תהליכי ויסות רגשי אצל תינוקות לאמהות בעלות הפרעות דיכאון וחרדה:אספקטים התנהגותיים-אפקטיביים

חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה"

מאת: עדי גרנט
המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן
אדר תשס"ה

עבודה זו נעשתה בהדרכתן של
פרופ' רות פלדמן
וד"ר איווה גלבוע- שכטמן
מן המחלקה לפסיכולוגיה והמרכז לחקר המוח ע"ש גונדה
של אוניברסיטת בר- אילן.

תקציר
המונח ויסות רגשי מתייחס לכישורים המאפשרים לאדם לעסוק באסטרטגיות של שימור או תיקון מצב-רוח, דבר המהווה מרכיב משמעותי מבחינת רווחתו האישית ו/או תפקודו המוצלח של היחיד. מקובל להגדיר ויסות רגשי "ככלל התהליכים הן החיצוניים והן הפנימיים האחראיים לנהל, להעריך ולשנות את עוצמות ומשך התגובות הרגשיות" (Thompson, 1994, p. 27).

במהלך תקופת הינקות מונח זה קשור ביכולת להתמודד או למתן מצבים של עוררות שלילית גבוהה או חיובית גבוהה. בחודשי החיים הראשונים, תהליכים של ויסות רגשי מבוססים על ויסות מערכות פיזיולוגיות ולכן הבדלים אינדיווידואליים בתהליכי הויסות העצמי הנם מולדים.

עם זאת מחקרים בתחום מדעי המוח מצביעים אף הם על התפקיד המרכזי שממלאת הסביבה בהתפתחות הויסות העצמי (Dawson, Hessl, & Frey, 1994). התפתחותן של יכולות הויסות העצמי תלויות אף במידת המושגות של סביבה רגישה, הנענית לצרכיו של התינוק, מגיבה למצוקתו ומסוגלת להתאים עצמה לשינויים באפקט של התינוק במהלך אינטראקציות מסונכרנות.

מחקרים רבים הדגישו את העובדה כי מיומנותה של האם לזהות ולווסת את רגשותיה מהווה מרכיב משמעותי בקביעת יכולתה לספק אמהות "טובה דיה" לתינוקה, וכן ביכולתה לקחת חלק בתהליכי הויסות ההדדי באינטראקציות אם-תינוק. קשיים בתהליכי הויסות ההדדי שבין אם-תינוק מהווים סמנים לפגיעות בתהליכי ההתפתחות מבחינה פיזיולוגית, קוגניטיבית ורגשית אצל התינוק (Weinberg & Tronick, 1996).

הפרעות רגשיות של האם, קרי דיכאון וחרדה, עשויות לפגוע ביכולות הויסות ההדדי של האם וכמו כן עשויות למנוע מהאם מלספק הורות "טובה דיה". מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבדוק את ההנחות המוצגות בהקשר של מערך מחקר פרוספקטיבי. באופן ספציפי אנו בדקנו את השאלה בדבר השפעת ההפרעה הרגשית של האם, ובייחוד הפרעות דיכאון וחרדה לאורך השנה הראשונה לחיי התינוק, על תהליכי הויסות העצמי של התינוק ותהליכי הויסות ההדדי שבין אם-תינוק בהיות התינוק בן תשעה חודשים.

מחקרים קיימים הדגימו באופן עקבי את ההשפעות השליליות שיש לדיכאון וחרדה אימהית על התפתחות התינוק. אולם, מעט מחקרים בדקו את תהליכי הויסות של רגשות חיוביים ושליליים אצל התינוק במהלך תקופה שבה האם אובחנה כסובלת מהפרעת דיכאון עכשווית (Major Depressive Disorder) או מהפרעת חרדה. בנוסף, מעט מחקרים עקבו באופן פרוספקטיבי אחר מצבה הרגשי של האם החל מהלידה ולאורך שנת החיים הראשונה של התינוק.

מערך המחקר הנוכחי הנו מערך של מיקרים קיצוניים במהלכו מדגם גדול של אמהות (N=992) נאסף במהלך היומיים הראשונים שלאחר הלידה, וכן נערך מעקב אחר חלק מהן במהלך השנה הראשונה. מבנה מערך זה אפשר לנו להעריך את ההשפעות של מצבה הרגשי של האם על המעבר לאמהות, החוויה של ההורות ותפיסת התינוק ובאיזה אופן גורמים אלו עשויים לנבא סנכרון באינטראקציות אם-תינוק.

לבסוף, אנו בקשנו לבדוק את ההשפעות המשותפות כמו גם השונות שיש לדיכאון וחרדה אימהית על תהליכי הויסות העצמי אצל התינוק ועל תהליכי הויסות ההדדי שבין אם-תינוק.

מחקר זה התנהל בשלושה שלבים. בשלב הראשון, ביומיים הראשונים שלאחר הלידה, 992 נשים מלאו שאלונים לבדיקת מידת הדיכאון והחרדה, תגובות גופניות ורגשיות של האמהות במהלך הלידה ועמדות כלפי הריון ואמהות.

שישה חודשים לאחר מכן (שלב שני), 215 אמהות, מהמדגם המקורי, מלאו שאלונים להערכת מידת הדיכאון והחרדה, מידת הלחץ והמסוגלות ההורית ותפיסת טמפרמנט התינוק. תשעה חודשים לאחר הלידה (שלב 3), נערך ביקור בביתם של 100 אמהות ותינוקותיהן, מהמדגם בשלב השני.

המדגם בשלב זה כלל אמהות אשר דיווחו על רמות דיכאון וחרדה גבוהות כמו גם אלו אשר דיווחו על רמות דיכאון וחרדה נמוכות. בשלב השלישי, נערך ריאיון פסיכיאטרי מקיף (SCID) על מנת לאבחן אפיזודה עכשווית או בעבר של הפרעת דיכאון או חרדה. בנוסף, האמהות מלאו שאלונים שנועדו להעריך את מידת הדיכאון והחרדה ואת התנהגות התינוק.

הויסות הרגשי של התינוק נבדק בשלב זה במהלך מצבים אשר עוררו אפקט חיובי או שלילי. כל אחד מהמצבים- פחד, שמחה ותסכול- נבחן הן מול הנסיין והן מול האם. קידוד המצבים התמקד בהתנהגות של הפניית מבט אצל התינוק, הבעת אפקט והתנהגויות של ויסות. אינטראקציות אם-תינוק תועדו גם הן בוידיאו ונותחו על מנת להעריך ויסות הדדי וסנכרון אם-תינוק.

תוצאות המחקר הדגימו כי רמות גבוהות של דיכאון או חרדה אימהית, מייד לאחר הלידה (שלב ראשון), נמצאו קשורות לדיווח על לידה יותר קשה וכואבת וכן לדיווח על עוצמה גבוהה יותר של רגשות שליליים במהלכה.

כמו כן, דיכאון וחרדה נמצאו קשורים עם יותר עמדות שליליות ופחות עמדות חיוביות כלפי הריון ואמהות וכן עם יותר תלונות סומאטיות במהלך ההיריון. רמות גבוהות של חרדה אך לא רמות גבוהות של דיכאון נמצאו קשורות לדיווח על עוצמה נמוכה יותר של רגשות חיוביים במהלך הלידה.

בשלב השני, רמות גבוהות של דיכאון וחרדה אימהית נמצאו קשורות עם יותר לחץ הורי, פחות מסוגלות וסיפוק הורי ותפיסת התינוק כיותר קשה. חומרת הדיכאון והחרדה מייד לאחר הלידה נמצאו כבעלות תרומה ייחודית משמעותית מעבר לרמות נוכחיות של דיכאון וחרדה, לניבוי של יותר לחץ הורי, פחות מסוגלות וסיפוק הורי ותפיסת התינוק כיותר קשה. ממצאים אלו מדגישים את המרכזיות של מצב רוח וההפרעה הרגשית של האם, בתקופה שמייד לאחר הלידה, להתפתחות תהליכי האמהות.

הממצאים בשלב השלישי של המחקר מצביעים על כך שתינוקות לאמהות הסובלות מהפרעת דיכאון או חרדה וכן תינוקות לאמהות בעלות מצוקה רגשית גבוהה באחד משלושת שלבי המחקר ביטאו יותר אפקט שלילי ופחות אפקט חיובי, במהלך הצגתם של גירויים בעלי טעינות רגשית.

עולה כי דפוס זה מתקבל בייחוד במצבים בה נתבקשה האם לעורר שמחה (באמצעות פרוצדורה של משחק peak-a-boo) ובמהלך מצבים בהם הייתה עוררות של פחד (באמצעות פרוצדורה של מסכות) מול הנסיין.

תינוקות לאמהות בקבוצה תת-קלינית, אשר דיווחו על רמות גבוהות של מצוקה רגשית במהלך כול שלושת השלבים, הציגו יותר אפקט שלילי ופחות אפקט חיובי במהלך מצבים של שמחה הן מול האם והן מול הנסיין.

כמו כן, תינוקות לאמהות שסבלו מהפרעת דיכאון או חרדה וכן תינוקות לאמהות בעלות מצוקה רגשית גבוהה באחד משלושת שלבי המחקר השתמשו ביותר פעולות של ויסות עצמי מול הנסיין. אולם, פעולות אלו נראו בלתי יעילות שכן הן לא תרמו להורדת רמות המצוקה של התינוק. עם זאת, במהלך מצבים בהם נתבקשה האם לעורר תסכול (באמצעות פרוצדורת toy removal) תינוקות לאמהות דיכאוניות ביצעו פחות פעולות של ויסות עצמי.

אינטראקציות אם-תינוק קודדו על פי ארבע קטגוריות לאפיון התנהגות האם (מבט, עוררות, ווקליזציה ומגע) וארבע קטגוריות לאפיון התנהגות התינוק (מבט, עוררות, ווקליזציה וקרבה). סינכרוניות נבדקה באמצעות חשובי הסתברויות מותנות.

הסתברויות המותנות התייחסו לזמן היחסי בו האם ותינוקה חלקו את אותם מצבים. תינוקות לאמהות שסבלו מהפרעת דיכאון, כפי שאובחנו באמצעות ריאיון פסיכיאטרי (SCID), היו ביותר מצבים של הפניית מבט, פחות במצבים של מבט לעבר בן הזוג לאינטראקציה ויותר בעוררות שלילית.

אמהות שסבלו מהפרעת דיכאון היו גם הן ביותר מצבים של הפניית מבט, פחות במצבים של מבט לעבר בן הזוג, יותר מצבים של עוררות חיובית ופחות מצבים של עוררות ניטרלית. אמהות שסבלו מהפרעת חרדה, כפי שאובחנו באמצעות ריאיון פסיכיאטרי (SCID), היו ביותר מצבים של מגע עם תינוקותיהן.

מבחינת סנכרון, אמהות בעלות הפרעת דיכאון ותינוקותיהן היו מעורבים ברמות נמוכות יותר של סנכרון במבט- המוגדר כרגעים בהם האם והתינוק חולקים מבט משותף, פחות סנכרון של מגע- רגעים בהם התינוק או האם נוגעים במגע אוהב בבן הזוג לאינטראקציה בשעה שזה מביט לעברם ופחות סנכרון של ווקליזציה- התינוק והאם מעורבים בווקליזציה חיובית בו זמנית. לעומת זאת, אמהות שסבלו מהפרעת חרדה ותינוקותיהן היו מעורבים ברמות גבוהות יותר של סנכרון במבט ובמגע.

המחקר הנוכחי תורם להבנת התפתחותם של תהליכי הויסות העצמי והדדי לאורך שנת החיים הראשונה, יתר על כן מחקר זה מחדד את ההבדלים שבין יכולת התינוק לווסת רגשות שליליים וחיוביים. בנוסף, מחקר זה תורם להדגשת ההשפעות שיש לדרגת החומרה של ההפרעה הרגשית, משך הזמן של המצאות המצוקה הרגשית והנקודה בזמן של הופעת המצוקה הרגשית של האם על הויסות העצמי של התינוק, סינכרוניות אם-תינוק והתפתחות תהליכי האמהות. אכן, המחקר הנוכחי מדגיש את ההשפעות הנמשכות שיש למצבה הרגשי של האם מייד לאחר הלידה על תפקודה כהורה.

לממצאים אלו ישנן השלכות לגבי הבנת התהליכים של קשר אם-תינוק, ההתפתחות הרגשית של התינוק וההתפתחות הכללית בהמשך חייו של התינוק, כמו גם, התפתחותן של אסטרטגיות להתערבות. מחקרים עתידיים עשויים לבחון במקביל תהליכים של ויסות רגשי אצל האם ואצל התינוק ולהתייחס לאספקטים נוספים של הויסות הרגשי לדוגמה, אספקטים פיזיולוגיים וקוגניטיביים.