הורים גאים – זוגות חד מיניים מדברים על הורות ועל הקשיים בגידול ילדים

מאת: עינת שגיא-אלפסה

מתוך הירחון "להיות משפחה" ינואר 2010

החלום להיות הורים לא פוסח גם על חברי הקהילה הגאה – הומוסקסואלים ולסביות שבחרו לחלוק את חייהם עם בני מינם, ובשנים האחרונות יותר ויותר זוגות חד מיניים הופכים להורים.

בעבר, זוגות של גברים יכלו להיות הורים בעיקר באמצעות אימוץ מחו"ל. בשנים האחרונות יותר ויותר מדינות חסמו את האופציה הזו בפני גברים, וכיום הדרך המקובלת היא בעזרת פונדקאות. במדינת ישראל החוק עדיין לא מתיר לזוגות הומוסקסואלים להסתייע בפונדקאית, והאפשרויות הפתוחות בפניהם היא להיעזר בפונדקאיות מארצות הברית – אופציה יקרה מאד, ולאחרונה גם מהודו – אופציה זולה יותר.

בשני המקרים מדובר בהליך ארוך ומסובך, שכולל טיסות לצד השני של העולם וליווי של ההריון מרחוק. אבל לדברי גיא טצה, אב טרי, "הסיפוק והאהבה הגדולה שהילדה הקטנה מעוררת שווים את התהליך המורכב והמתסכל. השנתיים שעברנו עד להולדת הילדה שלנו היו מסע מרתק ומרגש. למדנו הרבה על עצמנו, וזה הכין אותנו להיות הורים".
זה נראה כמו פנטזיה רחוקה

טצה, איש יחסי ציבור, ובן זוגו לוצ'י לאור, חיים יחד כבר 15 שנים. לפני מספר חודשים הם הפכו הורים לאלה. "מזמן החלטנו שאנחנו רוצים ילד", הוא אומר. "התלבטנו בין האופציות. פסלנו את האפשרות של הורות משותפת עם אישה כי אנחנו רואים בעצמנו תא משפחתי שלם ולא מצאנו לנכון לערב מישהי נוספת. לשני בני זוג זה מורכב מספיק לקבל החלטות לגבי הילד. גם אימוץ לא רצינו, כי העדפנו ללוות את ההריון ואת הילד מרגע שייוולד. פונדקאות נראתה לנו בזמנו כמו פנטזיה רחוקה".

"לפני כמה שנים חברה הפגישה אותנו עם אחד הזוגות הראשונים שחזר ארצה עם ילד מפונדקאות. בפגישה שאלנו את כל השאלות וכשיצאנו, לא היינו צריכים להתדיין בינינו. היה ברור שזה מה ששנינו רוצים לעשות, ושזו הדרך הנכונה להביא ילד לעולם".

לאחר שקיבלו את ההחלטה, החלו גיא ולוצ'י לבדוק את האפשרויות. קודם כל הם נערכו כלכלית להוצאה הגדולה ולאחר מכן החלו לחפש באינטרנט סוכנויות אמריקאיות המקשרות בין ההורים לפונדקאית. הטיסה הראשונה היתה ללוס אנג'לס, כדי לבחון מקרוב מספר סוכנויות. הבחירה נפלה על סוכנות בעלת ניסיון, שבה עובדים אך ורק הומואים ולסביות.

לסוכנות יש מאגר נפרד של נשים המעוניינות לתרום ביציות, ומאגר נוסף עבור נשים המוכנות להיות פונדקאיות. הסוכנות גם אחראית לסנן עבור בני הזוג את האפשרויות המתאימות להם ביותר מבין כל הנשים הרשומות אצלה.

"השלבים הראשונים בתהליך כללו בעיקר ניירת ואדמיניסטרציה", משחזר גיא. "לחלל האוויר עלו המון שאלות ותהיות, החל מההחלטה האם לבצע מי שפיר ועד המראה הרצוי של התורמת".

אחר כך הגיע שלב הבחירה של תורמת הביציות. "קיבלנו תמונות של נשים מגיל ילדות ועד היום, את כל ההיסטוריה הרפואית שלהן ושל משפחתן, את ציוני הבגרות ומבחני האיי.קיו", מספר גיא. "בסופו של דבר חיפשנו גנטיקה ומחלות, אבל לא פחות מזה היה לנו חשוב שהתורמת תרגיש מאושרת ושלמה, שזו תהיה מישהי שנרצה להיות חברים שלה. בחרנו באישה שענתה לשאלון הזהה בהומור. אותי זה שבה מיד. טסנו לארצות הברית לפגוש אותה כדי לקבל תמונה תלת ממדית של דמות ולא רק רשימת תכונות. לשמחתנו, גם יש לה מראה מאד ישראלי".

לגבי הפונדקאית, תהליך הבחירה יותר מצומצם, אבל לדברי גיא, "הסוכנות עשתה הליך מיון מדהים. ההתאמה לבחירה שלהם היתה מבחינתנו מושלמת". הפונדקאית שנבחרה היא אם לילדים, תושבת העיירה סיילם באורגון. "היתה לנו תחושה שהיא עושה את המעשה לא בשביל התגמול הכספי, אלא כי היא באמת מאמינה שניתנה לה מתנה גדולה – היכולת להביא ילדים לעולם בקלות, ושהיא עושה משהו עם משמעות עבור זוג שלא מסוגל להביא ילדים לעולם".

לאחר שההסכמים עם תורמת הביציות ועם הפונדקאית נחתמו, החל השלב הרפואי לתיאום המחזור בין שתי הנשים. את הזרע נתן אחד משני בני הזוג. בפברואר 2008 היו כולם מוכנים ליצירת העובר ובני הזוג טסו לארצות הברית בפעם השלישית, כדי ללוות את הפונדקאית בשלב החזרת העובר לרחמה.

"ראינו את אלה דרך המיקרוסקופ כשהיא היתה עובר בן כמה תאים בלבד", נזכר גיא. "זה נורא מרגש. ארבעה ימים אחרי שחזרנו הביתה, קיבלנו הודעה מהפונדקאית לרוץ למחשב. כשפתחנו את המייל ראינו בדיקת הריון חיובית".

למרות המרחק הגיאוגרפי, בני הזוג עקבו מקרוב אחר ההריון. הם שמרו על קשר צמוד עם הפונדקאית דרך המחשב, הטלפון ובמיילים, כשמעבר לשיחות על ההריון התפתח ביניהם גם קשר אישי עמוק. במאי הם נפגשו שוב כדי ללוות את סקירת המערכות המורחבת. אז הם גם גילו שעומדת להיוולד להם בת.

היתה לכם העדפה למין מסוים?
"לא, אבל נראה לנו טבעי שיהיה לנו בן ואפילו חשבנו על שם – יונתן. למרות שהופתענו, מהר מאוד התחלנו להתאהב ברעיון שזו בת. אחרי הבדיקה, הפונדקאית קנתה בגדים ראשונים עבורה. בהמשך פגשנו את המשפחה שלה ונסענו יחד לטיול של יומיים. היא גם יזמה פגישה עם הרופאה ועם בית החולים כדי שיכירו אותנו ואת הסיפור שלנו לקראת הלידה".

במשך כל התהליך טסו בני הזוג חמש פעמים לארצות הברית. הטיסה האחרונה היתה לפני הלידה.

כשגיא משחזר את הלידה, אי אפשר שלא להתרגש יחד איתו. "היינו בחדר במהלך כל הלידה והסרטנו אותה. זו היתה לידה רגילה בלי אפידורל, ואלה נולדה במשקל 4.200 קילו. כמו שסיכמנו מראש, הניחו את אלה על הפונדקאית ובאקט סמלי היא מסרה אותה לידינו. כל החוויה היתה מרגשת ומהממת. קיבלנו אותה והתאהבנו מיד. אחרי שעה העלו את כולנו למחלקת יולדות. בית החולים סידר חדר עבור הפונדקאית וחדר שני לנו ולאלה. היינו שם במשך יומיים. האחיות נכנסו והסבירו לנו איך מחתלים ואיך מלבישים ואיך מאכילים".

הרבה הורים נלחצים מטיפול בתינוק ראשון. איך התמודדתם?
"העובדה שאנחנו יחסית מבוגרים כנראה השפיעה, כי לא נלחצנו. גם המשקל הגבוה יחסית שלה כנראה סייע לנו".

בעיות עם הילדים?

לאחר שאלה שוחררה מבית החולים, פצחו בני הזוג בתהליך של הוצאת דרכון אמריקאי וישראלי עבורה. אחרי שרופאת ילדים בדקה את התינוקת ואישרה שהיא בריאה וכשירה לטיסה, חזרה המשפחה הטרייה ארצה. בשדה התעופה המתינו להם כל בני המשפחה המורחבת: סבים, סבתות ודודים.

איך מסתדרים עם תינוקת חדשה בבית?
"לוצי' יצא לחופשת לידה ויש לנו גם מטפלת ועזרה מסבתות ומחברות עם ילדים. זה לא נורא מסובך. אלה היא ילדה מאוד נוחה.לוצ'י קרא המון חומר על גידול תינוקות, ואני קיבלתי תקצירים. ברור שיש שינוי בחיים כי אנחנו זוג שחי בתל אביב ורגיל לצאת מתי שרוצים, ופתאום יש גברת שזקוקה לתשומת לב סביב השעון. אבל אנחנו לא הורים לחוצים, וכבר היינו איתה בבתי קפה ומסעדות, ואנחנו ממשיכים לבקר חברים".

כיצד הסביבה מגיבה לתא המשפחתי שלכם?
"קיבלנו המון תמיכה מחברים ומקולגות שליוו אותנו בכל התהליך והתרגשו איתנו. לא נתקלתי בתגובות אחרות.

אפילו בארצות הברית, באזור השמרני שבו אלה נולדה, התגובות היו מאוד מפרגנות. בארץ התגובות היו סקרניות ובגינה כולם מאד התלהבו איתנו. אם למישהו יש מחשבות אחרות, לא אמרו לנו בפרצוף".

כשאלה תגדל מה תספרו לה על נסיבות הולדתה?
"נספר לה את כל האמת בהתאם ליכולת שלה להבין. המורכבות תשתנה במהלך השנים. היא צריכה לדעת הכל, להבין כמה אהבנו ורצינו אותה ולהכיר את האישה הטובה שעזרה להביא אותה לעולם ואת האזור שבו היא נולדה. המטרה שלנו היא לא להסתיר, שלא תרגיש שאנחנו מתביישים או שמשהו לא בסדר. נסביר לה הכל באופן שהיא תוכל להבין ולהיות גאה ומאושרת על המשפחה המיוחדת שהיא חלק ממנה".

לא רוצה אבא
לפני שנה הילד אמר 'אוף. לא כיף שאין אבא. מצד אחד כיף שתי אמהות, אבל מצד שני כיף שיש אבא'

הצלמות נעמי ויעל בן עוליאל-מולכו, הן אמהות לשני ילדים. יעל ילדה את יונתן, היום בן ארבע וחצי, ולפני שנה וחצי נעמי ילדה את גלעד. בניגוד לשני הזוגות האחרים, המתגוררים בלב תל אביב, שבה זוגות חד מיניים מתקבלים בדרך כלל בטבעיות, נעמי ויעל מתגוררות בקריית אונו, אבל לדבריהן, גם בפריפריה המבנה המשפחתי שלהן לא נתקל בהרמת גבות.

"בשנה שעברה יונתן היה בגן עירוני והגננת, כבר בתחילת השנה, זימנה אותנו לפגישה וביררה פרטים כדי לדעת מה לענות ואיך במקרה שילדים ישאלו שאלות על יונתן. וילדים הרי שואלים המון שאלות", אומרת נעמי. "ביום המשפחה היא ביקשה מאתנו תמונות של משפחה אחרת עם שתי אמהות, ונתנו תמונה של חברות שלנו.

הגננת סיפרה לנו שיום אחד היה ילד שאמר ליונתן 'יש לך אמא אחת שהיא בן'. אז יונתן אמר 'מה פתאום? יש לי שתי אמהות בנות'. התחיל ויכוח אם זה בכלל יתכן שיהיו שתי אמהות ויונתן אמר 'יכול ועוד איך, זו המשפחה שלי'. הוא סתם להם את הפה".

אין לו בכלל בעיה עם זה?
"אני בטוחה שחסר לו לפעמים אבא. פעם, לפני שנה, הוא אמר 'אוף. לא כיף שאין אבא. מצד אחד כיף שתי אמהות, אבל מצד שני כיף שיש אבא'. אמרתי שנראה לי שזה נכון ושאלתי אם הוא עצוב שאין לו אבא. הוא ענה 'לא. פשוט נראה כיף גם שיש אבא'. עכשיו כבר לא נעים לו להגיד את זה".

"לא מזמן הקרינו בטלוויזיה קליפ עם השיר 'לאבא שלי יש סולם'. צפינו בו יחד ושאלתי אותו מה הוא חושב. הוא ענה 'לא רוצה אבא כי אז לא יהיו לי שתי אמהות ואני לא מוותר על שתי האמהות שלי'. כמו שאפשר להבין, זה לא קטע שלא מדברים עליו אצלנו".

למרבה ההפתעה, נעמי מספרת כי גלעד, הבן הצעיר, קורא "אבא, אבא", כמו כל הילדים בני גילו. "זה מצחיק כי יונתן תמיד אומר לו 'אם תקרא אבא אף אחד לא יבוא'". היא אומרת "גיליתי על שני הבנים שהמילה אבא זה לא רצוני. אין לזה שום קשר לאבא כי אף פעם לא לימדנו אותם להגיד את זה, ובכל זאת אצל שניהם המילים הראשונות היו 'אבא'. אבל במשפחות שבהן יש אבא מתלהבים, וכתוצאה מכך הילד מבין שהכוונה היא לאבא".

התהליך של הבאת ילד לעולם אצל זוגות חד מיניים לא מסתיים ברגע הלידה. עדיין ממתינה להם דרך ארוכה עד שהתינוק יזכה להכרה רשמית. הזוגות שאיתם שוחחתי חתמו אצל עורכי דין על מסמכים משפטיים להסדרת הקשר בין שניהם וגם על יחסי ההורות המשותפת.

גיא ולוצ'י נחשבים שניהם בארצות הברית להורים שווי זכויות, אולם בארץ רק אחד מהם רשום כהורה של אלה, כאשר בן הזוג השני אמור להתחיל בתהליך אימוץ על מנת להיחשב גם כן כהורה שלה. גם נעמי ויעל מתחילות בימים אלה בהליכים לאימוץ הילדים שבנות זוגן ילדו.
היתרון בהורות משותפת הוא שמתאפשרת הורות ביולוגית לפחות לאחד האבות. בנוסף, זה זול יותר מפונדקאות

עד לפני מספר שנים הורים חד מיניים לא יכלו לאמץ את הילד שבן או בת הזוג שלהם ילדו, והאפשרות היחידה שלהם היתה לשמש כאפוטרופוס שלו. השינוי חל בינואר 2005 בעקבות עתירה שעתרה עו"ד עירא הדר בשמן של טל ואביטל ירוס-חקק. בנות הזוג ירוס-חקק הגישו בקשה לאימוץ הדדי של שלושת ילדיהן. לאחר תשע שנים של מאבק משפטי קבע בית המשפט העליון בתקדים שנקבע על ידי רוב מיוחד, שחוק האימוץ הישראלי מאפשר אימוצים במשפחות חד מיניות ואסור להפלות אותם ואת הילדים על רקע נטייה מינית.

בפסק הדין נקבע שיש לבדוק כל משפחה באופן ענייני האם האימוץ עונה לטובת ילד. נדרשה עוד שנה של דיונים בבית משפט לענייני משפחה, שאליו הוחזר התיק לבדוק באופן פרטני את טובת הילדים, ובפברואר 2006 ניתנו לראשונה צווי אימוץ במשפחה חד מינית.

מאז ההליך הופך להיות מקובל ושגרתי, כשעד כה הוצאו קרוב למאה צווים ברחבי הארץ. "כל הגורמים הרלוונטיים תמימי דעים שבנסיבות האלה, כאשר בפועל יש שתי אמהות או שני אבות, חייבים לקבל הכרה משפטית לכך", אומרת עו"ד הדר. "אפילו משרד הפנים עדכן במרשם האוכלוסין מסמכים מיוחדים, התואמים למצב של זוג אמהות או זוג אבות".

למרות ההתקדמות שחלה בשנתיים האחרונות, המאבק עדיין לא הסתיים לחלוטין. לפני מספר חודשים, השופטת נילי מימון מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחתה במפתיע בקשת אימוץ של זוג לסביות, למרות המלצה חמה של פקידת הסעד ולמרות שהוצגו בפניה נתונים דומים לאלו שאושרו בעבר. השופטת מימון טענה שהעניין מצוי במחלוקת חברתית ולכן דחתה את הצו. "זה פסק דין שמתעלם מפסק דין", אומרת עו"ד הדר, המייצגת את המשפחה. בימים אלה היא ממתינה לתוצאות הערעור שהגישה.

עו"ד הדר אף היא לסבית ואם לשניים: ילד בן שבע שבת זוגה ילדה ותינוקת בת שנה שהיא עצמה ילדה. בעיניה, האילוץ שמאלצת המדינה את הזוגות החד מיניים לעבור תהליך אימוץ הוא מלאכותי. "בעצם, מאלצים אישה לאמץ את הילדים שלה. כשזוגתי ילדה את בננו הייתי שותפה מלאה להחלטה, בחרתי איתה את תורם הזרע והייתי הראשונה שהחזיקה אותו על הידיים עוד בחדר לידה. אני אמא שלו עוד לפני שהוא הגיע לעולם ועדיין לא מכירים בי כאמא באופן אוטומטי מעצם ההצהרה שלי. אני נדרשת לעבור הליך מפרך ומייגע, שמעורבים בו הרבה גורמים. כמובן שאני שמחה שהגענו למצב שבו האפשרות הזו קיימת, אבל מקווה שבעתיד הקרוב נגיע למצב של הליך רישומי בלבד, ללא אימוץ".
בדרך להורות הומוסקסואלים שמעוניינים להיות הורים יכולים להיעזר בפונדקאית, כפי שעשו גיא טצה ולוצ'י לאור, אולם ישנן אפשרויות נוספות העומדות לרשותם: האחת היא הורות משותפת והשנייה – אימוץ.

"הורות משותפת היא הורות לכל דבר, למעט העדר זוגיות בין שני הורים", אומרת עו"ד עירא הדר. "בהורות משותפת גבר ואישה מביאים יחד לעולם ילד ביולוגי של שניהם, כאשר הם עצמם חיים בבתים נפרדים ללא שום זיקה רומנטית. במקרה של הורות משותפת מומלץ מאד לחתום על הסכם לפני תחילת התהליך על מנת לקבוע את חלוקת המשמורת על הילד, וכן הסדרי ראייה ומזונות. בפועל, יש בארץ הרבה מאוד ילדים שנולדו במסגרת כזו".

היתרון בהורות משותפת הוא שמתאפשרת הורות ביולוגית לפחות לאחד האבות. בנוסף, זה זול יותר מפונדקאות. החיסרון, לדברי עו"ד הדר, הוא שאין אפשרות לקבל הכרה לבן הזוג של האב. בנוסף, בני הזוג ההומוסקסואלים לא מקימים עם הילד משפחה גרעינית, אלא מתחלקים בגידול עם אישה שהיא זרה. "יש אבות שזה מתאים להם ואבות שלא", היא מציינת.

במקרים של אימוץ, יש להפריד בין אימוץ בארץ לאימוץ בחו"ל. "עד לפני מספר שנים היו מספר רב של אימוצים בחו"ל באמצעות עמותות ישראליות, אלא שמדינות רבות סגרו בהדרגה את שעריהן בפני אימוצים של גברים", אומרת עו"ד הדר. "הסיבה לכך היא, שמרבית המדינות מהן ניתן לאמץ הן מדינות עולם שלישי, שהן שמרניות בלאו הכי, וזוג גברים ממילא כמעט ולא יכול לאמץ במשותף, אלא רק אחד מהם, שהגדיר עצמו כרווק".

לדברי עו"ד הדר, היום כמעט בשום מקום בעולם לא יזכה גבר ישראלי באפשרות לאמץ.

בפברואר 2008 יצא היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בהצהרה שאומרת שזוגות הומוסקסואלים יכולים לאמץ בישראל. בפועל, כידוע, ישנו תור ארוך של ממתינים לאימוץ בארץ, וכל מקרה נבדק באופן פרטני. עד כה לא הגיע אף זוג של גברים לשלב הבדיקה. "ימים יגידו", מסכמת עו"ד הדר.