"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

כיצד לעזור לתינוקות להסתגל למעון יום

מאת ד"ר אניד אליוט מדריכה במעונות יום ועוזרת מחקר בחוג לחינוך באוניברסיטת ויקטוריה, קנדה.

Young children july 2003

מידי פעם אני חשה תחושת בטחון. החיים בתכנית של טיפול בתינוקות ופעוטות נעשים רגועים וכל הבעיות שמתעוררות מידי פעם נפתרות בקלות ובמהירות. אני אפילו מתחילה לקטלג ולמיין תינוקות ואמהות. כל משפחה חדשה מזכירה לי משפחה קודמת מוכרת ואני מתחילה להרגיש כמו מומחית… ואז מגיע התינוק שלא ניתן לסווג ולקטלג אותו.

לפני מספר שנים היתה לנו ילדה כזו במעון שבו הדרכתי. סרינה (SERENA ) נראתה כמעמידה בסימן שאלה את כל הכתוב בספרי ההתפתחות בגיל הרך שמהם למדתי.

תיאורטיקנים בגיל הרך מספרים לנו שתינוקות אינם מפתחים חרדת זרים לפני המחצית השניה של שנת החיים הראשונה. כפי ש-BARTON & WILLIAMS אומרים:" מידע מהמחקרים המעטים שבדקו את גיל הכניסה למעון מציעים שתינוקות בטיפול לא אימהי במהלך המחצית הראשונה לחייהם פחות פגיעים להפרעות בהתקשרות לאם מאשר פעוטות הנכנסים למעון במחצית השניה של השנה הראשונה (1993, עמ' 452).

בעבודתי , אני ערה לשימושיות של תיאוריות ושל המגבלות שלהן. הסיפור של סרינה הזכיר לי שוב להיות זהירה ולא לשער השערות רבות מידי לגבי תינוקות. תיאוריות אכן מתאימות לרוב התינוקות אולם חשוב לזכור שכל ילד הוא יחיד במינו.

תכנית אלטרנטיבית לאמהות צעירות וילדיהן
מעון היום "אפשרויות" (OPTIONS ) הוא חלק מתכנית מיוחדת לנערות של מערכת החינוך הציבורי בויקטוריה, קולומביה הבריטית, קנדה. התכנית מיועדת לאמהות צעירות בגיל העשרה הזקוקות לאלטרנטיבה למערכת החינוך הרגילה.

צוות בית הספר והמעון עובדים כצוות כדי לעזור לאמהות הצעירות לאזן בין הדרישות האקדמיות לבין הדרישות המשפחתיות. התכנית מספקת תכנית אקדמית ייחודית כדי שתוכלנה להמשיך וללמוד למשל, כאשר התינוק חולה ועליה להעדר מהלימודים.

המעון משרת 12 תינוקות וישנן ארבע מטפלות. העבודה מתקיימת בשתי קבוצות, שישה תינוקות בכל קבוצה. כשבני 9-18 חודש נמצאים בקבוצה הבוגרת. אנו מנהלים מחברת דיווח על כל תינוק כולל תמונות וצילומי ווידיאו. מחברת הדיווח מטרתה לתקשר עם כל אם לגבי תינוקה ומה הוא עבר במשך היום. הדיווח הוא לא פורמלי וכמובן נעשה ברוח חיובית.

הניסיון שלנו עם תינוקת אחת
כאשר התחלתי להזכר בהתנסות שלנו עם סרינה השתמשתי במחברת הדיווח ובסרטים שהיו לנו עליה. ראיינתי את אימה של סרינה ואת המטפלת הקודמת שלה כדי לקבל תמונה מלאה. התיאור שלהלן מבוסס על הראיונות ועל סקירה של כל החומר שכתבו במשך 10 חודשים.

סרינה מגיעה
זה קרה בשנה השלישית לקיום "אפשרויות", עם אותן מטפלות, כאשר סרינה בת ה-3 חודשים הגיעה למעון. עבדנו היטב כצוות והשתמשנו בגישה מתאימה של טיפול רגיש ונענה. לכל תינוק היתה מטפלת עיקרית שביססה את היחסים העיקריים עם האם והילד. הילדים שהו עם אותן מטפלות, במידת האפשר, במהלך שתי השנים שלהם במעון.
הצוות עבד יחד ופתר יחד מספר בעיות והרגיש שהתינוקות מפתחים תחושה של בטחון ומיטביות בתכנית. בעזרת הגישה שלנו לצפות ולהענות ברגישות לכל תינוק עבדנו כדי לבנות אווירה של רגיעה וחוסר מתח או לחץ.

משפחתה של סרינה
קריסטה, אמה של סרינה, הגיעה לתכנית האמהות עוד בהיותה בהריון. לאחר הלידה היא המשיכה ללמוד בבית הספר והביאה את סרינה למעון. קריסטה היתה נערה חברותית בת 18 שאהבה את בית הספר והצליחה בלימודיה. קריסטה חיתה עם סרינה במרכז לאמהות צעירות. אביה של סרינה, דון, היה מאוד קשוב ומעורב בחייה מההתחלה. לאחר מספר חודשים עברו קריסטה ודון לגור יחד ואחר כך התחתנו. שניהם היו קשורים מאוד לסרינה והאב הרבה לבלות עם הילדה במעון.

המטפלת הקבועה של סירינה – הרייט
סרינה נכנסה למעון בתחילת שנת הלימודים בספטמבר. המטפלת העיקרית שלה, הרייט, פגשה בה לראשונה במשחקיה שמנהלת התכנית במהלך הקיץ. הרייט נזכרת שסרינה בת השישה שבועות לא היתה נינוחה כאשר הרימה אותה לראשונה ונרגעה רק כשחזרה לזרועות אימה. מגיל צעיר מאוד העדיפה סרינה את אימה והיתה לעיתים קרובות חרדה מאוד כשנפרדה ממנה. הנסיון לימד אותנו שכאשר תינוקות נכנסים לראשונה למעון בגיל שלושה חודשים הם עוברים תהליך של הסתגלות, ככל שהם הופכים יותר רגילים לסביבה שלנו ולמטפלת שלהם. גם המטפלת עוברת תהליך של הסתגלות למקצבים של התינוק. אולם, מעבר זה נוטה להיות מהיר וקל יותר עבור תינוקות בני שלושה חודשים מאשר עבור תינוקות יותר גדולים, שלעיתים קרובות רגילים יותר למסגרת ולסדר היום של הבית. נראה שתינוקות צעירים נענים יותר במהירות לטיפול הרגיש שמספק המעון שלנו אולם, לסרינה לקח יותר מחצי שנה להסתגל למעון ולחוש בנוח עם הרייט.

סיכום ורפלקציה על האירועים
בדיווחים הראשונים של הרייט היא מתארת את סרינה כמתפתלת ומתחמקת. בקטעי הווידאו של אותה תקופה ניתן לראות את סרינה כתינוקת קטנה, שמנמונת ומתוקה. היא מניעה את ידיה ורגליה, אבל יש ביטוי של דאגה ומתח על פניה. היא בוחנת אנשים ומאורעות סביבה עם ריכוז ממוקד.
הרייט זוכרת את סרינה כתינוקת מתוחה. הרייט וקריסטה מדווחות על צליל – גינג- שסרינה היתה משמיעה בקביעות בעת שהיתה מתוחה. הן מספרות שכאשר היתה לא מרוצה, קריסטה הצליחה להרגיע אותה, והיא היתה היחידה שיכלה לעשות זאת.
במהלך חודשי הסתיו חיכינו שסרינה תרגע. תהינו מדוע איננה נענית לאסטרטגיות להרגעה של חרדת פרידה העובדות היטב עם תינוקות אחרים. האמהות למדו במבנה של המעון, במורד המסדרון, והמורים התרגלו שמטפלות נכנסות וקוראות לאמהות להניק או להרגיע את התינוק. קריסטה הניקה את סרינה אולם אנו גם האכלנו אותה בבקבוק. נהגנו לקרוא לקריסטה לעיתים קרובות, בכל פעם שסרינה היתה במצוקה. היא העדיפה לינוק ואת אימה.

מנסים אסטרטגיות שונות
קריסטה הפכה מתוסכלת על ידי ההפרעות הרבות. ניסינו להקל עליה על ידי כך שניסינו כמה דברים שחשבנו שיעזרו לסרינה להרגע ושאז נוכל להענות לצרכיה. ניסינו להמעיט בגרייה על ידי כך שעטפנו אותה היטב ואפילו כיסינו את ראשה בשמיכה כשהיתה עייפה והיתה זקוקה לשינה. הכנסנו מכשיר שייצר רעש לבן כדי להמעיט מהרעש המפריע שהגיע מבית הספר ומהמעון, קיווינו שתמשיך לישון לאחר שתרדם.
קריסטה השתמשה במוצץ עבור סרינה. בעוד שסרינה לקחה את המוצץ מאימה היא לא אהבה לקחת אותו מהרייט. ניסינו מגוון של אמצעים אולם לא רצינו שהתינוקת תהיה במצוקה זמן ממושך ולכן לבסוף היינו קוראים לקריסטה. קריסטה זוכרת שסרינה היתה בהיפרונטיליציה כשהיא היתה מגיעה אליה. אולם ברגע שהיתה מרימה אותה היא היתה מפסיקה לבכות ונרגעת. סרינה מצאה נוחם ורוגע רק בזרועות אימה.

קריסטה היתה אם מאוד מסורה, ואולם היא יכלה לראות שתינוקות אחרים הסתגלו למעון והיא הרגישה רע שסרינה אינה מצליחה להסתגל. היתה לה מחויבות ברורה לתינוקת שלה. זה היה מצב מתסכל עבור קריסטה ועבור כולנו. אולם היינו אופטימיים שסרינה תסתגל בסופו של דבר. בסוף חודש ספטמבר, כאשר סרינה היתה מגיעה עם אימה בבוקר היא היתה מסתכלת בשמחה על שאר הילדים ועל הצעצועים. בוידיאו רואים שהיא מביטה בענין רב בתינוק אחר בן שנה. אולם בעוד שסרינה אהבה לבוא, היא הפכה למתוחה ברגע שאימה עזבה. היו ימים שהתמודדה על ידי בכי קל אולם בדרך כלל היא איבדה כל שליטה ויללה. הרייט אומרת שזה נראה כאילו היא היתה בפאניקה. אם היא נרדמה, זו היתה שינה קלה בלבד.

אנו מנסים עוד להרגיע
בסוף אוקטובר החלטנו להאריך את משך הזמן שבו נגיב לסרינה לפני שנזעיק את קריסטה. השתמשנו בהחתלה חזקה, בהפחתת גירוי, בנענוע ובזמזום, לקחנו את סרינה החוצה בתקוה שהאויר הצח ירגיע אותה. כל אסטרטגיה עבדה זמן מה ואחר כך לא פעלה יותר. קיווינו שסרינה קולטת את המסר שניתן לסמוך עלינו ושאנו מנסים לעזור לה גם אם לא תמיד מצאנו את הדרכים המתאימות. כשהיא היתה לא מרוצה ניסינו להקשיב ולהבין.

התהליך היה מתיש. סרינה היתה צווחת, לעיתים במשך 45 דקות. היו ימים טובים, אולם היא היתה עשויה עדיין לעבור לפאניקה שרק אימה יכלה להרגיע. היה זה איזון עדין. הרייט זוכרת שהיתה כל הזמן במתח ולא ידעה מתי סרינה תתחיל לבכות. שאז אי אפשר היה להרגיע אותה עד שהיתה מתישה את עצמה או היינו קוראים לקריסטה.

בדצמבר היינו כולנו מאוד לא מאושרים עם המצב. קריסטה חשבה שאיננה ממלאת אחר הצרכים של סרינה והרגישה מבולבלת כיון שלא ידעה מהם צרכים אלה. הרייט חשה כמו כשלון וחשבה "התפקיד הזה אינו עבורי".

גם אני תהיתי. מדוע שום דבר אינו עובד? אנחנו היינו מעון מאורגן, לא צפוף, עם צוות מיומן מאוד ועדיין לא הצלחנו למצוא פתרון עבור סרינה. חשבנו שאולי ישנה בעיה רפואית אבל הרופא הבטיח לנו שסרינה בריאה לחלוטין. תהינו האם היא אוכלת מספיק כיון שהיא ינקה רק לתקופות קצרות, אם כי לעיתים קרובות, ולא היתה מעונינת בבקבוק. היא היתה קטנה אך לא רזה.

עם התקרב תקופת החגים קריסטה ודון תכננו לנסוע לחופשה להיות יחד עם סרינה. ברכנו על כך. חשבנו שאחרי החופשה המצב ישתפר, כפי שקורה לעיתים קרובות. אבל אז סבתה של קריסטה מתה וקריסטה וסרינה נסעו למזרח המדינה להלויה להיות עם המשפחה.

קריסטה מספרת שהמסע היה טראומטי עבור סרינה. משפחתה של קריסטה היא גדולה ורועשת וכל אחד רצה להחזיק בתינוקת. ללא דון ובסביבה זרה סרינה היתה מוצפת והיא סבלה מהצטננות שהפכה לדלקת ריאות.

לבסוף – התכנית שעבדה
כאשר סרינה וקריסטה חזרו בינואר המצב במעון לא השתפר כלל. פיתחנו תכנית חדשה. הפעם השתמשנו בעצתה של מגדה גרבר (1979) שאומרת שאם הדברים מאוד עקביים, למשל להיות תמיד השלישי שמאכילים ואתו, ילדים לומדים להתמודד ולחכות.
החלטנו להתחיל מחדש ובקשנו מקריסטה לבלות הרבה זמן במעון. קיווינו שסרינה תוכל לבטוח בנוכחותה של האם כבסיס בטוח ואז תחושה זו תתרחב גם להרגשה של להיות תינוק במעון.

כל בוקר, קריסטה הגיעה בערך בשעה 9 ובילתה שעה בטיפול בסרינה. החליפה לה חיתולים, האכילה אותה, הניקה, וישבה לידה בעת ששיחקה. ואז קריסטה עזבה לשעה, היתה נפגשת עם המורה שלה ואז היתה חוזרת ונמצאת עד שעה אחת. ואז היתה לה הפסקה של חצי שעה. הדבר היה אפשרי כי צורת הלימוד של האמהות בתכנית היא אינדיבידואלית וכל אחת עובדת בקצב שלה.

מה קרה?
הרייט כותבת ביומן:" עברו יומיים מאז החלנו בתכנית החדשה שלנו ואני כבר יכולה לראות את השינויים אצל סרינה. היא נראית יותר שמחה, הבכי שלה פחות בפאניקה מאשר כרגיל".
חודש לאחר מכן, אחרי שהאם וביתה היו חולות במשך שבוע, כותבת הרייט:" ברוכות הבאות, בנות, אני שמחה לראות שאתן שתיכן מרגישות טוב, לסרינה היה יום טוב היום, היא נראתה מרוצה לחזור ושיחקה בשמחה כל היום. היא גדלה מאוד מאז ראיתי אותה. נראה שהיא מרגישה הרבה יותר בטוח כך שמחר אנו יכולות להתחיל בתכנית שתאפשר לך, קריסטה, לשהות יותר בבית הספר. בהדרגה קריסטה הגיעה פחות למעון.

בזמן שקריסטה בילתה עם סרינה בפינת התינוקות הרייט יצרה קשר קרוב עם קריסטה. הן שיחקו יחד משחקים עם סרינה. הרייט ישבה קרוב לקריסטה כך שסרינה יכלה לראות את שתיהן יחד הן שיחקו במשחקי מחבואים ועודדו את סרינה לעבור מחיקה של קריסטה לחיקה של הרייט. מטרתה של הרייט היתה להגיע למצב שתהיה קשורה במוחה של סרינה לקריסטה.

ההתקדמות בולטת לעין
בתחילת מרץ כותבת הרייט:" לסרינה היה יום נפלא. היום היא נראתה שמחה ומרוצה. היה נפלא לראות כמה בטוח היא מרגישה כאן. היא משחקת בשמחה חוקרת כל פינה קטנה במעון. בכל פעם שהיא מתחילה להיות לא מרוצה היא באה אלי כדי לקבל חיבוק ואז חוזרת לשחק. אני מוכרחה להחמיא לך שוב, קריסטה, העבודה הקשה שלך השתלמה".

בחודש מאי שמה הרייט לב שסרינה הולכת גם לאנשי צוות אחרים היא התחילה לעשות את המעבר מהאם להרייט ואז למטפלות אחרות.

רק לאחר שבעה חודשים יכולנו להגיד שסרינה נרגעה והסתגלה. בגיל שלושה חודשים היא היתה זקוקה לאימה ולא קיבלה תחליף, אולם לאחר שבעה חודשים בגיל 10 ח' היא היתה חלק מהתכנית. היא הזכירה לנו להשאר ערניים לכל תינוק ולכל מצב. חלק מהמקרים מוכרים וקל לפתור אותם בעוד שמקרים אחרים דורשים מחשבה ויצירתיות

הרייט המשיכה להיות המטפלת של סרינה. היא זוכרת את סרינה כ"תינוקת הרגישה לכל דבר" הרייט מספרת על אירוע שהתרחש לאחר שסרינה כבר השתלבה במעון. אחרי צהרים אחד, בעוד סרינה נחה, הצוות העביר מדף למיקום יותר נוח. לאחר שהתעוררה, נכנסה לחדר המשחקים ונעצרה באמצע החדר. היא הביטה סביבה ודמעות החלו לזרום על לחייה. הרייט שאלה אותה מה קרה וסרינה המשיכה לבכות. לבסוף הבינה הרייט שהשינוי בחדר הפריע לסרינה. הרייט והצוות החזירו את המדף למקומו וביצעו את השינוי מאוחר יותר בסיועה של סרינה.

דיון ומסקנות
לא ציפיתי שתינוקת בת 3 ח' תגיב בנחישות כזו להעדרה של אימה. נראה שסרינה חיפשה באופן אקטיבי את האם כשבכתה ויללה. והנסיונות שלנו לנחם אותה רק הגבירו את הנחישות שלה להגיע לאימה. נדרשה מאיתנו התמדה כדי לגלות פתרון שיאפשר לה לפתח גם התקשרות עם הרייט.

התמיכה שלנו בתינוקת, באם ובמטפלת הצריך אנרגיה וזמן ולמזלנו התכנית שלנו בנויה כך שתוכל לספק טיפוח אישי ומורחב. התנסות זו שיכנעה אותי שיש תינוקות הזקוקים לטיפול קשוב במעבר למעון.

אני דואגת לתינוקות המבקרים במעונות צפופים עם ילדים רבים ומעט מטפלות. כיצד מטפלות עמוסות מסוגלות להענות לתינוקת כמו סרינה? כיצד תינוקות שהם רגישים, ערניים ואיטיים בהתקשרות למטפלת מתמודדים עם מטפלות שאין להן זמן להקשיב לצרכיהם?

GRETA FEIN טוענת ש" יש תינוקות הנכנסים למעונות עם נטיה לבעיות התפתחותיות… ולכן איכות האינטראקציה המסופקת על ידי מטפלות היא קריטית. מטפלות שעברו הכשרה מתאימה והיודעות ליצור קשרים חמים רגישים ונענים עם ילדים יכולות לווסת את החרדה שחווים תינוקות רבים כאשר הם נכנסים למעון. ילדים עצורים, היודעים להרגיע את עצמם יכולים להיות במיוחד בסיכון מכיון שקל להתעלם מהם גם במעונות איכותיים. (1995 עמ' 274).

תפקידה של הרייט בהסתגלות של סרינה למעון היה מרכזי, אולם כמו מטפלות רבות היא היתה זקוקה לתמיכה כדי להמשיך ולהיות מעורבת באופן פעיל בתהליך.

KAGAN & SNIDMAN מעריכים ש-10% מהילדים הם "רגישים לסוג מסוים של חרדה המתעוררת על ידי אנשים או מקומות לא מוכרים" (1991 עמ' 858). ילדים אלה, שלהם הם קוראים "עצורים" או "מרוסנים" (INHIBITED ) מראים רמות גבוהות של פעילות מוטורית ובכי בתגובה למצבים חדשים בגיל 4 ח' ואינם מגיבים טוב לשינויים, אנשים חדשים או נסיבות לא מוכרות.המחקר מראה שלילדים צעירים, כמו גם מבוגרים, יש טמפרמנט שונה (THOMAS & CHESS 1977).

כמטפלים עלינו לקחת אחריות ולהענות לכל ילד כיחיד. עלינו לקחת זמן ולצפות, לחשוב על המשמעות של מה שאנו רואים, ולחקור את הגישה הטובה ביותר עבור כל ילד ומשפחה.

עדות עקבית מראה שאיכות המעון מעודדת התפתחות אופטימלית של הילד. (HOWES & OLENICK 1986 HOWES PHILLIPS & WHITEBOOK 1992). המחקר של RUOPP ET AL (1979) זיהה את גודל הקבוצה, יחס מטפלת-ילדים ואיכות ההכשרה של המטפלת כמנבאים חשובים של התנהגות המטפלת והסתגלות הילד. "קבוצות גדולות ויחס מספרי לא טוב בין מטפלת לילדים היו קשורים ליותר מגבלות ולהתנהגות נוקשה של הצוות ולירידה באינטראקציה חברתית וגרייה שפתית בין צוות לילדים. ולחרדה ומתח אצל הילדים (BARTON & WILLIAMS 1993).

מכיון שגודל הקבוצה ויחס מספרי מטפלת-ילד הוא נמוך בתכנית שלנו אנו יכולים להתמקד בתינוקות ובאמהותיהם. בקבוצה קטנה נוצרים אינטימיות ואמון שאינו אפשרי בקבוצה גדולה.
על המטפלות להיות רגישות ומעורבות "במיוחד עליהן להיות מומחיות בתחום שלהן ולהיות מודעות לדרך הטיפול שלהן" (HOWES & HAMILTON 1993).
עלינו לתמוך ולהגן על המטפלות שלנו כך שיהיה להן זמן וכוח לדון בצורת העבודה שלהן ולהענות ברגישות לתינוקות שבטיפולן. הרייט יצאה נשכרת מהפגישות התכופות שלנו שהיו הכרחיות כדי לשמור על תחושת היכולת שלה. ההתנהגות של סרינה היתה יכולה להעמיד בספק את תחושת היכולת של כל מטפלת. שיתוף הפעולה של הצוות בפיתוח אסטרטגיות צריך להיות מובנה בעבודה היומיומית במעון כמו גם השתלמויות תכופות לצוות (HOPKINS 1990).

חשוב גם לתת לתינוקות טיפול מתמשך. תחלופת מטפלות מקשה על תהליך כפי שעברנו עם סרינה (RAIKES 1993). עלינו להבטיח שלמטפלות יהיו ידע, מיומנויות ותמיכה שהן זקוקות לה כדי לבצע את עבודתן.

אפילוג
ארבע שנים לאחר מכן עבדתי עם קריסטה על הדיווח הזה על הסתגלותה של סרינה למעון. נהניתי להפגש עם סרינה בת ה-5. התינוקת הקטנה היתה עתה ילדה יפה עם תלתלי זהב. היא בירכה אותי בסקרנות וחמימות. כאשר דברתי אם אימה הקשיבה סרינה בסקרנות ובענין לסיפורים מתקופת ילדותה. כשנפרדתי מהן סרינה נתנה לי תמונה גדולה שלה כתינוקת כדי שאראה להרייט. כשהחזרתי לה את התמונה לאחר זמן מה וספרתי לה שהרייט מסרה דרישת שלום חמה, היא חייכה מפה לפה והיתה נרגשת מאוד.

שיתוף ברשתות חברתיות:

כתוב/כתבי תגובה