מאמר ראשון לקידום בטיחות הילדים.
מהי בטיחות? כמה ילדים נפגעים בכל שנה? מהן תוצאות המגיפה ומהן השלכותיה?
מאת: מגיסטר יעקוב שלין ,אב לבן 10 ולבת 6 וחצי,בעל תואר שני MScבבטיחות,יועץ לבטיחות ילדיםwww.yessafety.com
לתגובות והצעות: k@yessafety.com
בטיחות-בטחון-ובריאות
שלושה מושגים נוגעים לשלום ילדינו, ולשלומנו אנו:
בטיחות (safety): הגנה מפני פציעות/היפגעויות לא מכוונות שנגרמות בפתאומיות כתוצאה מנפילה, מכה מעצם קשיח, הילכדות חלקי גוף, חנק, כוויה, תאונת דרכים, התחשמלות, טביעה, ועוד.
בטחון (security): אבטחה שמירה והגנה מפני בריונות מכוונת – אלימות פיזית/מילולית, פיגוע, פריצה לבית/לרכב, וכדומה.
בריאות (health) לרבות גהות (היגיינה): הגנה בפני מחלות שמתפתחות לאורך זמן (גם אם קצר יחסית), דוגמת הרעלה/זיהום (עקב בליעת חומר ניקוי, אכילת מזון מקולקל או עם ידיים לא שטופות, משחק בחול שבו צואת בע"ח, ועוד), חשיפה לגז או לקרינה מסוכנים (כגון גז רדון או קרינה אלקטרומגנטית), דום נשימה או מוות בשינה/בעריסה, וכיו"ב.
כל אחד מהמושגים הללו הוא עולם תוכן בפני עצמו, ולפעמים יש בהם מן המשותף. לדוגמא: סורגים בחלון עשויים למנוע פריצה לתוך הבית (ביטחון), וגם להגן מנפילה דרך החלון החוצה (בטיחות). צמחיה מסוימת עלולה לגרום לתגובה אלרגית (בריאות), ולהידקרות מענפיה (בטיחות).
מאמר זה יתמקד בבטיחות של ילדים.
לפני שממשיכים – הבהרה:
בהמשך מתוארים מקרי היפגעויות של ילדים. חלק מהתיאורים לא קלים לקריאה: המטרה איננה לזעזע/להרתיע, אלא לנסות 'למקם' את הקורא/ת כעד/ה לאירוע בזמן אמת, וכך להעלות את המודעות לבטיחות ולדרבן כל אחת ואחד מאיתנו לעשות מעשה שישנה את המציאות העגומה.
מימדי מגיפת היפגעויות הילדים
בכל שנה נפצעים בארץ מאות-אלפי ילדים באירועי בטיחות (מוסדות החינוך לבדם מדווחים על מעל 15,000 תלמידים בממוצע שנפגעים). כ-180,000 מתוכם פונים למיון, ובערך 170 ילדים (כגודל שכבה בבי"ס) נהרגים! סטטיסטית, עשרות רבות של ילדים נפצעים מדי יום, וכל 2-3 ימים ילד/ה נהרג/ת!!
ילדה בת 4 טיפסה על מתקן משחקים בעל אלמנטים שונים לטיפוס.
היא "…הכניסה את ראשה אל תוך אחד הריבועים … ראשה…נלכד בפתח…מה שגרם בסופו של דבר לחניקתה…" ולפטירתה כעבור מספר ימים.
לא כל פציעה של ילד/ה מדווחת. היפגעויות שמתפרסמות באמצעי התקשורת 'זוכות' לעיתים לדיון ציבורי, אשר נעלם כמעט באותה מהירות שבה הופיע – עד ההיפגעות הבאה שמתפרסמת. היפגעויות רבות של ילדים כלל לא מתפרסמות למרות שרק בנס, מזל או הודות לצירוף נסיבות מקרי לחלוטין – הן לא הסתיימו באסון (דוגמת הילד שמעד ונשרט קלות בלבד. לו נפל בזוית מעט שונה – עלול היה חלילה לאבד עין בשל הברזל שבלט מהאדמה): כך מקבל הציבור רושם מוטעה. כמות הפציעות בקרב ילדים היא למעשה גדולה בהרבה משרבים מאיתנו חושבים. "מגיפה" כבר אמרנו?!
תוצאות והשלכות
פציעות של ילדים גורמות כאב וסבל פיזיים ונפשיים, שקשה לתאר במילים: הן לילדים שנפצעים, והן לבני משפחותיהם. גם הנזק למשק הישראלי הוא אדיר: פיצויים לנפגעים, אובדן ימי עבודה ולימודים ועוד. כאב וסבל רבים ניתן למנוע מראש, ואת התקציבים שייחסכו – לנצל לשיפור מערכות החינוך והבריאות, למשל. לכן, למעשה, פציעות של ילדים פוגעות בפועל בכל אחת ואחד מאיתנו.
תלמידת גן ילדים שנכוותה ממרק בצוואר ובגוף "…מציינת כי מתביישת ללכת עם גופיה ונצרכת…לחולצה כשהולכת…לבריכה וכן מציינת היא כי ילדים צוחקים עליה…".
ילדים שנכוו למשל או שנפצעו ונותרו מוגבלים, בנוסף לכאב ולסבל הפיזיים ולטיפולי השיקום שיתכן וידרשו לעבור, הם עלולים להתמודד גם עם השלכות נפשיות ארוכות טווח: לעג מצד ילדים אחרים על צלקות שנותרו או על מגבלה פיזית כלשהי, בושה בעת לבישת בגד-ים או בגד קצר/חשוף אחר… ולא נזכיר את השלכות הפציעה גם על חיי ההורים – האחים – ויתר בני המשפחה.
ילדה בת 3 וחצי נפגעה בראשה בגן. אחרי הפציעה הילדה חזרה "…לפעילות בגן, לרבות ארוחת עשר…" ואף שיחקה בחצר. כשהאם לקחה אותה מהגן, הילדה "…בכתה לסירוגין וביקשה לישון, תוך כדי כך החלה (הילדה) להקיא… ואז איבדה את הכרתה… הילדה הועברה (הילדה) באמבולנס לבי"ח שם בוצע הניתוח. "בניתוח נמצא דימום…גדול עם קרע בעורק…וכן נמצא קריש דם… לאחר הניתוח הועברה ליחידה לשיקום ילדים, שם הייתה מחוסרת הכרה במשך 4 שבועות, ללא תגובה לגירויים… האשפוז נמשך כחצי שנה… בתום תקופת האשפוז שוחררה עם ליקויים נוירולוגיים ומגבלות תפקודיות רבות, כגון: חולשה ניכרת של פלג הגו…מלווה ברפיון ניכר של הגוף, ללא יכולת הליכה…פגיעה קשה בשפה…וליקויים קוגניטיביים… הנכות הרפואית מגעת לכ- 100%".
החובה למנוע נזק
לפני שנים ספורות הוערך כי נדרש תקציב התחלתי ממוצע של 100,000 ש"ח, כדי 'ליישר קו' בנושא ליקויי ומפגעי בטיחות בכל בית-ספר.
בדיון (6/2006) בועדת החינוך של הכנסת צויין, כי הסכום שנדרש בפתיחת כל שנה על מנת לתת מענה לליקויי הבטיחות החמורים והדחופים(!) הוא 200,000,000 שקלים לשנה – בתוכנית של כמה שנים (355,000,000 ש"ח באופן מיידי לטיפול בליקויים חמורים ע"פ סקר הרשויות המקומיות), ושההשערה מבדיקה שנעשתה כ-5 שנים לפני הייתה שצריך 2 מיליארד שקלים לטיפול בכל ליקויי ומפגעי הבטיחות.
באותו דיון, צויין גם כי 89% מגני השעשועים (לרבות בתוך בתי ספר וגנים) אינם בנויים לפי התקן.
ניתן להימנע מראש מהתלות בתקציבים גבוהים, ע"י נקיטה במהלכים פשוטים וזולים יחסית – ואף הכרחיים! – להגנה על ילדינו מפציעות: חינוך לבטיחות של מבוגרים (גננות, מורים, הורים, סבתות וסבים, וכל מי שמשגיח על ילדים), דיווח על היפגעויות ועל אירועי 'כמעט ונפגע' לצורך תחקור – הפקת לקחים – והסקת מסקנות, פיקוח והשגחה נאותים על הילדים, הערכת וקידום עובדי הוראה גם בהתאם לפעילותם למען קידום בטיחות התלמידים, שימוש באביזרים לבטיחות ילדים (מגנים לשקעי חשמל, שטיחונים למניעת החלקה באמבטיה, מגבילי פתיחת חלון, …), ועוד.
לשם כך חשוב להיות מודעים לנושא, לתעדפו גבוה ואף בראש סולם העדיפויות, ולהפעיל את הראש!
בהקשר זה ראוי להזכיר את הגישה שהציג בית המשפט: "…חובה לנקוט באמצעים סבירים למניעתו של נזק צפוי", ו"… ככל שמדובר באמצעים קלים ופשוטים הנדרשים לצורך מניעת הנזק, כך גם סביר יותר לדרוש הקפדה עליהם, גם כשאין סכנה חמורה, דווקא, צפויה…".
הצעות: כך נעשה!
1. נראה כל הזמן את טובת הילד לנגד עינינו.
2. מילת המפתח בבטיחות: מניעה (להבדיל מ-תגובה)! המוטו – "להישאר 'מובטלים' מטיפול בילדים שנפצעים": ידי כולנו עמוסות די והותר.
3. מודעות לבטיחות ילדים, ותיעדוף הנושא: נפעיל את הראש, ונתבונן 'דרך עיני הילדים'. נעצב את הבית תוך מתן עדיפות לבטיחות על-פני אסטטיקה (כורסא לא מתחת לחלון). כשאנו עם הילדים – נשגיח עליהם ולא נתמקד בעיסוקים אחרים (שיחות בסלולארי, קריאה, שיחה, וכיו"ב). כשנחזור עייפים מהעבודה, ננוח קצת, נאכל משהו קטן, נחליף לבגד נוח, נחליט שסידורים ועיסוקים אחרים נבצע במועד אחר (לא כשאנו עם הילדים), ורק אז ניקח על עצמנו את האחריות על הילדים ונרד איתם למגרש המשחקים: כשנרגיש רגועים ונינוחים, נוכל להשגיח עליהם טוב יותר מאשר כשאנו מותשים ורעבים, נעלי עקב לרגלינו ובגד/חליפת העבודה לגופנו.
4. חינוך ודוגמא אישית: באופן שוטף נסביר לילדים ונחנך אותם לבטיחות בחיי היום-יום, ונימנע מלעשות מה שלא נרצה שילדינו יעשו – לא נתכופף 'בטעות' מעל מעקה/חלון, נימנע מלעמוד על כסא (יש סולמות), נחצה רק באור ירוק ובמעבר חצייה, לא נחזיק מסמר/סיכה בפה, ועוד ועוד.
5. אחריות אישית: "אם אין אני לי, מי לי". נסמוך קודם כל על עצמנו, ורק אחר-כך על מה שנתון בידי אחרים. רשויות לא תמיד מביאות לידיעתנו את מפגעי הבטיחות במקום בו שוהים ילדינו (מוסד חינוכי או מגרש משחקים וכיו"ב), ולא את העובדה כי ייתכן ויש מפגעים/ליקויים נוספים שהם סמויים. גם עובדי ההוראה עצמם לא תמיד מכירים את מפגעי הבטיחות במוסד החינוכי בו הם עובדים, כך שגם הם עלולים להתקשות בלהגן על ילדינו מפני פציעות.
לכן ניזום, נתעניין ונשאל: את עצמנו, את הגננת-המנהלת-האחראי-המאמנת-המפעיל-השכנה-ההורה האחר, וכשצריך גם נפנה לראש העיר – לחבר/ת הכנסת – לשר/ה – וכו', לפי הצורך. אנו וגם ילדינו (מועצות תלמידים למשל) נבקש לעיין מדי פעם בתיק הבטיחות העדכני (ממצאי בדיקות בטיחות ותכתובות בנושא) של הגן / ביה"ס / מגרש המשחקים / מבנה החוגים / וכיו"ב, תיק שראוי כי יישמר במקום נגיש בעירייה ובכל מוסד חינוכי/ציבורי. נדווח לרשויות על ליקויי ומפגעי בטיחות ועל היפגעויות ומקרי כמעט ונפגע, ובהמשך נבקש לדעת מה בוצע כדי למנוע הישנות מקרים דומים.
6. "כשיש ספק – אין ספק": בכל הנוגע לבטיחות ילדינו, יהיה לנו ברור על מי חלה חובת ההוכחה! לא נמתין שילדינו יפגעו כדי לעצור את המקור שגורם להם נזק. אסבסט, קרינה, הפסקות 'מתוקות' (חומרים משמרים וצבעי מאכל) בביה"ס, ישיבת תלמידים בקבוצות עם הצד/הגב ללוח במשך חודשים ושנים – כל אלה הן דוגמאות לאי-עצירה בזמן של פגיעה בילדינו. לא נקבל כמובן מאליו התחמקות בסגנון "עדיין לא הוכח שהדבר מזיק" (על משקל "המוציא מאדם – עליו ההוכחה").
"שום פיצוי כספי אין בו כדי לפצות על אובדן חיים, על זיו העלומים ועל חמדת הנעורים שאבדו…"
הנתונים האלה מדאיגים ובמיוחד בשל העובדה שהמודעות לנושא עדיין לא הוטמעה אצל ההורים.
במיוחד בשביל זה פיתחנו סדנת החייאה ומצבי חירום עפ"י המלצות ארגון בטרם שתלמד אתכם לטפל במצבי חירום מסכני חיים בילדים ותינוקות.
בעלות מינימלית תוכלו לאסוף חברים ובני משפחה ופראמדיק יגיע עד אליכם להעביר סדנת החייאה ומצבי חירום בתינוקות ופעוטות.