התאמת מתקני משחק לצרכים התפתחותיים של ילדים

יערה בשן חכם

גני משחקים – ייעוץ ותכנון
04-9998037 054-2490390
yaarahaham@gmail.com

תקציר עבודת המאסטר בהנחייתה של פרופ' רחל זבה, טכניון, 2006

גני משחקים, בגדלים שונים ובתמהילי מתקנים שונים, נמצאים כיום כמעט בכל שכונת מגורים, והם מהווים כיום את אזורי המשחק הציבוריים הנחשבים יחסית בטוחים עבור ילדים. השימוש המקובל העיקרי של גני המשחקים הוא לצורך פיתוח מיומנויות מוטוריות, לתיאום בין חושים ומוטוריקה, אמצעי ללימוד הסביבה וכן למפגש חברתי עבור ילדים. גן המשחקים הוא מקום שבו ישנה אינטרקציה בין הילד לבין המתקנים, בין הילד לבין ילדים אחרים ובין הילד לבין המבוגר האחראי עליו.

גן המשחקים נהייה משמעותי יותר ככל שהצטמצם שטח התנועה של הילדים בעיר. דבר זה נגרם כתוצאה מעלייה בכמות המכוניות ברחובות, ועליה בצפיפות שכונות המגורים, דבר שגרם לכך שהאזורים, שבעבר ילדים היו יכולים לשחק בהם בבטחה, הלכו ופחתו.

אורח החיים של המבוגרים משפיע אף הוא על דפוס השימוש בגני משחקים ציבוריים. בשבתות, משפחות רבות נוסעות מחוץ לשכונת המגורים, לפארק משחקים גדול, גן חיות או מקומות בילוי אחרים, לעיתים קרובות, מקום הבילוי הוא מרכז מסחרי. צורת בילוי משפחתי מסוג זה, גורמת לגן המשחקים הקרוב לבית להישאר מוזנח עם מינימום מתקנים.
גורמים נוספים שמביאים לירידה בשימוש של ילדים צעירים באזורים ציבוריים, הם הפחד מאלימות וסכנה מזרים. ואילו בחברות קטנות שבהם כולם מכירים את הילדים של כולם, ובמקומות שבהם יש ציבור גדול שמשתמש בגני המשחקים, ילדים עדיין נראים משחקים במתקנים (Hendricks, 2001).

למרות שמשחק מהווה נושא מרכזי בפסיכולוגיה התפתחותית, תשומת הלב והמחקר שהוקדשו לדפוסי התנהגות של ילדים בגני משחקים הנם מועטים למדי (Brown, 1984).
המטרה של גן המשחקים ותכולתו, שונה בהתאם למיקומו: אם זה בגן ילדים, אם זה בחצר בית הספר, צהרון או פארק ציבורי. בעוד שבגני ילדים ובבתי ספר, הילדים נמצאים בקבוצות בהתאם לגילם, קל יותר לזהות את הרמה ההתפתחותית המתאימה, ולהתאים לה את המתקנים השונים. לעומתם, פארקים ציבוריים אמורים להיות עבור כולם: לילדים בגילאים שונים, בעלי מאפיינים שונים, וכן לבני שני המינים. לכן בפארקים כאלו ישנה בעיה לענות על צרכיהם של מגוון כה רחב של ילדים. זוהי אחת הסיבות לכך שגני משחקים רבים נראים דומים, השתמשו בהם באותו ה'מתכון'. אפשרויות המשחק הנמצאות שם מתאימות עבור רוב הגילאים, ולכן התוצאה היא של פריטי משחק בעלי עניין מועט
(Hendricks,2001).

גני המשחקים הציבוריים מעוצבים כיום בהתאם למבנה ולמתקנים אשר תומכים בראש ובראשונה בפעילויות אקטיביות ומיועדים לממוצע גילאים של משתמשים בני 9-6 שנים ובעיקר עבור בנים. רק אלה שמוצאים עניין בגן המשחקים ימשיכו לבוא אליו או ילדים קטנים המובאים על ידי ההורים ואין להם ברירה.

לדעת Hendricks, חוסר השימוש בפארקים הציבוריים ובגני משחקים, אינו נובע מכך שהילדים מעדיפים לצפות בטלוויזיה או לשחק במחשב אלא מכיוון שגני המשחקים לא מעניינים אותם ואינם מאתגרים אותם מספיק. לעיתים, הסיבה היא, מיקום גרוע של גני המשחקים.

לעיתים קרובות עוצבו איזורי משחק לילדים, על ידי אנשים שמבינים בחינוך ילדים אך אינם יודעים דבר על עיצוב איזורים פיזיים, או שהם עוצבו על ידי אנשים שמבינים בעיצוב סביבתי אך יודעים מעט מאוד על ילדים או על משחק.

האזורים המעוצבים כגני משחקים לילדים, 'מרוהטים' במתקנים שיש להם פרשנות תנועתית חד-ממדית ה'מזמינה' את הילד ליזום פרשנויות נוספות. העדר מידע של המתכננים לפוטנציאל השימושים הקיים במתקנים, וכמו כן, חוסר ההבנה של המתכננים לצרכים ההתפתחותיים של הילדים, מתבטא בתכנון שאינו מביא בחשבון סיכונים אפשריים.

תצפיות בגני משחקים הראו, כי במקרים רבים, ילדים פועלים על המתקנים בצורה יצירתית ושונה ממה שמקובל ותוכנן על ידי היצרן, יצירתיות זו מהווה, במקרים רבים, סכנה בטיחותית עבור הילד.

המחקר בא לבחון את הגורמים ליצירתיות הזו, את הסכנות הנשקפות לילדים כתוצאה מכך, לבדוק כיצד רואים המבוגרים את תפקידם בגן המשחקים ולבדוק האם ניתן ליצור גן משחקים מאתגר אך יחד עם זה בטוח לילדים.

המחקר התבסס על מספר תחומים ידע:
§ רקע ספרותי בנושא התפתחות הילד בגילאים השונים, תיאוריות ומאפיינים של משחק, התרומה של גן המשחקים להתפתחות הילד, הסיכונים הקיימים בגני משחקים, נתוני תקינה של המתקנים השונים.
§ ראיונות הבוחנים את הדרך בה הורים וגננות תופסים את ההיבטים השונים של הילד בגן המשחקים או בגן הילדים.
§ תצפיות על פעילות הילדים במתקנים שונים בגני המשחקים.

גני משחקים, גם אם הם נבנו על פי התקנים הנדרשים וגם אם הם מתוחזקים כראוי, עדיין הם מהווים מקום שבו עלולות לקרות תאונות. רוב הפגיעות בגני המשחקים, ארעו כתוצאה מנפילה ממתקנים. האינטראקציה הקיימת בגני המשחקים בין הילדים – המתקנים – וההורים, מהווה מקור לסכנות. הסכנה יכולה להיות כתוצאה מהתנהגות הילדים על המתקנים, ממיקומם של המתקנים בגן המשחקים, מחוסר התאמה של המתקנים לגילאי הילדים, מחוסר השגחה של המבוגרים, מחוסר תשומת הלב של הילדים ועוד. המחקר בא למפות את הסכנות הקיימות בגני המשחקים כפי שהם נראים דרך עיני ההורים והגננות, וכן למפות דרך תצפיות את הפעילויות הבלתי צפויות של הילדים.

מעיבוד וניתוח הנתונים עולה כי גם ההורים וגם הגננות מודעים לסכנות הנשקפות לילדים מהמתקנים, אך יחד עם זאת הם מבינים את החשיבות של המתקנים להתפתחות הילד, הם מודעים לאחריות המוטלת עליהם בשמירה על בטיחות הילד, ולמרות הסכנות הקיימות הם מגיעים עם הילדים לגן.
מתקנים רבים מעוצבים בצורה המעודדת את הילד לפעילויות מסוכנות כמו טיפוס על גגונים או מעל מנהרות. המתקנים אינם באים עם הוראות שימוש, והפעילויות השונות נתונות לפרשנות האישית של הילדים וכן של המבוגרים המשגיחים עליהם.

גני משחקים רבים אינם עונים על כל צרכי הילדים, נתון זה מהווה את אחד הגורמים ליצירתיות של הילדים על המתקנים.
החשש הגדול של הורים וגננות בגני משחקים הוא מנפילת הילד ממקום גבוה וכן מהתנגשות הילד במתקן נע.
היחס בין המבוגר למספר הילדים הוא במקרים רבים 1:2, כלומר מבוגר אחד על יותר מילד אחד. נתון זה חשוב מאוד בתכנון גן משחקים שיאפשר גם לילדים קטנים להיות עצמאים על המתקנים ושאינו יתבסס על עזרת ההורה לילד.

אחת המסקנות הברורות העולות מן המחקר היא כי תמהיל המתקנים מהווה גורם עיקרי בתרומת גן המשחקים עבור הילד, וכי ניתן ליצור גן משחקים מהנה ומאתגר אך יחד עם זה גן שלא מהווה סכנה לילדים.
הבנה טובה יותר של תפקיד הגן עבור הילדים, מצד אחד, והסיכונים האפשריים, מצד שני, תאפשר להקים גנים בעלי רמת סיכון נמוכה יותר אך יחד עם זאת אתגריים, ותתרום להתפתחות הילדים ולהנאתם.
הבנה זו תתרום למציאת שביל הזהב בין גן משחקים מאתגר ומפתח, לבין שמירה על בטחון הילדים.