אותיות במיץ שטויות

מאת: רינת הופר
הוצאת זמורה-ביתן, 2005

ביקורת: סיגלית אבירם sigalitav@gmail.com

קשה להגדיר במונח אחד את ספרה החדש של רינת הופר "אותיות במיץ שטויות". זה לא בדיוק ספר נונסנס – על אף קטעי ההומור ה"שטותיים" והכותר המרמז על כך. הוא הרבה יותר מספר לימוד אותיות או ראשית קריאה למרות שיש בו גם את זה. זהו ממש לא מילון – על אף החלוקה לאותיות והפורמט ה"מילוני" ובטח שלא רק ספר משחק בסגנון "איפה אפי?" למרות ההזמנה לחפש חפצים בתוך התמונות הגדולות…

הופר מצליחה לשלב את כל המרכיבים האלה לכדי יצירה מעניינת, משעשעת, מזמנת למידה והנאה גם יחד והרי זו מטרתנו ברוב מפגשי הקריאה עם הילדים.
הנה דוגמא, באות א':
"ארנב אינדיאני עם ארבע אוזניים אוכל אטריות באמבט. אמא אומרת: "אוי, אפריים!" ולאבא לא אכפת." (ובתחתית העמוד יש רשימה של חפצים ודברים אחרים ששמם מתחיל באות אלף, אותם יש למצוא בתוך האיור הגדול והצבעוני).

מחברת הספר, הסופרת והמאיירת רינת הופר נחשבת בשנים האחרונות לתגלית הגדולה של ספרות הגיל הרך החדשה בישראל. ספריה הקודמים, ביניהם "איילת מטיילת", "חנן הגנן" ו"מפלצת סגולה" זכו לביקורות נלהבות ולהצלחה מסחרית לא מבוטלת. ד"ר יעל דר, מבקרת ספרות הילדים של עיתון "הארץ" כתבה כי בספריה של הופר "טמונה בתוך החוויה האסתטית – של סיפור משחקי מחורז וציור – גם הקניית מיומנות, לשמחתם של ההורים, כמובן." (מוסף ספרים, "הארץ", 7.7.2004). ספרה החדש: "אותיות במיץ שטויות" ממשיך את סגנונה הרב גוני, כך שמי שאהב את הספרים הקודמים יוכל ליהנות גם ממנו.

קוראים בגילאים שונים יכול להפיק מהספר דברים שונים – בגילאי שנתיים-שלוש, יכול הפעוט ליהנות מהטקסט הקצר, המתנגן והזורם שמקריא לו המבוגר. בגילאים מאוחרים יותר, בערך מארבע עד שש, ההנאה מתרחבת למשחק של חיפוש חפצים באיור, ללמידה וזיהוי ראשוני של אותיות (שמודגשות בכל דף, לפי האות המדוברת) עם תיווך מבוגר. לקראת כתה א', במהלכה וקצת הלאה, הספר מזמן גם הזדמנות ללמידה עצמאית יותר של אותיות, קריאת מילים וצלילים.

אנשי אוריינות מודעים היטב לחשיבות השלב הלא-פורמלי (לפני הכניסה לבית הספר) של למידת השפה הכתובה כתורם להישגים טובים יותר במהלך בית הספר היסודי. זיהוי שמות אותיות, היכולת לפרק את המילה לצלילים (מודעות פונולוגית) וקישור בין צליל האות והמילה לצורתן הכתובה הינם אבני יסוד ברכישת קרוא וכתוב. "אותיות במיץ שטויות" בהחלט מסייע לתהליך זה. למשל, לחריזה זורמת וטובה יש תפקיד חשוב בהקניית מודעות לצלילי השפה. יחד עם זאת, על אף שההיבט האורייני של הספר בולט מאד, הוא אינו בא על חשבון היצירה הספרותית והאמנותית. מכלול הספר מאפשר תהליך של למידה בתוך החוויה האסתטית, כדבריה של יעל דר, ובכך ייחודו.