|
דרורית אמיתי-דרור |
|
הנושא מתועד היטב בספרות המקצועית – אבל נדמה שלא הוזכר מספיק בזמן האחרון וכדאי "לנקות" את האבק ממנו….
היכולות של הילד מתפתחות בדרכים שונות. אחת החשובות בהן היא היכולת לחוש את הסביבה בכמה שיותר חושים, כולל חוש המגע. לשם כך כדאי וחשוב לאין ערוך לאפשר לילדים בבית ובגן לגעת, להתלכלך, ללוש, להידבק לחומר, להתנסות בחומר, לאהוב אותו, להיגעל ממנו, להתיידד איתו בהדרגה או להמשיך לבחון אותו ואפילו להמשיך בתהליך של הסתייגות ממנו. גננת מקצועית לומדת היטב במשך הכשרתה על הערך המוסף של החומרים המלכלכים ועל ה"נזק" היחסי המשני של הטרחה ועבודת הניקוי שהוא יוצר (שאם משתפים בו את הילדים – גם הוא הופך לפעילות חשובה ומעשירה). גם סייעות (שנקראות היום, ובצדק, "נשות חינוך") ושחלק מתפקידן (החשוב מאד במסגרת הגן) הוא לדאוג לתקינות המקום מבחינה פיזית, ניקיונו וכו' – ערות היום לרווח החשוב שמפיק הילד מהעיסוק בחומרים ולמחיר שיש להשקיע בכך: יותר ניקוי, יותר מאמץ, שאין ספק בנחיצותו וכדאיותו. העיסוק בחומרים וה"התלכלכות" הכרוכה בו (המשחק בבצק, המשחק בחול רטוב ובבוץ, בחמר, בצבעי גואש ומים, בדבק, בעיסת נייר, בפלסטלינה ועוד ועוד) חשובים גם מבחינת היכולת של הגננת לשים לב מיהם הילדים הסופרסנסיטיביים (בעלי רגישות יתר, הנמנעים ממגע עם חומרים) ומיהם הילדים ההיפוסנסיטיביים (הזקוקים מאד למגע עם חומרים). הגננת איננה מאבחנת – אבל חשוב שתשים לב ותדע להיערך בהתאם ולהגיש לכל ילד את הסביבה והגירויים המתאימים לו ולצפות ממנו לתגובה ולפעילות על פי מה שנכון לו. זוהי דרך חשובה להבנת הילד. גבולות הם עניין חשוב- וגם בתחום הזה יש גבולות חשובים של מותר ואסור (כמו: לא לפגוע בזולת, לא לאלץ ילד לגעת בחומר אם אינו רוצה, כמו ניקיון עצמי וניקוי/ארגון הסביבה על פי מידת ההתאמה לגיל ולילד). אבל: שימו לב האם בגן של הילדים שלכם מאפשרים לילדים נגישות ל"לכלוך" והאם הצוות מקצועי ומסור וחרוץ מספיק כדי להתמודד עם העבודה הנוספת שהעניין הזה יוצר. (נכון! צריך להשקיע בהתארגנות וניקיון קצת יותר – אבל אסור למנוע מילד את העולם המלא והנגישות לכל החומרים). ההתייחסות לעניין הזה משתלבת עם רוח הגן והפתיחות שלו באופן כללי. גן שמצהיר על עצמו כגן "עם הפנים לילד ולצרכיו" אמור לעמוד מאחורי הצהרתו. ההתייחסות לחומרים ( ולחומרים מלכלכים במיוחד) הינה חלק ממדד טוב לראייה הרגישה לצרכי הילד, להעמדת צרכי הילד במקום מרכזי (מרכזי יותר מהמאמץ לניקוי הגן אחרי הפעילות). גן פתוח ברוחו צריך להיות גם גן פתוח בהתנהלותו היום יומית ולהתבטא בכל הפרטים ה"קטנים" לכאורה. וכמובן שאותה גישה אמורה להיות נהוגה גם בבית, בהמשך היום, ולהשתלב בפתיחות המתאימה לתרבות הבית ולהעדפותיו. הורים מעבירים לילדם מסרים על עצמו, על הסביבה ועל החיים באמצעות התייחסותם ל"לכלוך" ולמתן לגיטימציה להתנסויות פתוחות (ומבוקרות בהתאם לגיל, למאפייני הילד ולתרבות הבית וכלליו). יש לשמור על היגיינה סבירה ועל בריאות, על אסטתיקה, גבולות וחוקים – אך הדברים אינם סותרים האחד את השני. הדברים נכונים לאורך כל ילדותו של הילד, החל מלידתו, דרך ההתייחסות להפרשותיו, לתהליך הגמילה, להתיידדות שלו עם העולם, להיכרות שלו עם עולם היצירה ולהתייחסות לסביבות שונות מגוונות. אם כך – הרשו לי לחזור על הקריאה לגננות, לאנשי חינוך, למטפלים ולהורים: תנו להם חופש להכיר את עצמם גם דרך החומרים השונים שהעולם מזמן להם. עודדו אותם לפעול ולהתנסות. אפשרו להם לבחור. אל תצרו את עולמם כדי לחסוך במים ובזמן עבודה לניקוי וארגון. הרווח גדול. המחיר – זול מאד יחסית. גן הילדים הוא מעבדת ענק חד פעמית נפלאה. אל תצמצמו אותה! (* )המונח "ליכלוך" איננו ממש מוצלח – אבל אני משתמשת בו כאן כדי לפשט את הדברים. מאמר בעיתון הארץ המתייחס למחקר אמריקאי לפיו ילדים המשחקים באוכל מפתחים מיומניות למידה |
Facebook
Twitter
תודה דרורית על המאמר החשוב, שאני חותמת על נכונותו בשתי ידי ה"מלוכלכות" יחד עם עשרות ילדים שנהנים מ"לכלוך" בגנים בהם אני שוהה. הלוואי והמידע החשוב הזה יחלחל לשטח.