שינוי בהתנהגות הילד ע"י שימוש בשפת הגי'רף

מאת : ליאת עזר

במערכת החינוך מופעלות כיום תוכניות רבות למניעת אלימות. חלקן בידי גופים פרטיים, ציבוריים או ממשרד החינוך. השוני בין התוכניות בא לידי ביטוי בנקודת המוצא להתערבות, בהיקפה, בבחירת אוכלוסיית יעד, באופן ההכשרה וכדומה.

"מפתחות הקסם", היא תכנית שגישתה מבוססת  על "שפת הג'ירף" שמטרתה לפתח יכולת ראייה לטווח ארוך והתחשבות בצרכיו של האחר. הילדים לומדים תקשורת אפקטיבית עם הסובבים אותם, לפתח מוקד שליטה פנימי, לרכוש מיומנויות לזיהוי רגשות וצרכים וכן מיומנויות הקשבה ואמפתיה.

לשם מה יש חשיבות ליישום התכנית?

האלימות תופסת מקום מרכזי בחברה הישראלית וביטויה המרכזי הוא בהתפתחות תרבות המוגדרת כאלימה המתרחבת וטבועה בחיי היומיום של חלק מהאוכלוסיות. השפעות האלימות הינן במעגלים רחבים ובתחומי חיים רבים. את האלימות ניתן לראות  כנקודת קצה, הצומחת במקום שבו אין סובלנות, אין דו שיח, אין כבוד לשונה ולאחר והינה ביטוי לחברה שלא מכבדת את אזרחיה.

קונפליקטים של ילדי גן מתרחשים סביב מאבקי כוח על חפצים או זכויות. במהלך העשורים האחרונים, התרחבה ההבנה אודות השורשים של התנהגות חברתית של ילדים וההשפעה של התנהגויות אלה על התפתחותם. התנהגויות של שיתוף פעולה ותוקפנות צומחות במהלך הילדות, פרי של רצון לפתח יחסים בין אישיים.

אנשי החינוך הם אחד מהגורמים המתווכים בין הילדים לבין המציאות החברתית אליה נחשפים הילדים. ככל שההתערבות המיועדת להפחית את האלימות, שזורה בשגרת החיים ומשלבת בין אסטרטגיות של הרתעה ושיתוף פעולה וולונטרי ,  סביר להניח כי, רמת האלימות תופחת באופן משמעותי.

התעמתות עם תופעת האלימות מעוררת תחושות שליליות בעוצמה רבה בקרב אוכלוסיית הגננות – תחושת איום, פחד וכן חוסר אונים ותסכול ברמה האישית והמקצועית, נוכח ממדי התופעה ואוזלת היד באשר ליכולת למגרה ולמנעה. האלימות נמצאה כמוגדרת על-ידי חוסר כבוד הדדי, חוסר סובלנות, חוסר הערכה הדדית, התעלמות מזכויות הזולת, התעלמות מנורמות חברתיות, שלילת זכותו של הפרט לתחושת בטחון, חוסר יכולת לתקשר עם האחר.

שינוי בהתנהגות הילד  מצריך גישה רב מימדית, ארוכת טווח. הנטייה הראשונית של ילדים צעירים להגיב כלפי חבריהם בתוקפנות פיזית או מילולית, הם יכולים ללמוד להשתמש בדרכים יעילות יותר לפתרון קונפליקטים ולהרחיב את רפרטואר התנהגויות החברתיות שלהם.

קצת על גן הילדים:

בגן הילדים יש קבוצה חברתית גדולה של ילדים. הילדים מחפשים את מקומם החברתי בכדי להרגיש צורך בשייכות. התנהגותם נובעת מסיפוק צרכים כגון הנאה, חברות, קבלה, מוגנות, הקשבה. בכדי לספק את הצרכים נקלעים הילדים לעיתים לקונפליקטים שיכולים להוביל לאלימות. כבכל בוקר משחקים הילדים בפינות הגן, בכל גן יש עימותים של ילדים על משחק, חפץ. שעימותים כאלה לרוב מביאים למצב של חטיפת משחק, דחיפת הילד ובכי של אחד הילדים.

בגן חרוב, הילדים כבר מכירים את השפה ויש להם יכולת להתבטא , לשתף פעולה ולפתור קונפליקטים חברתיים וכך מתגברים על צרכים לא מסופקים ומוצאים פתרון אחר. היכולת של הילדים ליצור תקשורת אפקטיבית ביניהם ולדבר על מה אני רוצה ומה חשוב לי , היכולת של הילדים לשתף פעולה ולהבין את האחר, גילוי אמפטיה מביא למצב של 0 אלימות. מה שגורם לאקלים להיות מטבי, עם אוירה רגועה ונינוחה .

הזכרתי קודם, כי הנטייה הראשונית של ילדים היא להגיב ב"אלימות", תוקפנות כלפי הצד האחר בכדי לספק צורך מיידי. לאחר שימוש בשפה הילדים מבינים שעליהם לדבר ולהסביר מה הם רוצים ולנסות למצוא פתרון אחר כדי ששני הצדדים יהיו מרוצים ומסופקים.

קבוצת ילדים משחקת בפינת הקוביות עם החיות. א ור' מאוד אוהבים את חיית הדינוזאור וכל אחד שומר אותה לעצמו לכל אורך המשחק. ר' ניגש לחברו א' והסביר לו שגם הוא מאוד אוהב את החיה ומכיוון ששניהם רוצים לשחק איתה הציע לו לעשות תורנות של 5 דקות כל אחד. לא' היה לא קל עם ההצעה וסרב לבקשתו. (דבר לגיטימי שיש לקחת בחשבון –ראה מאמר מספר 4 אודות שלב הבקשות)

ר' לא בכה ולא צעק ולא ניסה לחטוף הוא ניגש שוב לחברו א והזמין אותו לפינת הגירף בכדי לפתוח דיאלוג אודות המקרה. שניהם ישבו ור' הסביר לא' : "אני מבין שאתה רוצה לשחק עם הדינוזאור הכתום, גם אני אוהב לשחק עם הדינוזאור וחשוב לי גם להיות חבר שלך וגם להנות במשחק אז אולי נשחק ביחד וכל אחד יחזיק קצת את הדינוזאור". א, הסכים ושניהם חזרו לפינת הקוביות.

בפעם הראשונה א' סרב לבקשתו של ר', אך כשניגשו לפינת הגי'רף כאשר הגי'רף הגדול עומד לצידם והיה שימוש בכרטיסיות של רגשות וצרכים א' היה קשוב יותר והיה מוכן לשתף פעולה וביחד מצאו פתרון ללא תיווך הגננת.

דו שיח בין הילדים היכולת להבין ולהיות מובן ריכך את עמדתו של א והוא נענה לבקשת חברו ר ושניהם המשיכו במשחק . הצורך בהנאה וחברות סופק ושניהם הרגישו רגועים ומאושרים.

חשוב להבין כי האלימות היא בעיה חברתית וככזו אין ארגון או גוף יחידי היכול לתת מענה שלם לבעיה. רק באמצעות שיתוף פעולה רב מערכתי ובין ארגוני ניתן יהיה להתמודד עם התופעה בצורה רצינית ונכונה.

במערכת החינוך פעלו ופועלים פרויקטים רבים להפחתת אלימות ושיפור האקלים החינוכי. יש מהם שזכו להצלחה רבה ולתגובות חיוביות, יש להבטיח תהליך שיטתי של למידה מהצלחות ושל יישום מודלים חיוביים שהוכיחו את עצמם, כתכנית "שפת הגי'רף".

במאמר הבא אתייחס לאותם גורמים מערכתיים שיכולים להביא את השינוי ומיגור האלימות.