שבתאי מסכן

מאת: אורית ברגמן
הוצאת כנרת, 2004

סוקרת: סיגלית אבירם sigalitav@gmail.com

בספרות ילדים לגיל הרך מעניקים תשומת לב רבה למשמעות האיורים בסיפור. אין ספק שהאיורים הפונים לילדים קטנים הם יותר מקישוט לספר: הם מעניקים אופי לדמויות, מכתיבים אווירה (עניין זה בולט מאד בספרה של שירה גפן "על עלה ועל אלונה" למשל), מוסיפים הומור, מרחיבים את הטקסט הכתוב ומתפקדים בעוד פונקציות רבות וחשובות.

בספרה החדש של אורית ברגמן "שבתאי מסכן" לאיורים תפקיד מרכזי ומרתק. הם יוצרים שני סיפורים באותו ספר ומשלימים את הטקסט הכתוב לסיפור אחד רחב יותר. מה הכוונה? הספר פותח בתיאור בוקר רגיל: "בבוקר כולנו יוצאים מהבית. רק שבתאי נשאר. מסכן שבתאי!". הילדה, בעלת הכלכלב שבתאי, מנסה לנחש בכל עמוד מה עושה הכלב שלה בהעדרה: "הוא בטח נורא מתגעגע"… "אולי הוא עצוב", "או סתם משועמם". כך, בעוד הטקסט הכתוב מעלה השערות על בדידותו של שבתאי, הטקסט המאויר – זה שאנו רואים בתמונות, מספר לנו משהו שונה לגמרי. שבתאי בכלל לא מסכן! שבתאי לא מתגעגע כל כך, והוא בטח לא עצוב או משועמם! חבריו הכלבים האחרים באים לבקרו, הם עורכים מסיבה, משחקים, שותים ונהנים… כמובן שברגע שהמשפחה מתקרבת חזרה הביתה, כל החברים מסתלקים ושבתאי, ככלב נאמן וצייתן, מחכה למשפחה בחלון.

הספר הוא דוגמא מצוינת ליחסים מעניינים בין טקסט כתוב לטקסט מאויר. שכן ללא האיורים לא היה כאן סיפור כמעט ובלי הטקסט הכתוב לא היה נוצר הפער הגורם לשעשוע ולעניין. הספר מזמן לילד הקורא אתגר מעניין ברמה החשיבתית – הבנה של הסתירה בין מה שנאמר ומה שמאויר והשלמה של פערים אלה. בנוסף, מוצג לקורא סיפור עם היבט רגשי, העוסק ביחסים בין הילדה לכלבה. היא דואגת לו, אולי מתגעגעת אליו ובהחלט חושבת עליו במהלך יומה. האיורים הנפלאים משלימים את הספר לכדי יצירה איכותית ומהנה.

"שבתאי מסכן" הוא גם הזדמנות להיזכר בדוגמא נוספת לספר בו תפקיד מרכזי ליחסי טקסט ואיור את ספרה של נורית זרחי, סופרת הילדים הותיקה והמוערכת, "אין שם אריה", שבו בכל עמוד, האיור סותר את הטקסט הכתוב ומציג – אריה!

לאחר הקריאה בספר הקוראים לא יכולים שלא להעלות השערות משלהם לגבי מה עושות חיות המחמד הפרטיות שלהם כשהן נותרות לבדן בבית…