מה הסיפור? על התפתחות היכולת הנרטיבית

מאת: ד"ר מיכל סגל
תל-אביב: מכון מופ"ת.
2008

הספר מה הסיפור? על התפתחות היכולת הנרטיבית מאפיין צדדים שונים של הכושר הנרטיבי האנושי ומלווה את התפתחותו החל מגיל שלוש לערך. כושר זה ממשיך להתפתח גם שנים רבות לאחר הילדות, וחקירת ההתפתחות     הנרטיבית המאוחרת היא לב העניין בספר.

לספר שני חלקים :

החלק הראשון – מביא את הרקע לעיסוק בנרטיבים מההיבט של הפסיכולינגוויסטיקה הכללית וההתפתחותית. לחלק זה תפקיד כפול: מצד אחד הוא מצביע על תחומי העניין של הבלשנות בהקשריה הקוגניטיביים והחברתיים בסוגה  הנרטיבית, ומצד שני הוא מעמיד רקע תיאורטי למחקר המוצג בחלק השני .

החלק השני – מציג מחקר שבחן את ההתפתחות הנרטיבית בהתבגרות. המחקר התבסס על סיפורים שהופקו ממסַפרים משלוש קבוצות גיל: טרום- מתבגרים, מתבגרים ומבוגרים. כולם התבקשו לספר לפני קבוצה מבני- גילם על חוויה אישית הזכורה להם ממלחמת המפרץ (1991). {הסיפורים החווייתיים מהמלחמה ההיא נסבו על שאלות קיומיות כמו למשל: מי נתקע במקלחת בזמן האזעקה? את איזה ילד שכחו בחוץ? ומה עשו עם הכלב? …}.

מטרת המחקר הייתה לבדוק את התפתחות היכולת להשתמש במנגנוני הבעה לשוניים הקרויים "אמצעי הערכה נרטיבית" (narrative evaluation ) בקרב קבוצות הגיל הללו. להערכה הנרטיבית שייכים כל אותם ביטויי לשון המוסיפים לסיפור את הזווית האישית של המְסַפר והפרשנות שלו ו/או מְדָרגים את חשיבות האירועים ו/או מעצבים את הרעיונות שלצורך הבעתם מאוזכרים האירועים. כמו כן הם גורמים למעורבות של הנמען ומוסיפים לסיפור לחלוחית של הומור ותחכום. במילים אחרות, אמצעי ההערכה מעניקים לסיפור את התכלית שלִשְמה הוא מסוּפר ( Labov , 1972).

{דוגמה לביטוי הערכה הם דבריה של מספרת שגילתה שאימא שלה אגרה במחבוא מצרכים כמו כל הציבור למרות הכחשותיה של האם. "רק סתם היא בלבלה לנו את השכל שהיא לא מפחדת משום דבר" – אומרת המספרת ומגלה בכך את התובנה החדשה שאליה היא הגיעה}.

הוספת אמצעי הערכה תוך כדי ארגון עלילת הסיפור היא משימה מורכבת ביותר, והיא נשענת על רמות ההתפתחות של המספרים בכמה תחומים, ובהם: התפתחות קוגניטיבית- חברתית, הטמעה מנטלית של "הסְכֵמָה הנרטיבית" ותפעול מיומנויות לשון. על כן לא ייפָּלא, שהשיבוץ של אמצעי ההערכה בַסיפור הוא בין המיומנויות הנרכשות מאוחר יחסית במכלול של ההתפתחות הנרטיבית. האיחור ברכישה הוא גם הסיבה לכך שהמחקר בחן את הוספת ההערכה לסיפורים דווקא לאורך ההתבגרות .

העבודה התבססה על מערך בן 21 קריטריונים של אמצעי ההערכה שנבנה לצורך המחקר ומהווה רשימה ייחודית. מגמת ההתפתחות שעלתה מן המחקר מלמדת שהמעבר משלב התפתחותי אחד למשנהו מתבטא בשינויים כמותיים ואיכותיים בתפעול מנגנון ההערכה. מגוון אמצעי ההערכה ( types) בסיפוריהם של המבוגרים הוא פי שניים בהשוואה לאלה של טרום-מתבגרים. גם בסדרי העדיפות של השימוש באמצעי ההערכה יש שוני גדול, והדבר נובע מכך שלמבוגרים ולצעירים יש תפיסה שונה בנוגע לעיצוב המשמעות שעליה ראוי לבסס סיפור.

המחקר אִפשר להעמיד פרופילים התפתחותיים המציבים מדרג תלת-שלבי המתייחס לקשר בין הצורות הלשוניות של ההערכה ותפקודן בסיפור. מן המדרג עולה, כי התפתחות בכושר הנרטיבי – פירושה צבירה של יכולות: ככל שעולה גיל המסַפרים, כך עולות היכולות להתמודד בו-בזמן עם משימות רבות יותר ולארגן את המשמעות במספר רב יותר של רבדים. התלות בין התשתית הקוגניטיבית ובין התפקודים הנרטיביים שמבטאות צורות הלשון של ההערכה היא חד-כיוונית, בלתי הפיכה וסדירה.
נמצאו שני שינויים בולטים במיוחד בין קבוצות הגיל בארגון הנרטיבי :

במישור הטקסט – נמצא כי מבוגרים לא מעטים (ורק הם) מסוגלים ליצור שני מוקדים לסיפורָם, באופן שהמוקד השני מבוסס על תובנה חדשה ביחס לקודמו (מה שקרוי "היפוך אופוזיציות").

במישור התקשורת – נמצא כי מבוגרים "מעבידים" יותר את הנמען בגזירת השתמעויות (אם כי גם חלק מקבוצת המתבגרים עושה זאת). כמו כן נמצא שחלק מהמבוגרים יוצרים במקביל לשזירת הסיפור רובד תקשורתי נוסף, שבו הם שולחים אל הנמען מסרים ממציאות חייהם )מחוץ לחומרי הסיפור).

הספר מה הסיפור? עוסק בנושא רב-תחומי, המשלב בלשנות עם תורת הספרות ועם התפתחות קוגניטיבית וחברתית. והוא מיועד לקהל מגוון המתעניין בכל אחד מהתחומים הללו. הספר כתוב באופן המאפשר גם לבחור רק חלקים ממנו, בהתאם לעניין האישי שמוצא בו כל קורא .