מאת: דבורה פיליפס, נתן פוקס, ומגן גונאר
44–49, March 2011–02–25
המחברים טועני ששילוב מחקר על מאפייני טמפרמנט יחד עם תגובות למצבי לחץ בחקר המסגרות הטיפוליות בגיל הרך לא רק יעזור לקבוע מתי הילד נמצא בסיכון במסגרת החברתית ומתי לא ,אלא יקל עלינו את ההבחנה לגבי השלב שבו חוויות חברתיות משפיעות על עתידו של הילד.
עד כה המחקרים העוסקים בנושא התמקדו במאפיינים השונים של הטיפול כמו: תזמון חשיפה, יציבות בטיפול ואיכות הטיפול בפעוט וכיצד הם משפיעים על התפתחותו. המחקרים הבאים צריכים לתת את הדעת על מאפייני הילד כמו טמפרמנט ותגובות למצבי לחץ כגורם מתערב לחוויה הטיפולי וגם לבחון עבור מי מהילדים הטיפול תומך בהתפתחות או מסכן אותה.
הטיפול בילד: סיכון וסיכוי
מהי ההשפעה של איכות הטיפול על התפתחות הילד. אנו יודעים כי טיפול במסגרת חוץ ביתית לעיתים מסכן ולעיתים מיטיב עם הילד, אך בדרך כלל ההשפעה של הטיפול החוץ ביתי קטנה כאשר הטיפול ההורי בכללותו הוא איכותי. (פיליפס ושות' 2006)
מחקרים מוכיחים שטיפול איכותי מעלה את הסבירות לפיתוח מיומנויות חברתיות טובות ולהסתגלות חברתית.ואילו טיפול יתר בפעוט מעלה את רמת ההתנהגות המוחצנת שלו, כולל התנהגות תוקפנית, בעיות משמעת, לקיחת סיכונים ואימפולסיביות. (ניכט ארקן , (2006 ).
מחקרי התפתחות מצביעים על כך שדגם זה נכון עד גיל 15 (בלסקי ושות, 2007 ) .מחקרים אחרים על תנאי הטיפול כגורם משפיע על התנהגות הצביעו על כך כי שהות ארוכה במסגרות לגיל הרך מעודדות התנהגות שלילית. ואילו מחקרים אחרים מצביעים על כך (קורנברג , 2003 ) שמספר קטן של ילדים מושפעים מהמסגרת החינוכית, והאחרים לא והשאלה היא מי הם הילדים שכן מושפעים?
מאפייני טמפרמנט והטיפול בילד
אם כך, צריך לקחת בחשבון שני מימדים חשובים. האחד, טמפרמנט, כיון שידוע שיש השפעה של מאפייני טמפרמנט על נטיותיו של הילד.מאפיין שני לא פחות חשוב הוא האופן בו הילד מווסת את הלחץ שלו.
האם הסביבה בה גדל הילד משפיעה על התפתחותו ועל מאפייני הטמפרמנט שלו? מחקרים התמקדו בעיקר בבדיקה של הבית כסביבה טיפולית (דגאן ושות' 2008 ).
רק לאחרונה החלו לבחון את השפעת הסביבה המטפלת החוץ ביתית, על ילדים עם מאפייני טמפרמנט שונים. האם מאפייני טמפרמנט שונים ישפיעו על התפתחות הילד ועל ביטויי הטמפרמנט שלו לאורך זמן.
התשובה לשתי השאלות היא כן.
הספרות המקצועית מצביעה על כך שכמות ואיכות הטיפול בילד משפיעים באופן שונה, לחיוב ולשלילה, על ילדים עם מאפייני טמפרמנט שונים. לדוגמא, טיפול מחוץ לבית התקשר להתנהגות מופנמת יותר אצל ילדים שהוגדרו על ידי אימם כפחדנים לעומת ילדים שהוגדרו כלא פחדנים (קרוקנברג ושות' 2005 ).
דיווחים נוספים לגבי ילדים ששהו שעות רבות במסגרות חינוכיות חוץ ביתיות וביטאו התנהגות מוחצת, נמצא שהם ילדים שרמת התסכול שלהם גבוהה. הדבר בלט בעיקר במעונות יום ונשאלת השאלה אם לקבוצת העמיתים יש השפעה על ההתנהגות המוחצנת. אחרים דיווחו כי יש קשר חיובי בין שהייה במעון לבין התנהגות חברתית אצל ילדים.
הבדלים באיכות הטיפול משפיעים באופן שונה על ילדים עם מאפייני טמפרמנט שונים .
פאלס וברקלי , (2009 ) מצאו שילדים שהוגדרו על ידי אמהותיהם כילדים קשים היו יותר פגיעים ורגישים לשונות באיכות הטיפול מילדים שהוגדרו כקלים. פליפ ופוקס (2010) מצאו כי ילדים שהוגדרו כבעלי מאפייני טמפרמנט חרדים בגיל 4 חודשים היו יותר רגישים לשונות באיכות הטיפול (איכות הטיפול נמדדה במונחים של אינטראקציות חיוביות עם עמיתים, מטפלת חמה ורגישה, ואוירה כללית חיובית).
מחקרים מצביעים על כך שהאינטראקציה בין הילד לבין עמיתים שהוגדרו כחרדים חברתית, במסגרות חינוכיות איכותיות היו יותר חיוביות מאשר עבור ילדים במסגרות חינוכיות באיכות ירודה. (וולניג ושות' , 1995 ).
ממצאים אלה מצביעים בבירור על כך שמאפייני הטמפרמנט מושפעים מאיכות הטיפול במסגרת וגם ממספר השעות שהוא שוהה בה.
וויסות לחצים והטיפול בילד
זרם מחקרי אחר שם דגש על המערכת של בלוטת יותר הכליה המשחררת את הקורטיזול (האדרנל) כתגובה לשחרור ההורמון בבלוטת יותרת המוח hypothalamic-pituitary-adrenal ststem) ) . מערכת זו אחראית על ויסות התגובה הרגשית וההתנהגותית למצבי לחץ. לאחרונה יש מחקרים המצביעים על כך שילדים מגיבים למסגרת החינוכית כחוויה מלחיצה. הממצא הביא להבנה כי יש צורך לבדוק באלו תנאים, ואילו ילדים יגיבו תגובת לחץ למסגרת החינוכית.
ראשית הסבר קצר על תפקיד הקורטיזול בתהליך ההתפתחות המוקדמת של הפעוט.
לקורטיזול תפקיד חשוב בהסתגלות לגורמי לחץ. במחקר בבעלי חיים מצאו שכשרמת הקרוטיזול עולה, היא מפעילה מערכת האחראית על זכרונות החרדה והמצוקה ויוצרת גמישות באזור המוח האחראי על וויסות החרדה וגם על תגובות ה"הילחם" או "ברח".
במחקר בבעלי חיים נמצאה הטייה לטובת תגובות מתגוננות במצבים מאיימים או לא חד משמעיים כולל במצבים חברתיים. (גולס ובראם , 2009 ) מכאן הסיקו החוקרים שהתנסות של טיפול מאיים גורם למוח לתרגם זאת בזכרון כמצב חרדה ולהתנהג בהתאם. השפעות נוירולוגיות מוחיות אלה יתרחשו יותר בשלב ההתפתחות המהירה של המוח, כלומר בשנה הראשונה לחיים, שהיא גם השנה בה הילדים מסתגלים למסגרת החינוכית (גונרד וקוולדו, 2007 )
בהתייחס למעונות יום נמצא כי לילדים יש רמות קורטיזול גבוהות יותר כאשר הם שוהים במעון מאשר כשהם בבית. מחקרי אורך מדגישים כי תופעה זו אופיינית יותר בגיל הרך מאשר בגיל הגן ובגיל בית ספר. ואופיינית יותר לילדים השוהים יום מלא במעון מאלה שנמצאים רק חצי יום ויותר אצל אלה הנמצאים במסגרת מעון בה הטיפול ירוד (גופרי ושות' 2006 , וורמיר ושות' 2006 ).
מסגרות בהן האינטראקציות מטפלת-ילד יותר פולשניות ויותר בשליטה, בהן הפעילות מובנית מאד ויש עבודה בקבוצות גדולות בתדירות גבוהה, קשורה לעליה ברמת הקורטיזול אצל הילדים במסגרת. (סימס ושות' 2006 ). חשוב לציין כי מסגרות אלה מתקשרות לביצועים סוציו- רגשיים גרועים אצל הילדים.
יחד עם זאת, מחקרי אור מעטים שנעשו בתחום, מצאו שהעליה ברמת קורטיזול במעון מתמתנת עם הגיל וחשיפה לטיפול נכון. (אולט מורין ושות' 2010 )
במטרה לבחון מחדש את הקשר בין רמת קורטיזול לבין איכות הטיפול במסגרת החינוכית והתנהגות הילד, ערכנו מחקר בקרב ילדי משפחתונים (גונר ושות' , 2010) , כמו במחקרים קודמים מצאנו כי הקורטיזול עולה עם משך השהות במסגרת, כשארבעה מתוך 10 הנבדקים הצביעו על רמת חרדה גבוהה. נמצא קשר בין עליה ברמת הקורטיזול לבין רמת הטיפול במסגרת החינוכית והתנהגות הילד.
במילים אחרות רמת הקורטיזול עלתה אצל הילדים במשך היום במסגרות בהן הטיפול היה יותר פולשני, ומכוון. כשהבנות התנהגו יותר באופן נמנע חרד כשהקורטיזול עלה לעומת הבנים שביטאו התנהגות יותר תוקפנית כועסת.
ממצאים אלה מצביעים על קשר בין מאפייני טמפרמנט לבין יכולת ההסתגלות שלו למסגרת הטיפולית. ליתר דיוק , נמצא כי על סמך התצפיות יש נטייה בקרב ילדים חרדים , עם מאפייני טמפרמנט רגשיים שליליים , ויכולת ויסות עצמי נמוכה לעלייה רבה יותר ברמת הקורטיזול במהלך היום בהשוואה לילדים שמוגדרים כבעלי מאפייני טמפרמנט נוח (דטלינג ושות' 1999 , טוט ושות' 1998 ,וותמורה ושות 2003 ).
מה הבסיס לקשר בין מאפייני טמפרמנט לבין תגובת החרדה של הילד במסגרת החינוכית?
השערתנו כי זה תלוי בהערכה של הילד את האיום החברתי. הערכה של איום חברתי (הכולל דחייה מצד הקבוצה, התעלמות, או חשש מלעשות טעות, ושיחשבו עלי רעות,) הוא טריגר ליצירת חרדה אצל ילדים ומבוגרים (דיקרסון ושות' 2004, ואן גוזן ושות' 2007 ).
כשהדבר מתרחש בשלב בו הילדים מפתחים קשרים חברתיים , זה יכול להיות מלחיץ יותר עבור ילדים עם מאפייני טמפרמנט חרדתיים מלכתחילה. עבור ילדים עם נטייה לתוקפנות , המסגרת הטיפולית יכולה להחוות כאיום , שבולט כאשר ילדים אלה חווים שלאינטראקציות לא טובות עם עמיתים.
תמיכה רגשית לילד במסגרת ובאינטראקציות שלו עם עמיתים , כדי למנוע ממנו מצבי לחץ, ינבאו אם הילד יחווה את המסגרת כמלחיצה או לא. ומרכיב זה יבלוט יותר ככל שקבוצת הילדים תהייה גדולה יותר (בלסקי ושות', 2007, לגנדר 2003 ).
השלכות לגבי מחקר במסגרות יום לפעוטות
בהתייחס לממצאים שהועלו במאמר מציעים המחברים כמה מסלולים למחקרי המשך בתחום, ואשר יאפשרו לנו ליצור הזדמנויות חינוכיות טובות יותר עבור הילדים בשלב הקריטי הזה בחייהם.
1. כדי לנבא השפעה של המסגרת החינוכית על ילדים עם מאפייני טמפרמנט שונים יש צורך במחקר שיאפיין במדויק יותר את מרכיבי הטמפרמנט שמשפיעים על האינטראקציה החברתית של הילד, ועל התפתחותו הרגשית. לצורך כך יש לאפיין טוב יותר את קבוצת העמיתים , מאפייני הטמפרמנט שלהם ודפוסי ההתנהגות החברתית שלהם עם עמיתים. חשוב גם לבחון את האפשרות שמסגרת טיפולית איכותית משתמשת באסטרטגיות שונות עבור ילדים נסוגים לעומת עבור ילדים מלאי חיוניות.
2. יש צורך במחקר אורך שיבחן איך ילדים עם מאפייני טמפרמנט שונים משתנים לאורך זמן עקב ההבדלים בטיפול שהם מקבלים במעון , והחוויות שלהם עם עמיתים. מה שיצריך לאפיין את המסגרות הטיפוליות ואיכות הטיפול בהן, את הקבוצה ואת הבדלי הטמפרמנט של הילדים. יותר מזה מחקר כזה יצטרך להתחשב בגיל הילדים ובנסיון הטיפולי הקודם שהם חוו.
3. מחקרי אורך המשלבים בדיקת מאפייני טמפרמנט ותגובות ללחץ כדי להבין טוב יותר את ההתפתחות הביולוגית והרגשית בהקשר לסביבה בה גדל הילד. כלומר לבחון את האסטרטגיות השונות שילדים מאמצים כשהם באים להתמודד עם מצבי לחץ, והאם המטפלת מעודדת או מדכאת התנהגות זו.
4. בחינה של תפקיד מאפייני הטמפרמנט ומרכיבים ביולוגים של סיכון, יחד עם בדיקת מרכיבים מסכנים בסביבה כמו עוני, חינוך ושפה וכיצד הם משפיעים על האופן בו הילד חווה את המסגרת החינוכית.
Facebook
Twitter