"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

כוחו של משחק הפאזל (תַּצְרֵף) ככלי חשיבה

מאת: תמר טלשיר-ליפשיץ

מפתחת משחקים לימודיים, מורה במכללה לחינוך סמינר הקיבוצים ת"א

ידוע שאלברט איינשטין לא דיבר עד גיל 3 , אולי כי מחשבותיו היו ברמה גבוהה ומורכבת כזו שלא הצליח להגדיר במדויק את המלה או שהעדיף להתעסק עם חפצים עליהם יכול היה לעשות מניפולציות בלי התערבות חיצונית (ללמוד לבד).

כשהתבגר התבטא מספר פעמים בזכות שעשועי הרכבה כמנוע להתפתחות שכלית.
האדם, כך טען, שואף ליצור לעצמו תמונת עולם פשוטה וברורה בניגוד למציאות המבולבלת של חיי היומיום הקשים והבלתי מובנים לו. תמונה מסודרת, כמו ציור סימטרי או הגיוני.

הילד הקטן המשחק במשחק ההרכבה מפעיל 2 כיווני חשיבה ופעולה.

 

רמה לוגית ורמה של ניסוי וטעייה.

א. רמה לוגית:
לפי תבנית פשוטה או ידועה ( למשל: למצוא עיגול זהה או דומה לעיגול נתון). אז הילד עושה השוואה, מעיין בפרטים, מבחין ביניהם ( זה אדום וזה ירוק, או זה רכיב בעל צורה ישרה וזה רכיב בעל צורה עקומה) ואז פועל. ( ככל שיש פרטים רבים יותר הרמה הולכת ונעשית גבוהה)

ב. רמה של ניסוי וטעייה:
הוא משער, מנסה להתאים( עדיין הפעולה נעשית בראש) , מצמיד, בודק, אם יש התאמה הוא משאיר, אם אין, בוחר בדרך אחרת. הדגש כאן על המצמיד, שזה האקט המוחשי.
אחרי ההצמדה באה הבקרה, בדיקה אם אכן מתקיימת התאמה.

פאזל הוא משחק המיועד בדרך כלל ליחיד.

העבודה העצמית והעצמאית מתאפשרת כי לאורך מהלך שיבוץ הרכיבים יכול הילד לבדוק אם הוא נמצא בדרך הנכונה. יש לו תחנות בקרה בדרך, שהן מכוונות אותו. הוא יכול לשגות בנחת, לנסות לטעות ולתעות ולתקן, לטעות ולתקן . זו דרך לימוד אישית דרך ניסוי וטעייה.

הפן החברתי
אפשר לשחק בפזל גם בסוג מסוים של יחד (עם עוד ילד/ים) אך גם בדגם של בוגר/לומד.

בדגם של מבוגר/לומד, המבוגר הוא המתווך המנחה את הילד איך לשחק.
תיווך- התיווך הוא הדבק בין 3 קדקודים ילד-מנחה-משחק. התיווך מתחולל בשלב ההקניה- כשהילד לומד משהו חדש.

המתווך נותן חכה ומלמד איך לדוג, הוא לא דג עבור הילד.

בשלבים הראשונים כשהילד אינו מיומן בהרכבה והגודל והמורכבות מאיימים עליו, מוצע לעבוד לפי דגם בוגר-לומד. הבוגר מציע "קביים". כלומר – תמיכה מעשית או וורבאלית. למשל המבוגר מרכיב חלק מהפאזל והילד ממשיך ומסיים אותו.
או שהמבוגר מבודד את הרכיבים, מרחיק רכיבים שלא מתאימים ומקרב את המתאימים.
בפעולת האלימינציה הזו המבוגר עושה אבחנה בין עיקר לבין טפל*.
או שהוא מכוון דרך מעט מילים.
תגובת המתווך על פעולת הילד היא תמיכה והערכה בכל תנאי.

פיתוח מיומנויות
הילד מפתח מיומנויות יסוד שמתעצמות כאשר הוא גדל.

הילד לומד למיין לפי קבוצות רכיבים בעלי מכנה משותף ( צבע או צורת הרכיב) (מיון והתאמה)

הילד לומד להבחין בין הפרטים אשר בתמונה והקשר בין הפרטים לכלל התמונה. ( תפיסה חזותית ,מיון והתאמה,פירוק והרכבה, רצף)

הוא מפתח את חוש הכיוון שלו, לומד למקם פרטים במערך מרחבי גדול. ( תפיסה מרחבית, שיקול דעת)

אם הוא משלים את הפאזל לפי דוגמה, הוא לומד להעתיק דגם. (תפיסה חזותית, מיון והתאמה, פירוק והרכבה, שיקול דעת…)

הילד לומד לאחוז ברכיב ולשלב אותו ברכיבים האחרים. ( מוטוריקה עדינה)

הילד בוחר רכיב בעין ואחר כך לוקח אותו, ממקם ומצמיד לרכיב אחר (קואורדינציה עין-יד, מוטוריקה עדינה)

דרך המיומנויות שהזכרנו ניתן גם לזהות ולהגדיר דברים שרואים.
(זיהוי ושיום)

דרך המיומנויות שהזכרנו מתחיל הילד לפתח את מיומנות הבחירה
(שיקול דעת)

הילד רוכש דרכי הסתכלות שונות ומיומנויות שונות וכתוצאה מזה מפתח אסטרטגיות של פעולה.

2 דרכי פעולה עיקריות להרכבת פאזל:

דרך-התוכן החזותי:
ממיינים ומתאימים את הרכיבים לפי אזורי נושא כמו: צבע של פריטים, רקע, חיבור ענייני וכו'.

דרך הקו הישר:
מיון הרכיבים לפי הצורה החיצונית שלהם (למשל הרכיבים הפינתיים והרכיבים שיש להם צלע אחת ישרה.)

בשתי צורות-המיון בונים בהדרגה את השלם אחרי שמצרפים חלקי תמונות.

מעבר לכל המיומנויות שהוזכרו, הילד מציב לעצמו משימה, והוא מבצע אותה לאט בהדרגה בצעדים קטנים.
"צעדים קטנים" הוא סוג של אסטרטגיה, כי גם כשעומד בפנינו משהו גדול, או משהו רחוק ואין אפשרות לראות את כל הפרטים ולקבוע פעולה, אז מתחילים ללכת, ותוך כדי הליכה מתגבשת פעולה.

דרך השיחוק בתצרף/פאזל אפשר גם לאבחן במידת מה את קשיי הילד ולעזור לו.

לדוגמה דרך צפייה במשחקו אפשר לראות מה רמת הריכוז שלו ( הדבקות במשימה)
האם הוא מתמצא בכיוונים
האם שם לב לקשר של צבע, תוכן צורה
מה מידת ההתאמה בין היד לבין העין
איך הוא אוחז ברכיב הפאזל ומצמיד אותו לרכיב אחר
האם מתקשה להבחין בין עיקר לבין טפל בנקודת זמן מסוימת, האם שוגה בשימת הדגש על הדבר הנכון, וכל פעולה שעושה אחר כך מושתת על שגיאה

מיומנויות אלו כדאי לפתח בהיות הילד קטן, כי הן הבסיס עליו מושתתים בגיל מאוחר יותר הקריאה, הכתיבה, החשיבה וכיו"ב.

כדאי להשקיע בלימוד דרך פאזל, כשהילד מאוד נהנה ואיננו מרגיש שהוא במצב למידה.
מין סוכרייה שבתוכה תרופה.

במשחק כזה הלימוד הוא מאוד מהנה.

דרך הפאזל מתחילים ילדים לרכוש כלים שיהוו בסיס ללימוד הקריאה הכתיבה והחשבון.

בנוסף, משחק הפאזל ( בין אם זו תמונה בין אם אלו כרטיסים) המורכב בשלמותו מציג את הישגו של הילד בפני הזולת. בתגובה, יזכה מהמורה-גננת-הורה באהדה ובהערכה, פעולה שבונה את הדימוי העצמי שלו.

אבחנה בין עיקר לבין טפל היא אחת האבחנות החשובות ביותר.
המיומנות הזו מלווה את כל חיינו ושורשיה נטועים כבר בגיל הרך.

רשימת המיומנויות שניתן לפתח דרך הפאזל

1. מיון והתאמה- מיון והתאמת רכיבים לפי צבע/ציור/צורה/קווים/פינות תמונת הפאזל
2. תפיסה מרחבית- מפתח את חוש הכיוון. לומד למקם פרטים במערך מרחבי גדול. לומד על הקשרים בין רכיבי הפאזל (פרט) לבין תוכן התמונה ( כלל) ועל היחסים ביניהם ( מאחורי,בתוך…)
3. אנליזה-סינתזה ( פירוק והרכבה-השלם וחלקיו)- לומד להבחין בין הפרטים השונים, ובאותה עת מתיחס גם לשלם
4. תפיסה חזותית- מבחין בין פרטי הציור-והקשרים ביניהם, מבחין בין דמות לרקע ( עיקר וטפל), יחסי גודל בין הדברים..
5. העתקת דגם- חיקוי. חיקוי הוא אבי הלימוד. להעתיק דגם זה לבטא את הצורה בדרכים שונות ( ציור, פאזל, סרטוט, פיסול, הדבקה) בהעתקת דגם מתבקש הלומד גם להוכיח תפיסה ויזואלית, מוטוריקה עדינה, הבנה מרחבית…
6. אומדן והערכה – בתהליך ההרכבה מפתח הילד את מיומנות האומד (אֹמֶד). הוא בודק ומשער את גודל האזורים שבהם מופיעים הפרטים ומיקומם, מנסה למקם את הרכיבים ואחר כך להצמיד אותם.
7. קואורדינציה יד-עין- המוח נותן הוראה ליד לפעול
מוטוריקה עדינה- הפעלת אצבעות- הידיים, נטילת הרכיב והצמדה לרכיב אחר

הפאזל הוא כלי מ ד ה י ם , הוא מדבר בשפתו של הילד- שפת המשחק, בהיותו מיועד לילד יחיד, הוא מאפשר לילד להתיידד בקצב שלו עם המשחק , לנסות ולהתמודד בקצב שלו, וגם ליהנות מהמשחק.

שיתוף ברשתות חברתיות:

כתוב/כתבי תגובה