מתי להתחיל ואיך לבנות את הערך העצמי של הילד

סיכמה: ליזי דוידי

יולי 2011

אנחנו מייחסים חשיבות רבה למושגים של דימוי עצמי וערך עצמי , בחיינו ובחיי ילדינו. למרות שאנו נוהגים להשתמש במושג ערך עצמי לגבי ילדים בגילאים גדולים יותר, כמו גן ובית ספר. ברור לנו שהערך העצמי מתחיל להבנות בגיל הרבה יותר מוקדם.

מה תפקידנו כהורים בבניית הערך העצמי של ילדנו זו שאלה שמעסיקה הורים רבים?

תחילה, נבחין בין שני מושגים בסיסיים: בין הדימוי העצמי (SELF IMAGE) לבין הערך העצמי (SELF ESTEEM)
בעוד הדימוי העצמי מושפע מערכים חיצוניים , כמו הישגים חיצוניים, דעה של אחרים עלינו, ציונים וכד', הרי שערך העצמי הוא פנימי והאדם הוא זה שנותן ערך לדברים: בדרך בה הוא חושב על עצמו, והערך שהוא מעניק לעצמו, בדיוק באותו האופן בו הוא מעניק ערך לדברים חיצוניים. הוא מדרג אותם ונותן להם "ציונים" ככל שיש לו יותר מהם, הוא מרגיש בעל ערך גבוה ביחס לאחרים.

איך נבנה הערך עצמי?
אנו בונים לעצמנו הערכה לגבי התכונות שלנו כבני אדם, אנחנו מתארים את עצמנו במעין ראיה אובייקטיבית של העצמי שלנו. את התפיסה העצמית הזו אנו משווים לאני האידיאלי –שהוא מכלול התכונות שהיינו רוצים לראות בעצמנו. בתהליך השוואה זה בין הדימוי העצמי לבין האני האידיאלי נבנה הערך העצמי שלנו.

איך מתפתח מושג הדימוי העצמי אצל התינוק ?

בשבועות הראשונים לחייו אין התינוק מבדיל בינו לבין סביבתו- ידיו רגליו וגופו נראים לו כחלק מן הסביבה (כמו הדובי, האם והמובייל) . הוא עדיין אינו מסוגל להפריד בינו לבין אמו. אט אט, מתחיל התינוק לחוש את גופו: כשקר לו, כשהוא רעב וכו'. כשצרכיו מסופקים- הוא חש את גופו בצורה פחות ברורה.
לכן החודש הראשון מוגדר בספרות המקצועית כשלב האוטיזם. לאחר מכן מסתגל התינוק באופן הדרגתי לעולם החיצוני, נכנס לתקופת הסימביוזה הכרוך בקשר של תלות כמעט מוחלטת בינו לבין המבוגר המטפל בו. תפיסת הילד משולבת כנראה בתפיסת האם.

לקראת סוף שנת החיים הראשונה מתחילה להיווצר תחושת נפרדות (ספארציה) של הילד מן הסביבה. מעתה הוא תופס עצמו כיצור נפרד מבחינה גופנית מאמו, משאר בני האדם ומהחפצים. מתחיל לגבש זהות נפרדת מזו של האם. הודות להתפתחות המוטורית (הליכה, ריצה, אחיזה בחפצים, רכישת עצמאות באכילה) -רוכש הילד "אוטונומיה" (תחושת עצמאות).

בגיל זה רכש הילד כבר את קביעות האובייקט (יכולת קוגניטיבית- היכולת לשמר את האובייקט בזכרונו, גם אם ברגע נתון אינו תופס אותו בחושיו, מאפשרת לו לזכור את אמו , חפצים ואת עצמו).

כתוצאה מהתפתחות המוטורית והקוגניטיבית רוכש הפעוט בנוסף להתבדלות הגופנית גם תחושה של עצמאות נפשית, המתבטאת בקיום רצון נפרד. התחושה באה לידי ביטוי בהתעקשות לעשות דברים לבד ,בהתנגדות, בעמידה על שלו. התפתחות תחושת הישות הנבדלת היא תנאי בל יעבור להתפתחות הדימוי העצמי.

במהלך שנת החיים השנייה מתחיל הילד להיות מודע לעצמו ולגופו . הילד מתחיל להכיר את עצמו- להכיר את פניו במראה או בתמונה. מתפתחת היכולת גם להבחין בין ההשפעות של התנהגותו ופעילותו על הסביבה לבין אלו של אחרים. (דוגמא: זהו השלב בו מתפתחת גם השפה, והילד מביע את רצונותיו רוצה לאכול לבד, מאוחר יותר להתלבש לב, וכשדבר זה נמנע ממנו הוא יביע דרישותו בקול " רוצה לבד!")

מושג דימוי העצמי נרכש כאמור בשנה- שנתיים הראשונות, כאשר הילד מתחיל להפריד בין עצמו ופעולותיו לבין אובייקטים אחרים בסביבתו הפיזית והחברתית.

החל בגיל שנתיים בערך- לאחר התפתחות העצמי כישות נפרדת , מתחיל הילד להתבונן בעצמו דרך עיניהם של האחרים- שומע את אמו- "הנה הדובי של יונתן" , שומע אחרים קוראים בשמו. מדבר על עצמו בגוף שלישי. לומד לומר "שלי" אותי" ומילים המתייחסות לעצמו.

בגיל הגן נוטים ילדים להגדיר ולתאר עצמם במונחים פיזיים- הם נוקבים בתכונות קונקרטיות, נראות של עצמם, צבע שיער, גובה, פעילויות מועדפות, כלומר כאשר ילדים מתחילים לתאר עצמם במילים אנו רואים שמושג העצמי (הדימוי העצמי) מוגבל למאפיינים קונקרטיים בלבד. אין התייחסות לתכונות אישיות – יכולת זו מתפתח רק החל מגיל 6.

בגילאי 6-12 מתפתחות גם היכולות לחשוב מה אחרים חושבים עליהם. לכן ילדים נעשים ערים ומודעים לתגובות הזולת על התנהגותם ומסוגלים לערוך השוואה בינם לבין ילדים אחרים בגילם.
מתחילה להתפתח גם ההערכה העצמית. הילד נעשה מודע יותר לתכונות הנחשבות חשובות.

לסיכום : התפתחות הדימוי העצמי הוא השלב הראשון בתהליך בניית הערך העצמי ניתן לראות את התפתחות הערך העצמי כרצף :

שתחילתו בבניית הדימוי עצמי – מערכת של רעיונות של הפרט אודות עצמו שהינה תאורית ולא שיפוטית. (אני גבוה, יש לי שיער בלונדיני) דימוי זה משווה הפרט לדימוי האידאלי אותו בנה, ויוצר את תמונת הערך עצמי שלו כשמיחסים ערכים חיובים או שליליים לתכונות עצמן שנרכשו בשלב הדימוי העצמי.

איך נעזור לילדנו לפתח ערך עצמי ?

– לתת לילד תחושה שהוא משפיע באופן חיובי על הסביבה. על מנת לחזק תחושה זו תפקידנו כהורים להגיב תגובה מידית ועקבית לצרכי הילד בקשותיו ואיתותיו. איך נעשה זאת ? ניזום מצבים בהם הילד מחווה את דעתו והיא מתקבלת בחיוב (דוגמא: איזה שיר נשיר עכשיו? לבחירתו של הילד נגיב "זה רעיון טוב" )

– לתת לילד הרגשה שהוא אהוב ורצוי – מגע וקירבה גופנית, ליטוף, חיוך וגילויי חיבה, יספקו לו תחושה זו.

– לתת לילד תחושה שהוא יכול ומסוגל- תפקידנו להתאים את המשחק עם הילד לרמת היכולת והעניין שלו ולבנות מצבים בהם הוא יכול להצליח. וכשהוא מצליח- להסב את תשומת ליבו ותשומת לב האחרים להצלחתו.

– לתת לילד הרגשה שמקשיבים לו ומקבלים אותו – להיות קשוב לילד ולאיתותיו, לעשות מאמץ להבין את הכוונה מאחורי המסרים של הילד, להרבות בשיחה עם הילד – על מנת לעזור לו לפתח את יכולתו להביע את רגשותיו ודעותיו באופן מילולי.

למה זה חשוב ?
כי ילד עם ערך עצמי גבוה יעיז יותר יהיה סקרן וחקרן ויפתח יותר מיומנויות וכישורי חיים וממילא יצליח יותר, יהיה מאושר יותר וירגיש בטוח.
לעומת זאת ילד שיש לו ערך עצמי נמוך, לא ישחק , לא יצור קשר עם ילדים אחרים, יהיה עצוב, לא ינסה להתמודד עם דברים חדשים או קשיים. יתקשה לפתח קשיים חברתיים ורגשיים.

שאלו את עצמכם: איך נדע שהילד מפתח ערך עצמי חיובי ?

באופן כללי :

1. 1. 1. האם הילד מקדם מצב חדש בביטחון ?
      2.  האם מבוגרים החשובים לו (הורים, מטפלת, גננת) מתייחסים אליו בדרך כלל באופן חיובי ומדברים עליו בחיוב?
      3.  האם הילד מעז לעיתים להביע התנגדות בהתנהגותו כלפי המבוגר המשמעותי ?

לימודי:
1.  האם הילד מרוצה מהצלחותיו בפעילויות שונות?
2.  האם הילד נמנע מלהתמודד עם פעילויות קשות לו?
3.  האם הילד מעמיד לעצמו אתגרים קלים או קשים ביחס ליכולתו?

חברתי:
1. האם הילד מנסה ליצור קשר עם ילדים אחרים ?
2. האם הילד יוזם משחקים חברתיים ומשכנע אחרים להשתתף איתו?
3. האם הילד מתנהג על פי חוקי המשחק כמו שמירה על תור?
4. האם הילד צופה או מצטרף למשחק שאחרים יזמו?

גוף:
1. האם הילד מכיר חלקי גוף שונים ומשיים אותם?
2. האם הילד מראה שליטה בפעילות המוטורית, בהתאם לגילו?

משפחה:
1. האם משחק במשחק דמיוני ונהנה מתפקידי אבא אמא ?
2. האם ההורים מקבלים את הילד? (גם אם הם מציינים נקודות הדורשות שינוי)
3. האם הילד מרגיש טוב כשהוא נמצא עם משפחתו?

לסיכום
הערך העצמי של הילד נבנה בדיאלוג בינו לבין סביבתו. בתהליך החברות רוכש הילד את הדימוי האידיאלי אליו ישאף להגיע. במקביל בתהליך ההתפתחות שלו הוא רוכש מושגים לגבי תפיסת העצמי שלו. כלומר מערכת של רעיונות אודות עצמו שהיא תיאורית ולא שיפוטית, כשהשוואה ביניהם תוליד בעתיד את הערך העצמי שלו.
הערך העצמי מתייחס להערכה של הילד ביחס לעצמו שיש בה גישה של קבלה או אי קבלה של עצמו, ומצביעה על הרמה בה הוא מאמין בעצמו לגבי יכולתו השכלית, גופנית, חברתית והתנהגותית ולגבי תכונותיו.
חשוב לזכור שפער מסוים בין האני האידיאלי לתפיסת העצמי רצוי, כי הוא מהווה תמריץ לפרט להשתפר, פער גדול מידי מעיד על בריאות נפשית לקויה. חשיבות הערך העצמי לבריאותו הנפשית של הילד הוכחה במחקרים קליניים. מחקרים במבוגרים מצאו כי אנשים בעלי ערך עצמי נמוך אינם מסוגלים לתת או לקבל אהבה ואינם מסוגלים ליצור קשרים אינטימיים. הם בדרך כלל מרגישים מבודדים ולא קומפטנטיים.

חוקרים מדגישים את חשיבות הערך העצמי להסתגלות הרגשית והחברתית של הילד. הם מצאו קשר בין הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים לבין ערך עצמי נמוך וכן קשר בין הישגים בלימודים לבין ערך עצמי. לטענתם, שינוי בערך העצמי של הילד יתרחש בתהליך הלמידה החברתית במסגרות השונות, בית, מעון, גן בי"ס וכו'.

ערך עצמי חיובי יתפתח בבית בו ההורים משדרים קבלה של הילד, הילד מרגיש שייך וחבר מוערך במשפחה. ההורים משדרים גבולות ברורים וציפיות גבוהות לביצוע לילדיהם, בד בבד עם מתן כבוד ליחודיות של הילד.

במילים אחרות הורות זו משרה מלאה!!