התמודדות עם בעיות התנהגות ,קשיים חברתיים ורגשיים באמצעות המשחק

מאת: דבורה הירשלנד

תקציר

המאמר עוסק בתפקיד המחנכת בשעת המשחק, ומדגיש את היכולת להשתמש בכלי זה כדי לעזור לילד להתמודד עם קשיים חברתיים ורגשיים ולקדם את בריאותו הנפשית. הדגש מושם על הבנת התנהגות הילד, ועל תפקידם המרכזי של אנשי בריאות הנפש כמסייעים למחנכת להבין את התנהגות הילד, ולהתערב באופן מותאם ובעיתוי הנכון.

המחברת מתארת את התנהגותם של שני ילדים בגן: רוברט בן השלוש המוגדר כ"הוריקן" שהורס כל מה שהוא חולף על פניו. ילד מלא מרץ, אימפולסיבי, סוער ותנועתי. לעומתו נינה היא ילדה שקטה, מופנמת לא מדברת ולא מתקשרת עם הסביבה בגן ומעדיפה לשחק לבד בקוביות. לעומת זאת, בבית היא דברנית ומשתפת פעולה עם אחיה במשחק.

שתי דוגמאות אלה מתארות תופעה ידועה של קשיים רגשיים , חברתיים והתנהגותיים הנצפים אצל ילדי גן, ומקשים עליהם את ההשתלבות וההצלחה בבית הספר. כשההורים והמחנכים של ילדים אלה אינם מודאגים רק מאי ההצלחה בבית הספר, אלא ובעיקר דואגים לאושרם של הילדים.

חשיבות המשחק נידונה רבות , ויש הסכמה רחבה בין הורים , מחנכים ואנשי מחקר שהמשחק משמש את הילדים ככלי להבנת עולמם. המשחק מקדם  התפתחות מוטורית, כישורי שפה,  קשב, זיכרון והתפתחות שכלית.

המשחק מזמן לילדים מצבים של פתרון בעיות, הזדמנויות לתקשר עם עמיתים ועם מבוגרים, ללמוד את ההבדלים בינם לבין האחרים, ולשאת ולתת עימם בשעת הצורך, ולרכוש כישורי חיים חשובים. דרך המשחק הילד יכול לבטא את החוויות שלו, מכאוביו והבלבול שלו , כל זאת בסביבה מוגנת.

המשחק הוא לא רק אמצעי לצמיחה והתפתחות הוא גם מקור להנאה ולשמחה.

כאשר הורים ומחנכים מזהים קושי של הילד בזמן המשחק, לעיתים קרובות אינם יודעים כיצד לסייע לו. המחברת מדגישה את חשיבותו של היועץ המומחה מתחום בריאות הנפש. הוא יכול לעזור להורים ולמחנכים להבין את התנהגות הילד, ולהתערב במשחק בצורה מותאמת לצרכי וקשיי הילד.

לכן חשוב לבנות צוות רב מקצועי , שיתצפת על הילד, ינתח את התנהגותו והמומחה לבריאות הנפש ילווה את התהליך ויוסיף את התובנות שלו לגבי מקור ההתנהגות והדרך הנכונה לטפל בקושי.

הבנת התמונה הכללית של התנהגות הילד, על רקע מאפייני הטמפרמנט שלו, השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא , והסיבות להתנהגות שנצפתה מרכזיות לתהליך ההתערבות של ההורים והמחנכת.

חשוב גם שהמחנכות וההורים יבינו מה נדרש מהמשחק כדי להצליח ומה משמעות ההצלחה במשחק עבור הילד. הילדים לומדים דרך ההצלחה במשחק , הם לומדים  להשתמש בחפצים באופן גמיש יותר ולא לפי היעוד שלהם, הם לומדים משחק תפקידים, ולומדים לקחת תורות. הם מספרים מה הם עושים , ולומדים להשתלב במשחק של אחרים וליזום משחק בעצמם. תוך כדי התהליך הם מאריכים את משך המשחק ואת המורכבות שלו.

במקרה של רוברט, בתהליך הייעוץ שקבלו המחנכות הן הבינו מה המיומנויות שהוא צריך לרכוש, (לשלוט באנרגיות שלו וברגשות, להיות מסוגל להקשיב, להתחלק במשחקים, בחפצים ובמרחב המשחק בגן.

הייעוץ גם עודד את המחנכות לנסות להבין מהיכן נובעות התנהגויות אלה: האם הוא לא מסוגל להתחלק במשחקים כי במשפחת האומנה שבה הוא שוהה אין מספיק משחקים והוא לא בטוח שיזכה לקבל את המשחק שחפץ בו? האם הצורך שלו בקבלת חיבה מהמחנכת נובע מחסך בתשומת לב אימהית? וכו'. תוך כדי התהליך למדו המחנכות  למה הילד זקוק, מה יכול לגרום לרוברט לחוש שיש מספיק אהבה, מספיק משחקים,והוא מספיק מוגן על מנת לקבל את מה שהוא צריך.

לאחר הזיהוי חשוב לתכנן את התערבות המבוגר כדי לעזור לילד להתמודד עם הקשיים שלו, גם פה דרושה הדרכה, כי תיווך המבוגר בשלב זה מאד משמעותי. המחברת דוגלת בשיטת "הקביים" כדי להמחיש את השיטה היא מביאה את הדוגמא של  גילאני ילד בן כמעט שלוש שכל המשחק שלו מתמקד בלרוקן את מיכלי האחסון של המשחקים ולפזר אותם על פני החדר ולדרוך עליהם. בהדרכת היועצת האם משתפת פעולה ולאחר שהוא זורק את הצעצועים היא אומרת: " תראה כמה רעש זה עשה, עכשיו אני אאסוף את המשחקים ואזרוק אותם", ועושה זאת. וכך בתורות הם אוספים וזורקים, אחר כך היא מציעה: "בוא נבנה מגדל גבוה ונהרוס אותו נראה כמה רעש הוא עושה, אתה רוצה לעזור לי?".

כך היא מובילה אותו שלב אחר שלב, להפוך את המשחק ליותר מורכב ,כמו לבנות בית, ואחר כך לכיוון המשחק הדמיוני "אולי כלב גר בבית (גילאני אוהב כלבים) " וכו'. כשיועצת והאם מקוות שעם הזמן גילאני יזום יותר רעיונות למשחק דמיוני כמו "הכלב רוצה לאכול", והיא תהיה שם כדי לתמוך ולעודד אותו. יחד עם זאת היא מודעת לכך שהוא עדיין ימשיך זמן ארוך לזרוק ולפזר את כל המשחקים כשהוא נכנס לחדר.

דוגמא להתערבות נוספת של המחנכת היא המקרה של נינה, הילדה הביישנית שמשחקת לבד בפינת הקוביות. נינה בנתה אורווה עם סוסים שהסייחים עומדים ליד אמהותיהם, והאבות ליד הגדר ומגינים. המחנכת מדברת אל נינה: "אני מאד אוהבת סוסים, הם יפים. גם אני אבנה להם אורווה". והיא בונה אורווה, ומספרת לנינה מה היא עושה בכך יוצרת אינטראקציה של שיחה חד- צדדית, שמאפשרת לנינה לא להגיב.

 כשילד מתקרב למחנכת היא מנצלת את ההזדמנות כדי להרחיב את השיחה, ושואלת אם הוא מוכן לעזור לה לבנות אורווה בדיוק כמו זו של נינה, כי נראה שהסוסים והסייחים מאד מרוצים שם. הילד מצטרף, הם בונים יחד כשהם מסיימים היא אומרת "אני מכירה חנות שמוכרת תבן מאד טעים עבור הסוסים " והם בונים את החנות, ואז היא מציעה שאולי ישאלו את הסוסים של נינה עם גם הם רוצים תבנן טעים, והילד עם אחד הסוסים הולך לשאול את הסוסים של נינה. במילים אחרות אינטראקציה עקיפה דרך צד שלישי, הסוסים בין נינה לבין בן כיתתה. ייקח עוד זמן עד שהיא תרגיש בטוחה באינטראקציה, בשלב ראשון גם נדנוד ראש להסכמה וחיוך מספיקים.

במקרה של רוברט, כל המחנכות במעון במצב היכון כדי שלא יפגע בילדים אחרים תוך כדי תנועה. המטרה שלהן היא ללמד אותו לבקש כשהוא רוצה משהו, ולהמתין לתורו, שתי מטלות קשות מאד עבורו.

בדוגמא הזו המחנכת רואה שהוא מתקרב למוסך שבנה ג'מל בכוונה להרסו, והיא מיד מתערבת ופונה לג'מל: "אני רואה שבנית מוסך נהדר, אני יכולה לקחת מכונית ולהכניס למוסך? ושואלת את רוברט: " גם אתה רוצה מכונית", ונותנת לו מכונית. ומיד מוסיפה "נעשה שער למוסך ומי שמגיע צריך לבקש להיכנס". היא מעמידה את היד בכניסה למוסך ומיד רוברט מסיע את המכונית בעוצמה ליד שלה. היא אומרת לו "כך אתה תשבור את השער ולא תוכל להיכנס תנסה שוב, כשתבקש השער יעלה". כשהוא מבקש היא מעלה את השער עם צליל של הרמת השער. ובעצם מלמדת את רוברט להמתין, לבקש, ולבסוף גם להודות כשמישהו נותן לו משחק שהוא רוצה.