"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

המחקר קובע: הגנטיקה היא המרכיב המרכזי בסיכון להתפתחות אוטיזם

הגנים אחראיים ל 80% מהסיכון להתפתחות אוטיזם אצל ילדים, מחקר עצום בתחום מראה
לנו על מה ההורים צריכים
לשים תשומת-לב.
(Genetics By Far The Biggest Factor In Autism Risk, Study Says, by Catherine pearson)

במשך עשורים, חוקרים והורים חיפשו רמזים לסיבות להתפתחות אוטיזם אצל ילדים, שהיום
משפיע על 1 מכל 59 ילדים
שנולדים בארה"ב. המחקר הזה שדגם יותר ממיליון אנשים בחמש
ארצות (דנמרק, פינלנד, שוודיה, ישראל ואוסטרליה)
מצא כי אצל 80% מהילדים בסיכון לאוטיזם
הגורמים הם גנטיים ולא סביבתיים, כלומר שום דבר אחר מלבד שינויים
ב- DNA של הגן. או כפי
שאמר סוון סנדין ממוסד קראולינסקה בשוודיה "לכל מקום שרק היבטנו בכל חמשת המדגמים השונים

ראינו כי לגורמים הגנטיים יש משמעות מרכזית. הדבר יפתיע הורים ששנים שומעים על גורמי סיכון
כמו זיהום אויר,
חיסונים ואחרים. ואכן המדיה שמה דגש על גורמים משניים העשויים לתרום לאוטיזם,
למרות שהגנטיקה היא הגורם המרכזי.

וזה מה שההורים צריכים לדעת:
גנים זהו המרכיב המרכזי בסיכון לאוטיזם אך עדיין לא ברור איזה גן אחראי לכך

במחקר החדש שפורסם ב -GAMA PSYCHIATRY סנדין ושותפו למחקר ניתחו נתונים של 2 מיליון
אנשים, מתוכם 22 אלף שאובחנו על הרצף האוטיסטי. בחינת התוצאות לאור הרקע המשפחתי והסביבתי
הביאו למסקנה שב- 80% מהמקרים הגנטיקה מהווה גורם סיכון לאוטיזם אצל ילדים.

מה שמייחד את המחקר הזה הוא הכמות של 2 מיליון נבדקים, ואורך הזמן (נבדקו לאורך 16 שנים)
וכפי שד"ר הופמן רופא הילדים (שלא לקח חלק במחקר) טוען – אי אפשר להתווכח עם כזו כמות של
מספרים. מה שמביא את החוקרים לשאלה המרכזית:
איזה גן ספציפי אפשר לייחס להופעת אוטיזם? לזה טרם נמצאה תשובה.

זה לא אומר שלמשתנים אחרים אין השפעה

"אם הייתי מתכוון להסתלק אחרי שקראתי את המחקר הזה ולדבר עם משפחה … הייתי אומר, אוקיי,
אנחנו עדיין לא מכירים את 20% האחרים. זה די שנוי במחלוקת, מה מהווה את החלק שניתן לשנות",
אומר סוונסון. 

למרות שהן מכונות לעתים קרובות השפעות "סביבתיות" בספרות המדעית, גורמים אלה חורגים
מההשפעות הפוטנציאליות של חשיפות כימיות על הסבירות של האדם לפתח אוטיזם. החוקרים בודקים
את התפקיד של תזונה או זיהום המתרחש במהלך ההיריון והשפעתו על התפתחות אוטיזם. לפי שעה
המחקרים נמשכים. אין הרבה דברים שחוקרי אוטיזם יכולים לומר כמו: "אם אתה נמנע מ- XYZ, תקטין
את הסיכון של ילדך לפתח אוטיזם."

במאמר מערכת שליווה את המחקר החדש אמר צוות של שלושה מומחים לאוטיזם ופסיכיאטריה
שהתקשורת התמקדה באופן לא פרופורציונלי באותם גורמים סביבתיים, אולי מכיוון שהם ניתנים לשינוי.
קיימת משיכה מובנת להתמקדות בדברים שההורים עשויים להיות מסוגלים לשלוט בהם במידה מסוימת.
אך יתכן שזה תורם לתחושה מוטה ושגויה של מידת השפעת הסביבה לעומת המולד כגורם התורם
לסיכון האוטיזם.

"לאן שלא פנינו מצאנו מאמרים על דברים שלא גורמים לאוטיזם", אמר סוונסון. "תראו איפה אנחנו
נמצאים כרגע עם חצבת, חזרת וחיסון נגד אדמת ותראו איפה אנחנו נמצאים עם התפרצויות כי היה מידע
שגוי ומזויף, אשר במשך עשרות שנים הביא את ההורים להאמין שחיסונים גורמים להפרעות
בספקטרום האוטיזם."

להיות מודע לסיכון המשפחתי יכול לעזור בהתערבות מוקדמת

סוונסון אומר כי הורים להם היסטוריה משפחתית כלשהי של אוטיזם, ישקלו לשוחח עם יועץ גנטי.
היכרות עם ההיסטוריה המשפחתית וכיצד היא עשויה לתרום לסיכון לאוטיזם אצל הילד, יכולה גם היא
לעזור להורים ורופאי ילדים להיות מודעים לסימנים המוקדמים של אוטיזם. מחקרים מראים בבירור כי
התערבויות מוקדמות, שיכולות להתחיל כבר מגיל 2, יכולות לעזור בשיפור מיומנויות גופניות,
רגשיות ותקשורתיות.

ברמה מסוימת זה מנחם, אומר סוואנסון, כי ההסבר לאוטיזם טוען שהסיבה לא קשורה למשהו
שההורים עושים נכון או לא נכון, אלא זהו המבנה הגנטי של הילד.

 

שיתוף ברשתות חברתיות:

כתיבת תגובה