אהבת אם

מאת: גדעון לוין

בחודש פברואר 2004 הודיעו בשידורי החדשות, שנמצא ילד בן שש בכיתה א' חבול בראשו. בשיחות בירור עם הילד התברר שאמו הכתה אותו ברצועה שהאבזם שלה פגעה בראשו ופצעה אותו. היא הכריחה אותו במשך שעות לכרוע על רצפה זרועה בגרגרי אורז כאשר ידיו מופשטות כלפי מעלה, וזאת בחדר חשוך כעונש על שהפריע לה. האם, אלמנה, נרקומנית, הודתה במעשיה וטענה שכך היא חונכה בילדותה וכך למדה "מה הם החיים". היא עשתה כך משום שהיא אוהבת את בנה… הודעות על התעללות הורים בילדיהם בגיל הרך נשמעות כמעט מדי יום.
ידיעות כאלה ודומות להן מופיעות בכלי התקשורת כמעט מדי יום. פה 'שוכחים' ילד במכונית והוא נחנק; שם אב רוצח את בתו בת השנתיים וקובר אותה במקום מסתור, ילדים מן הגיל הרך ביותר נלקחים על ידי הוריהם להפגנות פוליטיות תוך סיכון ברור של חייהם, ועוד הרשימה ארוכה. כיצד הדבר מתיישב עם 'אהבת האם' או 'אהבת הורים' ועם השיר ש'ילדים הם ברכה…'?
אמצעי ההדרכה העממיים – כמו אתר הגיל הרך, כמו ירחונים להורים ולמשפחות, חוגי הדרכה שונים, אגודות להגנת הילד וארגונים חברתיים שונים עושים כמיטב יכולתם – אך על הבעיה היסודית של שימוש באלימות ביחסי אנוש אינם מצליחים להתגבר. רוב העצות הניתנות הן עצות טכניות של 'עשה' או 'אל תעשה'. הבעיה של אכזריות הורים כלפי ילדיהם אינה בעיה טכנית. היא גם איננה חדשה וראשיתה עוד ברצח תינוקות בימים עתיקים שנחשבו ל'מיותרים' מסיבות שונות כמו מינם, צורתם, היותם תאומים, ממזרים ועוד סיבות אחרות.

יחס אמביוולנטי קיצוני זה עומד בסתירה להנחה ש'אהבת האם' היא אינסטינקט ביולוגי טבעי. התייחסות רגשית אל הזולת, אל כל זולת כולל הילדים, היא תמיד אמביוולנטית. משמע ההתייחסות הרגשית מושפעת מעשרות גורמים אישיים גופניים ומנטליים, חברתיים וכלכליים, משפחתיים ובריאותיים, תרבותיים והשכלתיים ועוד. לא כל מה שהיה נעים ביחסים אתמול הוא נעים גם היום; לא כל ליטוף מתקבל תמיד ברצון. סיפוק כלשהו, כולל סיפוק שביחסי אנוש עובר שיאים ושפל, גורם הנאה ואכזבה באחד. יתירה מזאת: ביטוי רגשי אשר נקלט על ידי אחד כנעים, ייקלט על ידי אחר כדוחה. כאשר בן חמש אמר לאמו שתחדל לנשק אותו כה הרבה היא אמרה: אבל נשיקותי אומרות לך שאני אוהבת אותך. על כך השיב לה הבן: אני מעדיף שתדברי אלי במילים ולא בנשיכות…
אם אי-אפשר להימנע מאמביוולנטיות של רגשות, מה ניתן לעשות כדי לצמצם את קיצוניות הפער בין הרגשות ולאזן במידת-מה את היחסים הרגשיים בין הורים וילדים? לא מדובר בשינוי טכני אלא בשינוי מהותי של האווירה השוררת בתוך כל משפחה. מן הדין לזכור: אין די באהבה! על יחסי האהבה יש להוסיף קשרים ויחסים של מחשבות וכללי-דעת, מצפון ונורמות-התנהגות, הדדיות ואכפתיות בין-אישית. כל אלה יכולים להתממש בשיחות ובפעילויות משותפות הנובעות מיוזמות הילדים. הפעילות היא שפה בין-לאומית החוצה גבולות של עמים ושל פרטים, החוצה מיגבלות של גיל ושל יכולת, של השכלה והתמצאות. אם אומרים ש'תמונה שווה יותר מאלף מילים' כי אז אפשר לטעון ש'פעילות משותפת שווה יותר מאלף תמונות'.

מן הדין לזכור שחוויות הילדות של ההורים משפיעות על יחסם אל ילדיהם-הם. הדבר כך לא רק במקרים שליליים כמו ניצול מיני או מכות ועונשים אחרים. הוא דין בכל התנהגות, גם זו הנחשבת לטובה ונעימה. יחסים של הדדיות ואיכפתיות של בני המשפחה בינם לבין עצמם שוקעים במערכות ההזדהות ומעצבים את ההתנהגות העתידה. הורים הם דוגמה חינוכית חיה בכל מעשיהם ובכל התנהגותם.
לסיכום הרהורי אני מבקש להדגיש ש'אהבת האם' אינה קנה-מידה התנהגותי אובייקטיבי או מדעי. הדבר מכביד ומחייב התמודדות אישית וציבורית כדי להבטיח את שלום הילדים באשר-הם. אף-כי הצבעתי על תופעות שליליות קשות אני מבקש להדגיש, שאין הן הכלל. אך הן קיימות וצריך להתמודד כנגדן. יבדוק-נא כל הורה את עצמו מה שולט באווירת האהבה הביתית ומה קובע את היחסים ההדדיים בין בני הבית וכיצד ניתן לאזן ביניהם. "אתר הגיל הרך" בקיום שלוש שנות פעילותו יכול מאד לסייע בכך.