נשים קוראות ללדת – למען חופש בחירה בלידה

The Israeli Movement for Freedom of Choice at Childbirth
ככר מסריק 11 תל-אביב 64351 טלפון: 03-5226442
Email: nashimkorot@hotmail.co.il
11 Kikar Masarik St., Tel Aviv 64351 Tel. +972-3-5226442
נשים קוראות ללדת למען
חופש הבחירה בלידה

nashimkorot@hotmail.co.il
טלמסר נעמת 7653733 03
או בטל 5226442 03

נשים קוראות ללדת למען חופש הבחירה בלידה, זוהי תנועה של אנשים (בעיקר נשים) אשר החלה לפעול במרץ 2001 בעקבות סגירתו של בית החולים משגב לדך שהיה בית החולים היחידי בארץ שאיפשר ליולדת להגיע ללידה עם מילדת או רופא מיילד בהם בחרה, להכניס תומכי לידה כרצונה (מטפלים, חברים, משפחה), מבלי שהפרידו אותה מתינוקה אפילו לרגע, לאחר הלידה ובזמן האישפוז (בהתאם לרצונה). סגירת משגב לדך (בגלל בעיות כספיות שאינן נוגעות לנו) יצרה בהלה גדולה בקרב היולדות הדעתניות וגרמה להתאגדותם של אנשים רבים העוסקים בהריון, לידה והורות על מנת לאפשר ללידות בכל רחבי הארץ להיות רכות יותר ומתוך אמונה שניתן להביא להבראת החברה דרך הבראת הלידה.

אנו מאמינים כי זכותה של יולדת לקבל שירות העונה על צרכיה וכי יש לכבד את רצונותיה ויכולותיה ואת זכותה על גופה, להכיר בה כצרכנית ולא כחולה, לתת הסברים ולשתף את היולדת בכל החלטה רפואית המתבצעת בה או בתינוקה. אנו פועלים לקידום זכותינו לבחור את מקום הלידה המועדף עלינו בין אם בבית חולים, במרכז לידה או בבית.

ריפוי הלידות מחייב הגברת מודעות ציבורית באשר לאפשרויות העומדות בפני היולדות, הגברת מודעות ציבורית ורפואית באשר להנמקות לשימוש בהתערבויות שונות. (פעילויות שונות בהן נוהגים כרוטינה הוכחו מדעית כמיותרות). אנו דורשים שינותק הקשר בין מענק הלידה למקום הלידה (נשים היולדות בבית בישראל אינן זכאיות למענק לידה, לא כל שכן, תמיכה כספית נוספת למימון המיילדת וביקורת רפואית וזאת בטיעון כי לידות הבית אינן בטוחות, למרות הוכחות מדעיות לגבי בטיחותן של לידות הבית ליולדות בסיכון נמוך במידה שווה אם לא גבוהה מזו של לידות בבתי חולים). אנו קוראים למיסוד לידות הבית ולשיפור הסיעוד המיילדותי בחדרי לידה ובתינוקיות. אנו דורשים שתאושר פתיחתם של מרכזי לידה עצמאיים, מחוץ לבתי חולים, בניהול מיילדות (כמו אלו שפועלים בהצלחה בעשרים השנה האחרונות ברחבי אירופה וארה"ב).
ב – 1989 פורסם מאמר אמריקאי חשוב על מרכזי הלידה העצמאיים ("THE NATIONAL BIRTH CENTER STUDY") שכלל 84 מרכזים ו – 11814 לידות. בשנות ה – 90 פורסמו שבעה מחקרים נוספים משווים לידה במרכזי לידה עם לידות בית חולים ופורסם מחקר אקראי אחד.
תוצאות: לא היתה תמותת אמהות, שיעור תמותת העוברים
והילודים הייתה 1.3 ל – 1000 לידות של תינוקות חיים.
שיעור דומה לזה של לידות בית חולים בסיכון נמוך. תמותת
תינוקות וציוני האפגר היו כשעורי בתי החולים.
16% מלידות מרכזי הלידה הועברו לבתי חולים. שיעור
זהה לזה של לידות בית חולים מתוכננות, הועברו לחדרי
ניתוח.
בטיחות של לידת מרכזי לידה הוכחה במחקרים נוספים
בהם תוצאות הלידה – מוות תוך לידה, מות עובר, ציוני
אפגר, משקל לידה נמוך, היו טובות אם לא טובות יותר
בהשוואה ללידת חולים.Thompson, 1986; Cochrane Database; Ernst,1996 ; Levy, Wilkinson & William1971
הטיפול המיילדותי במרכזי לידה נשען על מחקרים עדכניים (evidence base medicine) ההוכחות המדעיות מתנגדות לשימוש רוטיני בהתערבויות כמו: חוקן וגילוח, ניטור אלקטרוני רציף, שכיבה ממושכת ומניעת תנועתיות, צום ועירויי נוזלים, פקיעת מי שפיר, חיתוך כרוטינה, מתן תרופות כמו אפידוראל לשיכוך כאבים, הצמדות ללוח זמנים נוקשה והפרדה בין תינוק להורים.
בבתי החולים מיילדת אחת מטפלת בשתיים עד ארבע יולדות באותו זמן, ללא הכרות מוקדמת עם היולדות ורצונן. המיילדות מתחלפות בתום המשמרת ללא קשר למהלך הלידות שהן מלוות. במרכז הלידה העצמאי נוצר קשר במהלך ההריון עם צוות המיילדות. במהלך הלידה מטופלת היולדת על ידי מיילדות המוכרות לה ומכירות את רצונותיה וצרכיה. הטיפול ביולדת כולל שמיעת דופק עובר לסרוגין, עידוד לתנועתיות, עידוד לשימוש באמצעים טבעיים להקלת כאבים ולזירוז לידה (מעולם הרפואה המשלימה כגון רפלקסולוגיה, דיקור, שימוש במים, צמחי מרפא, הומאופטיה…). האווירה הביתית והתמיכה האישית תורמות להיווצרות האנדורפינים (הורמונים המשפיעים על התקדמות והתמודדות עם הלידה).

אנו דורשים שיוקצו מקומות שהיה נאותים לאמהות שתינוקותיהן מאושפזים. וכי יפתחו מרכזי תמיכה לנשים לאחר לידה (כולל תמיכה בהנקה). אנו קוראים להארכת חופשת הלידה ולפתיחת חדרי הנקה כולל משאבות הנקה ומתקני קירור במקומות עבודה ובמוסדות לימוד.

כנס ייסוד התנועה נערך ב27.7.2001 באכסניית בני דן בת"א והגיעו אליו, מפה לאוזן, 180 איש. אנו זקוקים לתומכים רבים ככל האפשר. זקוקים לעזרה בארגון אירועים, בקשרים עם התקשורת, בקשרים עם צוותי בתי חולים. זקוקים לעזרה בתרגום מאמרי מחקר על מנת להוציא חומרים מעודכנים במיילדות בעברית וכדי להקים מרכז מידע ארצי בנושא הריון ולידה. נודה על כל תמיכה
לפרטים נוספים :
nashimkorot@hotmail.co.il
טלמסר נעמת –03-7653733
או בטל 03-5226442

האמנה הישראלית לזכויות היולדת
(האמנה מבוססת על המלצות בינלאומיות של ארגון הבריאות העולמי
CARE IN NORMAL BIRTH PRACTICAL GUIDE
, 1996, THE WORLD HEALTH ORGANIZATION )

זכויות היולדת:

1. המטרה בלידה רגילה היא לשמר את בריאות האם והתינוק ברמת ההתערבות הנמוכה ביותר שמאפשרת בטיחות. כלומר בלידה רגילה חובה שתהיה סיבה מוצדקת להתערבות בתהליך הטבעי.
2. זכות היולדת לתוכנית אישית ללידה שתבטא את רצונותיה ביחס למקום הלידה, הצוות הרפואי וסוגי ההתערבות הרפואית. התוכנית תיבנה במהלך ההריון ותובא לידיעת המשפחה.
3. במהלך הטיפול הקדם לידתי יש לערוך מיון היולדות על פי סיכון (גבוה ונמוך). תתבצע הערכת מצב מחודשת בכל מפגש עם הגורמים המטפלים. הערכה זו יש לבצע גם בעת המפגש הראשון עם הצוות הרפואי לפני הלידה ובחדר לידה.
4. יש לספק תמיכה אמפטית ורציפה ביולדת במהלך הלידה, תוך כיבוד רצונותיה ושמירה על רווחתה הפיזית והנפשית במהלך הלידה ולאחריה.
5. יש לשמור על זכות האשה לפרטיות במקום הלידה ולבקש אישור
היולדת לכניסת אנשי צוות שלא הכרחי שיהיו בחדר לידה.
6. יש לכבד את בחירת המלווים בלידה על ידי היולדת, בהתאם לרצונה. (גם בניתוח קיסרי)
7. יש ליידע את היולדת באשר לסוגי טיפול שונים האפשריים ולספקם לה, לאחר שהביעה הסכמה מדעת.
8. יש ליידע את היולדת על אמצעים לא תרופתיים ולא פולשניים לשיכוך כאבים במהלך הלידה כמו עיסוי והרפיה ולספקם לה, על פי דרישתה. בלידה טבעית, יש לעודד את היולדת להעדיף שימוש באמצעים אלו על פני אמצעים תרופתיים.
9. יש לאפשר ניטור דופק לב העובר על ידי האזנה לסרוגין, אצל אישה שהריונה בסיכון נמוך, כדי לעודד את תנועתיותה של היולדת.
10. יש לעודד חופש תנועה ותנוחה במהלך הלידה.
11. יש לעודד הנקה תוך חצי שעה מהלידה על מנת לחזק את קשר האם והילוד, להגביר שחרור אוקסיטוצין אצל היולדת ולהפחית סכנת דימום.
12. יש להשהות חיתוך חבל הטבור עד הפסקת הדופק.
13. יש לעודד שהיית התינוק עם האם לאחר הלידה.

זכויות הילוד:

1. יש ליידע את הורי התינוק לגבי כל טיפול רפואי המוצע עבורו,על כל הכרוך בכך ולבצעו, ברשות ההורים בלבד.
2. יש לדאוג למדיניות הנקה כתובה בכל חדר לידה, מחלקת יולדות ומחלקת יונקים.
3. יש להקנות את הכישורים הנחוצים לצוות כדי ליישם מדיניות זו, על ידי קורסים, ימי עיון וחומר כתוב.
4. יש לאפשר לכל אם שמעונינת להניק לקבל הדרכה מיועצת הנקה מוסמכת.
5. יש לאפשר הנקה בתוך חצי שעה מהלידה (גם אחרי ניתוח קיסרי) וליידע את האישה באשר לסוגי התרופות העלולים לפגוע בהנקה וניתנים כשגרה לאחר ניתוח קיסרי.
6. יש להדריך אמהות להניק או לשאוב חלב גם במקרה שהתינוק
אינו שוהה עם האם.
7. במידה וקיים צורך מיוחד, ישקל בשיתוף ההורים, מתן תוספת מזון מלאכותי.
8. יש לאסור פרסום פורמולות ואין לחלק דוגמאות של פורמולות
בבית החולים, עבור תינוקות שאינם בעלי צרכים מיוחדים למעט מקרים
בהם התקבלה בקשה מיוחדת מצד האם.
9. יש ליצור תנאים על מנת ליישם ולעודד את שיטת הביות (לא להפריד בין התינוק לאימו), זאת מבלי לפגוע בזכותה של האישה להשתמש בשירותי התינוקיה לצורך השגחה על הילוד וטיפול בו בכל עת שתמצא לנכון במהלך תקופת אישפוזם.
10. יש לעודד הנקה על פי דרישת התינוק.
11. יש להמנע ממתן מוצצים, אלא אם ההורים מבקשים זאת.
12. יש לעודד הקמת קבוצות תמיכה לאמהות מיניקות בקהילה.

נשים קוראות ללדת- סיכום והמשך פעילות – סוף דצמבר 2001

1. פרופ' בוקובסקי מאסף הרופא החליט לאשר את הפרוטוקול לקבלת לידות פיזיולוגיות. הוא מתכוון לשפץ את הפרוטוקול שהוצע לו בעבר על ידי דגנית ולהציעו למשרד הבריאות כפרוטוקול שיועבר לכל בתי החולים. חושב כי עליו להתייעץ עם רופאים מבתי חולים שונים כדי שהמסמך ייצג מספר מוסדות וייקל עליו להתקבל. אני חשבתי שכדאי להתייעץ דווקא עם מיילדות שמקבלות לידות פיזיולוגיות…
2. ההצעה לתיקון חוק מענק לידה תקועה כרגע. הובהר כי דוד טל, יו"ר הוועדה לא יתמוך בתיקון החוק אולם נראה כי נכון יותר לקדם את עניין מרכזי הלידה.
3. דר' יורם לוטן ופרופ' יונה אמיתי כמו גם חברת הכנסת גוזנסקי ופרופ' שיף ביקשו ויקבלו חומר על מרכזי לידה (כולל מחקרים) חומר דומה יועבר לידי מנכל משרד הבריאות דר' בועז לב. אנו מתכוננים להפקת יום עיון למשרד הבריאות בנושא מרכזי לידה. רונית לב ארי, מקדמת ענייני הנשים במשרד ראש הממשלה הבטיחה לקדם את העניין מבפנים. מחכים לצעד הבא
4. זקוקים להצעות לגבי יום העיון בנושא מרכזי לידה. מעוניינים להביא כדוברת את הנסי גואר, אישה (ללא כותרת אקדמית, אבוי) שמתמחה בהצגת נתונים מחקריים, כתבה ספרים בנושא. לבדוק את האפשרות לתרגם את סיפרה. בין הרעיונות ליום העיון- הקרנת סרט בנושא…
5. הנסי גואר מגיעה לישראל בפסח. יום העיון יתואם לזמן הגעתה כמו גם מפגש עם קהל. אילנה שמש תטפל בתקשורת הראשונית עם הנסי, יחד עם חברתה שושנה גולדבאום, לקביעת נושא המפגש עם הקהל וברור לגבי האפשרות שתציג את מרכזי הלידה.
6. לקבוע פגישה עם ד"ר מיקי שטארק בנושא מרכזי הלידה. לבדוק האם רופא ישראלי נוסף או מיילדת ישראלית עבדו במרכז לידה ויוכלו להציג את המכרז בו עבדו. לברר לגבי פייגן במאיר. פולי. האם מישהו מכיר ויכול להציג מרכז לידה או עבודה במרכז לידה?
7. מיילדות הבית מתארגנות. נדרוש נוכחות של נציגתן בדיוני פורומים הנוגעים למיילדות, במשרד הבריאות והכנסת
8. הועלתה סברה שגם על הדולות להתארגן כאיגוד מקצועי על מנת לבסס קשר בין האירגון לבתי החולים השונים.
9. עלינו להיפגש עם כל אירגוני הנשים ועם נשים עוצמתיות ולהתאחד –ברשימת האירגונים והקודקודים כרגע- שדולת הנשים, נעמת, ,ויצו, אמונה, תמר (שירות תמיכה לנשים במגזר החרדי), האגודה לקידום בריאות נשים, רותי סופר (נציגת עריית ת"א לענייני נשים), אירגון נשות העסקים, פנינה רוזנבלום, ג'ודי ניר מוזס שלום, קבוצת הנשים הלוחמות באלימות נגד נשים (לבקש מאסנת שתאפשר לנו להראות להן את סיפורה. סיפורי לידה נוספים). לה-לצ'ה, אם לאם. אנא הציעו גורמים נוספים שניתן לחבור אליהם, חיזרו עם מספרי טלפון ואפילו מועדי פגישות.
10. יש לעקוב אחר הפקת הכתבה בערוץ 2. לדאוג שקולינו ישמע –ענת
11. נועה ברקת, רותי קרני הורוביץ, תמי אורן- לקבוע מסלול לטיפול בתלונות של יולדות- הקו החם- על נייר רישמי של "נשים קוראות ללדת" עם אופי מאוד מובהק של פניה, תיוק. איסף נתונים וטיפול מתמשך- נועה ברקת כתבה הצעה לטיפול כזה.
12. מעוניינים להרים את ההפנינג באמצע מאי. המקום המיוחל- כיכר רבין. חמישי אחר הצהריים עד שישי בצהריים. האם מישהו יכול לקחת עליו את ההפקה, האם למישהו נסיון קודם בהפקת ארועים בהיקף כזה- מעוניינים באוהלי מידע, דוכנים, הופעות. בין ההופעות טקסטים קצרים על מיילדות.
חייבים ליצור קשר עם אומנים ולצרפם ל"נשים קוראות ללדת" עלינו להפיק ארוע עוצמתי.
13. להיפגש עם רותי סופר, נציגת ראש ערית ת"א לענייני נשים, לבקש לדבר בארועים לקהל או להציג בכנסים, שתעזור להשיג את כיכר רבין, שתעזור לקבל את מרכז עינו למפגש של הקהל עם הנסי גואר.
14. עלינו להעביר את העצומה למספר רב ככל היותר של מתפקדים. עלינו להסביר לכל מתפקד שחתימה על עצומה הופכת אותו לתומך בתנועה-יהיה זה במקום טופס ההצטרפות- על כן חשוב למלא את הפרטים בבהירות מכסימלית. צאו לדרך ומלאו את הטפסים עלינו להגיע לכמה שיותר אנשים. חשוב- יש להגיש את העוצמה למילוי רק יחד עם נייר העמדה.

15. יש להיפגש עם חברי כנסת –לחזור לענת מאור ולכסות בפגישות את כל נשות הכנסת. על כולן לדעת שאנחנו קיימות. הצעת פולינה להיפגש עם גוזנסקי ולהתייעץ- האם ניתן ליצור שיתוף של מספר חברות כנסת מסיעות שונות כדי לארגן מפגש לכל חברות הכנסת וליידע אותן לגבי פעולותינו באופן כללי. מבלי לקשור זאת כרגע לחוק זה או אחר. אם יש לכם רעיונות, קשרים אנא הודיעונו.
16. עלינו להקים מרכז מידע. לתרגם את החומרים שנאספו על ידי הארגון האמריקאי. בוורלי ביטץ האנגלייה הבטיחה לשלוח חומר ממוקד. מציעה כי כל אחד ואחת תתמקד בנושא אחר במיילדות כמו למשל אולטרסאונד, היבטים פסיכולוגיים וכו- כל שאלה תופנה למתמחה אשר ישלוט בחומר המחקרי. www.aims.org.uk זהו האתר. מצוין עבורנו ומפנה גם לאתר המיילדות הרדיקליות. זקוקים למתנדבים רבים שיתרגמו מאמרים. אתם יכולים לבחור בשלב זה מאמרים מהאתר, הודיעו לנו באיזה מאמר בחרתם כדי שלא יהיו כפילויות. שילחו אלי את התרגום וכך נתחיל לבנות את מרכז המידע שלנו.
17. ביטץ תשלח לנו דוגמא של מישלן בתי החולים כדי שנראה דוגמא לדרך בה דירגו את בתי החולים ונכין ספר דומה ישראלי. הפגישה הבאה של הארגון הארופאי למיילדות מתקדמת תהיה באוסטריה. מציעה שנגיע. יתמכו בנו בכל הדרוש לנו. מציעה שנבדוק מה הבעיה הגדולה ביותר שלנו ונתקוף אותה. "זה לוקח זמן והשינוי אינו מהיר. ב1970 באנגליה ניסו להילחם בלידות הבית, המאבק על מקומן של לידות הבית נמשך עד 1984 . בשנה זו פורסם מחקר גדול שהראה כי לידות הבית בטוחות וכי המידע שהיה ביתי הציבור הוטה על ידי בעלי עניין לטובת בתי החולים. רק ב1992 החלו המגזינים להתייחס ללידות הבית והופיעו כתבות כמו "כיצד את רוצה את לידת הבית שלך"
18. עיקבו אחר הפירסומים בעיתון הארץ סביב כתבתו של רם רזניק מיום ה26.12.2001 אשר ביקרה את שירות המיילדות הפרטי בשיבא. אני מעבירה לכולן את תגובתינו (לפני עריכה). ביקשנו כי נשים רבות יכתבו בניפרד וישלחו לפאקס מס 6810012, ניתן גם להגיב בעל פה למספר 03-5121780, חשוב לציין שם, טלפון וכתובת בכל פניה.
27.12.2001
לכבוד מערכת עיתון הארץ –
תגובה לכתבתו של רן רזניק מאתמול בנוגע לשירות המיילדות הפרטי בשיב"א

נשים בישראל מחפשות דרכים שיעזרו להן לעבור לידות אנושיות, אמפטיות ולא אלימות. אלימות כלפי נשים מתרחשת יום יום ולילה לילה בחדרי לידה רבים. המערכת הרפואית בישראל מנהלת מדיניות מיילדותית מתערבת ופולשנית המסרבת לפעול על סמך עובדות מחקריות. השירות שניתן כיום ליולדות בבתי החולים מתמקד בצימצום תמותה ובצימצום תביעות משפטיות. החשש מתביעות משפטיות גורם לרפואה מגננתית ולעודף התערבויות שבצידן סיכון מיותר. גישה זו מתעלמת לחלוטין מהצרכים החוויתיים והחברתיים של היולדת המבקשת לבטא בלידתה את בחירותיה לפי גישתה. במאמר מיום 26.12 תחת הכותרת "שירות מיילדות פרטי פועל בבית החולים שיבא ללא אישור" הוצגה בצורה שלילית היוזמה של בית החולים תל השומר. מועדון היולדות של שיבא ומועדון היולדות של בית החולים לניאדו הם הבודדים בישראל המאפשרים לנשים לבחור את מלוות הלידה מראש ולהבטיח ליווי לידה רציף. (שמונה בתי חולים בישראל מאפשרים ליווי פרטי של רופא) מחקרים מראים כי הכרות מוקדמת עם מלווה הלידה וליווי לידה רציף

(מתחילת הלידה ועד סופה) מקצרים את משך הלידה, מפחיתים את הצורך במשככי כאבים, מקטינים הסתברות להסתבכויות ולהתערבויות כגון ניתוח קיסרי, שימוש בואקום ובמלקחיים, חתך ותפרים. ייתרון מובהק יש ללידות המנוהלות על ידי מיילדות עצמאיות, על פני לידות המנוהלות על ידי רופאים, כך על פי מחקרים אמריקאים מקיפים, המראים על שיעור התערבויות נמוך יותר בלידות שלוו על ידי מיילדות. ככל שיש פחות התערבויות רפואיות כך פוחת שיעור הזיהומים לאחר לידה, ההנקה יותר מוצלחת ויש פחות דיכאון אחרי לידה. העצמת היולדת בלידה מאפשרת חיבור חזק יותר בין האם והילד והתחלה טובה יותר לחיים כמשפחה.
תנועת "נשים קוראות ללדת למען חופש בחירה בלידה" מובילה את המאבק למען לידות שמכבדות את הצרכים הלגיטימיים של היולדות ותינוקותיהן. אנו רואות בברכה את העובדה שעיתון הארץ בחר לעסוק בתנאי הלידה בארץ בעמודו הראשון אך מצרות על כך שלא הודגשה המצוקה היומיומית בה נמצאת היולדת בישראל.

בברכה
"נשים קוראות ללדת למען חופש בחירה בלידה." 5226442-03

19. אנו אמורות להיפגש עם אביבה שמר ,אשת יחסי הציבור של איכילוב ולבדוק את הקשר האפשרי בין ליס לבין ה"טרנד החדש" כהגדרתו של פרופ' לסינג, של לידות בית. אני מצרפת לכן את ההצעה שאנחנו עומדות להציג בפניה (כמתווכת)

לידי פרופ' לסינג
אביבה שמר

הנדון: הצעה לשיתוף פעולה של בית החולים ליס עם לידות בית ועם "נשים קוראות ללדת למען חופש הבחירה בלידה":

1. שימוש בפרוטוקול מסודר לקבלת יולדות לאחר לידת בית שהסתיימה באופן תקין לצורך רישום התינוק – (כפי שמתקיים כיום באסף הרופא ובבני-ציון)
2. בדיקה זריזה לאם ולילוד בהתאם לרצונם ושיחרור מיידי
3. קבלת פרוטוקול מסודר לקבלת העברה מלידת בית, במהלך הלידה עקב סיבוך. הכרה במיילדת החיצונית כמלווה נוספת בלידה.
4. בדיקה אפשרית לשיתוף פעולה בין מחלקת יולדות לבין לידות הבית כך שמיילדות נבחרות מבית החולים תוכלנה גם הן לתת

שירות מיילדותי בבית, עם גיבוי בית החולים, תוך מילוי פרוטוקול אחיד. בני הזוג יתחייבו להגיע לבדיקה בבית החולים ביממה שלאחר הלידה. משכורת המיילדת תשולם דרך תקציב משרד הבריאות כנהוג עם יולדות בבית החולים ובני הזוג יקבלו את מענק הלידה. סידור זה יקל על העומס בחדרי הלידה, יאפשר למיילדות לתת טיפול אחד על אחד מבלי להפלות בין אוכלוסיות במצבים כלכליים שונים, יאפשר לבית החולים לקבל פרוטוקול כדיווח על הלידות ויאפשר שמירת קשר עם בני הזוג לאחר הלידה.

5. אנו מבקשים כשירות עבור הנשים שמגיעות ללדת בליס כי תאפשרו כניסתן של תומכות לידה, אפשר כי יהיו אלו תומכות לידה שירואיינו וימצאו מתאימות לעבוד עם בית החולים. תומכות הלידה שתמצאו מתאימות יוכלו לעזור לנשים כל זמן שהמיילדות עובדות ביותר מחדר אחד ומבלי לגזול מאיכות הטיפול המיילדותי, כאשר המיילדות חוזרות לחדר הלידה. מדובר בתמיכה בסיסית ביותר שנחוצה לאישה כדי להקל עליה לעבור את הלידה

20. אנו מגבשות טקסט שיציג אותנו באופן אחיד בפני העולם. מעבירה לכן הצעה כללית ומבקשת פידבקים. עד כה הדיאלוג סביב הטקסטים הועיל ביותר. ראו את הטקסט לפוסטר החדש (שיופק פעם…) ובנתיים מצטרף לטקסט המגדיר את פעילותינו.

מידע כללי על תנועת "נשים קוראות ללדת למען חופש בחירה בלידה"

"נשים קוראות ללדת למען חופש בחירה בלידה" – תנועה חברתית הפועלת החל ממרץ 2000 על מנת לשפר את השירות המיילדותי בישראל ולהעצים נשים בסיטואציית הלידה. בתנועה פעילים אנשים מודעים, הדורשים כי יתאפשר לנשים הרוצות בכך לבחור בלידה המובלת על ידי מיילדת אוטונומית, במקום ידידותי, בחיק המשפחה, ובתמיכה כלכלית הזהה לזו של נשים הבוחרות ללדת בבתי חולים. חברי התנועה פועלים למען מיסוד לידות הבית, הקמת מרכזי לידה עצמאיים בקירבת בתי חולים אשר יאפשרו לידות הומניות יותר ושינוי הגישה הקיימת בבתי חולים. כיום בישראל שליט המודל הרפואי המעמיד את הרופא במרכז, תוך אמון בטכנולוגיה יותר מאשר בגוף האישה. ניתן גם בבתי חולים לאמץ מודל

מיילדותי חברתי שממקם את האישה במרכז. מודל שמאפשר לאישה לבחור מיילדת ולהיות איתה בקשר עוד בתקופת ההריון, לקבל ליווי מיילדותי רציף כל הלידה, ללא הגבלת מספר מלווים ובחדרים הדוחקים לפינה את העזרים הרפואיים ומעוצבים באופן ביתי וידידותי יותר לשירות בני הזוג והמשפחה. גם בבתי החולים אפשר שיהיו חדרי אישפוז משפחתיים מבלי שיפרידו כלל בין האם, הילד ובני הזוג או שיאמצו גישה קהילתית המשחררת את האישה לביתה לאחר הלידה ומלווה מקצועי אמפטי תומך בה בתקופה שלאחר הלידה. גישה זו נותנת כבוד לאישה ואמון ביכולתה ללדת. לשירות קהילת היולדות בישראל מוקם מרכז מידע שיוכל לתמוך בהחלטות שתעשנה יולדות על גופן והריונן. כל עזרה תתקבל בברכה.

"לכל אשה הזכות ללדת כרצונה בסביבה חופשית ותומכת."
ד"ר מישל אודנט, מחלוצי הלידה הטבעית

זכותכם לבחור את מקום הלידה,
לבחור את המלווים בלידה,
לבחור בטיפול המתאים לכם מתוך ידע, הבנה והסכמה
ללדת באווירה תומכת ומעצימה

לתינוקות שלכם מגיעה כניסה רכה לחיים.
זכותם להיות אתכם בהתאם לרצונכם,
לקבל טיפול רפואי רק בידיעתכם ובאישורכם,
לקבל אהבה, הגנה והזנה על פי צרכיהם, ללא הגבלה.

הצטרפו אלינו
"נשים קוראות ללדת – למען חופש בחירה בלידה"
03-5226442, nashimkorot@hotmail.co.il

בהמשך מצורפים: סיכום ביקורו של ד"ר ואגנר, נייר העמדה והאמנה

דר' מרסדן ואגנר M.D אורח 'נשים קוראות ללדת' דצמבר 2001

מגמות עולמיות במיילדות – לידות ידידותיות ליולדת ולילוד

"המיילדות בישראל רחוקה מלהיות מבוססת על עובדות" אומר דר" מרסדן ואגנר, מי שהיה ממונה על תחום המיילדות והיילודים בארגון הבריאות העולמי במשך חמש עשרה שנה. ד"ר ואגנר הגיע לסבב הרצאות ומפגשים בישראל כאורח תנועת 'נשים קוראות ללדת': "על הציבור להכיר בעובדות כדי שיוכל לדרוש מחדש את מקומו בתהליך הלידה. לידה אינה שייכת לרופאים ואינה פרוצדורה רפואית. לידה היא תהליך טבעי. ככל שנמעט להתערב בתהליך זה התוצאות תהיינה טובות יותר. רופאים אינם מבינים את המימד החוויתי והעוצמתי של הלידה (מעט מאוד רופאים נכחו בתהליך שכולו טבעי). מומחיות של רופאים היא פתולוגיה והרופאים רואים בעיקר את פוטנציאל הסיבוך שבלידה, על עיקרון זה מבוססת המדיניות שלהם. הם מתבססים על טכנולוגיה ומכונות ואינם בוטחים בגוף האישה." דר וגנר ביקר בישראל במשך חמישה ימים בהם פגש רופאים, מיילדות, קהל, חברי כנסת ונציגי משרד הבריאות במטרה לעורר מודעות לצורך ולדרישה העולה מהשטח לשינוי.

עובדות ומיילדות בישראל
המחקר מוכיח כי האפשרות לבחור במלווי הלידה: מיילדת, תומכת לידה, בן זוג, חברים וילדים, חיונית לקיצור משך הלידה ולהעלאת שביעות הרצון. בישראל בכל בתי החולים מגבילים את מספר המלווים ובחלק מהמקרים אפילו מתנגדים לנוכחות של תומכת לידה. המחקרים מראים כי נוכחות של מלווה כזו בתהליך הלידה מאוד מועילה לשיפור חווית הלידה ובטיחותה. נוכחות כזו חיונית במיוחד נוכח העובדה שבכל בתי החולים מחלקת המיילדת את זמנה בין שתיים, שלוש ויותר יולדות באותו זמן. המחקרים מעידים על כך שליווי מילדותי רציף, שמתחיל עוד מהכרות בתקופת ההריון ונמשך כל הלידה ואף אחריה, חיוני לשיפור הלידה. בבתי החולים טוענים למחסור בתקציבים אולם באותו זמן בונים מבנים מפוארים וחדישים. "כשמסתכלים לאן הולך הכסף לומדים מהם הערכים המקודשים בעיני מחליטי ההחלטות" אומר ד"ר ואגנר.
בתי החולים מצהירים כי היולדות יכולות לבחור בכל תנוחה ולהתהלך בזמן הצירים אולם בפועל מרבית הנשים שוכבות על גבן. תנוחה זו הוכחה כבר לפני עשרים שנה כגרועה ביותר ללידה (ונוחה ביותר לרופאים ולמיילדות), כי אינה מאפשרת לנצל את כוח הכובד ואת האנטומיה של הגוף.
מדיניות של מניעת שתייה ואכילה בזמן הצירים כפי שמתקיימת במרבית בתי החולים, הוכחה כמדיניות מיותרת. מדיניות זו מכבידה על תהליך הלידה וגורמת לחולשה בלתי רצויה של היולדת.
חיבור רוטיני לעירוי הוכח כמיותר, ניהול אקטיבי של לידה מתרחש במספר בתי חולים כולל פקיעה יזומה של קרומי מי השפיר. פעולה המבוצעת לצורך זירוז התקדמות הלידה. פעולה זו נחשבת להתערבות מיותרת כאשר הלידה מתקדמת כשורה והדופק העוברי תקין. לעיתים גורמת פקיעת המים להתגברות חדה של הצירים (במקום ההתגברות ההדרגתית שהייתה עד כה) והאישה נזקקת למשכך כאבים (שאולי ניתן היה להמנע ממנו ומהשלכותיו). המחשבה מאחורי פקיעת מים היא שהראש ילחץ על צוואר הרחם חזק יותר משקית המים שהקיפה את הראש, אולם לפעמים דווקא לאחר פקיעת מים הצירים נחלשים ולעיתים הדופק שהיה תקין מראה סימנים פתולוגיים .
ד"ר ואגנר מציין כי האקדמיה האמריקאית לגניקולוגיה ומיילדות קבעה שניטור רוטיני לכל אישה, כמו זה המקובל בישראל, אינו נחוץ. "הטעויות בניטור כה רבות והן גורמות להתערבויות מיותרות ולניתוחים קיסריים מיותרים" אומר ד"ר ואגנר: "מרבית הלידות מתקדמות מצויין וניטור רוטיני מתייחס לכל היולדות ככאלו שנמצאות בסיכון גבוה, ללא צורך." הפרדת אם וילוד לאחר הלידה הוכחה כשגויה ביותר "האם רופאי הילדים שלכם אינם יכולים לגשת אל האמהות ולבצע את הבדיקה בנוכחותם, כשהילד נמצא על גוף האם?" הוא שואל ומציין כי הבדיקה מאפשרת לאם ללמוד על הילד שלה ולשאול שאלות וכי עבור הילד נוכחות האם והקשר עם האם, זהו הדבר הנכון והבריא ביותר. חדר התינוקות על כן הוא אחת הטעויות הגדולות של הרופאים ובתי החולים. "באירופה נסגרים חדרי התינוקות אחד אחרי השני" מציין ד"ר ואגנר ומסביר כי ריכוז כל התינוקות בחדר אחד חושף אותם לחיידקי בית החולים בעוד כאשר

התינוק נמצא עם האם ועל גופה הוא נחשף לחיידקיה ואלו הם חיידקים אליהם חוסן עוד מהיותו בבטן ובהמשך על ידי ההנקה. ההפרדה פוגעת בהיקשרות בין הילד והאם ומחקרים ארוכי שנים הוכיחו כי פחות טוב הקשר בין אמהות לילדים שנלקחו מהן לאחר הלידה.
בישראל ניראה שימוש רב מדי באילחוש ועליה ניכרת בניתוחים קיסריים המעידים על כך שנשים אינן מודעות לסיכונים שבהתערבויות הללו, להן, לתינוקותיהן, להצלחת ההנקה ולסיכון של פגיעה בהיקשרות עם הילדים.

האם גופן של הנשים בישראל מותאם ללידה?
"בשורה טובה" אמר ד"ר ואגנר: "אתם יורדים במספר חיתוכי החיץ (אפיזיוטומיות). לפני עשר שנים 90% מהנשים בלידה ראשונה היו פוגשות את הסכין. חיתוך שעל פי רוב אינו נחוץ, גורם ליותר קרעים (ולא מפחית קרעים כפי שחשבו בעבר), אינו מגן על ריצפת האגן ועלול לפגוע בקיום יחסי מין בעתיד. כיום רק 50% מהנשים בלידתן הראשונה עוברות חיתוכי חיץ, מה שמעיד על הכרה של הצוותים הרפואיים בכך שחיתוך זה אינו נחוץ. המחקרים מעידים על כך שחיתוכים אלו נחוצים רק ב20% מהמקרים. משמעו ש40,000 חיתוכי חיץ בלתי נחוצים בוצעו בנשים בשנה האחרונה. כאשר מצרפים את הנתונים הללו יחד עם 5.5% של שימוש בוואקום ובמלקחיים שנחשב סטטיסטית טוב ועליה ניכרת בניתוחים הקיסריים (17% במקום 12% הרמה הרצויה על פי הטיפול המיילדותי המתקדם בעולם) ויחד עם 18% מתן מזרזים (הרמה הרצויה לא עולה על 11%) נראית תמונה מדאיגה. "האם הרחם של האישה הישראלית אינו יודע מתי להתחיל צירים? האם כמעט כל אישה רביעית אינה מסוגלת ללדת באופן טבעי ויש לעזור לה?" שואל ד"ר ואגנר ובהתייחסו לנתונים המגוונים לגבי התערבויות בבתי חולים שונים בישראל הוא מוסיף ושואל: "הייתכן וגופן של הנשים שהולכות לבית חולים אחד שונה מגופן של אלו שהולכות לבית חולים אחר, ואולי מה ששונה הוא האמון ביכולתן ללדת?…"

בטיחות הלידות מחוץ לבית החולים
ד"ר ואגנר טוען כי לצורך שליטת הממסד הרפואי בתהליך הלידה הופצו השמועות על כך שלידה בבית חולים היא בטוחה בעוד לידה מחוץ לבית החולים אינה בטוחה. נתונים ישראליים מראים על תמותה של יותר מ – 700 ילדים בלידה ולאחר הלידה בשנת אלפיים בלבד. "על פי המחקרים מרבית מקרי התמותה אינם נמנעים. חלקם נכנסים לקטגוריית מוות בר מניעה, משמע -מישהו טעה. רופאים אינם אלוהים ועליהם להבהיר זאת לציבור, לכן ביכולתם רק להציע הצעות ולא כפי שהדבר מתרחש בישראל, לקחת אחריות על התהליך. הרופאים משתמשים בטענת הבטיחות כשהם מ"שווקים" את בית החולים כמקום אידאלי ללידות לכן כאשר משהו משתבש, בני הזוג מרגישים מרומים ותובעים את בית החולים. התוצאה היא רפואה מתגוננת ועודף התערבויות רפואיות. "יש להעביר את האחריות לציבור ולאפשר לאנשים לבחור באמת. כדי לאפשר לציבור לבחור ולקחת אחריות יש לפתוח בפניו את לידות הבית באופן ממוסד ולהקים מרכזי לידה עצמאיים, שאינם מרוחקים מבית החולים יותר ממחצית השעה ומטפלים רק בנשים בסיכון נמוך באווירה ביתית על ידי מלווים שנבחרו על ידיהן מראש ובתנאים המתאימים להן. נשים רבות אינן רוצות ללדת בבית החולים אבל הן שמעו סיפורים מפחידים על לידות ולכן חוששות ללדת בבית, אלו הנשים שמרכז הלידה מיועד עבורן. הוכח כי לידות בבית ובמרכזי לידה בטוחות כמו לידות בבית חולים עם פחות התערבויות ויותר שביעות רצון. באחוז מסוים מהמקרים אכן יש צורך להעביר יולדת לבית החולים אולם זמן התגובה, כאשר המיילדות בקשר טוב עם בית החולים ובית החולים נערך לקליטת היולדת, זהה לזמן התגובה של בית החולים המעביר יולדת מלידה רגילה לחדר הניתוח."
רופאים שפגשו בוואגנר מיהרו לספר על מקרים בודדים בהם נתקלו, של יולדות שהגיעו לחדרי הלידה לאחר שהתחילו לידות בית. כל המקרים הסתיימו בשלום. ד"ר ואגנר ציין כי מיילדת מנוסה יודעת מתי עליה להעביר יולדת לבית החולים וכי מרבית לידות הבית אינן מגיעות אליהם כלל. ואגנר השתמש באנלוגיה של מוסכניק המתקן פורד. לאחר שמגיעות אליו עשר מכוניות לתיקון הוא מניח שפורד אינה מכונית טובה ושוכח שעל הכביש מכוניות רבות שלעולם לא יגיעו אליו כיוון שהן מצויינות.
"לידת בית אינה דומה כלל ללידה בבית חולים" הוא מבהיר: "על כל רופא ומיילדת להיות נוכחים במספר לידות בית על מנת להבין את ההבדל בין סוגי הלידות ולנהל דיון אמיתי על הנושא. בלידת בית אישה יכולה להיות במלוא עוצמתה, האחריות עליה, ההתמודדות עם הכאב היא חלק מהעוצמה וישנן שיטות טבעיות רבות בהן משתמשים כמו מים, טנס ,דיקור, היפנוזה, עם פחות סיכונים מהסמים בהם משתמשים

בבתי החולים. הפעם הראשונה בה ראיתי לידת בית שינתה את כל תפיסת הלידה שלי" הוא מתאר: כאשר האשה נכנסה לשלב השני של הלידה, מעט לפני בוא התינוק, האשה קיבלה כוח אדיר, והתגלתה במלוא עוצמתה. חשתי מבוהל עד מוות. הבנתי שהעברת האישה לבתי החולים, למצב דמוי ניתוח ושכיבה על הגב מתחת לאנשים זרים ומתחלפים ואורות קרים מנטרלת לחלוטין את אפשרותה להיות במקום עוצמתי זה. לידה דומה למעשה אהבה ומי יכול לחוות אורגזמה בתנאי חדר ניתוח?…"

תגובות
הרופאים נחצו בתגובתם. חלק גדול מהם ביטל את דבריו של ד"ר ואגנר ונשאר בשלו, אחרים הודו על פתיחת דיאלוג. מרגש ביותר היה יום העיון למיילדות תחת הכותרת "כוחה של מיילדת". ד"ר ואגנר מאמין כי מלוות הלידה הנכונה היא מיילדת עצמאית שאינה נשלטת על ידי רופא. מחקר אמריקאי ענק בחן את כל הלידות בסיכון נמוך שהתרחשו בשנה אחת באמריקה (ארבעה מליון לידות). תוצאות המחקר הראו שכאשר ליוותה את ההריון והלידה מיילדת עצמאית לעומת ליווי זהה על ידי רופא היו- 33% פחות תמותת ילודים (עד שלושים יום לאחר הלידה) ו31% פחות לידות במשקל נמוך. משקל הלידה נמוך יותר בלידות שמובילים רופאים בעיקר כיוון שהללו נוטים לקבוע את מועד הלידה מראש על פי נוחותם. "שיעורי הלידות בין יום ראשון לחמישי עלו פלאים בארה"ב, כפי שעלה מספר הניתוחים הקיסריים וכפי שעולה מספר הזירוזים וההתערבויות." הוא מציין ומבהיר כי כלי העזר המרכזיים של מיילדת טובה הן ידיים טובות, אורך רוח ואמפטיה: "המיילדת הטובה אינה ממהרת להתערב, היא מבינה שתהליך הלידה אינו מתוזמן וכי יש לו קצב משלו. היא ממקמת את האישה במרכז ומכבדת את יכולת הגוף ללדת ללא צורך בהתערבות והכלי הכי חשוב שלה זו אהבה." אומר ד"ר ואגנר. בכנס דיברו המיילדות על השוני בגישה ללידה ביניהן לבין הרופאים. על ההנחיות שהן מקבלות להתערבות, על כך שרבות מהן הוכשרו על ידי רופאים ועל הצורך שלהן לחזור וללמוד כיצד לנהל לידה טבעית. הן דיברו על חזונן לכך שמעקב ההריון יערך על ידי המיילדת כפי שהדבר נעשה במדינות מתקדמות. מעקב על ידי מיילדת מאפשר שיתפתח קשר בין היולדת למיילדת עוד לפני הלידה. הן דיברו על רצונן לטיפול מתמשך בלידה ועל קשר מתמשך עם היולדות גם בתקופה שלאחר הלידה. עוד הזכירו מרכזי לידה עצמאיים, טיפול שונה לנשים בסיכון גבוה ולנשים בסיכון נמוך בתוך בית החולים (מרכזי לידה בתוך בית החולים) והגשמת משאלות היולדת על ידי הכנה משותפת של תוכנית לידה. הוזכר גם חזון לפיו תינוקות שנולדו בניתוחים קיסריים לא יופרדו מאמהותיהם והאמהות תקבלנה סיוע לטיפול בתינוק. ד"ר ואגנר הציע כי שיתוף הפעולה בין המיילדות לרופאים יהיה על בסיס שוויוני ולא פטרוני, כי הרופא יוזמן במידה ונחוצה התערבות כירורגית אבל נושא כמו ביצוע חתך (במקרים בו הוא נחוץ) או תפירת חתך, יכולים להתבצע על ידי מיילדות (כפי שנעשה במקומות נאורים בעולם). חברי הכנסת הסתייגו מרעיון התיקון לחוק מענק הלידה המפלה כיום תינוקות שנולדו מחוץ לבית החולים מתינוקות שנולדו בבית החולים. "שביעות הרצון של הנשים אינה מעניינת אותי" אמר יו"ר ועדת העבודה והרווחה מר דוד טל תוך שהוא משתמש בטיעון הבטיחות וההגנה על השכבות החלשות כדי להצדיק פטרוניות ומניעת השוואת זכויות של יולדות מחוץ לבית החולים לאלו שיולדות בבתי חולים. מצב זה הופך את האפשרות לבחור מיילדת בתשלום אישי לנחלת העשירים בלבד. חברת הכנסת תמר גוזנסקי מאמינה כי יש לפעול למודעות ציבורית וללחץ ציבורי על מנת שתהליכים אלו יקרו כמו גם לשיפור המיילדות בתוך בתי החולים. אין היא שוללת את האפשרות להקמת מרכזי לידה שיתרמו לשינוי הגישה גם במוסדות הקיימים. מנכ"ל משרד הבריאות מר בועז טל הבטיח לשקול מחדש המדיניות הקיימת.

סיכום
בפגישות שנערכו לד"ר ואגנר עם הקהל הרחב היתה התרגשות רבה. הובהר לכולם כי אין מדובר במיילדות טובות ורופאים רעים וכי מדובר על מודל רפואי מול מודל מיילדותי חברתי. הגישה המיילדותית מעריכה הומניות ורגש, ערכים שאינם מוכרים בגישה הרפואית. כיום נמצאות מדינות רבות בעולם בתנועה בכיוון המיילדות החברתית כאשר נשים אינן מוכנות יותר לוותר על השליטה בתהליך הלידה. לתנועת "נשים קוראות ללדת" ולנשים בישראל עדיין דרך ארוכה ללכת אולם ללא ספק הוכיח הביקור ש"אנחנו על המפה" ולא ניתן יהיה מעכשיו להתעלם מהקריאה לשינוי. ד"ר ואגנר סיפר כי

במהלך מסעותיו סיפרה לו אישה כיצד ממליטים דולפינים. "במרכז נמצאת הדולפינה היולדת, סביבה ארבע או חמש דולפינות שמתגפפות ומנהלות איתה תקשורת, ומסביבן שוחים דולפינים גברים במעגל ותפקידם להגן עליהן כדי שזה יקרה בדיוק כפי שזה אמור להתרחש. אני מאמין שאני אחד מהדולפינים הגברים הללו". ד"ר ואגנר מאמין שהשינוי אפשרי והוא מצטט את מרגרט מיד אנתרופולוגית שאמרה: "לעולם אל תפקפקו בכך שקבוצה קטנה של אנשים חושבים ומחוייבים יכולה לשנות את העולם, למעשה זוהי הדרך היחידה בה הדבר נעשה מאז ומעולם."

במטרה לעודד את החברה בישראל ליהנות מפירותיהן של לידות טובות יותר, רואה תנועת "נשים קוראות ללדת" חשיבות עליונה בהגברת מודעות הציבור והממסד לצורך בחופש בחירה בלידה ובטיפול בילוד.
"נשים קוראות ללדת
למען חופש הבחירה בלידה".

זכותה של יולדת לקבל שירות העונה על צרכיה – יש לכבד את רצונותיה ויכולותיה ואת זכות האישה על גופה.

כציבור המוליד ילדים במדינת ישראל יש לאפשר לנו לבחור, לספק לנו הסברים, לכבד את זכויותינו כחוק, לשתף אותנו בהחלטות המתקבלות בקשר ללידה שלנו ולמלא אחר בקשותינו.

אנו פועלות על מנת ליידע את הציבור באשר לזכותו להיות שותף-מדעת בהחלטות המתקבלות בתהליך הלידה, ובטיפול ביילוד.

אנו פועלות לקידום זכותנו לבחור את מקום הלידה המועדף עלינו, בין אם בבית החולים, במרכז לידה או בבית.

אנו קוראות להקמתם של מרכזי לידה עצמאיים ומוכרים בחוק, המאפשרים ליולדות בסיכון נמוך ללדת כרצונן בסביבה תומכת, למיסוד לידות הבית, לשיפור הסיעוד המיילדותי בחדרי הלידה ובתינוקיות ולהקצאת מקומות שהיה נאותים לאימהות שתינוקותיהן מאושפזים.

אם אנו מחליטות ללדת בבית, אנו עושות זאת מתוך בחירה חופשית ומודעות מלאה, ואנו זכאיות להשתתפות המדינה במימון ובתמיכה בתהליך, בצורה שלא תפלה נשים היולדות בבית מציבור היולדות בבתי החולים.

כדי להבטיח התחלה נאותה לתינוק ולאם בדרכם החדשה, אנו קוראות, לפתיחת מרכזי תמיכה לאחר לידה (כולל תמיכה בהנקה), להארכת חופשת הלידה ולפתיחת חדרי הנקה כולל משאבות הנקה ומתקני קירור במקומות עבודה ובמוסדות לימוד.

אנו מזמינות נשים וגברים, המאמינים בעקרונותינו, להצטרף ולפעול עמנו להרחבת האפשרויות העומדות בפני היולדת במדינת ישראל.