מאת: מיכל ווימר
info@michal-wimmer.com
"אוי ואבוי, למה קשקשת על הקיר, איך אני אנקה את זה עכשיו?? כמה פעמים אמרתי לך שזה אסור?! פויה! אני לא מרשה!!"
כמעט כל הורה מכיר את הסיטואציה, בה הוא עומד מול יצירת המופת כשהוא שואל את עצמו: למה לצייר על הקיר? האם נגמרו להם הדפים?
תופעת הציור על הקירות מופיעה בדרך כלל בין גיל 3-1 . בגילאים הללו תהליך הפנמת החוקים ומושג הגבולות נמצאים בראשית הדרך, עדיין הילד לא מבין מדוע כאן מותר ושם אסור? למה כשהוא מצייר על דף הוא מקבל פידבק חיובי, וכשהוא מצייר על קיר כועסים עליו?
הציור על הקיר הוא רק חלק משרשרת ארוכה של ניסיונות, בהם הילד לומד מה הן יכולותיו. כאשר הילד אוחז בפרי ומצליח לכוון אותו אל פיו, הוא מבין שבידיו הכוח לעשות כרצונו. כאשר הוא מצייר על הקיר הוא משאיר חותם, משאיר עקבות, מסמן טריטוריה, מבקש לומר תראו אותי, רק אני יכולתי לצייר את זה.
נפגשתי זה מכבר עם הורים ליברלים שלא ייחסו לעניין משמעות וראו בכך שלב חולף. עליי לציין, שהצדק עימם ולקראת גיל 3 התופעה נעלמת בין כה וכה, הילדים מאבדים עניין בציור על הקירות ומתעניינים יותר ב"ציורים ניידים", כלומר ציורים שאפשר לקחת ולהראות לסבתא ולסבא, לגננת וכד'. עם זאת, על רוב ההורים לא מקובלת הגישה הזו, וקשה להם לעמוד נפעמים אל מול סימון הטריטוריה של הגוזל הקטן, במיוחד אם בעוד 10 דקות אמורים להגיע אורחים…
לכן, כדי ליישר את ההדורים ולמנוע מריבות משפחתיות חשוב להדגיש שהחוויה החושית שהילד סופג מציור על קיר זהה לחלוטין לחוויה החושית שניתן להפיק מציור על נייר או קרטון. בשניהם, הילד נוגע בחומר ומבין שיש לו את הכשרון להזיז את היד וליצור צורה כלשהי.
אם אתם ליברלים תוכלו להגדיר לו קיר אחד בחדרו, עליו מותר לו לצייר. אך מעבר לכך, ילדכם ישמח לצייר על דפים קטנים, גדולים, על קרטון, ואפילו כדאי לנסות נייר זכוכית… כל דבר שיעניק לו חוויה חושית, כל דבר שיסייע לו ללמוד את העולם דרך קצות האצבעות יסב לו אושר רב.
Facebook
Twitter