עשור למותו

    כתבה  יעל דיין

 

"אני רוצה אדם פעיל.

אדם פעיל הוא אדם שאכפת לו,

שמשכלל כל הזמן את היכולות שלו".

 

בכל שנה, כשמגיעה חופשת הקיץ אני נזכרת בגעגועים בקיץ 2000 כשנסעתי מירושלים לקבוץ להבות הבשן שלמרגלות הגולן כדי להיפגש עם גדעון לוין ולשוחח אתו על חייו, השקפותיו, עמדותיו במטרה להבין מה היו מקורות ההשפעה שלו בגיבוש התיאוריה החינוכית "זרימת פעילות" שלימים כינה אותה "תורת גן אחר". הספר, תוצר שיחות אלו זכה לכותרת "מחנך אחר". 

בעיני, גדעון לוין הוא התיאורטיקן הישראלי היחיד של החינוך בגיל הרך ועיקר תרומתו היא בפיתוח תיאוריה פרקטית מקיפה של שיטת עבודה דמוקרטית בגן הילדים. 

הפעילות כערך, כמהות החיים, קיננה בגדעון לוין זמן רב לפני שנחשף לחשיבות הפעילות על פי פיאג'ה, לפני שהקים בסמינר אורנים את המרכז ללימוד פעילות הילד (1975), לפני שחקר שם את מהות הפעילות של ילדים וילדות בגן ולפני שהפך את חשיבות הפעילות לאבן היסוד של התיאוריה החינוכית שלו.

לוין מספר כי את ההכרה בחשיבות הפעילות הוא רכש כבר בתנועת הנוער בגרמניה בה חינכו אותו להיות פעיל, מעורב, יוזם. כשהוריו ארגנו עבורו מקלט באנגליה הוא התנגד לנסוע לשם ובשנת 1937, יצא עם קבוצתו בתנועת הנוער לפלשתינה. כשהגיעה קבוצתו לאפיקים ונדרשה להצטרף לנוער העובד, הוא היה בין מובילי המרד למעבר לתנועת השומר הצעיר. כשדרשו שהגרעין שלו יצטרף לקיבוץ ותיק, התעקש עם חבריו להקים קיבוץ חדש (להבות הבשן ב-1940). מאוחר יותר היה פעיל בתנועה הקיבוצית ובעיקר במחלקת החינוך של הקבוץ הארצי. הוא היה פעיל בקיבוצו להבות הבשן, לא החמיץ בו שיחת קיבוץ אחת והיה פעיל בועדות. "אם לא הייתי בשיחת קיבוץ אז שאלו 'מה גדעון חולה'?" וכך הגיע לעסוק בפעילות גם בחייו המקצועיים: "העיסוק התיאורטי בפעילות מהווה למעשה את השלב החיוני ביותר בחיי האינטלקטואלים".

לתפישתו, האדם הבוגר כמו גם הילד חייבים להיות פעילים, הפעילות היא הביטוי לזהות העצמית של האדם. "ילד שאינו פעיל – חולה, אם בגופו או בנפשו. וכך גם האדם המבוגר".

מכאן, גן הילדים צריך לספק מרחב לפעילות חופשית והגננת צריכה לאפשר זאת, לעודד, לתמוך ולהשתלב בפעילות הילדים והילדות בגן – זו "זרימת הפעילות" וזו "המעורבות המשתתפת" של הגננת. זרימת הפעילות היא גישה המאמינה בזכות וביכולת של הילדה והילד לבחור את הפעילויות המוצעות בגן  ולעבור מפעילות לפעילות על פי ההתעניינות ועל פי הקצב האישי ולא על פי לוח זמנים כפוי המוכתב מראש. התכנון הפיסי של הגן והיצע הפעילויות בו יאפשרו בחירה זו. זרימת הפעילות מאפשרת ביטוי לייחודיות של כל ילד וילדה כפי שכותב לוין: "זרימת הפעילות היא התשובה החינוכית לשוני בין הילדים, לשוני בין היכולות שלהם, ליוזמה הטמונה בכל ילד, בהתעניינות הייחודית של כל אחד ובקצב ההתפתחות האישי. הפעילות נתפסת כמעשה דינאמי בו משתלבים מרכיבי המשחק, העבודה, הלמידה והיצירה באינטראקציה בלתי פוסקת הנותנת לכל פעילות את האופי הייחודי שלה".

 הפעילות, הטבועה באישיותו של גדעון לוין, באה לידי ביטוי גם בהשכלתו הנרחבת. גדעון לוין היה אוטודידקט, הייתה לו השכלה פורמלית של 10 שנות לימוד בלבד. את ההשכלה הרחבה שלו רכש באמצעות קריאה רבה ומפגשים עם אנשים מכל העולם. כל מפגש כזה, כל קריאת מאמר או ספר האיצו את "פעילות מוחו". הוא לא הפסיק לחשוב ולגבש רעיונות – מחשבות שהפיקו אין ספור ספרים ומאמרים פרי עטו. הייתה תחושה כאילו הראש שלו פועם כל הזמן. בעשרות המאמרים, החוברות והספרים שכתב אפשר למצוא התייחסות כמעט לכל תחומי העבודה בגיל הרך: על מטפלות, גננות, הורים, על תרבות ילדים, על פעילות, על הרטבה, על תאומים, על דיאלוג ועל אלימות – אין נושא שעולה בהקשר לגיל הרך שלא ניתן למצוא אסמכתא כלשהי בכתביו. היה בו להט שלא מוצאים היום. כך תאר את המפגש בינינו באותו קיץ 2000: שאלות חכמות אינן מבקשות רק תשובות. הן מעוררות הרהורים, זכרונות, רעיונות חדשים אצל הנשאל. הן לא נתנו לי מנוח הרבה מעבר לימי השיחה. היה במחשבות אלו מעין סכום חיים, מעין חשבון נפש, הרהורים על הנעשה באורח החיים האישיים והמקצועיים, במה טעיתי ומה יכולתי לעשות טוב יותר, מי הפכו חברי לעבודתי ומי הפכו ליריבים וחלקו עלי במקצוע או בממסד ומה נותר לעשות בהמשך עבורי ועבור אלה הממשיכים את עבודתי שבדיעבד אפשר לכנותה מפעל חיי". שיחות אלו גרמו לו לפרץ נוסף של כתיבת מאמרים.

ככל שחולפות השנים אני מבינה טוב יותר את חשיבות הפעילות. הפעילות מונעת מהסקרנות וההתעניינות של הילד והילדה, היא מאפשרת לבטא את עולמם הרגשי, החברתי, לשכלל את היכולות של תכנון, פתרון בעיות, לטפח את הדמיון, היצירה, המקוריות. ילדים וילדות העסוקים בפעילות המעניינת אותם מעורבים פחות באלימות ובדרכים לא הולמות לפתרון בעיות. רק באמצעות הפעילות, יכולה הגננת ללמוד למידה משמעותית על עולמם של הילדים והילדות וללמוד מהילדים והילדות על תפקידה בארגון עולמם במרחב הפיסי, הרגשי והתרבותי של הגן.

בעידן בו בכל גן קיימות תוכניות שונות ומגוונות לאיתור "קשיים" ולמניעת "עיכוב התפתחותי", בעידן בו קיים לחץ רב על ילדים וילדות להפגין כל הזמן יכולות, הישגים התפתחותיים, מיומנויות, חשוב להדגיש שוב ושוב את חשיבותה של הפעילות. חשוב לאפשר לילדים ולילדות להיות פעילים ולסמוך עליהם שבאמצעות הפעילות הם יתפתחו וילמדו, לא צריך לבחון זאת כל הזמן. כפי שהצהיר גדעון לוין כי אינו מתעניין במדדים לבחינת ההתפתחות של הילד: "האמת היא שאני לא רוצה לדעת. אני סומך עליו"

אין צורך לדעתי לנסח כלים, שאלונים וסולמות כדי להעריך התפתחות של ילד או ילדה או להעריך אם גן מספק מסגרת איכותית. מספיק להתבונן ולבחון אם הילדים והילדות פעילים ויוזמים. אם המרחב תוסס פעילות ועניין, נסמוך עליהם שהם גם מתפתחים ולומדים. גננת המעורבת בפעילות (כמשתתפת, לא כמלמדת) יכולה ללמוד מהילדים והילדות ולהתפתח.   

מסכם לוין: "מה שינתה שיטת הגן האחר שלנו? היא שינתה אווירת יחסים בתוך הגן. אווירת יחסים בין הילדים לבין עצמם וביניהם לבין הגננת. הם אחרים. כולל פחות אלימות, כולל לימוד להכיר בשונות, באחרות, וזהו".