תצפית על יצירתיות של ילדים: מחויבות, מעורבות והתמדה

Ingrid Pramling Samuelsson at.al. (December  2012).

Observing young children's creative thinking: engagement, involvement and persistence.  International Journal of Early Years Education. pp.  

http://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/09669760902982323

מחקר שנערך בשוודיה במטרה לבחון את תרומת האומניות (מוזיקה, ריקוד ושירה) להתפתחות הילד. שאלות המחקר התמקדו בתפקידה המרכזי של המחנכת בהוראת האומנויות, חשיבות השיח במהלך הוראת האומנויות, ומשמעות הלמידה של אומנויות אלה.

מבוא

הוראת האומנויות תמיד היתה חלק מסדר היום בגני הילדים. במחקר זה שאלנו את עצמנו מה אנחנו מצפים מילדים ללמוד דרך האומנות. מה תורמת הוראת האומנות להתפתחות הילד. רצינו להדגים באופן אמפירי את השפעת הוראות האומנות על הילדים בגיל הרך ולבחון איזה ידע מועבר בשלושת תחומי האומנות הנ"ל. הייחודיות של המחקר שהוא מתמקד בתחומים של לימוד מוסיקה, ריקוד ושירה לא במסגרות ייחודיות וגם לא בחוגי העשרה, אלא במסגרות ציבוריות. במאמר מסכמים המחברים את המחקרים בתחום החינוך למוסיקה, ריקוד ושירה ומה לדעתם חסר במחקרים אלה.

תחום המחקר

פרק זה עוסק בספרות המקצועית בתחום הוראת המוסיקה, המחול והשירה לילדים בגיל הרך, וההשגות של המחברים על דרך ניהול המחקרים.

מוסיקה

המחקרים בתחום המוסיקה בגיל הרך התמקדו ב"מוסיקה עבור ילדים" או "מוסיקה של ילדים". באופן מסורתי, המחקרים עסקו בשירי ילדים ובתפקידם בפעילות החינוכית במסגרות לגיל הרך. המחקר התרבותי בתחום המוסיקה עסק בחיבור בין מוסיקה, מחול ושירה ותרומת התחום להתפתחות היצירתיות של הילדים. הושם דגש על חשיבות התמיכה ההורית בתהליך לימוד המוסיקה אצל הילדים, ואיך הילדים בונים את הזהות המוסיקלית שלהם בתהליך.

נקודת המוצא של המחברים הייתה כי ניתן לחנך ליצירתיות אם משלבים אומנויות בתוכנית הלימודים בגיל הרך. בכל המחקרים, האומנות נתפסה כאמצעי לפיתוח כישורים שאינם מתחום האומנות (כישורים קוגניטיביים, יצירתיות ועוד) . בניגוד לכך מתמקדים המחברים במחקרם בכישורים האומנותיים שהילדים רוכשים בתחום הנלמד: מוסיקה מחול ושירה.

מרבית המחקרים בתחום הוראת המוסיקה בגיל הרך מתמקד בתוכן, ולכן מערב מומחים בתחום המוסיקה בתהליך. ויותר מזה הדגש הוא על מיומנויות וידע מוסיקלי של הילדים, אותו בוחנים באמצעות הביצועים המוסיקליים של הילד.

ריקוד ותנועה

בספרות המקצועית בתחום הגיל הרך מתייחסים לריקוד כמקדם את בריאות הילד, כלומר פעילות בתנועה או התעמלות. המחברים מתייחסים במחקר רק לספרות המקצועית התופסת את הריקוד כתנועה אומנותית. הספר "חינוך מודרני לריקוד" של רודולף לבנס (1963) עוסק בחינוך למחול בכמה כיוונים: לדוגמא המחנכים ילמדו את התלמידים דגמים שונים של תנועה במרחב, וכן יאפשרו לתלמידים לבטא את עצמם באמצעות התנועה מה שיאפשר בסופו של דבר מודעות לתנועה. מודעות שלדעת המחברים חשובה כי היא מצדה תאפשר לילד לתאר ולפרש תנועות מחול של ילדים אחרים, מעין תקשורת במחול. לכן חשוב מאד לקדם את הוראת המחול בגיל הצעיר.

שירה  

קורני צייקובסקי המשורר הרוסי היה בעל השפעה רבה על ההבנה שלנו כיצד הילדים מבינים ומפרשים את שפת השירה. הוא הבחין בין שפה לבין שירה בכמה מימדים: מקצב, מילים נרדפות, מטאפורה ועוד, כשהוא מתמקד בהוראת השירה לילדים.

ספריהם של ארנשטיין "ילדים כותבים שירה" (1967) וקוק "שאיפות שקרים וחלומות: ללמד ילדים לכתוב שירה" (1971) התמקדו בקשר שבין ילדים לשירה, ובנטייה הטבעית של ילדים לכתוב שירה שרק צריך לתמוך ולעודד אותה.

לעומת זאת מחברי המחקר הנ"ל בחרו להתמקד לא בכתיבת שירה אלא בשאלה עד כמה הילדים למדו להבין מהו מקצב.

סיכום

לדעת המחברים מקריאת מחקרים קודמים בנושא יש מחסור גדול בהבנת הדרך בה מועברים תכנים אלה לילדים בגנים ובבית הספר היסודי (גילאי 2-8 ) ומהן תוצאות הלמידה.

כלומר חסר:

1. מטרות מוגדרות ללמידה – במילים אחרות מה אנחנו רוצים שהילדים ילמדו.
2. שיחה או דיאלוג כיצד הילדים יכולים לרכוש ידע זה
3. מרכזיותו של המחנך בתהליך הלמידה של האומנות
4. דגש על הוראת האומנות כמטרה ולא כאמצעי.

 

פדגוגיה התפתחותית

בסקנדינביה הושם דגש על פדגוגיה התפתחותית בעיקר בתחומים של הוראת השפה, חשבון, טבע ותרבות, אך לא בתחום האומנות. באופן כללי תפקיד המורה הוא ליצור הזדמנויות ללמידה, לגרות את הילדים ללמידה ולהציב בפניהם אתגרים ומטלות, כדי לאפשר להם לחוות וללמוד את הסביבה.

הפדגוגיה ההתפתחותית מבוססת על התפיסה הבאה:

1. פעולת למידת האובייקט – יש להבחין בין פעולת הלמידה עצמה לבין למידת האובייקט. לדעת המחברים פעולת הלמידה אינה עומדת ביחס ישר לדרך בה הילד חווה או תופס את אובייקט הלמידה. על פי התיאוריה של הפדגוגיה ההתפתחותית למידה משמעותה שינוי באופן בו הילד חווה משהו לדרך אחרת בה הוא יכול לחוות את אותו דבר. לדוגמא: ילדים לומדים שירה דרך שמיעה של שיר אך כדי ללמוד מקצב , הם צריכים מידע אחר וחוויה אחרת. אבחנה חשובה אחרת היא בין "למידת תוכן" לבין "למידת אובייקט". לדוגמא: התוכן של לימוד השפה האנגלית יכול להיות שירה, אך למידת אובייקט צריכה להיות יותר ספציפית ומוגדרת למשל לימוד המטאפורה בתוך השירה (למידה ספציפית).
2. דיבור ברמת המטה– דיאלוג מטה-קוגניטיבי הוא כלי שהמורים משתמשים בו להעלאת המודעות של הילדים למשהו מסויים. כלומר המורה מכוון את תשומת הלב של הילדים לאובייקט למידה מסויים, יש לו מטרה. הדיאלוג המטה-קוגניטיבי עוסק בתקשורת ואינטראקציה בין המורה לתלמיד. כיום השפה היא כלי מרכזי בכל ליצירת תקשורת כלשהיא .תפקיד המורה הוא לאפשר לילדים להתבטא כדי להבין את דרך המחשבה שלהם וכיצד הבינו את האובייקט הנלמד, ולאתגר אותם לחשוב ולבטא את מחשבותיהם. דוגמא: המורה ביקש מהילדים לצייר מוסיקה מסויימת, חלק מהילדים ציירו כלי נגינה, אחרים ציירו תוים , חלק ציירו בעלי חיים ואחרים סתם ציור מופשט. השיחה נסבה על מה הם חשבו כאשר הם שמעו את המוסיקה וציירו את הציור שלהם.                                                                                                                       השלב הבא היה להבהיר לילדים שכל אחד יכול לחשוב אחרת כשהוא מצייר את המוסיקה שחווה. לבסוף תלו את הציורים על הקיר והיה דיון איך למיין ולתלות את הציורים, תוך התייחסות למחשבה שעמדה מאחורי הציור שלהם. בסיכום השיעור המורה שאלה את הילדים מה הם הרגישו במהלך השיעורהאם הם גילו משהו חדש על המוסיקה.
3. הבחנה וגיוון

על מנת להתמקד בלמידת הנושא חשוב שהנושא יהיה מובחן ממשהו אחר שהוא לא הנושא. כדי שהילד יוכל לעשות את ההבחנה הוא זקוק למגוון. לדוגמא: כדי ללמוד מקצב לא צריך שהילד יחזור על אותו מקצב כל הזמן וישנן אותו, אלא צריך לחשוף אותו למקצבים שונים כדי שיוכל להבחין בין המקצבים ולהבין את משמעותו של המקצב.

אותו דבר חל על שירה, ילדים לא צריכים ללמוד את השיר בעל פה כדי להבין שירה צריך ללמד אותם את עקרונות השירה וההבדלים ביניהם.

סיכום

התפיסה של הפדגוגיה ההתפתחותית שהוצגה כאן שמה דגש על העקרונות הבאים :

א.      למחנכת יש מטרה ברורה בתהליך הלמידה

ב.      צריך לנהל שיח מטה-קוגניטיבי עם הילדים במהלך לימוד הנושא

ג.       יש לספק לילדים מגוון רחב של אפשרויות כדי להקל עליהם את תהליך ההבחנה,שהוא מרכיב חשוב בלימוד הנושא.

שיטת המחקר

בשלב ראשון המחנכים קבלו הכשרה וכלים להוראת מקצועות המוסיקה השירה והמחול לילדים בגיל הרך (קדם יסודי).

חשוב לציין שהמורים לא בהכרח ידעו לכתוב שירה או לרקוד, אבל הם קבלו סדרת הרצאות ממשוררים, רקדנים ומלחינים וקיבלו כלים להבנת התחום. הם קיבלו מידע על הבסיס התיאורטי של הפדגוגיה ההתפתחותית עליה מבוססת שיטת ההוראה והמחקר. המורים חזרו לכיתות והשיעורים שלהם תועדו בוידאו, ואחר כך נידונו בקבוצה של המחנכים כדי לשפר ביצועים. הוידאו היווה בסיס הנתונים למחקר.

תוצאות

מטרת החוקרים בעבודתם עם המורים והתלמידים הייתה:

1. הוראת האומנות הייתה מטרה בפני עצמה ולא האמצעי .
2. המדד הוא למידה ומשמעות ולא רק הפעילות עצמה.
3. השיח המטה- קוגניטיבי נכנס לתהליך

בהמשך מובאות דוגמאות לפעילות שהמורים ביקשו להעביר בכיתה כדי לחדד את ההבדלים בין פעילות באומנות לבין הוראת האומנות. וכן דוגמא לשיח מטה- קוגניטיבי של המורה עם התלמידים בכיתה.

דיון

במחקר בדקנו מה אמורים הילדים בגיל הרך ללמוד בתחום האומנות: מוסיקה, שירה ומחול. זה אפשר לנו להבחין בכמה נושאים ללמידה. במוסיקה למשל : הבחנה כמה מרכיבים של המוסיקה כמו הבחנה בין צליל של הכלי עצמו ושלכל כלי יש צליל משלו, לבין המקצב, ולבין גובה הצליל וכו'. כמו כן הוצגו דרכים שונות להבנת המוסיקה, חזותית (ציור המוסיקה שמיעה) , גופנית (תנועה לצלילי המוסיקה) ומילולית (שיח על המוסיקה).

במחול למשל המגוון היה של תנועה בהתאמה, תנועה סימטרית ואסימטרית, בתאום עם קבוצה או לבד. כשמטרת המחקר לראות את הוראת האומנות כמטרה.

במחקר הושם דגש על תפקידו המרכזי של המחנך בתהליך הוראת האומנות, בשיח המטה-קוגניטיבי, בבחירת נושא הלימוד, ובמתן הזדמנויות ללמוד מגוון של אפשרויות בכל תחום, וכל זאת בתנאי שמטרת ההוראה ברורה למחנכת.

אומנות היא חלק אינטגרלי מחיי הילדים, לכן חשוב שתוכנית החינוך לגיל הרך תכלול הוראת האומנויות. במאמר זה הוצג דגם אחד של הוראת האומנות והוא "פדגוגיה התפתחותית".