בין גננת להנהלת הגן הפרטי

חשיבות שיתוף הפעולה בגנים פרטיים כאשר הגננת אינה מנהלת הגן

מאת: נטע ברכל

עבודת סיכום בקורס להתנסות בייעוץ החינוכי בגיל הרך. בהנחיית: נורית זרזיף
בית הספר לחינוך, החוג להיבטים התפתחותיים, אוניברסיטת תל-אביב – תשס"ג

1. הקדמה
משרד החינוך, והאגף לחינוך הקדם יסודי שבו, מנסים בשנים האחרונות להעלות את הסטטוס המקצועי של הגננת. להגדיר מחדש את תפקידה – כמנהלת מוסד חינוכי. הגדרה מחודשת זו של תפקיד הגננת, נעשה בשני אספקטים עיקריים.
מצד אחד, קיים הנסיון להעצים את תפקידה בעיני עצמה. להעלות את הסטטוס שלה בעיני עצמה, לייחס חשיבות גבוהה למקצועיות שלה, לתחום ההתמחות שלה, ומאידך, להעלות את מעמדה של הגננת בפני הציבור הרחב, שלא תמיד יודע להעריך נכונה את רמת המקצועיות הנדרשת מגננת בגן ילדים.

הייעוץ החינוכי בגן הילדים
"…היועץ החינוכי, שהוא אדם בעל תפיסות מערכתיות, רואה את העשייה החינוכית בגן בקונטקסט של תהליכים מערכתיים ושל גורמים חינוכיים הפועלים בו ומבחין ביחסי הכוחות ביניהם…" (מ. החינוך, פרסומי המשרד באינטרנט, 1)

מטרת הייעוץ חינוכי בגיל הרך היא לתת מענה ייחודי לצרכים אישים ולסייע בטיפוח האישי של מחנכות בגיל הרך. מטרותיו של היועץ החינוכי גיל הרך, הן להעצים את אנשי המקצוע להרחיב את עולם התוכן הרגשי שלהן ובכך לקדם את הרווחה הנפשית של הילדים ושל אנשי הצוות בגן (מ. החינוך, פרסומי המשרד באינטרנט, 1).

כאשר מדובר בגנים פרטיים, העצמתה של הגננת, וטיפוחה המקצועי, אינו מספיק. ברוב המקרים, בהם מעל גננת הגן, עומדת מנהלת העסק, שצרכיה אחרים לגמרי מצורכי הילדים, או גנים המנוהלים על ידי עמותות הורים, שאינם בעלי מקצוע בתחום החינוך, ההחלטות הסופיות הן שלהם. הגננת, למרות מקצועיותה, אינה המחליטה בנושאים הקשורים לאספקטים פדגוגיים וחינוכיים, ועליה "להסתדר" עם החלטות ובחירות שאינן תואמות את השקפותיה.

2. החוויה האישית בזמן ההתנסות
כמי שהתחילה את דרכה בגן ילדים פרטי, שנוהל על ידי בעלת גן – גננת במקצוע, גיליתי כמה קשה הייתה לי ההתמודדות מולה. גישותיה החינוכיות, לא תאמו את שלי, דרכי העבודה שלה לא התאימו לי בכלל, אולם, כעובדת שכירה בניהולה, הייתי מחוייבת להביע נאמנות למרום עבודתי, כלפי ההורים מחד, ולעבוד עם ילדים בדרכים ובגישות שהן מנוגדות להשקפתי המקצועית, מאידך.

כשהתחלתי את קורס ההתנסות בעבודת היועץ בגיל הרך, עמדתי מול גננות, שהיו במצב מאוד דומה לזה שאני עמדתי בו. מקרים שבהם נוצרו קשיים בין רצונה של הגננת לפעול על פי אמונתה, לבין גישתה החינוכית של מנהלת הגן – המעסיקה אותה. בכמה מהמקרים הייתה זו לא מנהלת אחת, אלא ועד הורים, בגנים של מעורבות הורים (בהם ההורים הם המנהלים את הגן, מעסיקים את הגננת ואת הצוות).

המקרים הקלים יותר היו כאלה שבהם רק ההשקפה החינוכית של בעלת הגן שונה מזו של הגננת. כיון שקשה למצוא שני אנשים עם השפות זהות לגמרי. זה מקובל. הקשיים הגדולים יותר התעוררו כאשר נוצר ניגוד אינטרסים בין החלטות שיהיו נכונות לילדים, לבין האינטרס של כל בית עסק – להיות רווחי.

בעלי גן פרטי, הם בעלי עסק, ולגיטימי מאוד שמטרתם תהיה רווחית. אולם מה קורה כאשר האינטרסים מנוגדים? כאשר לדעתה של הגננת יש צורך בעוד איש צוות בגילאים כל כך צעירים, ובעלי הגן אינם מוכנים לכך? מה קורה כאשר גננת מאמינה בנתינת יצירה חופשית לילדים, גם אם התוצרים אינם אסטטיים במיוחד, ובעלת הגן מעוניינת בתוצרים אסטטיים, המרשימים את ההורים?

עד כמה יכולה הגננת לעמוד על שלה, ועדיין לא לאבד את מקום עבודתה???

החוויה שלי בתחום זה הייתה מאוד אינטנסיבית, והתחברה אצלי למקומות אחרים שעסקו ביכולת האישית להשלים עם העובדה שעצם זה שאנשים אחרים אינם תמיד מסכימים עם דברי, לא הופך את דברי לפחות נכונים, ואסור שבשל כך יתערער הבטחון האישי שלי לגבי צדקת דברי. נראה לי שיש למצוא שותפים מקצועיים ולהגדיר ביחד דרך משופרת שתאפשר לכל הגורמים להשיג את מירב המטרות. כלומר, להעצים את הגננות כך שישלימו עם אמונותיהם, ולתת להן את הכלים, לגייס את המעסיקים שלהן ולמצא ביחד את הדרך שתיטיב עם כל הגורמים: הילדים, ההורים, הגננת, וההנהלה.

4. התבוננות ממרחק – מחשבות ורגשות בהתבוננות לאחור.
בהתבוננות לאחור, מסתבר ששנת לימודים שלמה היא זמן די ארוך המאפשר לתהליכים להתקיים במתינות ובבטחה.
בתחילת הדרך, לא הייתי מודעת לכך שאני מכוונת את השיחות עם הגננות להתמקדות בקושי שבמערכת היחסים בינן לבין בעלות הגן. עם הזמן, כשעמדתי על כך שעניין ההתמודדות עם מנהלת הגן שב ועולה, תהיתי האם הן מתמקדות בקושי הזה בגלל שאני מכוונת אותן לשם, או בגלל שהן באמת חושבות ששם נמצא מוקד הקושי. מאז, התחלתי להקפיד בשיחותי עם הגננות, לתת להן להוביל את השיחה, ולנסות למצוא כיוונים אחרים לקושי שלהן. על אף כל זאת, ברוב המקרים, הקשר וחוסר ההסכמה עם מנהלת הגן – עלה גם מהן.

תקופה זו הייתה עבורי מלמדת ומרחיבת אופקים. אני חושבת שלמדתי, ותרגלתי עם הרבה מודעות עצמית, את היכולת שלי לומר את דברי, גם בידיעה שהם לא תתמיד יתממשו, ניסיתי לבנות לעצמי דרך של דיבור וביטוי, שתזמין את האחרים לפתור בעיה ביחד, ולא להלחם על איזהו הפתרון הטוב ביותר.

5 . מודל תאורטי
בחיפוש אחר חומר תיאורטי בנושא גיליתי שכל החומר הכתוב בנושא העצמה וייעוץ לגננות, עוסק בגננות של הגנים העירוניים, הממלכתיים, ואין התייחסות לחינוך הפרטי. ברור לי מאוד כי עניין זה נובע מכך שמקצוע הייעוץ בגיל הרך הוא צעיר בימים, וכי תחום עיסוקו העיקרי הוא בגנים שבפיקוחו. רוב הגנים הפרטים – לא זוכים לפיקוח של משרד החינוך. מן הסתם, למשרד החינוך יש צורך לעסוק בחומר שישרת ויתרום לשורותיו. זהו תהליך טבעי והגיוני.

דליה לימור, מנהלת האגף לחינוך קדם-יסודי במשרד החינוך, הגדירה את הגננת של שנות האלפיים:
"הגננת בשנות אלפיים היא מנהיגה חינוכית מומחית השולטת בתחומי הניהול והפדגוגיה החדשנית. עליה לדעת להכין תכניות לימודים מלוּוֹת טכנולוגיה מתקדמת. להשתמש באינטרנט כדי לפרוץ את גבולות הכיתה, את גבולות ההדרכה ואת הגבולות הגיאוגרפיים". (לימור, בתוך הד הגן, תש"ס)

לימור (בתוך הד הגן, תש"ס) מגדירה את היעדים החשובים בעבודת הגננת: עבודה יעילה בצוות חינוכי, בניית תשתית טכנולוגית למינהלה ולפדגוגיה, והטמעת שינויים במערכת החינוכית והמינהלית.

כאשר אני מתרגמת את דבריה לעבודה בגן הילדים הפרטי, תחת הנהלה של אדם אחר, אני רואה את הבעייתיות והפתרון ביחד. עליה לבנות תשתית צוותית, טכנולוגית, להטמיע שינויים במערכת. כאשר היא אינה המנהלת, עליה להיות רגישה מספיק כדי לגייס את הדמות המנהלת לעשות זאת ביחד איתה. הבעייה מתעוררת, כאשר המנהלת אינה מעודכנת או מאמינה כי זוהי הדרך לפעול. מסיבה זו, אני מאמינה כי צריכה להיות התייחסות נפרדת לעבודה בגנים פרטיים.

בפרסומים של משרד החינוך, נכתב כי חלק מן הנושאים המרכזיים שבהם עוסק הייעוץ החינוכי בגיל הרך הם:

שכלול תקשורת גננת – הורים:
פיתוח הידברות פורייה עם הורים ועידוד יוזמות להידוק הקשרים עימם, יחד עם ניתוח אירועים וייעוץ בסוגיית הקשר עם הורים ( אתר מ. החינוך באינטרנט, 2). ניתן להתייחס לשכלול התקשורת של הגננת גם עם הצוות החינוכי, שבגן פרטי כולל גם את ההנהלה של הגן.

כמו כן, עוסק פרסום זה ( אתר מ. החינוך באינטרנט, 2) בחשיבות של שכלול פעילות הגננת כמנהלת צוות הגן בראייה מערכתית: פעילות זו מיוחסת לפיתוח יכולת לעבודת צוות, דיון וליבון קונפליקטים בתוך הצוות ,פיתוח דפוסים ותבניות עבודה של צוות הגן. כל אלה, יכולים להיות מתורגמים אחד לאחד לעבודה בגנים הפרטיים, בהבדל מהותי אחד. בגן הפרטי, על הגננת לפתח מיומנויות אלה, גם כאשר היא אינה הסמכות הבלעדית בסביבה, ועליה להיות כפופה לדמות נוספת. בגן הפרטי, עליה להציג את הדברים וחשיבותם בפני הנהלת הגן, ולגייס אותם לפעול בדרך דומה, או לאפשר לה לפעול על פי אמונותיה.

תפקידה של הגננת כולל גם שכלול פעילות הגננת בפיתוח ובשיפור אקלים כיתת הגן, ובפיתוח סביבת למידה ומשחק ( אתר מ. החינוך באינטרנט, 2). עיסוק בנושאים אלה, אינו יכול להתקיים בגנים הפרטיים, ללא שיתוף פעולה אינטנסיבי ומלא בין הגננת להנהלת הגן.

הגן הפרטי – כארגון עסקי.
גנים פרטיים הם ארגונים שמטרתם היא רווח. אנסה להתייחס לפן זה של הארגון. כשהוקמו הארגונים הראשונים בתקופת המהפכה התעשיתית הם נוצרו במבנה הפירמידה הארגונית הקלאסית. צורה שנתפסה ככורח של תהליכי היצור המתועשים. בקדקודה של הפירמידה הארגונית ישב הממונה, ובסיסה הרחב היה מורכב מן העובדים הפשוטים – חסרי השכלה, הכשרה מקצועית וכוח השפעה בארגון (Bell, 1973) .

במשך הזמן, עם התפתחות השלב הפוסט-תעשייתי הוחל לשים דגש על יחסים שבין אדם לאדם. ההתפתחות הטכנולוגית הובילה לירידה בביקוש לכוח עבודה זול ובלתי מיומן ולעליה בביקוש לעובדים בעלי השכלה טכנולוגית או אחרת גבוהה (Guinn, 1999). נוצר מצב, שבו למעסיק יש קושי להפעיל את סמכותו הפורמלית המבוססת על הסמכות ההירארכית בלבד על העובדים המקצועיים, שברוב המקרים הידע וההכשרה שלהם עולים על שלו (כץ וברקן, 1992).

בעקבות שינויים אלה, התפתחו אסטרטגיות שונות לשיתוף עובדים בארגונים, מתוך הנחה כי הן מגבירות את איכות חיי העבודה של העובדים ושביעות רצונם וכן את פריון העבודה שלהם. תהליך כזה של מעבר לשיטות ניהול שתפניות החל באירופה בשנות החמישים והתחיל לקבל תנופה משמעותית בארה"ב בשנות השמונים, לאחר שהשוק האמריקאי ספג מכה קשה מהתעשייה היפנית. כתגובה החלו ארגונים בארה"ב לחפש ולבחון טכניקות עסקיות שונות שבמסגרתן החלו לחקור יישומי שיטות שתפניות והעצמת עובדים (כץ וברקן, 1992).

T.Q.M ((Total Quality Management – היא גישה איכותית שמטרתה לשפר את ביצועי הארגון. ההבנה אליה הגיעו הארגונים הינה כי על הארגון כולו להיות איכותי, ואיכות זו חייבת להיות חלק מהאסטרטגיה של הארגון. לא רק איכות כאמצעי להשגת יעדים עסקיים בטווח הקצר, אלא איכות כיעד העומד בפני עצמו.

על מנת להגשים את מטרות הארגון נדרשת מעורבות ומוטיבציה של העובדים, אותם ניתן להשיג באמצעות שיתוף העובדים בארגון. מעורבות העובדים מתבססת על כך שלכל עובד יש את המידע המלא על המטרות והיעדים של הארגון ועל הדרכים שבהן הארגון מתקדם להשגת מטרותיו. באמצעות ידע זה, העובד מסוגל לספק שרות טוב יותר ללקוחות, לבצע טוב יותר את עבודתו ולהשתתף בפתרון בעיות בארגון. הגישה הובילה לצורך בשינוי ברמת המעורבות של עובדים בארגון. השינוי הנדרש בארגון הוא לא שינוי טכני אלא שינוי מהותי, תרבותי (סולומון, 1995). כך עבר הארגון מתפיסת היותו בנוי מעיסוקים ותפקידים, לתפיסתו כמושתת על תהליכים וביצועים ומבוסס על צוותי עבודה.

שיתוף העובדים בארגון במסגרת צוותי עבודה העלה מספר יתרונות (באולס, 1993):
א. עבודה בצוות מעניקה לעובדים תחושת גאווה, מעורבות וסיפוק גדולה. בנוסף, היא מעודדת את העובדים לזהות ולפתור בעיות פשוטות כך שנמנע בזבוז של כסף ומשאבים לארגון דבר המאפשר שיפור תפוקת התהליכים בארגון.

ב. עבודה בצוות מעודדת זרימה חופשית של מידע. העובד משתחרר מתפיסת ה"ראש הקטן" המקובעת בגישה הארגונית המסורתית והוא מעודד למסור מידע שיש לו על העבודה שלו לעמיתיו או לעובדים ברמות ארגוניות שונות משלו.

6. המודל היישומי:
כפי שניתן לראות, משרד החינוך בישראל והאגף לחינוך הקדם יסודי, מיישם חלקים מגישה זו. בגני הילדים בארץ, מתפתחת נורמה של עבודה בקבוצות, שמטרתן, להעצים את צוותי הגנים, ולשפר את איכות הארגון לטווח הרחוק.

בגני הילדים הפרטיים המצב שונה. מכיוון שהם אינם תמיד מחוייבים בפיקוח, נוצר מצב שבו לא מתרחש השינוי הארגוני הרצוי. ברם, גם כאשר יש פיקוח, הוא בא לידי ביטוי בפיקוח על עבודתן של הגננות, וברוב המקרים לא ניתנת הדרכה לבעלי העסק עצמם.

גני הילדים שהוקמו על ידי עמותות הורים, (גני מעורבות הורים) אינם עסקים רווחיים, הם הוקמו לרווחת הילדים ועל מנת שההורים יהיו שותפים להחלטות בחינוך ילדיהם. הבעייתיות בגנים אלה נעוצה בכך שהורים, שהם לעיתים אנשי מקצוע משכילים ונאורים בתחומים רבים ומגוונים, רוצים להעניק לילדיהם את הטוב ביותר. כאנשי חינוך, אנו מכירים בחשיבותם של ההורים, אולם יודעים שלעיתים, יש דברים שכהורים, אנחנו לא מצליחים לראות. גם אנשי חינוך הם הורים, וכשמדובר בילדיהם הפרטיים, הם הורים כשאר ההורים, ואינם מתפקדים כאנשי חינוך מקצועיים. כאשר הנהלת הגן אינה מורכבת מאנשי מקצוע חינוכיים, חשוב שתנתן הדרכה על ידי אנשי מקצוע. גן פרטי, לא יכול להיות עסק – כשאר העסקים.

אני מאמינה כי גם לגננות העובדות בגנים כאלה מגיעה הדרכה, אולי מעט שונה מהדרכה פדגוגית. הגננות מתפקדות כשליחות חינוכיות בתוך עולם עסקי, וכדי לייצג את התפיסות החינוכיות בכבוד, עלינו להעצימן – בתחום היכולת התפקודית תחת הנהלה שאינה חינוכית אני חושבת שיהיה נכון להדריך אותן להציג את דעתן והשקפתן, ללמד אותה לאסוף מידע חיוני בנושאים חינוכיים כדי להצדיק את עמדותיהו, לחשוף אותן לחומרים חינוכיים עדכניים, כדי שתוכלנה להציג אותם להנהלת הגן.

התאוריות החינוכיות וההתפתחותיות מצביעות על חשיבותן של שנות החיים הראשונות של הילד. שנים אותן מבלה הילד לרוב, בגנים פרטיים, מחוץ למסגרת מ. החינוך, ומחוץ לאחריותו. אני מאמינה שחשוב שמ. החינוך יבצע העצמה אישית, ויקח את האחריות גם על הגילאים הצעירים והמשמעותיים כל כך. החלטה כזו היא חשובה במיוחד לאור הכתבות והמחקרים העולמיים, לגבי מצב החינוך ורמת הידע של ילדי ישראל ביחס לשאר ילדי העולם! (ידיעות אחרונות, 2003, אינטרנט ,3).

ביבליוגרפיה:
·באולס, ג. (1993). איכות ומעבר לאיכות. ירושלים: הוצאת מטר.
·כץ, י., ברקן, ר. (1992). על צוותים בניהול עצמי. משאבי אנוש, 49, 6-11
·לימור, ד. הגננת לשנות האלפיים, הד הגן, חוברת ב' שבט, תש"ס, הסתדרות המורים, ישראל.
·סולומון, נ.(1995). ניהול ממוקד ככלי ניהולי. המפעל, 406, 30-35.

·Bell, D. (1973). The coming of post-industrial society. New York: Basic Books Inc
·Guinn, J. (1999). Empowement : Union, Management and Workers Sign Self-Directed Work Team Agreement.
·http://www.education.gov.il/preschool/yeutz1.htm (1)
·http://www.education.gov.il/preschool/yeutz3.htm (2)
·http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2677662,00.html (3)