שש שנים על מיכאל… בחינת הבשלות לעלייה לכיתה א' על היבטיה השונים

מאת: דר' אתי רוזנטל. מרצה במכללות לוינסקי וגבעת וושינגטון.

המאמר פורסם בהד הגן ,רבעון לחינוך בגיל הרך, יוני 2008, תשס"ח, עמ' 28-30.

 

השנה שבה שוהה הילד בגן החובה, היא השנה שקובעת לעניין עלייתו של הילד לבית הספר. הגננת עורכת  בשנה זו מיפוי של יכולות לילדי הגן לפי תצפיות ומדווחת לפסיכולוג/ית  הגן ולהורים על כל בעיה או חשש.

ההורים הם חלק חשוב מאוד בתהליך קבלת ההחלטה. כמו כן, יש חשיבות רבה לשיתוף כל הגורמים המקצועיים אשר מכירים את הילד- גננת, פסיכולוג/ית הגן ומטפלים פארה-רפואיים אם קיימים (מרפאים בעיסוק, קלינאית תקשורת וכו').

הגננת מתעדת במהלך השנה, את ההתנהגות של הילד  ומתארת את שלבי קבלת ההחלטה ואת התחומים שבהם היא מתלבטת. ההורים רשאים לקבל דיווח ואף לעיין בחוות הדעת של הצוות הבין-מקצועי שדן בעניינו של בנם.

ההחלטה מוצגת  להורים. במידת הצורך, יכולים ההורים להיפגש עם המפקחת על הגן ולהשמיע את דעתם, כדי להגיע להחלטה משותפת. בכל מקרה, דעת ההורים היא הקובעת לגבי ההישארות בגן. אולם במקרים חריגים, שבהם קיים חשד שהילד נתון בסיכון וכי יש סתירה  בין דעת הגננת ודעת פסיכולוג/ית  לבין רצון הוריו, תכריע הדעה המקצועית של פסיכולוג/ית  הגן, זאת, לפי תקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי. גודלו הפיזי ומבנה גופו של הילד גם הם מהווים גורם בשיקולי דעת אלו.

מבחינת ההורים המעבר למסגרת בית הספר הוא נקודת מפנה משמעותית. יש הבוחנים עצמם  בנקודת מפנה זאת, מול הציפיות החברתיות והציפיות שלהם מילדיהם ומעצמם. יש הרואים  בספקות לגבי בשלות ילדם הצבעה על כישלונם כהורים, ויש שמפחדים לפגוע בדימוי העצמי של הילד או במעמדו ובקשריו החברתיים.

לכן, הגננת חייבת לפעול בשיתוף פעולה מלא ובשקיפות מול ההורים ולשתפם בלבטיה מוקדם ככל האפשר. לעיתים יהיו אלו דווקא ההורים אשר מעלים שאלה לגבי ילדם ו/או מבטאים תחושה שתפקודו אינו תואם  את המצופה מבני גילו. על הגננת, במקרה כזה, לקיים שיחה עם ההורים, שבה יורחבו ההבנה והידע לגבי תפקודו של הילד בתחומים השונים בבית ובגן. בשיחה זו יוצגו יכולותיו של הילד לצד חולשותיו. בהתאם למידע ולהבנות שיגובשו בשיחה בין הגננת להורים, יוחלט על המשך ההתייחסות לנושא. בהתאם לצורך תיעשה פנייה גם לפסיכולוג/ית  הגן לשם היוועצות.

יש  להבין את מקור הקושי של הילד, ולחשוב על פתרון מתאים. אין טעם להשאיר בגן שנה נוספת ילד הזקוק לריפוי בעיסוק. אנו שמים לב בעיקר לילדים הצעירים שבמחזור, אלה שימלאו להם 6 שנים רק בתחילת כיתה א': ילידי ספטמבר-דצמבר. שנה נוספת בגן תעזור מאוד, אך לא רק להם.

חשוב להדגיש כי בסופו של דבר כל הילדים יגיעו לבשלות ולמוכנות לקראת כיתה א', גם אם חלים עיכובים מסוימים בדרכם. אלה הם תהליכים טבעיים שאינם מעידים בהכרח שלילד יש בעיה, אלא שאולי עדיין לא הגיע למיצוי התפתחותו ויכולותיו.

 יש לשקול להשאיר בגן אותם ילדים, שבאופן עקבי, התפתחותם הייתה איטית יחסית לבני גילם, כגון פגים או ילדים שסבלו ממחלות קשות. כך גם בקשר לילדים החשופים ללחצים המשפיעים על תפקודם  בסמוך לעליה לכיתה א'. אלה יכולים להיות "לא פנויים רגשית" ללמידה ולהתמודדות עם קשיי המעבר. למשל, ילדים החווים לידת תינוק חדש, גירושין, עלייה,  מעבר דירה וכיוצא באלה,  או ילד שקשייו אותרו או הובאו לידיעת ההורים רק בסמוך לסיום לימודיו בגן וההורים לא יכלו להתארגן בזמן למתן סיוע, או ילד שיש לו בעייה בבשלות הרגשית- חברתית. כל אלה,טוב יהיה אם יישארו שנה נוספת בגן.

 במידת הצורך,  ניתן לנקוט בדרכי התערבות:  עריכת תצפית על ידי פסיכולוג הגן, הפניית הילד למתן חוות דעת של מומחים רפואיים ופארה-רפואיים לטיפול בבעיה  שזוהתה, כגון הפנייה לריפוי בעיסוק, לקלינאית תקשורת, להוראה מתקנת ועוד.  עריכת מעקב ותצפיות של הגננת ושל  פסיכולוג  הגן במידת הצורך, אחר הילד.

ניתן גם להפנות את ההורים ל'הדרכת הורים' אצל פסיכולוג, ולהנחותם  כיצד להתמודד עם קשיי הילד.  במהלך השנה ועד חודש אפריל, לאחר שהופעלה 'תוכנית התערבות' מתאימה, יש לערוך  הערכה מחודשת והיוועצות משותפת  של הצוות הבין-מקצועי , יחד עם  ההורים, במטרה לגבש המלצה לגבי מסגרת הלימודים הרצויה לשנת הלימודים הבאה,  והצורך בהתערבויות נוספות. בכל מקרה,  ההמלצה בדבר הישארותו של ילד לשנה נוספת בגן, תגובש על סמך מכלול המידע שנאסף לאורך התקופה.

ילד שמגיע לכיתה א' כשהוא בשל ומוכן ללמידה, יחווה חווית למידה  טובה יותר, ירגיש יותר בטחון, ולרוב ילמד מתוך הנעה והנאה. לעומתו, ילד שמגיע כשאינו מוכן עדיין, יתקשה להתמודד ויחווה תסכול. חווית הלמידה הראשונית תיחרט בליבו כשלילית, והדבר ישפיע על כל דרכו בלמידה הפורמלית, על בטחונו ועל דימויו העצמי.

מסיבות אלה כדאי לאתר את הילדים שלגביהם יש לנו ספקות, ולקבל החלטה נכונה שתעזור להם להגיע לכיתה א' כשהם מוכנים יותר לקראתה.

כרכזת חטיבה צעירה בעברי, גננת ומורה לכתות א'-ב' בהכשרתי וניסיון של עבודה חינוכית עם ילדי גן חובה וכיתה א' כאחד, מזה שנים, הייתי שותפה להתלבטויות של גננות והורים  כאחד, לגבי  העלייה לכיתה א' או השארות שנת גן נוספת של ילדי גן חובה.

הצורך בהשארות שנת נוספת בגן, נובע מכמה גורמים, כפי שמתבטא הדבר בסיפורי המקרים שבהמשך.

לעיתים זהו ילד שהוא יחסית צעיר בגיל בהתייחס לשנתון בו הוא מצוי, יליד החודשים אוקטובר עד דצמבר. בגילאים אלו, כל פער, ואפילו של חודש, משמעותי לבשלות ולהתפתחות. ילד צעיר כזה, שבינו לבין הבוגר בשכבה, מפרידים כ-8 עד 9 חודשים, יכול להיות מאוד לא "בשל" מבחינה רגשית, או שהוא יבטא קשיים קוגניטיביים וביצועיים, בעקבות פער זה.  דברים אלו יכולים למצוא את פתרונם, וזה רק עניין של זמן.  להוריו של ילד כזה, נמליץ על השארות שנת נוספת בגן .

מקרה ראשון:  ילד נבון מאוד לגילו, שקלט את הקריאה כבר בגן החובה, אך מיומנויותיו המוטוריות, החברתיות והרגשיות  היו נמוכות מאוד יחסית למצופה מבני גילו. היה עדיין מטופל אצל מרפאה בעיסוק, סלד מכל דבר הקשור לכתיבה או ציור, בשל הקשיים שחווה.

המוטיבציה שלו ללמידה פורמלית, הייתה נמוכה. הוא אהב לשחק ולבנות, אך פעמים רבות סירב להשתתף במליאה או בעבודה קבוצתית.

 מבחינה רגשית, התקשה מאוד לדחות סיפוקים. רצה שדברים יתנהלו על פי דרכו כאן ועכשיו. כשנכשל- התקשה להשלים עם העניין. טווח הקשב שלו היה מאוד קצר. דבר זה והמוטיבציה הנמוכה לא אפשרו לו להתחיל משימה ולסיימה.

מבחינה  חברתית- ניסה לכפות את דעתו על חבריו ולשלוט במתרחש. כשהיה מתוסכל , השתמש לעיתים באלימות. התקשה לקבל מרות וסמכות ממבוגרים. כשהיה  עם הוריו –  בלט חוסר האונים שלהם בהתנהלות מולו.

ילד כזה, אף שרכש את הקריאה והיותו נבון ואינטליגנטי, הרי  מכל שאר הבחינות אינו מתאים ללמידה בכיתה א'. לגביו ננסה לשכנע את הוריו לתת לו לשהות עוד שנה בגן, לחזק אותו מבחינה רגשית, במתן הזדמנויות להתמודדויות רגשיות, הכלת כישלונות, וכן נחזק אותו בעבודה על מיומנויות  חברתיות, תוך הדרכת ההורים לשינוי גישה בחינוכו ובהצבת גבולות  גם מחוץ לכותלי הגן. יש צורך להמשיך, כמובן, בעבודה אצל המרפאה בעיסוק לחיזוק התחומים הגראפומוטוריים ובמיוחד המוטוריקה העדינה. כדאי גם להמליץ לבדוק את נושא הקשב.

ילד כזה, שאינו בשל רגשית להתמודדות עם למידה, לקבלת הוראות וסמכות של מבוגר ובעיקר כשהוא חסר מוטיבציה ללמידה, באם יעלה לכיתה א', יחווה חווית למידה שלילית שתלווה אותו כל תקופת חייו כתלמיד, וחבל.

 

 מקרה שני:  מקרה של תאומים בגן חובה. לעיתים ברור לנו, שאחד מהתאומים חייב להשאר שנה נוספת בגן בשל אי בשלות באחד מן התחומים: רגשי, מוטורי, חברתי ותפיסתי-שפתי.  הבעיה חריפה יותר, כשאחד מהשניים מוכן לעלות לכיתה א', בשל היותו  'בשל'  יותר. בשנות עבודתי נתקלתי בכמה מקרים כאלו, בהם החליטו ההורים והפסיכולוג, להשאיר את שני הילדים לשנת גן נוספת, וזאת מהסיבה שהפגיעה בילד שאינו חייב בהישארות, תהייה מזערית, אם בכלל. ילד אינו "מפסיד" מהשארות בגן, אלא מרוויח.  אם הוא עולה ואינו  מוכן ומתאים – הנזק יהיה רב יותר  ובלתי הפיך. לכן, במקרים כאלו, "מוטיב התאומות" גובה מחיר, ושני הילדים נשארים.

 

מקרה שלישי: ישנם מקרים שבהם ההתפתחות הקוגניטיבית, התחום התפיסתי והשפתי אינם חזקים ואינם מפותחים דיים אצל הילד. לעיתים אוצר המילים דל, לעיתים התחום הפונולוגי לקוי, כלומר, זיהוי והכרה של אותיות, צליל פותח/סוגר, חריזה ועוד. במקרים כאלו אנו צופות קשיים ברכישת תהליך הקריאה. אם  קיבל הילד בגן סיוע מקלינאית תקשורת או מגננת השי"ח, והפער  בין ידיעותיו למצופה ממנו עדיין רב, יש לשקול שנית את עלייתו לכתה א'. אם ניכרת התקדמות בעקבות העבודה עמו ושנה נוספת בגן תקדם אותו כהלכה, מה טוב. אך אם בנוסף לכך אובחן כבעל יכולות קוגניטיביות נמוכות, הרי ששנת גן נוספת אינה הפתרון, ויש לחשוב איך לתמוך בו גם בכיתה א'.

מקרה רביעי:  ילדה  קטנה פיזית, בעלת מבנה גוף קטן, חסרת  בשלות רגשית ומוטיבציה ללמידה. ילדה צעירה במשפחה, בת זקונים ולה אחים בוגרים. ילדה חסרת  עצמאות לחלוטין, שותה מבקבוק בבוקר לפני צאתה לבית הספר, מגיעה על זרועות  הוריה לכיתה. הילדים התייחסו אליה כמו ל'תינוקת' ונשאו אותה ועשו עבורה דברים. (במיוחד הבנות). הילדה הועלתה לכיתה א' בלחץ הוריה. הגננת והפסיכולוגית המליצו על השארות בגן. ההורים  עמדו על שלהם  והעלו אותה כי היה חשוב להם שתעלה עם  חבריה. לדברי ההורים :"הילדה לא רצתה להשאר בגן"… אנו , הגננת והפסיכולוגית ,הסברנו להורים שבמקרים  כאלו ההורים חייבים להחליט עבור הילדה, וצריך להציב בפניה עובדה. ילד בגיל זה אינו יכול להכריע בעניין כה חשוב כמו התחלת הלימודים בבית הספר.  בסוכות באו  ההורים לבקש להחזירה לגן. היא סירבה להיכנס לכתה, לעבוד או ללמוד. בכתה כל הזמן. הלמידה  לא עניינה אותה והיא הייתה מאוד מתוסכלת. לא נענינו לבקשת ההורים. רק אחרי פסח החלה הילדה בעצם את הלמידה בכיתה א'.

מורות המלמדות בכיתה א' מתקשות להתמודד בעיקר עם ילדים המגלים קשיים רגשיים שונים. רגישות זו אצל הילדים מונעת מהם מצב של "פניות ללמידה". ילד אשר חווה לידת אח קטן, מעבר דירה , גירושי הורים,  וכדומה, אנו מניחות כי יקשה עליו  להתמודד עם למידה בכיתה א'. ילד שיש לו בעיות רגשיות שונות, כקשיי פרידה, קשיים במעברים ובהסתגלות למסגרות חדשות, יקשה על המורה להכיל אותו בכיתתה.

ילד שאינו מקבל את סמכות המבוגרים, ילד בעל סף תסכול נמוך, הבוכה מכל "כישלון" או אי- הצלחה, ילד עקשן הרוצה שדברים יתנהלו בדרכו, יתקשה לתפקד בכיתה עם עוד 30-40 ילדים, להקשיב למבוגר ולמלא כמה הוראות ברצף.

יש לזכור גם , שבכיתות א' רגילות (שלא בחטיבה צעירה), הילד מגיע למרחב חדש לו, פוגש ילדים רבים שאינו מכיר, וגם מורה חדשה. הוא צריך לרכוש חברים חדשים ולבסס מחדש את מעמדו החברתי. המעבר הזה דורש יכולת ריכוז, יכולת התמדה בביצוע משימות שינון וחזרה בטווחי זמן ארוכים יותר מאשר בגן. מוטיבציה נמוכה ואי הבנת הצורך והחשיבות בלמידה יפגעו בהתקדמות הילד, ויגרמו שוב, ליצירת פערים לימודיים בינו לבין חבריו. מערך הציפיות העצמי, המשפחתי והחברתי, יגרום לילד להיות מתוסכל ובעל הערכה עצמית נמוכה, ויפגע בו ובדימוי העצמי והחברתי שלו.

לסיכום:

 במקרה של התלבטות לגבי השארות ילד שנה נוספת בגן, עדיף  להשאירו.  אני , בהיותי מנהלת חטיבה צעירה ומורה בכתה א', לא פגשתי הורה שהתחרט על החלטה מעין זו. אך פגשתי הורים רבים אחרים שהתחרטו על ש'לחצו' להעלות את ילדם לכיתה א' אף שאובחן כילד אשר 'אינו בשל' דיו לכך.