" ……מסכות , רעשנים " עלולים בהחלט להבהיל את הילדים.

מאת: נונה להבי , M.Sc. פסיכולוגית חינוכית-יישומית – ייעוץ
התמחות בגיל הרך, הורות ומשפחה, תקשורת
nona1@bezeqint.net

חג הפורים מקבל את אחד מביטוייו מהמושג: * נהפוך הוא שמשמעו העיקרי: שינוי משמעותי בשיגרת החיים. בפורים השינוי קיצוני ומוגזם. החדרים מקושטים ללא הכר, דמויות הליצן (הלא מוכר)-מוגדלות, מודגשות, תלויות ומודבקות בכל פינה. מבוגרים וילדים מתלבשים ופושטים צורה בעזרת מסכות ו/או ביגוד צעקני כשבידיהם אביזר זוהר, רועש ומצפצף.
עבור הילד, זהו מהפך מהמוכר- ללא מוכר, מהגלוי- לנסתר, מההדרגתי- לפתאומי, מהרגוע – לרועש.
זוהי חוויה שעלולה להוות מקור למצוקה וחרדה.

*נהפוך הוא
ביטוי ממגילת אסתר, מסמל את המהפך שחל בעלילה: "אשר נהפך להם מיגון לשמחה מאבל ליום
טוב" (מגילת אסתר ט', 22) "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה באויביהם"(מגילת
.אסתר ט', 1). מסמל גם את ההתחפשות, כאשר כל אחד מתחפש ומשנה את עורו.

ייצוגי החג (הסמלים המוחשיים) של פורים
מסכה,תחפושת רעשן, עדלאידע… ייצוגים וסמלים לא מוכרים ולא ידועים לילד הצעיר.
נדרשת ערנות ורגישות יתרה מצד המבוגר לתחושת שהן מעוררות במיוחד אצל ילדים בגיל הרך.
תקופה שבה:
· עיצוב ה"אני" בראשית דרכו. מושג " אני- אחר, ונפרדות " אינם כה ברורים. קשה להיות "דמות" אחרת או להבין את משמעות הרעיון של ההנאה מהתחפושת .
· הילדים פגיעים. עדיין לא התפתחה אצלם היכולת להתמודד באופן יעיל עם לחצים, אי נוחות, מתחים פנימיים וחיצוניים.(מסכה מפחידה או לא נוחה, זרים, עומס גרייה, שינוי סדר יום ….)
· יש מרכזיות לחוויות התחושתיות , הקונקרטיות, ולחשיבה של : כאן ועכשיו מה שאני רואה אמיתי וקיים (אין "כאילו")
· הילד רואה את העולם אחרת מאשר המבוגר- זמן משקל, מרחק וגודל הם יחסיים לגודלו ותפיסתו המוגבלת במרחב. .
· עדיין אין יכולת להבדיל בין דמיון למציאות. (גרזן או מפלצות אינן "מצחיקות עבורו..")
· בטחונו של הילד מתערער כאשר דמויות בהן הוא בוטח משתנות ופתאום אינן מוכרות לו. מוכרים המקרים בהם הורה מרכיב משקפיים והילד נרתע ממנו…

הצגת הסמלים וההתחפשות בפורים חייבת להיות מותאמת למידת הבשילה של הילד במעבר שלו לייצוגים סימליים (קשור להתפתחות השפה, הדמיון ויכולת המשחק "כאילו").

מתקבל על הדעת שילדים יוכלו להנות מההתחפשות לאחר שהתחילו לשחק משחק דרמטי- מסמל.
בגיל שנה וחצי ילדים מתחילים להשתמש בחפצים כדי לקדם את המשחק הדרמטי. ישתו מכוס "לחיים" , ישתמשו בטלפון לשיחה עם "אמא ויכינו עוגות מפלסטלינה.
בגיל שנתיים וחצי מטפלת יכולה לדלות רעיונות למשחק ולתחפושת משמעותית עבור הילד מהתבוננות בילד המגלה עניין במשחק ולהציע תחפושת שתעשיר את המשחק ( רופא, אחות, חתן, כלה, אמא , אב.) לשלב צעדים ריקודים וקולות שמחקות חיות או אנשים – "חתול" " כלב" "לדפוק על דלת" או פעילויות מוכרות כמו: יום הולדת לבובה, מכולת וכדומה.

משחק דרמטי, משחק מדמה ("בוא נגיד" משחקי "כאילו"),
פנטזיות ודמיון…..
מהווים חלק חשוב בהתפתחות תקינה של ילדים. חלק טבעי ומהנה זה שמתחיל בילדות המוקדמת יכול להיות מועשר בידי מבוגר שייהנה מהיותו חלק מהמעגל החברתי של הילד. עידוד משחק דרמטי – משמעו עידוד הילד להתפתחות וצמיחה שמחה ובריאה.
המשחק הדרמטי, משחק בבובות, משחק בבובות כפפה, אביזרים ותחפושות-מסייעים להפעלת הדמיון במשחק. די במספר פריטים , אביזרים או בדים כדי שהילד ירגיש שיש לו "חומרים איכותיים " להעשרת המשחק והחשיבה.

כשילדים משתפים פעולה עם ההצעה שלנו :"בואו נגיד שאנחנו ילדים גדולים, אבא, אמא או תינוק" נדע שהילד לוקח על עצמו משחק תפקיד. חלק מהדמויות קשורות לדמויות מוכרות ( אבא, אמא,כלב, חתול ) או נערצות (שוטר, כבאי , או שרית חדד)".
משחק דרמטי מורכב יותר, יכול להעסיק ילדים זמן רב בפעילויות המדמות נסיעה באוטו, הכנת אוכל, טיפול בתינוק או הצלת כדור הארץ עם חרב קסמים שמצאו בחצר….
לעתים משחק דמיוני עשוי לעזור לילד להתכונן לאירוע (רופא) או לשחזר חוויה .

המשחק הדרמטי מסייע לכל תחומי ההתפתחות
שכלי: ילדים פותרים סוגיות כמו: מי יהיה הזאב? מה ישמש כמקל קסמים? השפה מתפתחת בשל הצורך לנהל דיאלוג ,להסביר מצבים ובכדי לקבל שיתוף פעולה. ילדים מחדדים את יכולתם לתפקד בעולם דמיוני, על ידי שימוש בחשיבה סימבולית ושימוש בחפץ חלופי "במקום".
רגשי: משחק " כאילו" מהווה הזדמנות מצוינת להביע רגשות וללמוד לשלוט בהם.
זהו זמן לעבד חוויה עצובה או שמחה . זהו זמן שבו לא חייבים לדעת את ההבדל בין מציאות ודמיון.
חברתי: משחק מדמה ("כאילו") עם הזולת או בחבורה מלמד כיצד להסתדר עם האחר, לשתף פעולה, לפתור מחלוקות. משחק תפקיד- מאפשר לילד להתנסות בחוויה של להיות מישהו ולחקות את מעשיו ( הורה, אח, גננת,) או דמויות דמיוניות (דינוזאורים וחיות טרף…)
יצירתיות: היצירתיות פורחת במשחק מדמה ומשחק דרמטי. הכל על פי כללי "כיד הדמיון"
כאן אפשר לשנות חוקי עולם, להשתמש בחפצים באופן שונה או "שגוי", לחזור ולשנות ולשחק שוב ושוב- אחרת…. יש להם את הכוח לבנות מצבי משחק חדשים.
פיסי: כל הפעילויות וכל התנועות מפתחות את המיומנויות המוטוריות (גסות ועדינות) ואת התאום והיציבות בהפעלת הגוף. כל פעילות שכזו מכשירה את הילד למשימות של גזירה, כתיבה , קפיצה בחבל ועוד…..

אווירה וארגון
בפורים משתנה המערך בזמן, במרחב ובחברה אליה התרגלו הילדים. סדר היום משתבש. תפקיד המטפלת הוא לדאוג לכך (בשיתוף עם ההורים) שהמערך לא ישתנה יתר על המידה כדי להבטיח לילד תחושת יציבות ובטחון.

חרדות/פחדים טבעיים

"חרדת הזר"
מגיל 8 חודשים, למרבית התינוקות העדפה בולטת לדמויות מוכרות ורתיעה מאנשים שלא פגשו. חשיפה הדרגתית לזר, בניית יחסי אמון בינו לבין הדמות , מאפשרת לילד להגדיל את מעגל האנשים שהוא יכול לרגיש נוח בקרבתם.
בפורים מתייחס הילד למסכה כפנים לא מוכרות ואף מפחידות. אין הוא מתייחס לאדם שמתחת. תינוק, לא מבין שמתחת למסכה עשויה להיות דמות מוכרת ואהובה.
על פי תפיסתו הדמות המוכרת "נעלמה" מעיניו .
על כן, יש להימנע משנוי דרמטי בחזות או מהסתרת הפנים עם מסכה או צבעי הסוואה.

פחד מליצנים, מסכות ותחפושות (חשש שעשוי לקבל ביטוי כבר בגיל 8 חודשים)
תינוקות לא מבינים את המושג תחפושת או מסכה . תחפושת של מיקי-מאוס נראית לילד כעכבר אמיתי בגובה של מטר וחצי!!!. הליצנים עלולים להוות לגביו דמויות מפחידות . מסכה מפחידה או היתולית היא עדיין מבחינת הילד – פרצוף לא מוכר ומוזר.
המטפלת חייבת לגלות רגישות וכבוד לחששות הילד ולהימנע מהנטייה לקרב אותו לדמות שאינה מוכרת או מפחידה עבורו.
בנוסף , מה שנראה בעיני המבוגר " חמוד, או יפה" לא תמיד נראה כך לפעוט. עד שיגבש הילד את העדפותיו ואת בחירותיו על פי סביבתו התרבותית יש לכבד את אי רצונו של הילד ללבוש, לחבוש תחפושת או מסכה . על רקע זה אפשר גם להבין את התנגדותו להשתתף בתהלוכות פורים או מסיבת חג.

פחד מארוע בלתי צפוי
ילדים בכל גיל יכולים לחוות פחד מדמות או חיה שעוררה בהן תחושה בלתי נעימה או בהלה
( נשיכת כלב, צעקות רמות, שימוש בכלים רועשים). יש לבנות מערכת יחסים "מתוקנת" על ידי יצירת מפגשים נוספים שיהיו נעימים עבור הילד בקצב שלו.
הכנסת חומרים ואביזרי חג באופן הדרגתי , מכינה את הילד לחקרנות טבעית.

פחד מארועים מפחידים ו/או דמויות דימיוניות
מגיל שלש לערך הדמיון המתפתח מקבל " מעוף" .
הילד שעדיין לא מבחין בין מציאות לדמיון מגיב למחשבה שלילית במצוקה ממשית.
מחשבות על מכשפות, גנבים, מחבלים ומפלצות עשויות לרדוף את הילד בזמן ערות ולשוב ולהפחיד בשעות הלילה כשהוא מרגיש מבודד ופגיע במיוחד.
מאמצי השכנוע שאין סכנה נשקפת או שאין מפלצת- לא יעזרו מאחר ובגיל זה אין לילד את היכולת להבין את ההבדל בין תחושותיו ומחשבותיו.
המבוגרים יצליחו להרגיע את הילד במתן דוגמאות מוחשיות ליכולת שלהם להגן עליו תוך הבטחה שיהיו לצידו וישמרו עליו מכל רע. לעתים יכולים המבוגרים "להשתמש" בדמיון הילד לטובת פתרון – דמיוני שירצה את הילד.

המלצות
· איפור וצביעת הפנים: אם התחפושת שנבחרה ( בהסכמת הפעוט /ילד או ביוזמתו) כוללת צביעת הפנים, (כמו ליצן או "שוטר עם שפם" ) כדאי להקפיד על כמה כללים: עימדו מול המראה וציבעו בשלבים. אחרי כל קטע תנו לילד זמן להתבונן ולהתרגל לדמות המשתקפת.
· תחפושות פשוטות- נוחות ומינימאליסטיות די בהן כדי שהילד ירגיש את חווית ההתחפשות.
· לתת לילדים לבחור ולנבור בתיבות תחפושות וביגוד- לפעילות, לפתח את דמיונם, את היצירתיות , השפה ואת התמיכה החברתית .
· אפשר להניח תיבת מסכות לעיניים או "מסכה על מקל" שאינה מולבשת כלל ליד מראה ובפינת הבגדים הכובעים והתחפושות.
· תחפושת נוחה מאפשרת לילד חופש תנועה כמו גם יכולת לפשוט את הבגד בהתאם לרצונו.
· לתת לילד את האופציה להתחפש , למדוד ולשחק בתחפושת כשבוע לפני "הרגע" המכריע. כך תוכלו למנוע משברים או התנגדויות של הרגע האחרון. ( מה שמוכר ונוח- עשוי להיות חביב ופחות מאיים).
· חלופות: תנו לילד לשנות ולהתחרט גם לגבי תחפושת שהוא "רצה בה". זהו חגו של הילד. נחשוב שגם התנהגותו היא חלק מאווירת ה"נהפוך הוא".

זכרו:
· הפעילות במעון/גן, החגיגה, הילדים המחופשים- כולם יכולים להעיב על יכולת הילד להתאים עצמו לאווירת החג השמחה. שיגרת הפעילויות במעון מופרת. הבזקי המצלמות והשינוי באווירה- מלחיצה את הילד ולעתים הבכי או הרצון להוריד את התחפושת היא הדרך של הילד להחזיר לעצמו את השליטה על התהליכים.
· אפילו שינוי קטן כמו איפור או תספורת די בה כדי לעורר בילד חרדה שכן תקופת הילדות המוקדמת מתאפיינת גם בריבוי פחדים לדברים חדשים ובלתי מוכרים.

מכל הנאמר לעיל, וגם מההבט הבטיחותי- אין להלביש מסכה המסתירה את פני המבוגר או הילד.

חג שמח ובטוח.