מוטוריקה עדינה וכתיבה

מאת: מיכל בן טובים, מרפאה בעיסוק

רוב הילדים שמגיעים אלי לטיפול, מגיעים בגלל אחיזת עיפרון לקויה. הם אינם מצליחים לגזור בדייקנות או ביעילות ולעיתים הם מתקשים אפילו להרכיב פאזל. פעילויות כמו הברגה, הכנסת מפתח לחור וסיבובו, שאחייני בן השנה ושלושה חודשים מבצע ביעילות רבה, נדמה שהם אינם יודעים כיצד להתמודד עימן.
מהי מוטוריקה עדינה ?
מהי כתיבה ?
והאם הן קשורות זו בזו ?

באופן ראשוני אנו מסווגים את התנועות והפעולות המוטוריות לשתי קבוצות:
בקבוצת המוטוריקה הגסה כוללים פעילויות שנעשות על ידי כמה איברים או על ידי איברים "גדולים". בקבוצת המוטוריקה העדינה כוללים את הפעילויות שנעשות על ידי איברים בודדים או קטנים.
לדוגמה –
מסירת כדור במשחק מסירות פשוט, פעולה מתוחכמת שמצריכה מהזורק כמות גדולה של חישובים פיזיקאליים, תיאום תנועתי מדויק, תזמון, ויסות כוח וכיוון שייכת למוטוריקה הגסה, משום שמדובר בכוח הזרוע (כל היד מהכתף ועד כף היד) ולעתים גם הגב והרגליים. לעומתה, מצמוץ, נקישת לשון או הצלבת אצבעות, הן פעולות שנחשבות עדינות.

המערכת העצבית אינה מבחינה בין השתיים ובכל זאת קיים ביניהן שוני מסוים.
לכף היד יש יצוג הרבה יותר גדול במוח מאשר לירך, הן במה שקשור בתנועה והן במה שקשור בתחושה. זה אומר שאנחנו יכולים לדייק בתנועת כף היד ובתחושה בה, הרבה יותר מאשר בתנועת הירך.

באמצעות מערכת העצבים מפעיל המוח את השרירים. בכף היד, בעיניים ובפה יש כמות גדולה של שרירים קטנים. בכף היד יש גידים שממשיכים שרירים של הזרוע ושרירים פנימיים שנמצאים רק בתוך כף היד. כל המוני השרירים והגידים האלו יוצרים מערכת מורכבת ומושלמת שמאפשרת לנו לפעול בדייקנות וביעילות. בתנאי…… שאנחנו אכן יודעים להפעיל אותה.

נוסף על המורכבות הזאת, יש לשרירים איפיונים נוספים: השרירים יכולים להיות חזקים או חלשים, בעלי מתח שריר גבוה או נמוך, בעלי כושר סיבולת גבוה או נמוך ועוד.

אם כך, כיצד לומדים להפעיל את המערכת הזאת ?
פשוט מאוד. מתאמנים.
ככל שהיד פועלת יותר, המוח מקבל יותר מסרים. המוח יכול להחליט לנסות פעילויות חדשות שעוד לא נוסו, לשכלל פעילויות שכבר נוסו וגם לתת לעצמו משוב על אופן הפעולה. חלק מהעבודה נעשה באמצעות מערכת העצבים וחלק נעשה באתרי המוח המתאימים. לכן, ככל שפועלים יותר עם היד, העין או הפה אפשר לפתח מיומנות גבוהה יותר וככל שפועלים יותר השרירים מתחזקים יותר והפעילות נהיית קלה יותר.

כאשר ילד, מסיבות כלשהן, מרגיש שהוא מתקשה בתחום מסוים, הוא עלול להחליט להימנע ממנו ולפתח תחומים אחרים שבהם אינו מתקשה. כך מתחיל מעגל שבו הילד איננו מתאמן בדברים שקשים לו. הילד ממשיך לגדול והסביבה מצפה ממנו להישגים גבוהים יותר ויותר, אבל הוא אינו ממשיך להתפתח באותו תחום ויחסית לציפיות ממנו, יכולתו בעצם הולכת וקטנה. כך מגיע הילד לגיל 4-5 ואיננו יודע לגזור. וכך קורה, שאחרי אימון מאוד קצר יחסית בטיפול, הוא מתחיל לגזור כאילו מעולם לא היתה בעיה.

בטיפולי ריפוי בעיסוק קיימות גישות שונות:
ישנן גישות הדוגלות באימון ולימוד של אותו תחום בו קיים הקושי. אם הילד מתקשה בגזירה, המטפל יעבוד אתו על שיפור מיומנויות הגזירה.
וישנן גישות שמניחות שהקושי המוטורי נובע מבעיות בתחומים אחרים. תחום כזה יכול להיות –למשל- המערכת העצבית. על פי גישות אלו המטפל ינסה לעבוד על המערכת הפגועה, ובהמשך יצפה לראות שיפור בגזירה גם אם לא היתה עבודה ישירה על הגזירה.

איך כל זה קשור לכתיבה? י
יתכן שלא שקיים קשר כזה. הכתיבה היא הפעילות המוטורית המורכבת ביותר שמבצע האדם. היא מצריכה אינספור שרירים ותיאומים מאוד עדינים ביניהם. היא מצריכה ויסות כוח ועבודה בקני מידה קטנים מאוד. יקיימות נורמות ברורות מאוד כיצד יש לכתוב ("כתיבה תמה") ועל פיהן אמור הילד להתאמן. בארצות שבהן מקפידים על "כתיבה תמה", נלמדת אמנות הכתיבה במשך כל שנות בית הספר היסודי והתיכון. ואכן, עד שמתגבש כתב ידו של האדם עוברות שנים רבות. רק לקראת גיל 20 ניתן לראות כתב אופייני ויציב, שלא ישתנה באופן מהותי בהמשך החיים.

אבל האם הכתיבה בעיקרה היא פעילות מוטורית ?

אין ספק שפעילות מוטורית מהווה בסיס חשוב לכתיבה. אבל, אם המוטוריקה היתה החלק החשוב ביותר של הכתיבה, הינו מצפים שילדים בעלי קשיי כתיבה, יכתבו ללא שום קושי על מקלדת המחשב. האם זה כך ? לא תמיד. יש ילדים שמתקשים בכתיבה – ויתקשו גם לכתוב על המחשב.

הכתיבה מכילה משתנים רבים שאינם מוטוריים כלל וכלל !
על מנת לכתוב יש לדעת מה רוצים לכתוב ומה ראוי לכתוב, יש לדעת מהם ההבדלים בין שפה כתובה ושפה דבורה, יש להכיר כללים מוסכמים שנהוגים בכתיבה (סימני פיסוק, כותרת בראש הדף, חתימה בסופו, משפטים ברורים ומלאים וכולי).
כמו כן יש להכיר כללים מוסכמים לגבי אופן הכתיבה – למה האות "ד" שונה מהאות "ר" מבחינה צורנית. ואיך לכתוב "י" "ו" "ן" שונות זו מזו.
יש לדעת עוד כללים מוסכמים בכתיבה: מאיזה צד מתחילים לכתוב, מתי מסמנים רווח, באיזה גודל כותבים (תלוי מה כותבים, לא? ).
ואחרון חביב, יש לדעת שאותיות שונות מסמנות צלילים שונים וניקוד שונה מסמן הטיות שונות של הצליל. יש לדעת שלעתים שומעים את כל האותיות במילה ולעתים רק את חלקן ויש לדעת שלפעמים שתי מילים נשמעות אותו הדבר בדיוק אך נכתבות אחרת לגמרי.

הכתיבה מכילה, אם כן, משתנים רבים שאינם מוטוריים! חלקם פונולוגיים, כלומר קשורים לשמיעה ולהבנת השפה, חלקם קשורים בידע על כתיבה, חלקם בתפישה חזותית וחלקם בהבנת המרחב.

האם שמתם לב שלעתים ילדים מציירים נפלא אבל אינם יודעים לכתוב?
האם שמתם לב שלעתים ילדים משחקים משחקים מוטוריים מורכבים עם הידיים אך אינם מציירים?
האם שמתם לב, שמבוגרים רבים בסביבתכם הקרובה, משכילים ומצליחים בחיי היום יום שלהם, ואחיזת העיפרון שלהם "לקויה" לחלוטין ?
ואחרון חביב, האם שמתם לב שרובנו לא כותבים בכלל בעיפרון ? כמעט כולנו עברנו באופן כמעט מוחלט לכתיבה על מחשב !…

כאשר מגיע אלי לטיפול ילד עם אחיזת עיפרון "לקויה" הדבר הראשון שאני עושה, הוא להסביר להורים שאין זה משנה כיצד הילד אוחז את העיפרון אלא האם אחיזת העיפרון הזו מעייפת את הילד או מכאיבה לו ובעיקר האם היא יעילה עבורו כלומר, האם היא אינה מפריעה לו לתפקוד טוב בלימודים. רק לאחר מכן יש לבדוק את יכולותיו במוטוריקה העדינה.
שני התחומים אמנם קשורים זה בזה, כתיבה מצריכה גם פעילות מוטורית רבה, אך אם הילד יודע לכתוב בכל המובנים שאינם מוטוריים – הוא כבר ימצא את הדרך הנוחה עבורו לכתוב, גם אם יש לו קשיים מוטוריים.

ובכל זאת כמה טיפים :

* שחקו עם ילדיכם במשחקים שמפעילים את הידיים ודורשים מיומנות עדינה. למשל: קיפולי נייר (יש אתרים נפלאים באינטרנט לאוריגמי פשוט ובסיסי, אבל אפשר גם להתחיל מסירה ומטוס).
* עשו עבודות גזירה כייפיות כמו מגזרות נייר.
* שחקו במשחקי בניה כמו לגו, קונקס, לייזי, יש גם משחקים נהדרים בחמישה שקלים ליד הקופה ברשתות הצעצועים הזולות.
* צרו דברים: השתמשו בחומרים כמו עיסת נייר (קרעו את העיתונים ביחד), דאס, פימו, פלסטלינה, בצק וחימר.
* אפו עוגיות ועוגות ביחד.
* שתפו את הילד בנקיונות, בסידור הבית, בבישול ואפיה, בתלית וקיפול הכביסה ובקיצור – בכל עבודות הבית. וכן, אני מדברת גם על ילדים בגיל 3-4.
* שחקו בקוביות.
* עודדו משחק בגן שעשועים, השתוללויות וריצות מחוץ לבית (כמובן עודדו גם זהירות).
* הכניסו כתיבה לסדר היום: כתבו ביחד את רשימות הקניות לסופר, כתבו דברים כדי לזכור, כתבו נקודות במשחקים וכתבו פתקים זה לזה. ילדים צריכים להבין מגיל מאוד צעיר למה אנחנו בכלל משתמשים בכתיבה. למה כתיבה חשובה.
* אל תצפו מילד בגיל 4 לכתוב באופן שוטף יומן כל יום…… ילד בגיל הצעיר משרבט כל מיני סימנים וזאת הכתיבה שלו. תנו לו להנות ובקשו ממנו לקרוא מה שכתב לכם.

בשאלות אפשר לפנות למיכל בן טובים michalbt@tapuz.co.il