ספרות ילדים לגיל הרך כתבנית נוף ילדות

מאת ד"ר תור ר. גונן

הנושא 'ילדים' נבחר כמוקד חינוכי בחגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, ודעה ברוקמן ממוזיאון המדע בירושלים, בהחלטה אוֹצְרוּתית מקורית, הגתה את הרעיון להצליב את ספרות הילדים הישראלית המאוירת לגיל הרך עם הקנית הבנה מדעית וטכנולוגית של העולם לילדים (הערה מס' 1).
הרעיון הניב את "מדע, זה כל הסיפור" כתערוכה רב-תחומית מרתקת, המתמצתת את השינוי והרצף ההתפתחותי שחל ביצירתם של מאיירים וסופרים ישראליים, מעוררת הדים נוסטלגיים אישיים בהציגה תבנית נוף ילדות שעליה התחנכו דורות של צברים. מבחר הספרים בתערוכה מאפשר להפנות זרקור אל תרבות הארץ לתקופותיה כפי שהיא משתקפת בספרות הילדים המאוירת הישראלית, והמוצגים עצמם מעוררים סקרנות ומתייחסים לנושאים מעולמו הקרוב של הילד כגון חיות, צבעים, כלי תחבורה, צלילים, צלליות, חומרים, לבוש, סבון, השתקפות, סרטים מצוירים וכו'.
התערוכה הובנתה באופן המחלק את שנות קיום המדינה לששה עשורים ולתקופה של טרום קום-המדינה. הוכנה רשימת של כחמש מאות יצירות ספרותיות ישראליות קאנוניות ואיכותיות מאוירות משנות ה-20 של המאה ה-20 ועד ימינו אנו, ומכל עשור נבחר בסופו של דבר מספר קטן של יצירות שהכילו בטקסט ובאיור שלהם מחולל שאיפשר עירור עקרונות מדעיים ופתרונות טכנולוגיים יצירתיים מעניינים, המעודדים התנסויות אינטראקטיביות לימודיות מגוונות מצד הילדים.
כל עשור יוצג על ידי כשלושה ספרים, שאפיינוהו מבחינת השפה והפואטיקה הלשונית, איכות האיור וסגנונו, וההפקה האמנותית של הספר. הבחירה מתוך יריעה עשירה ביותר של קלאסיקה ספרותית ישראלית מאוירת לגיל הרך היתה קשה, והרשימה שנבחרה הותירה ספרים איכותיים רבים מחוץ לתערוכה. קריטריון מיון נוסף בבחירת הספרים היה הקשר בין נושאי הספר המאויר ובין הפרספקטיבה המדעית, הבאה לידי ביטוי במוצגים האינטראקטיביים בתערוכה.
את השנים המיוצגות בתערוכה ניתן לחלק באופן זהיר לשלוש תקופות מרכזיות שהגבול ביניהן איננו חד ומובחן. מאיירים בני התקופה הראשונה המשיכו ליצור לאורך התקופה השניה והשלישית ועד ימינו אלה, כשאליהם מצטרפים באופן רציף מאיירים חדשים נוספים. התקופות מאובחנות על ידי כמות הספרים שיצאו לאור, איכות ההפקה והעיצוב מבחינת הטכניקות, הצבעוניות, ההדפסה, עיצוב הדף והטיפוגרפיה, סגנון האיורים הטקסט, נושאיהם, תכניהם ומקורות ההשראה שלהם, דמויות הגיבורים והמסרים הערכיים.

1. התקופה הראשונה, המתחילה בשנות ה-40, נפרשת עד תום המחצית הראשונה של שנות ה-70 כשאליה מתווספים הספרים שהופיעו בעברית בסוף שנות ה-20 ובשנות ה-30.
2. התקופה השניה משתרעת ממחצית שנות ה-70 ועד תחילת שנות ה-90
3. התקופה השלישית מתרחשת מאמצע שנות ה-90 ועד ימינו אלה.

הבחירה מתוך יריעה עשירה ורחבה הותירה ספרים איכותיים רבים מחוץ לתערוכה, ואלו שנבחרו מייצגים מבחינה ויזואלית רק חלק מן המאיירים הישראליים הבולטים וממאפייני הביטוי המרכזיים. הספרים משקפים שינויים ערכיים, סגנוניים ואסתטיים שחלו עם השנים: מעבר מפשטות לתחכום, מקונצנזוס חברתי לביקורת ושבירת מוסכמות, מצניעות חזותית לעושר ויזואלי ולמגוון טכניקות שהתאפשרו עם ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום הדפוס והמחשב.

בתקופה הראשונה עמדו במוקד תשומת הלב של ספרי הילדים המאוירים לגיל הרך השפה הגבוהה והסגנון הלשוני הרהוט. הספרים התאפיינו בהפקה פשוטה וחסכנית בצבע, בכריכה, בהדפסה ובנייר, עקב האפשרויות הטכנולוגיות המוגבלות והמצוקה הכלכלית. עם זאת, למרות שנות הצנע הקשות והמגבלות שבפניהן עמדו ההוצאות לאור הוקדשה תשומת לב לא מעטה לאסתטיקה של הספר. המו"לים השתדלו לתת לילדי ישראל, שנתפסו כעתודה חברתית חשובה, את המיטב. האיורים התמקדו בעולמו וברווחתו של הילד והבליטו ערכים אינדיבידואליים ומסרים של רגישות, עידון, אהבת טבע ומשחק.

ספרות הילדים המאוירת לגיל הרך אמנם שיקפה בתקופה זו אוריינטציות ערכיות מרכזיות בחברה הישראלית, אולם לא ביחס שווה ובאופן זהה לביטוין בחברה הבוגרת. היא הציגה ערכים דחויים בחברה הישראלית המחוספסת כ'רגישות ועידון' ו'אושר ושלימות', בנסיון לספק לילד הרך עולם "רצוי" אידאלי. יותר מששיקפה את עולמה הערכי החלוצי-קולקטיביסטי-אלטרואיסטי של החברה הישראלית הבוגרת בשנות ה-40, ה-50 ותחילת ה-60, היא שיקפה את ערכי החברה הבוגרת של סוף שנות ה-90, שעברה להיות חברה המדגישה אוריינטציות אישיות וערכי-פרט, שהתמקדו בנטיה לחומרנות ולרווחה אישית פסיכולוגית-רגשית ורוחנית.

הספרות המאוירת הישראלית לגיל הרך לא היתה כה "מגויסת" כפי שנהוג לחשוב. להפך, היא מיתנה גישות אידאולוגיות של קולקטיביזם והסתפקות במועט, סיננה ערכי לאום, התמקדה ברווחתו האישית של הילד והציבה את צרכיו במרכז, בהבליטה את זכות הילד בגיל הרך להנאה חסרת מעורבות. ספרות זו, בהעבירה ערכי-פרט אישיים כ'אינדיבידואליזם', 'יצירתיות והומור', 'רגישות ועידון', ו'אושר ושלימות' עוד משנות קום המדינה, בחברה שמערכת הערכים שלה הדגישה 'פטריוטיזם' ודחתה 'עידון' ו'אושר', נבאה למעשה את דמותה של החברה הישראלית בשנות ה-80 וה-90 כחברה "מתיילדת", מתעדנת, אינדיבידואליסטית, חומרנית וביקורתית (גונן, 2005).

האיור בתקופה ראשונה זו אופיין על ידי שלוש מגמות סגנוניות מרכזיות: 'הפיגורטיבית-מתוקה', 'הרישומית-מינימליסטית' ו'האקספרימנטלית-חדשנית'.

המגמה הראשונה, האיור הפיגורטיבי, 'הנוסטלגי-מתוק', תארה דימויים "מושלמים" בקוי מתאר תוחמים והרמוניים, שלעיתים נלוותה אליהם גם צבעוניות גרפית שטוחה ורכה. איורים אלו הציגו עולם אסקפיסטי תמים ומושלם שיש בו הד לסגנון ה"פרסים", אותן תמונות צבעוניות מבריקות שהודפסו על נייר משובח בהטבעות בולטות, והיו חלק מעולם המשחק של הילדים בסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20. המגמה הסגנונית 'הפיגורטיבית-מתוקה' הושפעה מסגנון איור ספרות הילדים המרכז אירופאית, לדוגמה, מאיוריהם של ארנסט קוטצ'ר ואלזה וינץ-ויאטור, מאיוריהם של המאיירים היהודיים הרוסיים ברבע הראשון של המאה ה-20 שאיירו בסגנון ארט-נובו, מאיוריהם של מאיירים יהודיים בספרי ילדים עבריים כזאב רבן, ומ. גור-אריה. מגמה זו יוצגה על ידי מאיירים בעלי רמות מיומנות שונות, וחלק מהאיורים בתקופה זו נראים כאלו אוירו בידי מאיירים חובבנים. כשהיא במיטבה היא יוצגה על ידי מאיירים כאיזה הרשקוביץ בסדרת 'גן גני' מאת לוין קפניס, אבי ספרות הילדים בארץ; פרץ רושקביץ בחוברות 'לארץ הילדים', 'אנו עליזים' וכו'; בינה גבירץ בספרו של ביאליק 'על הארנבת' ובספרה של מרים ילן-שטקליס 'אצו רצו גמדים'; צבי מלבנצ'יק (לבני) בספר 'יום הולדת לאמא' מאת רחל כספי; חיים האוזמן בספרה המעובד של פניה ברגשטיין 'ויהי ערב'; אילזה קנטור בספרה של פניה ברגשטיין 'בא אלי פרפר נחמד' ואחרים.

המגמה הסגנונית הבולטת השניה בתקופה זו היה האיור הקוי 'הרישומי-מינימליסטי' הרזה, המרמז על הדימויים בשרבוט מהיר וחופשי, שאליו נוספו לעיתים גם משיחות מכחול צבעוניות חופשיות. סגנון זה, שנתפס כסגנון האיור הישראלי "הרשמי" המאפיין את ספרי הילדים הישראליים, ומביע רוח של חופש, של אִלתור ושל צניעות, תיאר באופן תמציתי דימויים וסיטואציות באופן צנוע במספר קוים רומזים בין גושי הטקסט או במרחב של דף לבן וריק ולא סיפק אינפורמציה "בשרנית" מפורטת על סביבת החיים של הגיבורים.

סגנון זה הושפע מאיור ספרי ילדים מזרח אירופאיים, קיים דו-שיח אמנותי אקטואלי מיידי עם הרישום, הגרפיקה והקריקטורה הישראלית בזמנה, והוערך הרבה יותר מן הסגנון "הפיגורטיבי-המתוק", שנתפס על ידי רבים "גלותי" ומיושן, וככזה אינו מתאים לתיאור דמותו של הצבר הישראלי החדש. סגנון הרישום המינימליסטי יוצג באופן נפלא על ידי אמנים-מאיירים, וביניהם ניתן להצביע, כדוגמה לא כוללת ולא ממצה על ספרים מספר, כ'חרוזים עליזים' מאת אנדה עמיר-פינקרפלד ו'שירים ופזמונות לילדים' מאת ח.נ. ביאליק אלו שאויירו על ידי נחום גוטמן, אבי האיור הישראלי; שמואל כץ בספרה של לאה גולדברג 'דירה להשכיר', בספרו של ע. הלל 'בולבול למה ככה?', ובספרה של נורית זרחי 'אני אוהב לשרוק ברחוב'; תרצה טנאי בספרו של זרובבל גלעד 'שבולת פלאים' ובספרו של זאב אהרון 'תמר והסביונים'; צלה בינדר בספריה של פניה ברגשטיין 'עיניים שמחות' ו'חרוזים אדומים' ובספרו של דוד אגמון 'גשם ראשון'; אריה נבון בספרה של לאה גולדברג 'מה עושות האיילות' ובספרו של אברהם שלונסקי 'עלילות מיקי מהו'; לואיזאדא בספרה של בלה ברעם 'גוזלי לילדי גן'; פרידל, יוסי שטרן ואחרים (גונן, 1996; גונן, 2002).

המגמה האיורית השלישית בתקופה הראשונה ניתנת לאיפיון כאיור 'אקספרימנטלי-חדשני', ומצטיינת בנסיונות להשתמש בטכניקות הקיימות באופן חדשני כדי ליצור עבור הילדים שפה גרפית בוגרת בעלת ויזואליה חדה, סוגסטיבית ומופשטת למחצה. מקורות ההשראה של המגמה האיורית הזו נמצאים בזרמים האמנותיים המודרניסטים הקוביסטיים, הסופרמטיסטיים והבאוהאוזיים של תחילת המאה ה-20, ועומדים בדו-שיח אמנותי הדוק עם הגרפיקה הישראלית כפי שהופיעה בכרזות ובציורי הקיר הגדולים בקיבוצים, כמו גם עם סגנון הראליזם הסוציאליסטי באמנות הישראלית. מגמה זו יוצגה באופן מופלא על ידי אמנים-מאיירים כמרים ברטוב בקובץ המשותף שלה ושל יהודה גבאי 'עליקמא'; רות שלוס בספר 'ניסים והגדי'; שושנה היימן בספרו של ט. כרמי 'שמוליקיפוד'; פנחס שער בספרה של בלה ברעם 'חתלתולים'; מיכל אפרת בספרה של פניה ברגשטיין 'נסע אל השדה'; דוד גלבוע בספרו של לוין קפניס 'מעין הקסם'; הצלם פטר מירום בספרה של בינה אופק 'פלי השקנאי' ועוד.

למרות ההקפדה על טקסטים ישראליים מקוריים נכללו בתערוכה גם שני ספרים מאוירים החורגים מקריטריון זה. האחד הוא ספרה הקלאסי של קדיה מולודובסקי 'פתחו את השער', שנכתב במקורו באידיש אבל "התאזרח" והפך ישראלי לא רק בזכות עבודת התרגום המעולה אלא הודות לאיורי הקו המינימליסטיים של תרצה טנאי, שסגנונה אפיין באופן מובהק את התקופה הראשונה.

השני הוא ספרה של תום זיידמן פרויד, 'מסע הדג', שיצא לאור לראשונה בברלין ב-1924 בעברית, אויר על ידה ותורגם מגרמנית על ידי ח.נ. ביאליק, שאף יסד עמה את ההוצאה לאור "אופיר". ספר זה, שיצא לאור מחדש ב-2002 בהפקה מהודרת נבחר ליצג בתערוכה את מיטבה של הספרות העברית המאוירת של שנות טרום קום המדינה, כאחת מיצירות המופת בפנתיאון של ספרות הילדים הכלל עולמית. האיורים, רעננים ועכשוויים למרות שצוירו לפני שמונים שנה, מסגננים את הדימויים באופן קר ואלגנטי, ברוח ארט-דקו. הם מעודנים בצבעי הפסטל שלהם ובפשטותם הגאומטרית, ומשדרים נקיון בקוים המדויקים המגדירים את הצורות האנושיות החדות, הנדמות כבובות עץ שטוחות, מתנועעות בחן זוויתי על רקע של תפאורה גרפית.

האיור בספרי הילדים הישראליים לא נתפס על ידי סוכני התרבות במשך שנים רבות כחלק אינטגרלי מן העשיה התרבותית והאמנותית בארץ וזו הסיבה שבגללה נשכחו ספרי ילדים שהיו יכולים וצריכים להיות הקלאסיקה הישראלית. המו"לים בישראל לא שמרו על הרצף התרבותי, והמורשת האמנותית של האיור הישראלי אבדה משום שהמו"לים לא ראו עצמם ואינם רואים גם היום את תפקידם החברתי כמשמרי תרבות. הם לא מוציאים לאור מחדש יצירות שהיו מרכזיות בזמנן ורבים מן הספרים המאוירים הישראליים היפים ביותר משנות טרום וקום המדינה, שהיו במרכז המפה הספרותית ונתפסו בזמנם כקלאסיים, נשכחו, נעלמו והפכו ספרים לאספנים בלבד. אחת הסיבות להצגתו של 'מסע הדג' היתה כדי להפנות זרקור לתופעה זו.

התקופה השניה בספרות הילדים הישראלית המאוירת היא תקופת מפנה ופריצת דרך. כמות ספרי הילדים שיצאו לאור גדלה מאד, וסגנונות האיור הפכו מגוונים להפליא. המגמה הויזואלית הקווית הרזה, ה'רישומית-מינימליסטית', נחלשה קמעה בעוד התעוזה האקספרימנטלית, שהופיעה בתקופה הראשונה, מאפיינת את התקופה השניה באיור ספרות הילדים הישראלית לגיל הרך.

כעת מתווספות להשפעות האיור המזרח אירופאי, הממשיך לשחק תפקיד חשוב באיור הישראלי, גם השפעות של האיור והגרפיקה האמריקאיים והאנגליים. תקופה זו מצטיינת באמנים-מאיירים נפלאים, ההופכים למסד האמנותי הקלאסי של איור ספרות הילדים בארץ. מאחר ולא ניתן למנות את כולם, נמנה מביניהם בראש ובראשונה את רות צרפתי שהיתה ביחד עם אורה איתן ואבנר כץ הטריומויראט המוביל באיור הישראלי (גונן, 1995). איוריה של צרפתי בספריו של ע. הלל 'כשהדוד שמחה שר' ו'אותי לראות אף אחד לא יכול', כמו גם באיוריה המיוחדים לספרה של תרצה אתר 'נמנימם', ניחנים בערכים צורניים החותרים להפשטה סמי-גאומטרית, בטכניקת קולאז' מיוחדת ובניואנסים צבעוניים, התובעים מן הילד המתבונן רמה גבוהה של יכולות הפשטה. הספר 'נמנימם' יוצא דופן גם בשימוש הטיפוגרפי המיוחד שלו, המשעבד את הטקסט והופך אותו לחלק מן האיור, ותחבולת תיאורם של גלי הים בעזרת הטקסט עצמו תחזור כעבור ארבעים שנה באיוריה של רותו בספרה של נורית זרחי 'אמבטים'. גם איוריה הליריים בצבעי מים בגוון מונוכרומטי חום בספרה של נורית זרחי 'אלף מרכבות' הפונים לילד בשפה ויזואלית בוגרת מהווים אמירה אמנותית בעלת תעוזה בלתי רגילה (גונן, 1985).

בתקופה זו פורצת אורה איתן בפריצה סגנונית מפתיעה וייחודית לזמנה בספרו של דוד אגמון 'טל ועלעל', בספריה 'מעשה בחמור', הכלב נופת', ו'עפה צפה מטריה', ובפרשנות הרישומית האמנותית לספרו של אורי אורלב 'סבתא סורגת', ובתיאור הלירי הפילוסופי בטכניקה של קולאז' מנייר בספרה של רוני בראון 'אבא שלנו היה' (גונן, 2008).

אבנר כץ, שאיננו מכוון באיוריו לילדים אומר אמירה אמנותית בעלת גוון אנרכיסטי, מיומנות רישום מופלאה, עושר סגנוני עצום, מקורות השראה שונים, טכניקות מגוונות המשתנות חדשות לבקרים, וביטויי הומור בספר 'ואז הצב בנה לו בית', סדרת 'אינכזה', פרי עטה של דליה יאירי ובספרו של רמי דיצני 'מה לא אמרו על רמי', רוח מעודנת באיוריו המינוריים בספר 'איזה פלא' מאת נתן אלתרמן, ויכולות קולוריסטיות מופלאות שבאו לידי ביטוי בתקופה השלישית בספרים כדוגמת 'החלום הוא צייר גדול', אסופת שירים קלאסית מאת לאה גולדברג, וסדרת ספרים מאת רקפת זהר שהציגו את המיתולוגיה היוונית לילדים.

בין המאיירים האחרים ניתן לציין את גל כרמי בסגנון עיטורי מיוחד במינו, שהתאפיין על ידי צורות נטולות מוצקות באיורים חוורי-צבע בעלי אוירה חידתית וחלומית בספרו של אבי כץ 'גמד ביער עד'; כריסטינה קדמון תורמת את ייחודה האמנותי באיורים בעלי נופך של רישום קלאסי-אקדמי, שהנו בלתי רגיל באיור הישראלי; מירה פרידמן באיוריה לספרו של שלמה טנאי 'אמא קטנה', יקי קאופמן בספרה של רחל הרץ-לזרוביץ 'מה קרה לאבא ולאמא' וגלי הוס בספרה של נורית זרחי 'חרצן בפה' מציגים מימד חדש של סגנון פופ מאופק ותרצה וולד פורצת דרך בהוסיפה לסגנון זה נופך צבעוני נועז, מורכב, דקורטיבי ועשיר בספרו של אפרים סידון 'הנסיכה על העדשה' ובספרה 'הפרה ומטבעות הזהב'; אלונה פרנקל יוצרת את נפתלי בספרה 'סיר הסירים', ראשון בסדרת ספרים בפורמט קטן ומרובע שהפך מזוהה עם שמה, באיורים המהדהדים את הסגנון האורנמנטלי העממי המזרח-אירופאי; יוסי אבולעפיה יוצר עבורנו את תמונת המציאות הישראלית בקו וולטר-טריירי הומוריסטי וזורם בספרים 'אבא עושה בושות' ו'הכינה נחמה'; דני קרמן המשרבט באופן דל במכוון, בקו שחור, פרוע ומהיר את חיי היום-יום השכונתיים, האפורים, בספרו של יהודה אטלס 'והילד הזה הוא אני', בסצנות שאינן תוחמות עבור המתבונן התרחשות טקסטואלית מסוימת ופותחות אותה לזמני התרחשות שונים; איתן קדמי משמר וממשיך את סגנון הרישום המהיר והמינימליסטי באנתולוגיה 'חגיגה שניה של שירים'. ספר זה היווה ספר המשך לאנתולוגיה 'חגיגה של שירים' שאויר ברישום מקווקוו על ידי אורה איתן, הפך בזמנו לרב מכר וזכה בפרס מטעם מוזיאון ישראל. שני הספרים נערכו על ידי מנחם רגב, שבחר את מיטב הקלאסיקה עד שנות ה- 80, היוו סנונית ראשונה להופעתן של אנתולוגיות כתופעה מול"ית שתאפיין את התקופה השלישית.

באופן מפתיע, בניגוד למצב הכלכלי הטוב ששרר בארץ ולמרות שהתקופה השניה, בשנות ה– 70, ה– 80 ותחילת ה– 90, היתה תקופה של פריצת דרך באיור, אופיינו הספרים שיצאו לאור בשנים אלו ברמת הפקה ירודה. הפורמטים היו שבלוניים, איכות הנייר היתה גרועה, הספרים התפרקו כעבור זמן קצר, כריכות הספרים הצבעוניות והמבטיחות הפכו למפח נפש אסתטי בספרים שבהם האיורים עצמם היו בשחור-לבן או לקו בצבעוניות דלה ולא קיימו את ההבטחה הויזואלית שהובטחה למתבונן כאשר הספר היה סגור. חלק מן הספרים שזכו לפופולאריות בתקופה השניה, והפכו לקלאסיקה ישראלית הזוכה להדפסות חוזרות ונשנות לא ניחנו באמירה אמנותית טקסטואלית וויזואלית שהצדיקה את רמת הפופולאריות שזכו לה. מצער לגלות שבין ספרי התקופה השניה קיימות יצירות מאוירות מעולות לילדים בגיל הרך שלא זוהו ככאלו ולא התקבלו על ידי הקהל הרחב. הן נעלמו מן המדפים כמעט מיד אחרי צאתן לאור, זאת למרות שזכו להכרה ממסדית ועוטרו בפרסים. וכך, ספרים נפלאים שעליהם התחנך דור קום המדינה, כמו גם ספרים שיצאו לאור בשנות ה– 80 וה– 90 אינם ידועים כלל לילדים בימינו.

היום, בעיצומה של התקופה השלישית, האיור מקבל הכרה ממסדית, תרבותית ואקדמית ותופס מקום מרכזי בספר עצמו. הבחירה בספרי העשורים האחרונים בתערוכה לא נשענה על קלאסיקה ידועה אלא נבעה מתוך נסיון לזהותה מתוך כלל המגמות העכשויות בספרות הילדים המאוירת.

ניתן להגדיר את התקופה השלישית כתקופה המתאפיינת כחזרה לאופנויות ביטוי מו"ליות ואמנותיות ישנות שאפיינו את שנות טרום וקום המדינה, ולאופנוּת של סגירת מעגל ספירלית, והדבר בא לידי ביטוי במספר מגמות.

בין המגמות ניכרת הנטיה לחזור ולהוציא לאור אנתולוגיות ואסופות עבות-כרס, המכילות מספר רב של יצירות של שירה וסיפורת, המסכמות את יצירתם של כותבים ישראליים לילדים, כתופעה מו"לית שאפיינה את שנות טרום וקום המדינה, בתחושה שהגיעה העת לאסוף את נכסי צאן-הברזל של ספרות הילדים הישראלית. הדבר מתבטא בטרילוגית האנתולוגיות של 'גן שלנו…..' בעריכתה של ד"ר מירי ברוך, ב'שרשרת של זהב' בעריכתה של נירה הראל, ובסדרת "הספר הגדול של……", שבה נבנה רצף תרבותי באשר לטקסטים הקלאסיים של שלומית כהן-אסיף, נירה הראל, ע. הלל, עודד בורלא ואחרים.

מגמה נוספת של סגירת מעגל ספירלית ניתן לאתר בנסיונות המו"ליים האקראיים להוציא לאור מחדש יצירות מופת ייחודיות משנות טרום וקום המדינה. חוסר המודעות לחשיבות יצירת רצף תרבותי בתחום איור ספרות הילדים בארץ בא על תיקונו באופן חלקי ולא שיטתי, אבל מבורך. "מודן" הוציאה לאור מחדש בשנות ה-80 את הספרים של לוין קפניס שאוירו על ידי זאב רבן – 'מעשה באפרוח שהלך לחפש אם אחרת' שיצא לאור לראשונה ב-1923 בטיפוגרפיה מיוחדת ובסגנון ארט-נובו, את 'חגינו' שיצא לאור לראשונה ב-1928 ואת ספר ה'אלף-בית' שיצא לראשונה ב-1923. "הקיבוץ המאוחד" הוציא לאור מחדש ב-1995 את ספרו של רפאל אליעז 'הבובה זיוה' שאויר בטכניקת צילום שחור-לבן על ידי פטר מירום והיה בזמנו במרכז המפה של ספרות הילדים הישראלית. אלו כמובן ניצנים חלוציים מעודדים אבל ללא תכנית כללית הם קול אובד במדבר.

התקופה השלישית מאופיינת בהתפתחויות טכנולוגיות וברמת הפקה טובה יותר מזו שבספרי שנות ה-70, ה-80 ותחילת ה-90. ניתן לאתר מגמה של חזרה להפקות מוקפדות יותר לאחר כשלושה עשורים של ירידה באיכותן, וסגירת מעגל סגנונית ספירלית נוספת, המתבטאת בהחייאת הסגנון הפיגורטיבי שהיה חלק אינטגרלי מן האיור הישראלי בשנות טרום וקום המדינה אך לא קיבל את ההכרה האמנותית שלה הוא היה ראוי. סגנון האיור הפיגורטיבי התמים שהופיע בשנות טרום וקום המדינה מאוזכר כעת שנית באיורי הקומיקס בספרי הילדים העכשויים, אבל הנימה הנוסטלגית העולה מהם מעורבת בנימה עוקצנית מרירה ובאמירות מתוחכמות. איוריהם המופלאים של קבוצת 'אקטוס טרגיקוס', בעלי אמירה קומיקסית חדשנית הנעזרת בטכנולוגית מחשב, מחיים לעיננו את איוריו של ארנסט קוטצ'ר ואת הסצנות והדמויות בספרי הילדים והלימוד האירופאיים הישנים של שנות ה-30 וה-40 בלבוש המיושן, באוביקטים הישנים ובמחוות הגוף, אלא שהפעם הם מעורבים ברמזים של נופים אורבניים ומרחבי מחיה ישראליים עכשוויים. כאלו הם איוריו של איציק רנרט, שהיה חלוץ בנסיון חדשני זה בספרו של יוסי בנאי 'האיש עם הסיפור בראש'; איוריה של רותו מודן בספרה של תמר ברגמן 'איפה', בספרו של אתגר קרת 'אבא בורח עם הקרקס' ובספרה של נורית זרחי 'אמבטים'; איוריה של בתיה קולטון בספרה של נורית זרחי 'להתראות באנטארטיקה' ובספר שערכה נירה הראל 'שרשרת של זהב'. סגירת מעגל ספירלית ויזואלית נוספת ניתן לזהות גם בדו-שיח סגנוני שמאיירים ישראליים עכשוויים מנהלים עם מאיירי העבר העבריים והישראליים, לדוגמה, איוריה המיוחדים של רינת הופר בספרה של חנה לבנה 'הילדה הכי נקיה בגן', המאזכרים בסגנוּן הצורני שלהם את איוריה של תום זיידמן-פרויד, אך משלבים אלמנטים דקורטיביים עתיקים ייחודיים, צבעוניות עזה יותר ומחוות פסיכולוגיות ושפת גוף עכשווית ומשוחררת יותר.

הרוח האקספרימנטלית שאיפיינה את התקופה השניה ממשיכה להיות נוכחת גם כיום, וספרות הילדים הישראלית העכשווית מצטיינת במאיירים-אמנים בעלי אמירה אמנותית ייחודית ומיומנת כתמנע בנימוב, יערה עשת, תמר מסר, גרישה בלוגר, דוד פולונסקי, מיכל בוננו, עפרה עמית, רינת הופר, ליעד שמיר, יעל שחר שריד, רות גווילי, יזהר כהן, טלי מנשס ורבים אחרים, חלקם בוגרי בתי ספר לעיצוב ולתקשורת חזותית בארץ, מאיירים בטכניקות חדשות, במגוון אופני ביטוי ובאותה שפה ויזואלית עצמה הן את הכתבות במוספי העיתונות היומית, במגזינים ובכתבי-עת, והן את ספרי הילדים, ומטשטשים את הגבול בין 'איור למבוגרים' ו'איור לילדים'.

בספר הילדים המאויר הישראלי העכשוי נשברות כל ההגדרות שהיו תקפות לגביו פעם. כיום זהו ספר מתוחכם, בעל תעוזה טיפוגרפית חדשנית, פורמטים מגוונים, רצף סינמטוגרפי מעניין המזכיר לנו צפיה בסרט קצר (שבו מאיור לאיור התפאורה מתחלפת, הגיבור מתואר באופן דינמי מזויות שונות, הסצנות מוצגות מנקודות מבט מגוונות והתאורה משתנה), אמירות פילוסופיות, תחבולות משחקיות מרהיבות, סמלים ורבדים תרבותיים תכניים וצורניים מורכבים, המיועד לקהל יעד צעיר ומבוגר כאחד. הוא מהווה סוג של מוזיאון נייד הנמצא בדו-שיח עם כל המתרחש בתחומי האמנות הפלסטית, התקשורת החזותית והטיפוגרפיה. מאחר שהוא מוצר מחנך ומעצב-הכרה, גם המסרים הערכיים המתבטאים בו באופן גלוי ובאופן סמוי בטקסט ובאיור משתנים ונוטים לפתרונות תרפויטיים של בעיות פסיכולוגיות אישיות ומצבים חברתיים מורכבים.

ספרות הילדים הישראלית העכשוית לגיל הרך לא עברה שינויים דרסטיים מספרות "מגויסת" לספרות "משחררת". היא הרחיקה בשנות קום המדינה את הילד מערכים "מגויסים" והעבירה ערכי 'יצירתיות ומשחק', דחתה ערכי 'מציאותיות' והבליטה ערכים דחויים בחברה הישראלית המחוספסת כ'רגישות ועידון' ו'אושר ושלימות', שהנם ערכים המקבלים בולטות רבה בתקופתנו. לעומת זאת, הילד בגיל הרך, המצוי בשלב סוציאליזציה ראשונית ונשען על מעורבות רגשית בעיקר, שנתפש בשנות טרום וקום המדינה כנצר צעיר ובלתי בשל שיש להגן עליו מכל משמר ולא כשותף שווה-ערך למבוגר מבחינת המחויבות שנדרשה ממנו לרעיונות שהיו מרכזיים בחברה שבה חי, נתפס היום כשותף מלא לחיי המציאות. ערכים של 'ביקורת חברתית' ו'מציאותיות ובגרות פסיכולוגית' החלו להיות דומיננטטים מאד בספרות המאוירת העכשווית הנתפשת היום כ'ביבליותרפית'. הדבר מעיד לא רק על השתקפות תהליכי ההתפכחות בחברה הישראלית העכשווית, אלא גם על יחס שיוויוני יותר כלפי הילד בגיל הרך ועל מגמה פסיכולוגית להעלאת רמת המודעות הילדית לנושאים בעייתיים ולעובדה שהעולם "הוא כפי שהוא", לא אידאלי, אבל יש דרכים להשלים והתמודד עם זה.

בפעילויות שבהן ניתן לקרב את הילדים בגיל הרך אל הגיוון הרב הקיים באיורים השונים ניתן לעבוד במספר אופנים, וכאן נתמקד בדרך ההשוואתית.
ניתן להציג שני ספרים מאוירים, האחד משנות קום המדינה והשני עכשווי, ולעורר דיון סביב דמותו של הגיבור: האם יש הבדל בין הגיבורים? אם כן, איך הוא מתבטא? בלבוש? בשפת הגוף? בחפצים הנמצאים בחדרו? בצורת השיער? איזה רושם עושים עליכם שני הגיבורים? עם מי קל לכם יותר להזדהות? מדוע? מי לדעתכם הוא גיבור עכשווי? מה הייתם אומרים על התקופה שבה שני הגיבורים אוירו? איזו תקופה נראית לכם מעניינת יותר? מדוע?
ניתן להציג את דמותם של הגיבורים באיוריהם של שני ספרים מתקופת קום המדינה, האחד מאויר בסגנון מינימליסטי וקווי והשני בסגנון "מתוק", ובמקביל להציג צילומים ישראליים אותנטיים לא צבעוניים מתקופה זו ולשאול איזה סגנון איור היה נאמן יותר לאמת הצילומית ובאיזה מובן.
ניתן להשוות שני ספרים, האחד משנות קום המדינה והשני עכשווי, ולעורר שאלות סביב צורתו האסתטית של הספר וצבעוניותם של האיורים: מה השוני בצורתם של הספרים? האם העובדה שיש שוני בגודלם מעידה על דבר-מה? מהו צבע הדפים? מה התחושה המתעוררת במישוש שלהם? האם השוני באיכותם רומזת על משהו? מה השוני בין האיורים מבחינת צבעוניתם? האם איכות הצבעים בשני הספרים זהה?
ניתן להציג בפני הילדים ספרי אמנות המתייחסים לשני סגנונות באמנות הפלסטית, ובמקביל להציג בפניהם שני ספרים מאוירים השואבים את השראתם הויזואלית מסגנונות אלו, למשל פופ-ארט ואופ-ארט ולדבר על המאפיינים של הסגנון, על האווירה השונה המתקבלת כתוצאה מאצעי ביטוי שונים. ניתן לבקש מן הילדים לאייר סיפור אחד בשני סגנונות שונים.

ניתן לשער שאם נחשוף את הילד בגיל הרך למגוון רב של אמצעי ביטוי ונגדיר ביחד אתו באופן בסיסי ופשוט את המאפיינים הבולטים של אותם אמצעים, ניצור תנאים להבנת עולמה של האמנות הפלסטית, והדבר יכול להעשות דרך איור ספרות ילדים, שהנו אמנות לכל דבר.

ביבליוגרפיה

גונן, ת.ר. (2005) – ארץ לא נודעת: האיור הישראלי בספרות הילדים. מירי ברוך ויעל פישביין (ערכו):
בין חינוך לספרות ילדים. ת"א, ספרית פועלים והקיבוץ המאוחד. עמ' 105- 128.

גונן, ת.ר. (2008) – ללא תיווך: איוריה של אורה איתן כמדיום אמנותי עצמאי . עיונים בספרות ילדים, 19.
עמ' 1 – 28.

גונן, ר. (1995) – מסרים ערכיים בספרי ילדים ישראליים מאוירים לגיל הרך בין השנים 1948-1984 .
מעגלי קריאה, 24-23: ספר מאסף לזכרו של פרופ' יוסף שורץ. עמ' 53 – 94 .

גונן,.ת.ר. (1996) – מרישום בקו לרישום במספריים: איוריה של אראלה כמייצגי הרעיון החלוצי.
ספרות ילדים ונוער, 24 (1). עמ' 41 – 52.

גונן, ת.ר. (2002) – מרים ילן-שטקליס בראי האיור: אינטרפרטציות ויזואליות ליצירותיה.
עיונים בספרות ילדים, 12. עמ' 39 – 60.

גונן, ר. (1985) – רות צרפתי כמאיירת. מ. ברוך ומ. פרוכטמן (ערכו): מחקרים בספרות ילדים. ת"א,
אוצר מורה. עמ' 175 – 182.

הערה מס' 1. הצוות שאצר את התערוכה ובראשו האוצרת דעה ברוקמן שהגתה את הרעיון, מנה אנשי מקצוע מעולים מתחומים שונים. ד"ר אמיר בן שלום פיתח את המוצגים, נורית שניר, ראש צוות החנוך במוזיאון ודיאנה פינוס היועצת הפדגוגית, אייל וליאורה פוגל עיצבו את התערוכה, אורי סיני ניהל את ההפקה, העיצוב הגרפי נעשה על ידי ואדיק בקמן והיעוץ בנושא ספרות מאוירת ניתן על ידי ד"ר תור גונן.

כל הזכויות שמורות לד"ר תור גונן . אין להעתיק ואין לשכפל בכל צורה שהיא.