ילדי ואני – איפיוני מזג (טמפרמנט)

לפי מחקריהם של: תומס, צ'אס וברץ' (Thomas, Chass & Birch)

מאת: רחל מן, פברואר 2010

בעלת תואר שני – לימודי מוסמך לגיל הרך (תוכנית שוורץ) האוניברסיטה העברית וכן – מנהלת תחום הדרכה ופיתוח הון אנושי במרכז מריאן לגיל הרך ולמשפחה, בקריית גת
וחברת הועד המנהל באגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך OMEP

'טמפרמנט', או 'אפיונים" – הם מושגים שבאים לתאר את הטבע המולד של התינוק והתינוקת. הבנת האפיונים חשובה הן להורים והן למטפלים כדי להתאים את הטיפול, לטפח את הקשר, לחזק את הכוחות הפנימיים, לווסת את ההתנהגות, ולעזור לילד ללמוד להתמודד עם חוויות ואתגרים יומיומיים.

הערה: הפנייה היא בלשון זכר, אך הכוונה היא לילדים ולילדות במידה שווה.

המונח 'טמפרמנט', 'מזג' או 'אפיונים" של הילד – מתייחס לטבע המולד של תינוקות, אשר מורכב מתכונות שכל אחת מהן מצביעה על נטייה להתנהגות מסויימת. לטענת החוקרים, אנו שונים באוסף של תכונות מולדות, תכונות המבדילות את התגובה ההתנהגותית של כל אחד ואחת למצבים שונים שאנו נתקלים בהם. הסביבה, ובעיקר ההורים, מעצבת את התכונות הללו וקובעת אם ימשיכו להיות חלק מהאישיות – או שייעלמו. זהו למעשה הסגנון האישי, שכאמור משפיע על החוויה הסובייקטיבית של היחיד במצבים שונים ועל ההתנהגות.

הכרת התכונות המולדות, כפי שיפורטו בהמשך, מסייעת לנו ללמוד על השונות בין תינוקות, להבין את אופיין של התנהגויות, וכיצד הן משפיעות על היחסים שלנו עם ילדינו. כשמכירים זאת, אפשר לצפות באילו סיטואציות הילד שלנו עשוי להיתקל בקושי, להיערך בהתאם ע"מ לסייע לו בהתארגנות ובוויסות ובכך להפוך את החיים ואת היחסים לטובים ומספקים יותר לכל הצדדים.

בהמשך לפירוט של כל אפיון, תוכלו למצוא הצעות שהורים ומטפלים יכולים להיעזר בהן בטיפול בילדים בעלי תכונות מזג שונה.

1. רמת הפעילות והתנועה

רמת הפעילות והתנועה (Activity): כמות התנועה והפעילות הגופנית. הכוונה לרכיב התנועתי (מוטורי) בתפקודו של הילד. האם מרבה להתנועע (בשינה או בשעות הערות), או שתנועותיו איטיות ונינוחות?

מהי רמת הפעילות של הילד שלך?

רמת פעילות ותנועה נמוכה
ישנם ילדים שמעדיפים לשבת ולשחק בשקט והם אינם פעלתניים כאחרים. הם מעדיפים:
• לינוק (או לאכול) במתינות, ממעטים לנוע בשעת השינה.
• לשכב בשקט בעת החלפת החיתול או להתנועע מעט בזמן האמבטיה.
• מעדיפים משחקים שקטים, או להתבונן ולהקשיב למה שמתרחש מסביבם.
• לבדוק ולחקור את הסביבה עם הידיים (הפעלת מיומנויות של מוטוריקה עדינה), בימקום הפעלת השרירים הגסים (ידיים ורגליים).
• בד"כ תשומת הלב שלהם ממוקדת במשהו כמו משחקי שולחן (הרכבות למיניהן). יש להם עניין רב במה שמתרחש סביבם אך הם אינם מרגישים צורך לפעילות אקטיבית.

רמת פעילות ותנועה גבוהה
ילדים אלו מרבים להיות בתנועה. בשעת השינה הם זזים ומתנועעים הרבה, וכך אף כשמחזיקים אותם על הידיים. בשעות הערות הם מרבים לנוע ולהתרוצץ. כתינוקות הם מתהפכים וזוחלים מוקדם ואוהבים להגיע לכל דבר. כפעוטות הם כל הזמן בתנועה, חוקרים את הסביבה בזחילה, בהליכה, בטיפוס. הילדים הללו:
• משתוללים באמבטיה, מתיזים מים.
• מניפים ידיים ורגליים בשעת משחק או כשמחליפים להם חיתולים.
• בזמן השינה מרבים להסתובב במיטה ולהחליף תנוחות.
• אוהבים מקומות פתוחים בהם יוכלו להיות בתנועה.
• צריכים יותר השגחה (מהסיבה שהם כל הזמן בתנועה).
• הם בתנועה עד אשר הם מאוד עייפים.
• הם נוטים להגיע ולגעת בכל דבר.

הדברים הללו לא מצביעים על כך שיש בעיה עם רמת הפעילות הגבוהה שלהם, אלא מלמדים על הדרך בה הילדים מעדיפים להיות במגע, לחקור וללמוד (הבונוס: זה טוב לכושר הגופני של ההורים). חשוב להבין שהנטייה לפעלתנות היא חלק מהמבנה הפנימי של הילד, לתת אמפתיה ולמצוא דרכים לתגובה כך שלא ייפגע הדימוי העצמי והביטחון של הילד.

רמת הפעילות של רוב התינוקות נמצאת איפה שהוא ברצף שבין הגבוה לנמוך.
הם אוהבים לרוץ ולטפס כמו גם לשבת בשקט עם משחק, או רק להתבונן.
הם עוברים בקלות מפעילות שקטה לפעילות אקטיבית.

אסטרטגיות להורים לילד עם רמת פעילות נמוכה:
• כבדו את הקצב ואת הסגנון של הילד/ה. הציעו הזדמנויות למשחק שהוא או היא נהנים ממנו. לדוגמא: ספרים, פאזלים, בנייה מקוביות, בובות או דמויות צעצוע. תדאגו שהבית יהיה בטוח למשחקי הילדים אף אם רמת הפעילות שלהם נמוכה יותר.
• עודדו את התנועתיות של הילד או הילדה ע"י שתרחיקו מעט מהישג היד צעצוע שרוצה לשחק עמו כך שיהיה צורך להתאמץ ולנוע כדי להשיגו.
• תנו משחקים רב חושיים (שיש בהם: קול וצליל, תנועה, אפשרויות הפעלה מגוונות, וכו').
• אפשרו להם להתבונן לפני שהם ניגשים למשחק או לפעילות. אם ילד אוהב להתבונן בילדים המטפסים בסולם – אפשרו לו זאת. בהמשך תציעו לו משהו במשותף, כמו להתגלש ביחד במגלשה. תאפשרו לילד להוביל בקצב שלו והימנעו מלהאיץ בו.
• שחקו במשחקים שיש צורך להיות בהם בתנועה, כמו משחק המחבואים או בגן שעשועים.
• האזינו ביחד למוזיקה. אפשר לעבור בקלות מהקשבה לריקוד (ולתנועה) לפי קצב המוזיקה.
• זכרו: זה בסדר שילד מעדיף פעילות שקטה, כל עוד הוא מתנסה בתנועה שהוא צריך אותה ונהנה מטווח של פעילויות – שאז הוא יכול להתפתח בבריאות ובשמחה.

אסטרטגיות להורים לילד עם רמת פעילות גבוהה:
• נתבו את הפעילות למקומות בהם יש מרחב להתנהגות הנמרצת והפעלתנית של הפעוט – תינוקות ופעוטות אוהבים להיות בכל מקום, לנגוע ולבדוק כל דבר.
• הציבו כריות במקומות שעלולים להיות מסוכנים.
• שחקו במשחקים שיש בהם תנועה ופעילות אקטיבית.
• לא תוכלו לצפות לכך שילד פעלתן יישב בשקט לזמן ארוך. תוכלו להחליף לו חיתולים בעמידה, אפשרו לו/לה לקום מהכסא כשסיים לאכול, לדפדף בדפי הספר ו'להציג' את הסיפור, וכדומה.
• שתפו את הילדים בפעילויות יומיומיות, כגון: עריכת שולחן, מיון כביסה, ועוד.
• הכירו בכך שילדכם או ילדתכם זקוקים לזמן ארוך יותר ע"מ להירגע. כשעה לפני השינה תגבילו פעילות אקטיבית ותציעו פעילות רגועה כדי להאט את הקצב (כמו סיפור, שיר, אמבטיה).
• העבירו תחושת אמפתיה לפעוט/ה ומצאו דרכים להגיב להתנהגות שאינכם אוהבים מבלי לפגוע בדימוי העצמי.
• ארגנו את חדר המשחקים כך שיהיו בו מעט גירויים או אף חפץ בודד אחד. זאת ע"מ לאפשר תנועה והוצאת מרץ, ובמקביל אפשרות להירגע ולמקד את הפעילות.

זכרו, ילדים פעילים אינם פראיים או בלתי ניתנים לשליטה,
הם רק צריכים להיות הרבה בתנועה.

2. איכות מצב הרוח

איכות מצב הרוח השכיח – (Mood): עד כמה התנהגות התינוק והילד ידידותית, שמחה ונעימה או להפך: נרגנת, בכיינית ומסויגת מבחינה חברתית? הכוונה למצב רוח הנמשך לאורך תקופה ארוכה ומאפיין את הילד, ולא למצב רוח רגעי.

חיובי – מחייך, צוחק, קל להשביע את רצונו, בוכה או רוטן לעיתים רחוקות.
שלילי – רוטן, מתלונן לעיתים קרובות, גם כשנהנה לא מראה זאת.

תינוק שמצב הרוח שלו טוב בדרך כלל, יתעורר בבוקר בחיוך וכך גם ילך לישון. בשעת האוכל וההחלפות הוא ישמור על מצב רוח טוב.
תינוק שמצב רוחו בדרך כלל רע, ירבה לבכות בשעת הפעילות השגרתית וכשהוא חולה מצב רוחו קודר במיוחד.
אצל רוב התינוקות מצב הרוח נע איפה שהוא בין שני הקצוות ואינו קיצוני כל-כך.

• עודדו את הילד ודאגו לארגן מצבים שיאפשרו לו התנהגות של שמחה ושביעות רצון.
• נסו לחוש אמפתיה לחוויות של הילד ונסו להגיב באופן שישמור על הדימוי העצמי שלו.
• נחמו את הפעוט המתעורר משינה בבכי, ואל תבקרו אותו.
• הימנעו מאמירות כמו: "איזה בכיין אתה…" / "נמאס לי שאתה מייבב כל הזמן…" / "עוד פעם פרצוף של תשעה באב…".
• אפשרו לילד להישאר בקרבתכם עד שירגיש בטוח ויהיה מוכן להתרחק ולהשתלב בפעילות עם ילדים אחרים.
• "הצחוק טוב לבריאות" – שחקו במשחקים המעוררים צחוק והנאה, כך שיהיה בחוויה של הכיף והשמחה.
• הוסיפו הומור בהתנהלות שלכם, כי: "החיוך הוא קו עקום המיישר את הכל" (הקומיקאית פיליס דילר)

3. התקרבות – נסיגה

התקרבות או נסיגה מדברים (גירויים) חדשים (Approach – Withdrawal): מהי התגובה הראשונית של הילד/ה לגירוי חדש כמו: אנשים זרים, מקומות או חפצים חדשים?

האם הוא מושיט ידו לחפץ חדש, או נרתע? האם מחייך לאדם לא מוכר, או מחמיץ פניו ונסוג? האם יגיב בחיוב לאוכל חדש או יימנע?

התקרבותApproach) ) – התגובות הראשוניות כלפי דבר (טעימת מזון חדש, חפץ חדש, אנשים, וכו'). האם הן חיוביות באופיין ומתבטאות במצב-הרוח (חיוך, מלמול), או שליליות.

נסיגה ( (Withdrawal- מבטאת תגובת התרחקות מגורם חדש בסביבתו של הילד, מצב רוח עכור (בכי, כעס וכו') וחוסר נכונות להתנסות בחוויות חדשות.

תינוקות וילדים שמסתגלים לאט לאנשים או לחפצים לא מוכרים

אלו הם הילדים ש"מתחממים לאט" וצריכים לקחת את הזמן שלהם כדי להרגיש בנוח בחברה או במקום זר:
• בדרך כלל יתנגדו לחפצים חדשים או אוכל חדש, ובמקום חדש יראו סימני מצוקה.
• לא ירצו להתקרב לאנשים זרים ואף יתרחקו מהם.
• במקומות חדשים ירגישו אי נוחות, כתינוקות הם יסיגו את היד (ואת הגוף) לאחור כאשר יתנו להם צעצוע חדש.
• נוטים לשחק לבד או עם עוד ילד או מבוגר אחד שהם מכירים.
• הם מעדיפים להיות איתכם ובחברתכם.
• הם נמנעים מאנשים זרים או מחפצים חדשים.
• לאחר שהסתגלו – הם שמחים ומרוצים כמו הילדים החברותיים והילדים שקל להם בחברה.

תינוקות וילדים שמסתגלים מהר לחברה או למקום חדש

אלו הם הילדים ש"ישר קופצים לעניינים" ומיד מרגישים בנוח בסביבה חדשה:

• כתינוקות הם יושיטו את היד לצעצוע חדש, יכניסו מיד לפה וישחקו בו.
• אלו הם הילדים ש"נעים לפגוש אותם" כי הם מביעים יחס חברותי לאחרים.
• אלו הם הילדים שאף כתינוקות מרגישים בנוח בחברת זרים, מסתכלים בעיניים, מחייכים.
• נוח להיות בחברתם מאחר והם פתוחים וחיכניים והם זוכים לתגובה חיובית מאחרים בשל כך.
• הם נכנסים ישר לעניינים במקום חדש ולא מוכר.

רוב הילדים נופלים איפה שהוא באמצע. לפעמים הם מהססים וזקוקים לעזרה ולתמיכה כשהם בחברת זרים, ולפעמים הם ישר קופצים לעניינים ומיד מרגישים בנוח.

אסטרטגיות של הורים לילד המסתגל (המתחמם) לאט

• הם זקוקים לזמן ולתמיכה ממבוגרים שהם בוטחים בהם כדי שירגישו בנוח ליצור קשר עם אחרים.
• תחשבו על עצמכם כאילו אתם הבסיס הבטוח של הילד: תחשפו את הילד לאחרים כאשר אתם מחזיקים אותו בזרועותיכם ובכך תתנו לו ביטחון.
• תחזיקו את הילד על הברכיים שלכם כאשר אתם בסמוך לילד אחר ודברו על מה עושה הילד השני בקול מעודד ורגוע.
• תראו רגשות חיוביים כלפי אחרים באופן לא מילולי ע"י הבעות פנים ושפת גוף. הילד שלכם מסתכל עליכם ומחפש רמזים מכם שזה בסדר להתקרב לאחרים.
• תציעו לאנשים שבאים בקשר עם הילד שלכם לקחת את זה לאט. תנו צעצוע או ספר שהילד שלכם אוהב וזה ישמש כגשר לקשר עם ילדכם.
• כשזה אפשרי, תכינו את הילד מראש למפגש עם זרים, ואפשרו זמן מספיק ארוך להסתגל למקומות חדשים (לדוגמא, למעון). ספרו על המקום או על האדם החדש כך שהילד יידע למה לצפות וגם יסתקרן: "אנו הולכים ביחד לבית של החבר החדש, יש שם כלב גדול וגם צעצועים יפים". ככל שהוא יידע יותר על המקום החדש, כך ירגיש יותר בנוח.
• הראו צילומים וספרים שיסייעו לילדים לדעת למה לצפות. ספרים על מפגש עם אנשים חדשים, על הכניסה לגן חדש ועל סיטואציות לא מוכרות, כך שיהיה לילד מושג למה לצפות במצבים חדשים ולא מוכרים. ילד שיראה תמונות של אנשים שאתם עומדים לפגוש יוכל "להתכונן" למפגש וירגיש יותר בנוח.
• אל תשימו תווית של "ביישן" לילד שלכם, זה יזיק לו ויהווה מעין 'נבואה המגשימה את עצמה'. תסבירו לו ולאחרים שהוא אוהב לעשות דברים יותר לאט וצריך לקחת את הזמן שלו.

אסטרטגיות של הורים לילד המסתגל מהר (החברותי)

• אפשרו הזדמנויות רבות למפגש חברתי. ילד חברתי זקוק לכך מאוד.
• גם לילד הכי חברותי יש מצבים בהם הוא נפחד או אינו מרגיש בטוח. תלמדו להכיר מצבים אלו אצלו ותקלו עליו כשהוא זקוק לכך.
• היו מוכנים לסייע כשזה יידרש. אפילו הילד החברותי יכול למצוא עצמו במצב שצריך להתערב כדי לפתור סכסוך או להירגע כשהוא פגוע. כשמתערבים כדי לסייע, הילד ירגיש בטוח וילמד ליהנות מחברתם של חברים חדשים.
• היו ערניים כשהילד נרגש מדי. לפעמים רגשות של ילדים הנמצאים בחברת אחרים כה חזקים, כך שהם יכולים לחבק "חיבוק דב" או אפילו לנשוך. למדו את הילד להביע התרגשות בדרך שאינה פיזית. לדוגמא: שחקו בלחבק האחד את השני, לפי תור, כך שיחוש מתי זה נעים ומתי לא נעים.
• תאפשרו לילד את הזמן לשחק לבד, כך תהיה לו הזדמנות לפתח את הדמיון ואת התושייה שלו.

4. סדירות, קצביות

סדירות, קצביות (Rhythmicity): מידת הקביעות של סדר היום –
פעולות כמו מחזורי שינה וערנות, אכילה, יציאות.
באיזו מידה ניתן לנבא כיצד יתנהג הילד ומה יהיו תפקודיו השונים (כגון הפרשות) או מצבו הגופני (כגון שינה) במהלך היום ולאורך זמן.

תינוק שהסדירות אצלו קבועה, קל יהיה לצפות את מחזוריות הפעולות שלו ולדעת מהן שעות השינה, מתי הוא צפוי להתעורר לארוחה, מתי יעשה את צרכיו. כאשר משנים את סדר יומו – הוא יסתגל לשינוי במהירות יחסית.

תינוק שאין לו סדר יום קבוע – קשה לצפות את התנהגותו וקשה לדעת מתי יתעורר לארוחה, מתי ירצה לישון או לאכול, כמה אוכל יאכל ומתי יעשה את צרכיו. לפיכך קשה למטפלים לתכנן מראש את סדר הטיפול בו וכל שינוי בסדר היום שאליו היה רגיל – יהיה קשה עבורו. לתינוק כזה ננסה להקנות הרגלים חדשים בהדרגתיות ובזהירות.

אסטרטגיות של הורים לילדים שמתקשים להיכנס לשגרה של סדר יום:
• לימדו להכיר את הסימנים והאיתותים האופייניים לרעב, לצמא, לעייפות ולעשיית צרכים – ובכך תסייעו לתינוק להשיג מחזוריות מסודרת ומווסתת של שינה ואכילה בחודשים הראשונים לחייו.
• לאחר שזיהיתם את הסימנים – הגיבו לצרכים הללו בצורה מתאימה: האכלה עם הופעת סימני רעב (כגון: בכי, תנועות מציצה, הפניית הראש אל הדמות המאכילה), הפסקת האכלה כשהתינוק מראה סימנים שהוא שבע. כך גם לגבי שינה.
• צרו אווירה רגועה שתסייע לתינוק לווסת את עצמו ובכך תמנעו ממנו מצוקה.
• סייעו לתינוק לווסת את המערכת הקשורה לאכילה ולשינה, ע"י שתנסו בהדרגה ובהתאמה עם צרכיו לכוון אותו לאכול ולישון בשעות קבועות, עד כמה שניתן.
• נסו להתארגן ולהכין מראש את האביזרים הנחוצים לקראת האכלה, סילוק הפרשות והשכבה לישון, כך שאתם והוא תהיו רגועים יותר.
• עם פעוטות וילדים – שימרו על הרגלים קבועים. לדוגמא, טכס (רצף פעולות קבוע) לפני השינה יכול להיות ארוחת ערב, מקלחת, סיפור ו – לישון. טכס לפני ארוחה יכול להיות נטילת ידיים, ברכה או שיר.
• זיכרו, קל יותר לפעוטות ולילדים לשתף פעולה כאשר הם יודעים מראש מה מצופה מהם, כאשר אנו עקביים בדרישות ושומרים על שיגרה ידועה, וכאשר אנו מבינים ומכבדים את הצרכים שלהם.
• כשקשה לתינוק להירדם – מומלץ להרגיעו על הידיים ולהשכיב אותו במיטה עוד בטרם עצם את עיניו.

אסטרטגיות של הורים לילדים שקל להם להיכנס לשגרה של סדר יום קבוע:
• חשוב להבין את הצורך של התינוק במזון כאשר הוא מבטא צורך זה (בכי) ולספק לו זאת לפי הדרוש לו, בזמן הנכון ובאופן המתאים ביותר.
• כשהתינוק מראה סימני עייפות, יש לעזור לו להיכנס למצב של שינה ולא להאכילו (אף לא מתוך שינה).
• אין צורך להעיר תינוק לצורך אכילה. כאשר יהיה רעב תחושת הרעב תעיר אותו והוא ידרוש אוכל.
• עיזרו לפעוט להירגע לאחר יום של פעילות ותכננו פעילות שקטה ורגועה לפני השינה.
• בשנה הראשונה לחיים, ייתכן והתינוק שלכם יהיה זקוק שתנדנדו ותנענעו אותו לפני השינה ואף שתסיעו אותו בעגלה או באוטו.
• קחו בחשבון שבגיל שנה לערך נכנסת 'חרדת הפרידה' ו'הפחד מזרים' כגורם המפריע להרדמות וייתכן שהפעוט יתקשה להיפרד ויסכים להירדם רק בזרועותיכם.
• 'תזרמו' עם השגרה של הילד ונסו לשמור עליה ככל האפשר גם כשאתם מחוץ לבית.
• שמרו על סדר יום של תנומות קבועות ושנת לילה קבועה, לוו זאת בטכס שגרתי: ארוחת ערב, מקלחת, סיפור.
• תזהו ותלמדו מה מסייע לתינוק להירדם: מוצץ, שמיכה, או דובי?
• למרות הנאמר למעלה – חשוב להכניס לפעמים שינויים קלים והדרגתיים בסדר-היום, זאת ע"מ שיצליח בהמשך להסתגל להרגל חדש וכדי שלא יהיה 'מקובע' רק בהרגל אחד. לדוגמא, צאו לטייל בשבת בצהריים, בימקום להשכיב אותו לישון כפי שהוא רגיל.

5. הסתגלות לשינויים

הסתגלות לשינויים (Adaptability): באיזו מהירות מסתגל התינוק לשינוי בשגרה או מתגבר על תגובה שלילית ראשונית.

עד כמה קל או קשה לילד שלך להסתגל לשינויים (אנשים חדשים, אוכל חדש, זמני ארוחות)?

רוב התינוקות מסתגלים בהדרגה לשינוי במצב הקיים.

התגובה לשינויים
אף שידוע שילדים צעירים צריכים שיגרה, ישנם ילדים שאף תלויים בשגרה וקשה להם מאוד להסתגל לשינויים. הם מתקשים במעברים למצב חדש, בעוד שאחרים אינם מתקשים.

ילדים שקשה להם להסתגל לשינויים ונוח להם עם הדברים הקבועים:
• יידרש להם זמן ארוך יותר כדי להסתגל לשינויים בסביבה.
• הם מגיבים לכל שינוי קל: לאוכל שונה, לפטמה אחרת על הבקבוק, ולכל שינוי בשגרה המוכרת להם.
• הם עשויים להתנגד לישון או לאכול במקום חדש.
• כדי להרגיש בטוחים ומוגנים, הם צריכים סדר, ושהדברים יתנהלו כפי שהם מכירים ורגילים להם.
• הם צריכים המון זמן ותמיכה כדי להרגיש בנוח בסביבה חדשה ועם אנשים חדשים. אלו הם הילדים שאומרים הרבה "לא" לפני שהם מסתגלים.
• הם נוטים יותר להתפרצויות שיכולות להופיע מכל שינוי קטן (נעליים חדשות), או שינוי גדול (מקום או מטפלת חדשה).
• התפרצויות עשויות להופיע במשך היום, במצבים בהם הם מתבקשים לסיים משהו שהם נהנים ממנו ולהתחיל פעילות חדשה (כמו, להפסיק משחק וללכת לאכול).

ילדים שקל להם להסתגל לשינויים:
• הם מתעניינים בדברים חדשים (צעצועים ומשחקים, ילדים לא מוכרים בגן שעשועים, חוג חדש, ועוד).
• מסתגלים היטב לכל מקום שתיקחו אותם אליו.
• הם התינוקות שיירדמו במקום הומה וסואן, יינקו ויאכלו בכל מקום.
• כשהם יגדלו הם יתעניינו בסביבה, ירגישו טוב במקום חדש ועם אנשים חדשים ואף יצטרפו לשיחה.

רוב הילדים נופלים היכן שהוא באמצע. הם יכולים להסתגל בקלות לאוכל חדש, ולהסתגל קשה יותר למקום חדש. הם יהיו זהירים בחברת אנשים זרים, ולהרגיש בנוח בחברת בני גילם. כשמאפשרים להם לקחת את הזמן שלהם במצב חדש, הם ירגישו בטוחים, נינוחים ונלהבים לבדוק ולחקור.

אסטרטגיות של הורים לילדים שקשה להם להסתגל לשינויים

• תאפשרו לילד להחזיק חפץ אהוב ומוכר כשאתם הולכים למקום (לדוגמא, מעון) או לאנשים לא מוכרים. ביקור אצל הרופא יהיה מלחיץ פחות אם הילד יחזיק שמיכה או דובי שהוא אוהב.
• ערבו את הילד בהכנות ליציאה או החזרה הביתה: הוא יכול לשים את הצעצוע בשקית לפני שחוזרים מגן שעשועים או מחברים. הוא יכול לכבות בעצמו את הטלביזיה לפני שהולכים לאכול או לישון, וכן הלאה.
• לפני שהולכים לפעילות חדשה, דברו עם הילד וספרו לו לאן הולכים ומה יהיה בפעילות. מומלץ להגיע מוקדם יותר כדי לאפשר לו זמן להסתגל.
• תנו התראה לפני שהפעילות עומדת להסתיים: "כשהסיפור יסתיים, אנחנו נלך הביתה".
• תשקפו לילד במילים מה הוא עושה: "נכנסת לאוטו והתיישבת מיד בבוסטר, זה נפלא".
• תאפשרו לילד להרגיש שהוא בשליטה כאשר אתם הולכים או חוזרים ממקום כלשהו. לדוגמא: "האם תרצה לבעוט בכדור עוד שלוש פעמים לפני שאנו עוזבים?".
• תרגילו אותו בהדרגה לשינויים קטנים ובהתאם ליכולת שלו. לדוגמא: אם הוא אוהב להרכיב קוביות – שיבנה רכבת במקום מגדל; אם אוהב לשמוע את אותו הסיפור מדי ערב – ספרו לו לפעמים סיפור אחר.

אסטרטגיות של הורים לילדים שמסתדרים יפה עם שינויים

• אפשרו מגוון של פעילויות: לכו לגן שעשועים, לספרייה, לבריכה (בקיץ), לחוג, וכו'.
• שימו לב לסימנים מהילד. אנו לוקחים כמובן מאליו שילד שהוא 'נוח', יסתדר עם כל שינוי. היו עמו בזמן שמגיעים למקום חדש ועיזרו לו אם צריך.
• ספרו על מצב חדש לפני שמגיעים למקום. לדוגמא, ספרו על המקום החדש ועל האנשים שתפגשו בו. ילדים שנהנים במקום חדש, אוהבים לדבר על זה ואוהבים לחזור למקום.
• אל תוותרו על זמן של "אחד על אחד" עם הילד. גם ילד שאוהב להיות בחוץ ובחברת אחרים זקוק לזמן בו הוא בבית בחברת הצעצועים שלו והאנשים שהוא אוהב.
• ילד שמתרגל בקלות לשינויים, ייתכן ויהיה לו קשה לחזור לדפוס הקבוע, הקודם שהיה לו. לדוגמא, יתכן ויהיה לו קשה לחזור להרגלים הישנים של הבית, לאחר שתחזרו הביתה מביקור של כמה ימים אצל סבא וסבתא.

6. סף תגובה

סף תגובה או רגישות חושית (Threshold): באיזו מידה הילד ערני או אטום לגירויים חדשים בסביבתו? עד כמה חפצים או מגעים חברתיים מעוררים אותו להגיב? מהו סף הגירוי אליו הוא מגיב?

כשהרגישות גבוהה – התינוק יהיה מוטרד בקלות מרעש פתאומי, מהבזק אור, ממגע בד גס, מחום או מקור.

כשהרגישות נמוכה – לא יהיה מוטרד מרעשים או מאורות חזקים, לא יבכה כאשר יהיה רטוב, לא יוטרד מלבוש מחוספס. רוב הדברים לא יגרמו לו לאי נוחות.

סף התגובה / סף רגישות לגירוי:

סף התגובה – קשור לרגישות החושית (5 החושים: שמיעה, ראייה, מגע, טעם, ריח), ורגישות זו שונה מתינוק לתינוק ואף ייתכן שתינוק יהיה רגיש מאוד בחוש אחד והרבה פחות רגיש בחוש אחר.

רגישות יתר: תינוק שרגיש מדי באחד החושים יתקשה לשאת גירוי בחוש זה אפילו בעוצמה בינונית. לדוגמא רגישות יתר בחוש השמיעה – עשוי לחוש מצוקה כשהקולות יהיו רמים, פתאומיים, מתכתיים או גבוהים. חוש המגע: יתקשה לסבול מגע של סוגי לבוש שונים, ינגב מעליו נשיקות או מגעים מזדמנים, לא יאהב לגזוז ציפורנים או להסתפר. ילד עם רגישות-יתר לעיבוד תנועה יעדיף משחקים שקטים ויימנע מתנועה וממתקנים כמו נדנדה וטיפוס. דברים רבים לא נעימים ולא מווסתים לילדים עם רגישות-יתר וכל דבר מקפיץ אותם – זו הסיבה שהם תנועתיים יותר.

תת רגישות: הכוונה היא שהתינוק אינו רגיש מספיק באחד מחושיו ומגיב לגירוי בחוש זה רק כשעוצמתו חזקה. פעוט עם תת רגישות לתנועה יחפש פעילות תנועתית בכל מקום, לדוגמא, ייהנה לקפוץ מגובה רב, והוא עשוי להיות מתויג כהיפר-אקטיבי.
אם הוא תת רגיש בחוש השמיעה – הוא ירעיש, יקיש בעוצמה חזקה ידבר בקול רם; אם הוא תת רגיש בתחושה העמוקה – הוא יחפש פעילות תנועתית-חושית בכל מקום: ירבה לקפוץ ולטפס, להכניס חפצים לפה, ומצד שני הוא עשוי להיות מאוד שקט עד כדי 'תרדמת חושית'; תת רגישות למגע תתבטא בכך שיעדיף ללכת יחף ולחוש כל דבר בעוצמה, לכלוך לא יפריע לו ואף לא נזלת.

בשני המקרים ילדים עם רגישות חושית זקוקים ל'תחושה עמוקה'

אסטרטגיות להורים לילדים עם רגישות יתר

• חשוב לזהות תחומי רגישות, לעדן ולמתן את החשיפה אליהם: לגזוז ציפורניים כשהילד על הברכיים של המבוגר, להלביש בגדים נוחים ורכים (שימו לב לתפרים גסים ולתוויות), מצעים נעימים, וכדומה.
• כשהרגישות היא לקולות, צלילים ורעשים – נדבר בקול יותר שקט, נפעיל מכשירים מרעישים שלא בנוכחותו או במרחק ממנו. בהישמע רעש חזק ופתאומי (לדוגמא, טריקת דלת) נחבק אותו לתמיכה או נניח יד מרגיעה על גבו.
• נאפשר לילד להכיר ולהתיידד עם המכשיר המרעיש (כגון, שואב אבק): לשחק עם המכשיר ולהכיר את חלקיו כאשר הוא כבוי. להפעיל בעצמו את המכשיר ולכבות בנוכחות וביחד עם אמא.
• רצוי לחשוף את הילד לקול רועש או צורם תוך שהוא מוגן על הידיים, וצופה בכלי המרעיש ממרחק בטוח.
• נסביר כל דבר שאנו עושים, כך שלא יהיו הפתעות.
• נארגן סביבה מוכרת וצפויה ונכין אותו לשינויים (נסיעה או יציאה למקום אחר). הידיעה על השינוי מפחיתה את החרדה והמתח שילד עלול לחוש ומאפשרת לו להתכונן.
• נכין בבית מקום מסתור נעים, נוח ושקט, בו יוכל להירגע בעת הצורך.
• לחשוף למרקמים שונים תוך כדי משחק (מרקם גס, מחוספס, חלק, לח, וכו'), לשחק עם קצף הסבון.
• ילדים עם רגישות יתר צריכים מצד אחד מגע עוטף, חזק ומרגיע, ומצד שני יש להתחיל ממשהו קל שהילד יוכלו להתנסות תוך שליטה: מעט קצף, כדור קטנטן של בצק, קמצוץ צבע, נדנוד על כדור או נדנדה כשהוא על ברכי המבוגר.
• לכשיגדל – נעביר אליו אחריות, לדוגמא – שיחפוף לעצמו את הראש.
• ילדים אלו עשויים להיות מאוד פעלתנים משום שכל דבר מטריד אותם. ע"מ לווסת את הפעלתנות יש לאפשר להם לשחק במשחקים להוצאת מרץ: נחום-תקום, שק אגרוף, משחקים בגן שעשועים, וכו'.

דוגמאות של דברים שמרגיעים ילדים עם רגישות-יתר:
• הברשת כל הגוף עם מברשת.
• עיסוי עמוק של כל הגוף עם שמן.
• משחקי מים באמבטיה, בגיגית או בבריכה.
• בזמן שינה לעטוף את הגוף עם שמיכה, כך שירגיש מוגן ובטוח.
• לשאת במנשא קרוב לגוף.

אסטרטגיות להורים לילדים שלהם תת רגישות

ילדים אלו בקושי מרגישים מה שהולך מסביבם, וכדי לחוש את גבולות הגוף ואת העולם מסביב הם צריכים להיות חשופים לגרייה חזקה. לכן, מתאים להם:
• משחקים רב ערוציים, שיש בהם אור, צליל וקול, תנועה באמצעות הידיים, תנועה עם כל הגוף, וכו'.
• משחקים שיש בהם תגובה מיידית, שכל נגיעה מפעילה משהו.
• לעשות עמם דברים חזקים כמו להקפיץ על הברכיים, לרקוד ולקפוץ. זאת בעת שהתינוק על הידיים של המבוגר.
• לנדנד חזק. גם כאן להתחיל כשהתינוק יושב על ברכי המבוגר.
• להסתובב בקרוסלה ביחד עם המבוגר, להתנדנד בנדנדה, לגלוש במגלשה.
• להציע פעולות המאפשרות להיחשף לתנועתיות משמעותית, להגיע לאט לסף שלהם, ובהדרגה להוריד את הגרייה החזקה ולהגיע למצב בו הילד יוכל להיות מווסת בגרייה יותר חלשה. לדוגמא: סיחרור חזק ובהדרגה להחליש, כך בהקפצה על הברכיים, בנדנדה, וכו'.
• בדומה לילדים עם רגישות-יתר, כך ילדים תת-רגישים זקוקים למגע החזק של לעטוף עם שמיכה, הברשה ועירסול.

7. עוצמת תגובה

עוצמת תגובה (Intensity): כמות האנרגיה המושקעת בפעילויות רגשיות. עד כמה אינטנסיבית רמת הרגשנות של הילד/ה שלך? עוצמת תגובה גבוהה – יצחק, יצהל, יכעס או יבכה ברול רם. עוצמת תגובה נמוכה – יגיב בצורה מתונה, לדוגמא: יבכה בשקט, יחייך כשהוא מרוצה.

הרצף נע מרמת תגובה נמוכה, לרמת תגובה חזקה.

עוצמת תגובה נמוכה (או חלשה)

אלו הילדים שנראה שהם פחות תובעניים מאחרים:
• תינוק בעל עוצמת תגובה חלשה, בד"כ בוכה בשקט כשהוא רעב, ואינו מתנגד להאכלתו כשהוא שבע.
• אינו מביע רגשות בעוצמה (לדוגמא: לא יצהל משמחה), ולפיכך קשה יותר לזהות ולספק את צרכיו.
• בעלי עוצמת תגובה נמוכה נוטים להיות שקטים ורק לעיתים רחוקות יוצרים מהומה.
• שעות השינה שלהם ארוכות יותר.
• בד"כ קשה להבחין אצלם בסימן שמראה על השינוי ברגשותיהם דרך הבעת הפנים, הקול והבכי, או תנועת הגוף. כשמתבוננים היטב אפשר להבחין בסימן קל שמראה על אי שביעות רצון, על תסכול, על הנאה, וכדומה.
• הם הרבה יותר סבלניים לגירויים.

העובדה שהילדים הללו פחות תובעניים אינה אומרת שהם זקוקים פחות לתשומת לב מאחרים. להיפך, צריך להיות ערים למה שעובר עליהם ולהתאמץ יותר ע"מ למשוך את תשומת לבם או להגיב אליהם לפי הצורך.

רמת תגובה גבוהה

בצד השני של הסקאלה נמצאים הילדים עם רמת תגובה גבוהה שבצעקות ובקול ברור מכריזים כיצד הם מרגישים ומה הם צריכים. הילדים הללו בד"כ:
• מגיבים בבכי קולני ומתמשך על אי-נוחות ומגלים התנגדות להאכלה כשאינם רעבים.
• מביעים רגשות בעוצמה גבוהה, לדוגמא: מגיבים בשמחה גלויה כשהם מרוצים; או מביעים כעס ע"י צעקות, זריקת חפצים, נשיכה.
• הם מגיבים לגירוי פיזי באינטנסיביות, לדוגמא: עשויים שלא לסבול את מגע הפתקית של החולצה, את הקפל בגרביים, או ריח לא נעים.
• קל להבין אותם, אך לעיתים תגובתם טורדנית מדי.

רוב הילדים נמצאים איפה שהוא באמצע. רמת התגובה שלהם היא בין גבוהה לנמוכה והם מגיבים לדברים עם 'נשימה ארוכה'. הם מחייכים כשהם מרוצים ומתלוננים בדרך סבירה כשאינם מרוצים.

הכירו את רמת התגובה של הילד שלכם

להלן מספר שאלות יעזרו לכם לזהות את האפיונים של ילדכם או ילדתכם:
• מהי תגובתו של הילד לגירוי חושי (לקולות ולרעשים, למגע של בגד או מאכל, לריחות, למראות, לטעמים)?
• מהי כמות הגירויים עמה הילד שלי יכול להתמודד? האם הוא מגיב לגירוי הקטן ביותר (לדוגמא: צלצול הטלפון, הדלקת האור), או האם תגובתו היא איפה שהוא באמצע?
• באיזו אינטנסיביות הילד שלי מבטא רגש: באינטנסיביות גבוהה, נמוכה, או בינונית?
• באיזו תדירות צריך לעזור לילד להירגע?
• האם הוא אוהב כשמחבקים אותו, או נמנע ממגע גופני? איזה סוג של מגע הוא אוהב או לא אוהב? האם תגובתו חיובית או שלילית למגע של מרקם, בגד או חומר מסויים?
• האם הילד שלי בררן באוכל או אוכל כל דבר? האם הוא אוכל רק מאכלים בטעם או טקסטורה מסויימת? האם הוא רגיש לריחות מסויימים?
• אילו סוגים של צלילים וקולות הילד שלי מעדיף? האם מעדיף מוסיקה בעוצמת קול גבוהה? האם הוא מוטרד או נבהל או בוכה בקלות למשמע קול פתאומי? האם הוא מגיב חזרה כשמדברים אליו ע"י יצירת קשר עין או בדרך אחרת?
• על מה אוהב הילד להסתכל? האם אוהב להסתכל על אורות, או שאור חזק מטריד אותו? האם יוצר קשר עין במשחק?

אסטרטגיות של הורים לילד עם רמת תגובה נמוכה

• כוונו את הדברים כך שימשכו את תשומת ליבו. תכירו כיצד מגיב הילד ותפעלו כך שהוא יהיה מעורב אך לא נרגש יתר על המידה. תבחרו מוזיקה עם מקצב דרמתי. ערבו את הילד במשחק מתאים, תשתמשו בקול דרמתי כשאתם מקריאים לו סיפור, תהיו יצירתיים.
• תיצרו משחקים שדורשים מעורבות הדדית. תנסו פעילויות המצריכות לקיחת תור כך שהילד יישאר מעורב במשחק. לדוגמא: משחק מסירות עם כדור.
• תגלו מה מעניין אותו? אם הילד שר – הצטרפו אליו לדואט. אם הוא רוקד – תהיו אתם בני הזוג שלו.

אסטרטגיות של הורים לילד עם עוצמת תגובה גבוהה

• תמתנו ותרגיעו את הדברים. תנמיכו את עוצמת המוסיקה והאור. תלבישו אותו בבגדים רכים יותר. שחקו במשחקים מהנים, שאין בהם גירוי יתר על המידה.
• תרגיעו את הילד כשהוא נסער ע"י חיבוק ומגע פיזי. החזיקו אותו קרוב אליכם, תנענעו אותו ותעסו את גבו.
• תראו לילד שאתם מבינים אותו ואת רגשותיו.לדוגמא, תאמרו: "אני יודעת שקשה לך להיות במקום הומה אדם או במקומות רועשים", או "אני יודעת שאתה מאוד פגוע…".
• עיזרו לילד בפתרון בעיות: "ביום הולדת של אורי יהיו כנראה הרבה ילדים ויהיה הרבה רעש. מה אנחנו יכולים לעשות כך שיהיה לך יותר נעים שם?".
• אל תענישו את הילד על מה שהוא עצמו. תסייעו לו להירגע ולהרגיש בטוח ומוגן כאשר תחזיקו אותו קרוב ותדברו עמו על מה שהוא מרגיש. כשילד נרגש ונסער קשה להרגיע אותו, אך עם תמיכה והבנה, הילד ילמד איך להתמודד במצבים שמסעירים אותו.

8. מידת הסחת הדעת

מידת הסחת דעת (Distractibility): באיזו קלות ניתן להסיח את
דעתו של הילד בזמן שהוא עסוק במשימה או בפעילות?

קל להסחה – מפנה ראשו בגלל כל רעש קטן או תנועה בחדר.
קשה להסחה -עסוק מאוד במשימה שלפניו, לא מתעניין בנעשה מסביב.

תינוק שדעתו מוסחת בקלות:
• מפסיק לינוק בגלל רעשים, בגלל תנועה פתאומית של האם, או כל שינוי בתהליך השגרתי של ההנקה.
• יפנה את ראשו לכל רעש או תנועה בחדר.
• כשהוא משחק בצעצוע, מוסחת תשומת ליבו בקלות לצעצוע אחר.
• התרחשויות בסביבה (תנועה של אנשים, רעשים, וכו') מסיחות את דעתו מהפעילות בה הוא עסוק.
• קל להרגיע אותו ע"י נענוע, דיבור, מוצץ, שיר, וכדומה.
• בד"כ יהיה רגוע בשעת הטיפול בו אם יקבל משהו להתעסק בו, או כשמדברים איתו ושרים לו.

תינוק שדעתו אינה מוסחת בקלות:
• ממשיך לינוק למרות שינויים או רעשים בסביבה.
• יתבונן לאורך זמן במובייל התלוי מעל מיטתו.
• יתמיד בניסיונות להגיע לצעצוע עד שיצליח, ויתמיד במשחק עם הצעצוע.
• יתמיד בדרישתו לאוכל או למשהו אחר ואף יתמיד בבכי וקשה יהיה להרגיעו.
• ממשיך לשחק או לעסוק במשימה שלפניו גם כאשר מסביבו תנועה והתרחשויות חדשות או פתאומיות.
• ממשיך לשחק ולהתעניין בחפץ שהיה עסוק בו, ומתעלם מנוכחותם של צעצועים אחרים.
• יהיה קשה להרגיע אותו בעזרת מוצץ, צעצוע או סיפור.
• ימשיך לבכות בשעת החלפת חיתול.
• יבכה עד לקבלת מבוקשו.

אסטרטגיות של הורים לילד/ה המוסח בקלות
• קל להסיח את דעתו של תינוק שמוסח בקלות גם כאשר הוא במצוקה, ולפיכך קל יותר להרגיע אותו.
• תוכלו להרים אותו על הידיים. הוא ודאי יירגע מהר יותר מתינוק שדעתו אינה מוסחת בקלות.
• תוכלו לשיר לו שירים, לדבר אליו, להשמיע לו קולות.
• עצבו את החדר עם מעט גירויים ובצבעים שקטים. לדוגמא, משחק אחד שאפשר לעשות בו הרבה מניפולציות יאפשר לילד להתמיד בו ומכאן – יאריך את משך הפעילות.
• הרחיקו גורמים שמסיחים את דעתו בזמן שהוא פעיל (אוכל, משחק, תנועה של אנשים, וכו').
• רדו לגובה העיניים או שבו על-יד התינוק והראו התעניינות ומעורבות במשחק ובו עצמו.
• תנו משחקים קצובים בזמן שיש להם סוף (תוצר) והם מסתיימים: הכנסת חפצים לדלי, הרכבת פאזל, וכו'.

אסטרטגיות של הורים לילד/ה שדעתו אינה מוסחת בקלות
• תהיו מודעים לכך שכאשר הוא בוכה, או "מתלונן" בגלל מצוקה כלשהי, יהיה לכם קשה יותר להסיח את דעתו מהמצוקה בה הוא נמצא. במילים אחרות – קשה יותר להרגיע תינוק שדעתו אינה מוסחת בקלות.
• נסו לזהות מה מפריע או מציק לו, ולפתור את הגורם למצוקה.
• עיזרו לילד להתמודד בהדרגה עם הגורם המפריע.

9. קשב והתמדה

יכולת קשב והתמדה – משך תשומת לב (Attention Span & Persistence):
כמה זמן יתמיד בפעילות עד שיוותר או עד שדעתו תוסח.
התמדה וטווח קשב גבוהים – יתבונן זמן ממושך במובייל התלוי מעל מיטתו, יתמיד ביניקה מבקבוק גם אם החור קטן.
התמדה וטווח קשב נמוכים- יתקשה לשחק במשחק הדורש ריכוז רב. כשהמשימה קשה יעבור לפעילות אחרת

ילדים שנעשים מתוסכלים בקלות

הם הללו שנוטים להתרגז ברגע שמשהו לא הולך כפי שהם רוצים, קשה להם לחכות בסבלנות לתשומת לב או לעזרה, והם מוותרים בקלות כאשר הם נתקלים בקושי.

אסטרטגיות של הורים לילדים הנוטים להיות מתוסכלים בקלות

• אם הילד צריך לחכות למשהו (אוכל, תשומת לב, משחק, וכו'), דברו עמו על מה שאתם עושים בשעה שצריך לחכות. לדוגמא: "אני מחממת לך את האוכל עכשיו" או – "אנחנו לובשים מעיל ואח"כ נצא לטייל".
• כשקשה לילד, דברו עמו על כמה קשה זה יכול להיות: "קשה להרכיב פזל… זה מרגיז אותך מאוד כאשר החלק אינו מתאים…". תוכלו להדריך במקרה כזה ולעזור לו לחשוב בעצמו על פיתרון אפשרי. תוכלו להציע, להדגים – אך אל תעשו את העבודה במקומו!
• למדו את הילד לקחת 'פסק זמן' כשהוא מתוסכל, לתת לו חיבוק או לקרוא בספר, ולחזור למשחק עם אנרגיה מחודשת.
• חלקו את המטלה לחלקים: "תוכל לשים קובייה אחת ואח"כ את השנייה והשלישית, כאשר הקוביות תהיינה מאוזנות ולא תיפולנה תוכל להניח עוד קובייה ואח"כ עוד קובייה".
• תשתמשו בהומור, ילדים אוהבים ומבינים הומור. לדוגמא, תתרגזו על הקוביות שנפלו: "אילו קוביות מטופשות שאינן יודעות איך לא ליפול, אנחנו לא נוותר לכן!".
• תהיו אתם מודל לחיקוי. כשתתקשו במטלה, תוכלו לומר: "אוף! כמה זה קשה, האם תוכל לעזור לי?".
• זיכרו! גם אם ילדכם הוא לא הילד הכי סבלני והוא מתקשה להתמיד ולסיים מטלות (קושי בריכוז), אתם יכולים לעזור לו ללמוד איך להתמודד עם אתגרים.

ילדים שקל להם להתמיד

בד"כ מנסים שוב ושוב כאשר הם נתקלים באתגר ובקושי ואינם מתייאשים גם כאשר הדברים לא מסתדרים כפי שהם מצפים. הם אלו שיחכו בסבלנות עד שיתפנו אליהם כאשר הם צריכים משהו.

אסטרטגיות של הורים לילדים שקל להם להתמיד (בעלי כושר ריכוז גבוה)

• תשחקו ביחד עם הילד. אנו נוטים "לשכוח" ילד שיודע להעסיק את עצמו לבד וחושבים שהוא לא צריך את הנוכחות שלנו איתו – אך הוא בהחלט זקוק למעורבות ולקשר אתנו. בנוסף, בזמן שאנו משחקים עם הילד – אנו עוזרים לו לפתח ולשכלל מיומנויות חדשות.
• כאשר הילד גדל, תוכלו להבהיר לו שכל אחד זקוק לעזרה לפעמים ושאתם זמינים לסייע לו. לפעמים ילדים מקבלים הרבה חיזוקים חיוביים על כך שהם עצמאיים ואז הם מתקשים לבקש עזרה כשהם באמת צריכים. בנוסף, הרבה פעמים לא נשים לב לילד שבד"כ מסתדר בעצמו ואז הוא עלול להיות 'תקוע' במטלה שהוא מתקשה בה וייכנס לתסכול.
• חשוב לבדוק האם הילד לא חוזר שוב ושוב על אותה הדרך בביצוע מטלה. ילדים בעלי כושר ריכוז גבוה יכולים לפעמים להיצמד לדרך אחת בלבד. במקרה כזה תציעו דרך (או דרכים) נוספת להתמודדות עם אתגר ובכך תעשירו את מגוון האפשרויות לילד.
• לפעמים תאפשרו לילד להתמודד עם חוסר הסכמה. ייתכן וילד בעל כושר ריכוז גבוה יתקשה לקבל תשובה שלילית וימשיך לבקש את אותו הדבר. לדוגמא, אם אמרתם ש"סיימנו לצפות בטלביזיה היום", הילד יתמיד בבקשתו לצפות בטלביזיה. היו החלטיים והנחו אותו למשהו שיוכל לעשות בינתיים.

מקורות:
אליעזר יריב, טמפרמנט והפרעת קשב
דוידי ליזי, הבדלים אינדיווידואליים בין ילדים: טמפרמנט. מתוך האתר לאנשי מקצוע בגיל הרך.
רוט-חנינה רונית. התפתחות הויסות העצמי אצל תינוקות. אבני דרך – המרכז להתפתחות מוקדמת.
שמעוני לאה, (2006). מרכיבי הטמפרמנט וההבדלים בין ילדים. אוגדן "דרור" פרק ב' מאמר 5.

Mangelsdorf, S. (2000). Infant attachment: Contribution of infant temperament and maternal
characteristics. (2000) Elsevir Science inc.
Thomas, A., Chess, S., & Birch, H. (1968). Temperament and behavior disorders in children. New York: New York Universities Press. 4. Stern, D. (1985).
Thomas, A. & Chess, S. (1977). Temperament and Development. N.Y.: Brunner Mazel.
temperament & behavior @ www.zerotothree.org