש להם מעין בולם זעזועים בזמנים של מתח ובדידות. באמצעות אינטראקציות וקשרים עם אחרים מפתחים ילדים צעירים בריאות (WELLNESS ) רגשית-חברתית, הכוללת את היכולת ליצור קשר מספק עם אחרים, לשחק, לתקשר, ללמוד, לקבל אתגרים, ולחוות רגשות. בנוסף, טיפוח האינטראקציות הוא דבר הכרחי לפיתוח אמון, אמפתיה, חמלה, נדיבות, ומצפון.

אנשי מקצוע בגיל הרך מכנים WELLNESS רגשי-חברתי כבריאות מנטלית, שפירושה התפתחות היכולת לחוות ולווסת רגשות, ליצור קשר בטוח, לחקור וללמוד. כל אלו מתרחשים בהקשר של הרקע המשפחתי, הקהילתי, והתרבותי – של הילד .

נקודות למחשבה:
* מהם הקשרים/יחסים המוקדמים של הילדים? האם הם עם ההורים, עם סבא וסבתא , עם מבוגרים אחרים (קרובים, שכנים), או עם מטפלת מסוימת?
* מהם ההבדלים אותם אתם רואים בכל אחד מהקשרים/יחסים הללו?

בניית הביטחון העצמי
"אני יכולה לעשות זאת"

אירוע: בשעת האכילה תופסת התינוקת את הכף מידי האם ומנסה להאכיל את עצמה. האם עוצרת עצמה מלקחת את הכף בחזרה ומתבוננת בתינוקת האוכלת לאט ועושה לכלוך ובלגאן. האמא רואה שהתינוקת מעורבת בניסיון להאכיל את עצמה ומצליחה להכניס משהו מהאוכל לפיה. במקום לקחת את הכף מהתינוקת, האמא לוקחת כף נוספת ומשלימה בכך את המאמץ של התינוקת לאכול בעצמה.

כהורים, וכמחנכים, קשה לנו להאט את תגובותינו, להסתכל ולצפות מה התינוק עושה, במטרה ללמוד על המשמעות של פעולה מסוימת שלו. באירוע הזה התינוקת מנסה לומר: "היי, אני רוצה לנסות להאכיל את עצמי עם הכף! אני יכולה לעשות זאת!". האמא צריכה להיות מסוגלת לקחת פסק זמן, להתעלם מהלכלוך שנוצר, ולהגיב לצורך של התינוקת הן לקבלת האוכל (תזונה לגוף), והן להזדמנות עבור התינוקת לנסות משהו חדש ( תזונה לנפש).

כמה פעמים אנו צופים באמת בתינוק? לרוב איננו באמת צופים בתינוק. צפייה משמעה לראות מה התינוק עושה, להקשיב למה שהוא אומר, וללמוד על הדרכים הייחודיות של התינוק לפגוש את העולם (האם הוא טיפוס ש"ישר נכנס לעניינים", או טיפוס ש"לוקח לו זמן"; האם הוא "מגיב בעוצמה" ונותן להבין מיד כיצד הוא מרגיש את אשר הוא מרגיש, או "מגיב חלש" ולא מראה מה הוא מרגיש; ועוד). כאשר לא ממהרים ובאמת מסתכלים וצופים במה שתינוקות עושים, אפשר ללמוד עליהם המון. מקבלים רמזים על הסימנים של התינוק. הרמזים הללו מאפשרים ניחוש טוב יותר על למה תינוקות מתנהגים כפי שהם מתנהגים, ומאפשרים להורה ולמחנך להגיב בדרך שהיא גם יעילה וגם תומכת בהתפתחות שלהם.

הביטחון של הילדים נבנה כאשר הם מרגישים שמגיבים אליהם ושמבינים אותם.

חיבה וטיפוח: עידוד הדימוי העצמי
"אני יחיד ומיוחד"

אירוע: אמא מוציאה את תינוקה מהאמבטיה ואומרת תוך שעוטפת ומחבקת אותו במגבת חמה ורכה: "אתה מריח כל-כך טוב! איזה ילד יפה אתה!". התינוק בהנאה, מתכרבל בזרועות האם. זמן אמבטיה הוא זמן של כיף – שבו אפשר גם להתיז, לשחק עם צעצועים וכל תשומת הלב עליך. התינוק אוהב את הזמן הזה, הוא יכול לשחק בכדור ובצעצועים, והאמא משגיחה עליו ורוחצת אותו. הוא יודע שהוא בטוח ושהוא מיוחד לאדם (לאמא) בו הוא כל-כך בוטח.

מראה זה של הילד החמוד, גורם לנו לרצון לשחק אתו, להנעים את זמנו, ע"מ לקבל את החיוך הנפלא שלו. הרגשת חיבה מעין זו קשה יותר לתת לתינוק השרוי בבכי מתמשך ובהתפרצויות זעם. למזלנו, רובנו יכולים למצוא רגשות של אהבה ורצון לטפח את הקטנטנים אפילו בזמן שהם משתדלים (גם אם לא מצליח להם). נגיעה, החזקה, ניחומים, נענוע, שירה ודיבור אל התינוקות – הם דרכים טבעיות למשחק עם התינוק או לניחומו בשעה שהוא במצוקה. אינטראקציות מעין אלה הן יותר מאשר רק להסתכל, הן מספקות את הגירוי שהמוח צריך. מגע אוהב ומילים מעודדות שולחים רמזים לתינוק שהוא משהו מיוחד. כשהוא מרגיש שאוהבים אותו כמות שהוא, הוא לומד לאהוב אחרים באותה הדרך.

פתרון קונפליקטים
"אני יכול לעבוד עם אחרים"

אירוע: אלון ואורי – שני ילדים בני שנתיים, אוהבים את פינת הספר במעון. אלון לוקח ספר גדול על דינוזאורים. כשאורי רואה את הספר, הוא לא יכול להתגבר, גם הוא רוצה את הספר! הוא חוטף את הספר מאלון, ומתחיל מאבק. זה אומר "זה שלי", והאחר אומר "לא! זה שלי" ופורצות דמעות. המטפלת באה לעזור לילדים ואומרת: אורי, אני יודעת שאתה אוהב את הספר על הדינוזאורים ושאתה עצוב, אך אלון שיחק עם זה. לא נאה לחטוף ממנו ולגרום לו לבכות, אולי נעיין ביחד בספר? אני אחזיק את הספר, אלון יעביר דפים, ואתה תעשה את הנהמה כשנגיע לעמוד עם הדינוזאור הגדול.

ניתוח והסבר: בגיל זה, פעוטות מפתחים מודעות של ה"עצמי" וקשה להם להתחלק (לוותר). הם יודעים מה הם רוצים, כשהם רוצים את הדבר, אך המוח שלהם עדיין אינו יכול להבין את רגשות הזולת. בנוסף, הם רק מתחילים לפתח שליטה עצמית. למרות שפעוטות מבינים למה הכוונה כשאומרים לא לקחת חפץ ממישהו אחר, קשה להם שלא לפעול לפי הדחפים שלהם. תחשבו כמה קשה לכם כמבוגרים, לא לאכול את הממתק או החטיף כשהחלטתם להיות בדיאטה. מפעם לפעם המבוגרים עומדים במבחן של שליטה עצמית. עבור הילדים המבחן הזה קורה פעמים רבות ביום. היכולת לתרגל שליטה עצמית גבוהה יותר באה עם הזמן ועם הבשילה של המוח, עם התרגול, ועם עזרה ממבוגרים. כשעוזרים לילדים לתת שם לרגשות, כשמראים להם דרכים וכשמתרגלים אתם את הדרכים לשליטה בדחפים, הם לומדים בהמשך כיצד לעשות זאת בעצמם. הדבר מסייע להם ללמוד איך לפתור קונפליקטים בעצמם.

להלן מספר דרכים לסיוע בשליטה על דחפים ובפתרון קונפליקטים:

* לתת הרבה הדרכה, ליזום משחקים בהם נדרשת התחלקות בחפצים ובלקיחת תור.
* להבין שפעוטות פחות משתפים פעולה כשהם עייפים, רעבים, או לא מרגישים טוב.
* להשתמש בהנחיות ולחזור על הוראות להרגעה ולהימנעות ממאבקים.
* להיות "מודל" התנהגותי במגעים שלכם הקשורים בלקיחת תור, בהתחלקות בחפצים, באינטרקציות יומיומיות עם הילדים, עם ההורים ועם חברי צוות אחרים.

תמיכה בפיתוח מיומנויות
"תסתכלו עלי"

אירוע: יאיר בן 5 חודשים, שוכב על הבטן ומשחק על הרצפה בביתו. הוא מתמתח לאורך השמיכה שהוא שוכב עליה, בניסיון להגיע לצעצוע. הצעצוע מחוץ להישג ידו, והוא אינו יכול להגיע אליו. אביו מתחיל להרים את הצעצוע כדי לתת לו, אך שם לב שיאיר לא מתלונן, ואז הוא מחליט לחכות שנייה. יאיר נחוש בדעתו להגיע לצעצוע! הוא מושיט את ידו שוב וכמעט נוגע בצעצוע, אביו מקרב מעט את הצעצוע, כך שיאיר כמעט נוגע בו. האב מספק ליאיר עזרה קטנה בכך שמקרב קצת את הצעצוע, ו.. עוד התמתחות… ויאיר תופס את הצעצוע! יאיר מחזיק את הצעצוע, ובהנאה ובשמחה מתחיל לשחק.

ניתוח והסבר: אביו של יאיר עשה מה שאנשי מקצוע מכנים "מערכת פיגומים" – scaffolding) ). זה קורה כשהמבוגר עוקב אחר ההובלה של הילד ומספק את הסיוע הקטן הנדרש, כך שיהיה לילד אתגר ושהילד יוכל להתקדם לשלב הבא מבלי שיהיה מתוסכל. האב יכול היה להגיש את הצעצוע לבנו, אך הוא עצר, הסתכל וחשב על מה שיאיר יכול לעשות בעצמו. יאיר למד בכך מה צריך לעשות כדי להגיע למה שהוא רצה. האב הבין שהוא יכול לאפשר ליאיר לבחון מעט את המצב ואז לספק את הסיוע המינימלי כדי שיאיר יחווה הצלחה בשימוש במיומנות החדשה שרכש, שהיא: התמתחות ותפיסת החפץ. הסיוע ללמידת התינוקות בדרך זו, מאפשר להם לבדוק מה הם יכולים לעשות וכן שאתם – המבוגרים – נמצאים שם בשבילם, לתמוך במאמצים ובניסיונות שלהם.

נקודות למחשבה:

* באילו מיומנויות חדשות הילד/ה שלכם מתחיל/ה להתנסות בשלב זה?
* כיצד תוכלו לשחק עם הילד/ה, כך שתוכלו לתמוך ולעודד את ההתנסויות החדשות הללו?

יחסים של "תן וקח"
"אני יכול לעשות שיהיו לי חברים" (I can make friends)

אירוע: "הנה ילדה שמחה!" – אומר האב כשהוא מחייך אל קרן, בת 3 חודשים. קרן מחייכת כשהיא מסתכלת על אביה. אבא עושה פרצוף מצחיק ומחייך בחזרה. קרן מחייכת בתגובה. אבא מחייך אליה והם ממשיכים לעשות פרצופים מצחיקים האחד לשני…

קרן מעורבת מאוד במה שנראה כאינטראקציות משחקיות: "היי, הנה אבא! אני מרגישה נהדר כשהוא משחק אתי; וכשהוא מחייך אלי, גם אני רוצה לחייך! אפשר לראות שהוא באמת חושב שכיף אתי".

ניתוח והסבר: קרן לומדת שהיא חשובה לאחרים, שהם אוהבים אותה ומבינים את צרכיה. בנוסף, היא מתחילה להבין שהפעולות שלה משפיעות על הרגשות ועל הפעולות של אחרים. גם היא יכולה לגרום למישהו אחר לשחק איתה בכיף. במשך הזמן, כשיהיו לה הזדמנויות לחוות סיפוק ביחסים עם אחרים, היא תלמד שהיא תרגיש טוב כאשר היא תגרום לאחרים להרגיש טוב. הדבר יסייע בידה לבנות קשרים בריאים ודימוי עצמי חיובי כשהיא תגדל. כשלומדים "תן – וקח" ביחסים חברתיים, מוכנים אחר-כך לשחק עם ילדים אחרים ולהתחלק עמם. התחלקות בדברים לא תהיה קלה עבור קרן עד שתגדל ותהיה בת 3 שנים בערך. היא גם לומדת להכיר את הרגשות שלה ולהתחשב ברגשות של הזולת.

נקודות למחשבה:

* מה לומדת הילדה שלך מהיחסים ומהאינטרקציות שהיא חווה אתך ועם אחרים המטפלים בה?
* כיצד היא תראה סימנים שהיא מתחילה להבין נתינה וקבלה ביחסים?
* איזו הדדיות יש ביחסים של כל אחד מהמעורבים, בהשפעה על השני.

הגנה מפני סכנה ואיום
"אני בטוח"

רון בן 18 חודשים, טייל עם אביו, בשעה שהוא נבהל מכלב שנבח עליהם מחצר השכנים. "היי חבר, מה קרה? האם הכלב מרעיש מדי?" – שאל האב. רון הסתובב ורץ לאביו, שהרים אותו בחיבוק: "הכלב הבהיל גם אותי, בטח קרה לו משהו היום".

רון לומד שכאשר הוא מרגיש לא בטוח ומבוהל, הוא יכול לסמוך על אחרים – כמו אביו – שיהיו שם בשבילו. התגובה הרגישה של אביו תרמה לצמיחת התחושה של הביטחון והאמון של רון.

נקודות למחשבה:

* כיצד אתם מנחמים את הילד/ה כשהוא פוחד? איך מגיב הילד לנחמה שלך?
* באילו דרכים אתם מגינים על הביטחון של הילד?

תמיכה חברתית
"אני חלק מהמשפחה"

אירוע: היה זה יום קשה עבור האמא. מכונת הכביסה התקלקלה והיא עדיין לא הכינה את השיעור למחר, והיא ידעה שיש לה רק שעתיים של שינה בלילה. דינה בת השנתיים ישנה גרוע בלילה שעבר "אני מרגישה שאני לא עומדת בזה יותר" אמרה האמא לחברתה בטלפון. "הייתי שם" – ענתה החברה, "אני רוצה שתשכבי לנוח כשדינה תישן, ואבוא אחה"צ ואשגיח על דינה כשאת תכיני את השיעור למחר".

ניתוח והסבר: החברה לא רק עזרה לאמא ביום הקשה שלה, היא גם עזרה לדינה. לפעמים אנו מרגישים שאיננו יכולים יותר. טיפול בילדים יכול להיות מהנה ומתגמל, אך גם לגרום להרבה מתח. צריך שיהיו אנשים ומקומות נוספים מהם נוכל לקבל תמיכה (פיזית, רגשית, כספית). כשלהורים יש תמיכה, הם יכולים יותר לתמוך ולטפח את ילדיהם.

נקודות למחשבה:

* איך אתם משתמשים בעזרה כשאתם בנקודת שבירה? כיצד זה משפיע על ילדייך כשאחרים מראים לך אהבה ואכפתיות?
* באילו דרכים אתם מסייעים לאחרים המטופלים בילדים צעירים?

כבוד – לי (וגם) לך

אירוע: בגן שעשועים, רחל מתבוננת בנועה שלה ברזלים על הרגליים, המסייעים לה בהליכה. "מה זה?" שואלת רחל בקול את אמא , "הרגליים שלה מצחיקות". אמא שלה עונה: "רחל, זה לא מנומס". אמא של נועה מסתכלת על שתיהן. בהתחלה, הערות מסוג זה פגעו בה, בהמשך היא העריכה אחרת את הסקרנות של הילדים. זוהי הזדמנות לחנך ולספר על הילדה הנפלאה שלה: "זוהי נועה, יש לה ברזלים וורודים על הרגליים, הצבע האהוב עליה הוא וורוד, לכן החליטה לבחור ברזלים וורודים, היא גם אוהבת מדבקות, ולכן שמה כמה על הברזלים הוורודים שלה". "האם גם לך יש צבע אהוב?" היא שואלת את רחל. גם רחל אוהבת צבע וורוד ומדבקות: "יש לי פיג'מה וורודה". אמא של רחל התגברה על המבוכה שלה והצטרפה לשיחה ועודדה שיחה על דברים ששתי הילדות אוהבות, וכך הן המשיכו אחר-כך לשחק יחדיו בחול ולא התייחסו לאימהות שלהן או לברזלים של נועה.

מקרים כאלה יכולים להיות קשים לכל המעורבים. לילדים צעירים עדיין אין מעצורים חברתיים והם באופן טבעי מביעים בקול את הסקרנות שלהם על דברים בהם הם צופים, כגון: הבדלים בצבע, בגודל, במשקל, וביכולת פיזית. למבוגרים יש תפקיד חשוב בעזרה לילד ע"מ שיוכל להבחין ולהעריך בין מה שדומה ומה ששונה. ילדים גם לומדים לכבד אחרים כאשר המבוגרים בסביבה משמשים להם מודל, בכך שהם עצמם מכבדים את הזולת. הם גדלים ומבינים שכל אדם הוא ייחודי וזכאי לכבוד.

נקודות למחשבה:

* מה היית אומרת אילו את האמא של רחל?
* כיצד היית מתמודדת עם המצב, באם התגובה של אמא של רחל היתה שונה?
* באילו דרכים את מראה כבוד – כמודל התנהגותי – לילדה שלך?

תרבות

אירוע: ג'ודי מביאה את אנדריי בפעם הראשונה לגן שעשועים. היא שרה לו שירים בשפה זרה, שפת ארצה הרחוקה. היא רואה ילדים אחרים משחקים, ילד אחד יושב ואוכל לבדו; היא שומעת אמא מספרת כמה קשה לתינוקת שלה להירדם לבד כשהיא משכיבה אותה. ג'ודי חושבת כיצד גידלו אותה בארץ שלה, כיצד משפחתה הציבה ערכים גבוהים בטיפול בילדים ולא בהכרח נתנו לילדים לעשות דברים בעצמם בגיל כה צעיר, כמו לאכול ולישון לבד. ג'ודי חושבת מה ואיך היא תלמד את אנדריי וכיצד הדברים יהיו שונים כשיתחיל ללכת למעון. היא יודעת שעשויות להיות בעיות סביב שתי שפות. השפה השונה מדגישה הבדלים תרבותיים. היא תוהה כיצד יסתגל אנדריי לשינויים ולהבדלים, הללו שבבית והללו שמחוץ לבית.

ניתוח והסבר: תרבות ההורים משפיעה מאוד על הדרך בה ההורים נותנים אהבה, מטפחים, ומתמודדים עם גידול ילדיהם. תרבות גם משפיעה על ההתפתחות הרגשית-חברתית בדרכים רבות. הדברים משתקפים בשגרה היומיומית של הילד בשנים הראשונות לחיים. מאחר וערכים ואמונות אלו משפיעים על המרכיבים הבסיסיים ביותר בטיפול בילד, כולל החזקה על הידיים, רחצה, האכלה, השכבה לישון, התלבשות, החתלה, ואימון לניקיון, חשוב לדבר על ערכים אלו עם המטפלות של הילד. הבדלים תרבותיים גם משפיעים על החלטות באשר מתי להתחיל במיומנויות של טיפול עצמי (בעצמאות), כיצד ילדים יביעו רגשותיהם, מתי ואיך על המבוגרים לדבר עם פעוטות. מרגע שנעשים הורים יש לברר כבר במפגש הראשון מה הם הערכים והאמונות. אתם והצוות החינוכי יכולים ללמוד על האמונות האחד של השני ולהחליט ביחד איך להמשיך, כאשר יש לקחת בחשבון את המאוויים והרצונות, ואת צרכי הילד, שלבי התפתחותו, והשפעת המטפלות עליו.

נקודות למחשבה – לשאלות אלה אין תשובה של "נכון" ו "לא נכון":

* היכן תינוקות צריכים לישון? בחדר עם ההורים, או בחדר משלהם?
* באיזה גיל התינוק צריך לאכול לבד, באיזה גיל צריך להיגמל מחיתולים ולעשות צרכים בסיר?
* מה חשוב יותר עבור הילדים, להיות עצמאיים, או להבין את עצמם כחלק ממשפחתם?
* איזו השפעה עיצבה את אמונותיך באשר לשאלות שהועלו ולשאלות אחרות, בגידול ילדים? אולי היתה זו התרבות ממנה באת? אולי רופאים, או ספרים, או טלביזיה, משפחה? חברים? הצרכים של הילד שלך? או כמה מתוך רשימה זו?