במיטה אחת, לא כל-כך גדולה

מאת: רותי אקסלרד – ארן

שינה של ילדים יחד עם ההורים במיטתם הפכה לטרנד סוחף בשנים האחרונות. האופנה שהתחילה בארה"ב, שם ישנים ההורים עם כמה ילדים במיטה גדולה במיוחד, הגיעה גם לישראל וכבשה לבבות של הורים רבים, המאמינים שזו דרך החינוך המתאימה ביותר לגדל את ילדיהם.

יותר ויותר זוגות מאמצים את הגישה ואף רוכשים להם מיטה גדולה מהרגיל, כדי שתכיל ביתר נוחות את כל דייריה.

אני זוכרת את עצמי בסביבות גיל שלוש, חולקת עם אחותי בת החמש את אותו החדר, מיטה לצד מיטה. בלילות הייתי שומעת אותה יוצאת מן המיטה לכיוון חדר השינה של ההורים ובו ברגע הייתי מקפצת מייד ממיטתי והולכת בעקבותיה, כדי שחס וחלילה לא אפסיד דבר מה.כך נהגנו במשך שנים, אחותי ואני, לפקוד את מיטתם הזוגית של הוריי, שלא הייתה גדולה במיוחד.

עוד הפלאנו להשאיר להם מזכרת חמימה ורטובה מדי פעם, כשאחת מאיתנו "פספסה" ביקור בשירותים. עד היום זכורה לי תמונת ילדות של הוריי המותשים עם שתי ילדות, עומדים מסביב למיטה באמצע הלילה לרגל טקס החלפת מצעים מהיר.

לא מעט מתנגדים יש לרעיון הלינה המשותפת, כשהטענה המרכזית היא כי מדובר בשיטה שאינה הולמת את אורח החיים המערבי. אחד הקשיים הבולטים שמציינים הורים הוא הקושי לשקוע בשינה עמוקה בזמן שהתינוק ישן לצדם, מחשש שמא העולל ייפגע על ידיהם או יירמס תחתיהם בעת שיתגלגלו מעליו.

גם כשמדובר בילדים בוגרים הטענה היא כי הלינה המשותפת גוררת חוסר נוחות להורים ואף פוגעת באינטימיות ובזוגיות. ואולם הטיעון החזק ביותר כנגד הרעיון נוגע לעניין הבטיחות. מומחים רבים טוענים כי לינה משותפת של הורים עם ילדיהם, בייחוד כשמדובר בתינוקות ופעוטות, מהווה סיכון ממשי לילדים ועלולה אף להוביל למקרי מוות.

לפני תקופת העידן המודרני נתפסה לינה משפחתית משותפת בתרבויות רבות בעולם כדבר מובן מאליו וכחלק מדפוסי המשפחה הרגילה.בתרבויות אלה הנורמה המקובלת הייתה שינה של ילדים עם ההורים.

מחקר שנערך בנושא לפני שנים ספורות קבע כי ב-67 אחוזים מתרבויות העולם הורים ישנים עם ילדיהם עד גיל שנתיים. בנוסף, אנשי מקצוע רבים, ביניהם אנשי חינוך ופסיכולוגים, המליצו להורים לנקוט בשיטה זו כדרך חיים גם בעידן המודרני ובתרבות המערבית.

הפסיכותרפיסטית האמריקאית ג'יין לידלוף היא בין המפורסמות שבהם. בעקבות תצפיותיה על משפחות הישנות ביחד כתבה לידלוף את הספר "עקרון הרצף", הגורס כי רצוי ומומלץ שהתינוק יחוש מגע של אמו ביום ובלילה לאורך זמן, כדי שהתפתחותו תהיה תקינה וטובה ככל הניתן. לדבריה, מנשאים מהווים כלי עזר ופתרון לאמהות שמבקשות לספק לתינוקם את המגע התמידי, וכחלק מעקרון הרצף אומצה בחום, על-ידי אותם הורים שנהו אחר תורתה של לידלוף, גם שיטת הלינה המשותפת.

יתרונות רבים לשינה המשותפת מצא גם רופא הילדים האמריקאי ד"ר וילאם סירס, שהיטיב לתארם בספרו "הורים גם בלילה" (בהוצאת לייף סנטר). בין היתר מצא ד"ר סירס כי תינוקות מיטיבים לישון כשאמם בטווח ראייה וכי החרדות שלהם מופחתות במצב כזה. עוד מציין ד"ר סירס כי אמהות מיטיבות לישון בלינה משותפת, היות והחרדה לתינוק פוחתת באופן ניכר.

בנוסף, הוא אומר, ההנקה קלה יותר ומעייפת פחות כשהתינוק ישן סמוך לאם, כיוון שהדבר אינו מצריך ממנה לצאת בכל פעם מהמיטה ואינו דורש ערות מלאה מהאם ומהתינוק. זאת ועוד: שינה משותפת מגבירה את המגע ויכולה להשפיע לחיוב על התפתחות התינוק גופנית, רגשית ואינטלקטואלית. בשורה התחתונה טוען ד"ר סירס, כי שנתם של ילדים משתפרת כתוצאה מהשינה המשותפת – הם מתעוררים לעיתים רחוקות יותר וחווים פחות סיוטים והפרעות ליליות.

הורים 24 שעות ביממה

רוני ודרור, הורים לשניים, בני שש ושנה, מאמצים את הגישה לפיה שינה משותפת של הורים וילדים היא דרך הטבע. כשנולד בנם הבכור, רז, הם עדיין הצליחו להסתדר בשינה משותפת במיטה הרגילה שלהם, אך לאחר לידת בתם השנייה, יעלה, הם כבר בנו מיטה גדולה במיוחד, 2X2 מטרים, לטובת הנוחות של כולם.

"תינוק זקוק לריח, למגע, לזמינות ולחום הגוף של הוריו, זה הרי ברור לכל המומחים והמייעצים למיניהם", אומרת רוני. "אז למה התיאוריה הזו תופסת אצל רוב הזוגות רק בשעות היום ולא בשעות החשיכה, כשדווקא אז הפחדים עולים אצל ילדים וכל רעש מפחיד אותם כשהם לבדם במיטה? שיטת החינוך שלנו היא כזו שהתינוק, ובהמשך הילד הקטן, זקוק לחיבוק ולהתכרבלות עם הוריו כדי לתת אמון ולצבור ביטחון, קודם כל בבית ולאחר מכן כלפי חוץ – הסביבה ואנשים אחרים.

אין דבר נעים יותר לילד, וגם לנו, מאשר ללכת לישון ביחד. זו מהות האושר בעינינו – משפחה גרעינית קטנה המתכנסת מדי לילה לעטיפה אחת משותפת של חום ואהבה. אני בהחלט חושבת שזה צריך להתאים לשני ההורים, ולכן אני לא ממליצה על כך לכל משפחה, אך בעיניי זהו אחד מרגעי האושר המשפחתיים. מעבר לכך, הערך המוסף של לינה משותפת רק יעניק לילדים קירבה, אמון וביטחון הלאה, בחייהם כמתבגרים".

כיצד אנשים מגיבים כשהם שומעים על סידורי השינה שלכם?
"לא פעם אני נחשפת לביקורת ולשיפוטיות על דרך החינוך שבחרנו מחברים ובני משפחה, שמצקצקים בלשונם וטוענים שזה הרגל מגונה ושהילדים שלנו ייצאו מפונקים, ולמה להורים לא מגיעה פרטיות וחופש בלילה מהילדים", אומרת רוני. "אבל אני כבר לא במקום של להצדיק את עצמנו. הורה לא בחופש מילדיו אף פעם. הוא הורה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. לי זה נעים ומתאים, אבל לכל אחד יש את זכות הבחירה של איך ועד כמה לתת לילד שלו להיות קרוב אליו".

הזוגיות לא משלמת מחיר כאשר שישנים עם הילדים במיטה אחת?
"זה נכון שלא תמיד זה נוח וספונטני לקיים מערכת זוגית אינטימית במצב בו ישנים איתך במיטה עוד שני זאטוטים, אבל פעמים רבות הם נרדמים הרבה לפנינו ואנחנו מבלים זמן איכות ביחד בסלון. מדברים, צוחקים וגם מגיעים לאינטימיות", מסבירה רוני.
מתכון לבעיות?

כמו בכל דבר בחיים, גם כלפי הגישה של לינה משפחתית משותפת ישנם תומכים ולעומתם גם מתנגדים. לרוב, המתנגדים פוסלים את הלינה המשותפת בשל חוסר ההפרדה והגבולות בין הורה לילד, חוסר האפשרות לאינטימיות ספונטאנית בין בני הזוג ובעיקר בשל חוסר השינה והעייפות שמתלוות לכך לאורך שנים.

דלית בלונדר-רון, פסיכולוגית חינוכית וקלינית המטפלת בילדים ובמבוגרים, מדגישה את העובדה שתופעת השינה המשותפת אינה נובעת בהכרח מאידיאולוגיה. "בעבר הרחוק התהליך הזה היה מובן מאליו ונורמטיבי, וגם כיום יש תרבויות שבהן לינה משותפת מקובלת מאוד, בייחוד בארצות מתפתחות. בארץ ישנן גרסאות רבות של איך לישון כמשפחה. ישנם חסידי הלינה המשפחתית, שמבחינתם הילד יכול לישון איתם עד אשר ילך לצבא. ישנם חסידי הלינה הנפרדת, שסבורים כי לכל אחד יש את המיטה שלו והחדר שלו ומקדשים את ערך הפרטיות".

"אולם, באמצע קיימות משפחות רבות שדרכן נובעת לא פעם מאילוצים ונוחות, כמו שינה במיטה נפרדת עד שהילד בוכה בלילה ואז הבאתו למיטת ההורים, או שיטת 'המיטה הנודדת' – כשהילד מתחיל את הלילה במיטתו ובהמשך עובר למיטת ההורים בזמן שהאב נודד למיטת הילד, או להפך. אלה מקרים שאינם נובעים מאידיאולוגיה אלא מאילוצים, והם יכולים להתקיים כמצב רגעי או קבוע לפי ראות עיני ההורים, העייפות וההרגלים".

מנקודת מבטה של בלונדר-רון, הגישה של לינה משותפת נובעת בעידן הנוכחי מתגובת נגד לאורח החיים המהיר והתעשייתי. "גישה זו באה כנגד החוויה של הניכור שמאפיינת את החברה המודרנית", היא מסבירה, "ולכן קיים רצון של הורים להיות ביחד ולא להיפרד מהילדים, כדי לא ליצור עבורם את תחושת הניכור והזרות שנובעת מגורמים שונים באורח החיים הנוכחי, כמו המחוייבות לעבודה, שעות רבות מחוץ לבית, הישגיות, אינדיבידואליות וכדומה. שינה משותפת מחזירה את האינטימיות המשפחתית והקִרבה שמזכירים את העבר ואת החיים שהיו נהוגים בעבר".

מהי עמדתך לגבי שינה משפחתית משותפת? האם היתרונות עולים על החסרונות עבור הילדים?
"הנושא מורכב", אומרת בלונדר-רון. "אין בעיניי נכון או לא נכון, ולכן אין תשובה חד משמעית האם מומלץ לישון עם הילדים או לא. הדבר תלוי בנורמות תרבותיות ואידיאולוגיות של כל משפחה ומשפחה, תוך התאמה לילדים ולהורים. חשוב לבחון איזו גישה מתאימה לכל משפחה או לפחות להבין מהם היתרונות מול החסרונות של כל גישה".

לדברי בלונדר-רון, לאף אחד מאיתנו אין מונופול על הידיעה מה טוב ומה תינוק צריך, אך ישנם מספר קווים מנחים שיש לתת עליהם את הדעת. "ראשית כל ברור שתינוק צריך מגע, קירבה והיענות מיידית לצרכים שלו", היא אומרת. "השאלה היא האם לינה משותפת היא הדרך היחידה לספק זאת. אני חושבת שלא בהכרח. ישנן דרכים אחרות שעונות על הצרכים האלה, כשלישון עם התינוק בתחילת חייו באותו החדר, ולאו דווקא בתוך מיטת ההורים, נתון לשיקול דעתה של כל משפחה".

"בנוסף, ככל שהילד גדל, בשל המורכבות שמתווספת לנושא של לינה משותפת, יש לשאוף לשינה נפרדת. ילד בוגר יותר נחשף לתחומים נוספים ביחסים שבין הוריו.

חשוב גם לבחון איזה מחיר משלמים ההורים על עצם נוכחות הילד במיטתם, אולם חשוב לא פחות לזכור שלכל משפחה יש ילדים שונים עם צרכים שונים. יש להיות רגישים לצרכיו של כל ילד, כיוון שבעוד ישנם ילדים שזקוקים לזמן ארוך יותר של מגע וקירבה עם ההורים, אחרים אינם זקוקים להיענות מיידית לאורך זמן. האידיאולוגיה המשפחתית אמורה לענות על צרכיו הספציפיים של כל ילד".

בלונדר-רון טוענת כי שינה משותפת יכולה להתקיים גם בדרך שבה אחים חולקים חדר משותף, ולאו דווקא עם ההורים. דרך זו מתאימה, כמובן, לילדים ולא לתינוקות. "זו אפשרות שיכולה להיות להם נעימה", היא מסבירה. "כך הם לא מרגישים לבד ויש חוויה של קירבה ביניהם וחוויה של 'ביחד', מבלי שהדבר יבוא על חשבון ההורים".

המצדדים בגישה זו טוענים כי ילד זקוק לחום וביטחון בשנים הראשונות לחייו, ועל כן הנקה מלאה ושינה בצמידות להוריו הם הגורמים האידיאליים להתפתחות תקינה של ילדים. האומנם?

"המצדדים בגישה טוענים כי תינוק צריך זמינות של הוריו גם בלילה, דבר שהוא נכון ומאפשר קשר קרוב ומיוחד", אומרת בלונדר-רון. "התקופה הראשונה בחיי התינוק אכן חשובה ומשמעותית ביותר. בבואי לטפל בילדים או במבוגרים אני מבקשת לדעת מהי ההיסטוריה של המטופל מייד אחרי הלידה ומהו טיב הקשר שהוא ספג, כיוון שגורמים אלה משמעותיים להמשך חייו. ברור שתינוק שיצא מהרחם החמים והנעים זקוק למעבר בטוח שיגרום לחוויות רגשיות ותחושתיות שישפיעו עליו בשנה הראשונה. רואים הבדלים ברורים בין תינוק שנכנס לעולם כשיש לו במי לבטוח ומישהו דואג לכל צרכיו, לעומת תינוק שחווה הזנחה ועליו לשרוד בעולם".

ואם להורים זה לא מתאים?
"ישנם הורים שהזמינות והטוטאליות בשעות הלילה לא מתאימות להם ובהחלט חשוב להבין כי זו לא הדרך היחידה שמבטיחה שהתינוק יתפתח בצורה טובה", אומרת בלונדר-רון. "יש אמהות שחוויית הלידה טלטלה אותן והן זקוקות לשינה ושקט בלילה, וישנם הורים שהפרטיות והמרחב חשובים להם מאוד. אולם למשפחות אלה, שהלינה המשותפת אינה מתאימה להן, שינה בעריסה לצד ההורים או בחדר סמוך, יכולה להוות דרך נוספת לספק ביטחון, קרבה ומגע. אם הורים קמים אל התינוק כשהוא בוכה, מחבקים ומלטפים, אומרים לו מילות אהבה ועונים על צרכיו, הוא בהחלט מקבל את הביטחון, המגע והזמינות של הוריו".

אז איך מחליטים מהי השיטה המתאימה?
בלונדר-רון: "יש לבדוק מה מתאים לכל משפחה ומהי הדרך הכי נכונה וטובה עבור שני בני הזוג. האם האבא גם שותף לאידיאולוגיה הזו? האם האמא מרגישה חנוקה מהשינה לצד התינוק? האם השינה של כולם רגועה יותר כשהתינוק נמצא בחדר הסמוך או בעריסה לידם? צריך לשאול את השאלות לגופה של כל משפחה".

איך אבות מגיבים כשהתינוק ישן עם האם?
"פעמים רבות אני מוצאת שהאב מרגיש שהאם מצאה לו תחליף, מישהו חדש בדמות תינוק, והוא חש מיותר", היא אומרת. "זוגות מגיעים למצב של אקט פיזי בו האב מגורש מהמיטה ומתחיל להרגיש ממורמר ודחוי, וזה בוודאי אינו תורם לזוגיות ולתינוק עצמו, שעלול לשלם בהמשך מחיר יקר".

בלונדר-רון מוסיפה כי לעיתים האם מרגישה חנוקה, כיוון שהיא מרגישה שהיא מקריבה את עצמה ואת המרחב שלה. כתוצאה מכך היא הופכת עצבנית וממורמרת כלפי התינוק או האב. "במקרים מעין אלה מוטב שהלינה תהיה נפרדת כיוון שחשוב שההורים ירגישו טוב ויישנו טוב".

האם ייתכנו בעיות שינה אצל משפחות הבוחרות בלינה משותפת?
"קיימת מורכבות בלינה המשותפת שעל הורים לשים לב אליה. לינה כזו עלולה לגרום לבעיות שינה אצל ילדים, ואצל ההורים ששנתם קלה לצד הילדים מסיבות מובנות.

מחקרים רבים בנושא הראו כי מצב כזה לאורך זמן פוגע בתפקוד. שעות שינה הן חשובות ויש להקפיד עליהן באופן קבוע. הורה עייף מתפקד ומרגיש אחרת מהורה שישן לילות שלמים ורצופים, כאשר העייפות הכרונית משפיעה גם על האווירה בבית ועל ההתנהלות".

"דבר נוסף שיש לשים אליו לב הוא שלינה משותפת של תינוק עם הוריו יוצרת הרגל שמאוחר יותר מקשה מאוד להתנתק ממנו. דרכים כמו 'שיטת חמש הדקות', בה נותנים לילד לבכות ורק אז נכנסים אליו, או סגירת דלת של חדר ההורים, מתרחשות לא פעם אצל הורים שהחלו בלינה משותפת מתוך כוונות טובות ואידיאולוגיה, אך כשנגמר להם האוויר והילד גדל, הם נאלצו לנקוט בדרכים ושיטות מחמירות כדי לשים לעניין סוף. מצב כזה מביא לתסכול וצער לשני הצדדים".

מה צריכים להיות הגבולות שהורים צריכים להציב לעצמם במצב של לינה משותפת?
"הקו הברור מבחינתי, שצריך להנחות הורים, הוא שקיום יחסי מין ליד ילדים, גם אם הם ישנים, הוא אקט שאינו מתאים ואינו הולם", חורצת בלונדר-רון. "הילד מתערבב בחוויה שלא שייכת לעולמו ולתפישתו ולכן פעילות זו בהחלט לא צריכה להיעשות כשהילד בחדר. שינה משותפת עם ילדים הנמשכת בגילאים צעירים, מגיל שלוש ועד שש, היא בעייתית כיוון שהיא עלולה לחשוף את הילד בשלב הזה למיניות. אנחנו חיים בחברה מערבית שבה למיטה יש קונוטציה מינית. גם אם הילד אינו יצור מיני, המבוגר הוא כן יצור מיני שתופס את חדר המיטות כמקום שבו מתקיימת פעילות מינית. השינה המשותפת יכולה לעורר משהו שאינו מתאים ואף מורכב מדי עבור ילד קטן. ילד מרגיש שאמא היא שלו, כמו בת זוג, וכך גם ילדה חשה כלפי אביה. זהו השלב האדיפאלי שעלול להשפיע על הילד בבגרותו.

"חשוב לזכור ולהעביר מסר ברור לילד שאמא היא של אבא ולהפך. במצבים שהגבולות הללו בילדות אינם ברורים, מאוחר יותר, כבוגרים, הנושא נותר לא פתור. הילד צריך לקבל מסר חד משמעי שהוא לא שייך לאמא, כי אמא היא בת הזוג של אבא ולא שלו".

בנוסף, בלונדר-רון סבורה כי שינה משותפת עם הילדים עד גיל מאוחר מבטאת לא פעם קושי בזוגיות וכי הילד משמש במקרים אלה כמגשר בין ההורים או כאמצעי מניעה. "אם הפרידה בין ההורים לילדים לא נעשית בגיל צעיר, צריך לשאול למה זה קורה", היא מסבירה. "לעיתים, באופן לא מודע, ההורים לא מאפשרים לילד את הפרידה מהם. הם משדרים לו מסר שאסור לו לעזוב אותם".

עוד אומרת בלונדר-רון כי חשוב שההורים יעבירו מסר לילדים שגם להם יש צרכים והילד אינו תמיד מרכז העולם. "בדרך זו הילד משלים עם הקשר הזוגי והוא לא יהפוך למבוגר מניפולטור וכעוס שרוצה תמיד להיות במרכז. הדבר עשוי להשפיע הן על הקושי של הילד לעזוב את הקן הביתי כשיגדל, והן על הקשר הזוגי שהילד יקיים כאדם בוגר. לכן תמיד חשוב לראות את הדברים בפרספקטיבה ארוכה של מה יהיה הלאה בעתיד".

האם ישנה חשיבות למיקום הילד בחדר השינה של ההורים? עדיף שיישן איתם במיטה או במיטה נפרדת לצדם? האם מוטב שיישן ביניהם או בצידו של אחד ההורים?
"אינני רואה חשיבות לכך שהילד ישן בצד כזה או אחר של המיטה. זה משתנה לפי העדפת המשפחה. אבל בהחלט יש פה דבר מעניין, כי זה משקף דינאמיקה של המשפחה. כשבאים אלי לטיפול אני מסתכלת על צורת הישיבה של ההורים והילדים, למי הילד צמוד, איפה הוא בוחר לשבת וכדומה, כי ניתן ללמוד דרך כך על יחסי המשפחה".
הסכנה: חנק

אחת הסיבות שבגינה רבים מתנגדים, או אולי חוששים, מלינה משותפת, בעיקר עם תינוקות, היא הפחד מחנק. האפשרות שאחד ההורים יתגלגל, מתוך שינה, על אחד הילדים היא עבור רבים סיבה טובה בהחלט לוותר על הרעיון.

"חנק תינוקות בזמן שינה עלול לקרות כתוצאה ממספר סיבות", מפרטת ד"ר מיכל חמו-לוטם, מנכ"ל ארגון "בטרם" לבטיחות ילדים. "הוא עלול להיגרם כתוצאה משכיבת ההורה על הילד או התינוק, הוא יכול להיגרם כתוצאה מהידחסות ראש התינוק בין המזרן והקיר, מסגרת המיטה או רהיט סמוך אחר. סיבה נוספת שיכולה להוביל לחנק היא חסימת נתיב אוויר, שנגרמת עקב מזרן חודרני של מיטת מים, או חנק בין מסילות הצד, הראש או הרגליים של המיטה. הסבירות של תינוקות למות בשנתם במיטת ההורים גבוהה בהרבה מהסבירות של תינוקות למות בעריסתם. רובם הגדול של מקרי המוות של תינוקות מתוך שינה אירע בקרב תינוקות בשנת החיים הראשונה".

בשל עובדה זו ממליצים בארגון "בטרם" להשכיב את התינוק בלול או בעריסה תקניים. להורים שמעדיפים לישון עם התינוק ממליצים בארגון לשקול כאלטרנטיבה השכבה של התינוק בעריסה קרובה למיטתם, על-מנת לאפשר נוחות בהנקה וקשר קרוב עם התינוק.

"חל איסור מוחלט על הורים מעשנים, הורים שצורכים אלכוהול, סמים או תרופות המשפיעות על תהליכי ההתעוררות מהשינה, לישון עם תינוקם במיטה", קובעת חמו-לוטם. "בנוסף, יש למנוע ממבוגרים אחרים ומילדים, גם אחים, לחלוק מיטה עם התינוק בזמן השינה. אסור גם להשכיב תינוק במיטת מים. המשטח הגמיש והחודרני של מזרן מיטת המים מקל על שקיעת ראש התינוק בתוך המזרן. ולבסוף חל איסור מוחלט להשכיב ילדים מוגבלים או שתנועתם מוגבלת, לישון במיטת הורים".

 

למה חשוב לדאוג אם בכל זאת החלטנו לישון במיטה אחת עם הילדים?

"חשוב להרחיק את המיטה מהקיר או מרהיטים סמוכים ולהימנע ממיטות המאפשרות הילכדות התינוק או ראש התינוק במבנה שלהן. חשוב גם לא להשכיב את התינוק על מצעים רכים כמו כריות, כיסויים או שמיכות שעלולים ליצור מצב של חסימת נתיב אוויר", קובעת חמו-לוטם.

ד"ר ענת שץ, מנכ"ל עמותת עתיד, עמותה ישראלית לחקר ומניעת מוות פתאומי בתינוקות, ומנתחת אף אוזן וגרון בכירה במרפאת ילדים נשימה ושינה במרכז רפואי שערי צדק (קו חם לפניות: 02.6666833), מעדכנת כי המלצת הוועדה האירופית למניעת מוות פתאומי בתינוקות היא לישון באותו החדר, אך לא באותה המיטה, עקב הסיכון שמבוגר ילחץ על התינוק או ימעך אותו בזמן השינה.

"לא נמצאו השפעות פסיכולוגיות חיוביות שמצביעות על הקשר בין האם לילד בזכות השינה המשותפת", מציינת ד"ר שץ, ומוסיפה כי העובדה שישנם אחים גדולים שישנים גם במיטה המשותפת מגבירה את הסיכון להתגלגל ולמחוץ את התינוק. "חשוב להבין מה יכול לקרות כתוצאה מלינה משותפת. בחשבון הסופי שינה כזו יכולה להסתיים בטרגדיה. לכן המסר שלנו להורים הוא שאנחנו נגד לינה משותפת בלילות, בשל הגורמים התאונתיים שעלולים להתרחש ועלולים להוביל, חלילה, אף למוות של התינוק. מחקר שנעשה לאורך שמונה שנים ובחן גורמי סיכון לתסמונת מוות בעריסה אצל תינוקות הישנים עם ההורים לעומת לינה בנפרד, לא מצא שהדבר בטיחותי בצורה מובהקת יותר".

לסיכום

בסיום התחקיר שערכתי בנושא הסקתי כי נושא הלינה המשותפת הוא מורכב בהחלט ואינו מומלץ בצורה גורפת לכל תא משפחתי. על כל משפחה להתנהל בהתאם לגישתה ולתפישתה. תמיד טענתי כי אני אמא במלוא מובן המילה עד שמתחיל הלילה שלי – שם אני זקוקה לשקט ולשינה רציפה. יחד עם זאת, היום, כשאני אמא כמעט ארבע שנים ובתי עמית מגיחה אל מיטתנו מדי פעם, נעים לי להתכרבל איתה ולהעניק לה חום ואהבה, כי ילדים, כמו גורים בטבע, זקוקים למגע ולריח של הוריהם בצורה זמינה ונגישה. בנוסף, כדאי לזכור שהאופנה משתנה בכל תחום ובכל כמה שנים קמים אנשי חינוך בעלי אג'נדה ברורה ותיאוריות כאלה ואחרות, ומייעצים לנו כיצד ראוי לנהוג עם ילדינו. עלינו, כהורים, מוטלת החובה להקשיב ולהחליט בעצמנו מה הכי נכון ומתאים עבורנו ועבור ילדינו.