"מכתבים אל המלאך שלי – יומנו של ילד בעל רגישות חושית"

מאת: טליה בירקאן

הספר מיועד לכל מי שעוסק בחינוך ויש לו גישה לילדים.

הספר מכתבים אל המלאך שלי הוא יומנו של אור. אור המחפש אחר איזון חושי עובר מסע של גילוי פנימי ושל התאמה חברתית. במסעו, עורך אור רפלקציה פילוסופית, פסיכולוגית ורוחנית על חייו דרך כתיבה אל המלאך שלו,           המביאה אותו לשחרור. הספר נכתב בהשראת בני המקסים אשר אובחן כבעל קושי בויסות חושי. הייתה זו הפתעה מאתגרת עבורי והמסע המרתק שזכיתי לו כמחנכת, יועצת טיפולית ופילוסופית הביא אותי לצמיחה וללמידות חדשות.

הספר קיבל את המלצותיהם של פרו'פ שולה פרוש, ד"ר אביבה יוכמן, מבית הספר לריפוי בעיסוק , ציפי לייזר, פסיכולוגית חינוכית בכירה, פרו'פ אדיר כהן , בית הספר לחינוך אוניברסיטת חיפה.

ויסות- חושי הינו ליקוי שהמודעות אליו גדלה מאוד בשנים האחרונות, כמו שגדלה המודעות לבעיית קשב וריכוז, היפר אקטיביות , לקויי למידה, שלדברי המומחים לעיתים קרובות יש ביניהם קשר. מחקרים מראים שליקויים כאלה  ואחרים הם מנת חלקם של 40 -88 אחוז, ילדים ומבוגרים. שכיחות בעיית הויסות החושי העלתה את המודעות והרחיבה את ההתייחסות המקצועית והטיפולית, כמו לבעיות מליקויי למידה ADHA – ADDועד לאוטיזם. בארה"ב נרשמה שכיחות התופעה בכ 5 – 10 אחוז מכלל אוכלוסיית הילדים. השכיחות טרם נבדקה במבוגרים, אך ישנה סברה שהתופעות והקשיים נמשכים גם בבגרות.
נמצא שאצל ילדים שלא טופלו בילדותם מלווים הקשיים בחוסר הסתגלות, חרדה ודיכאון.

הספר מלווה במילון מונחים והסברים בגוף הטקסט , המסייעים בהבנת סיפוריו של הילד ומציאות חייו, וכן עצות מעשיות רבות שיכולות להקל הן על המחנכים והן על ההורים . מסייעים בכך גם האיורים של נגה סיני .

מן הספר: "חשבתי היום שוב על הדברים שהרבה מבוגרים אמרו עלי. לפעמים אני כמו מים שרותחים בקומקום. המים רותחים בתוכו עושים גוגל-גוגל, ורוצים להשתחרר.. הגננות שלי אמרו שאני שובב מדי, ושצריך לרסן אותי.לסוס שראיתי בשנה שעברה הצמידו רסן לפה. מבהיל אותי לחשוב שרצו לרסן אותי…."

זהו ספרי השני. את הספר הראשון סימפוניה של אור – מסעותיי בעץ החיים (הוצ' נוצה וקסת ) כתבתי כפילוסופית מחנכת, כמסע התבוננות אישי, פילוסופי ורוחני המבוסס על עשר הספירות שבקבלה. כן הוצאתי וכבר נמצאת בחנויות, ערכת קלפים חינוכיים טיפוליים – סימפוניה של אור – לגילוי האמת והטוב הפנימי. לילדים ולמבוגרים.
שניהם זכו להצלחה והמלצות של אנשי חינוך.

במסגרת עבודתי כיועצת חינוכית, מנהלת שותפה של המרכז הישראלי לפילוסופיה בחינוך – 'פילוסופיה לחיים' פיתחתי שיטה ייחודית העוסקת בהיבט השכלי (פילוסופי), הרגשי (פסיכולוגי) והרוחני. הנני מעבירה אותה בהרצאות ובסדנאות: "איך לזהות לקות של ויסות חושי ולנתב את הילד והמשפחה לחיים מועצמים". כמו כן, אני מקיימת יעוץ פרטני לילדים, מבוגרים ומשפחות. עם התמקדות בקשיים חינוכיים.

ניתן לרכוש את הספר בחנויות הספרים או בהנחה בהזמנה במייל: talis7@zahav.net.il
או בטלפון: 0523-478505

בברכה,
טליה בירקאן,

טליה בירקאן – פילוסופית מבוגרים, ילדים ומשפחה
http://cafe.themarker.com/view.php?u=281958
http://myphilosophyforlife.wordpress.com/
www.philosophy4life.org

קטעים מהספר

(דף ראשון – תחילת היומן)

(עמוד 16)

יום חמישי, 25.12.08

היום הוא היום הרביעי של חנוכה. אבא קנה לי, לכבוד יומולדת שמונה, יומן עטוף בבד מיוחד שכשנוגעים בו מרגישים את הבליטות. הוא סיפר לי שכשהוא למד לכתוב, סבתא קנתה לו יומן שיוכל לכתוב בו את המחשבות והרגשות שלו. שמחתי ביומן החדש ובעטיפה המחוספסת וחשבתי לעצמי: למי אכתוב? למי אספר את הסודות שיעלו לי בראש ובלב? היומן הוא בסך הכל מחברת חגיגית עשויה נייר ועטופה בבד. מי יקשיב באמת לדברים שאכתוב? חשבתי הרבה ואז נזכרתי בשיר שאהבתי מאוד כשהייתי קטן. זהו השיר על טינטן, חבר קטן שאף מבוגר לא ראה. חיפשתי את מילות השיר של מרים ילן שטקליס והעתקתי אותן לעמוד הפתיחה ביומן שלי.
לי יש ידיד, ושמו טינטן
והוא קטן, קטון קטן,
והוא קטן מאוד, מאוד,
והוא שלי, והוא – בסוד.

אך הוא ישן במיטתי
והוא אוכל מצלחתי,
והוא תמיד, תמיד איתי –
ידידי טינטן.

ואיש עוד לא ראה אותו,
ואיש עוד לא שמע אותו –
לא אימא ולא אבא,
לא סבתא ולא סבא.

וכשאני שוכב לישון
הוא מספר לי על שמשון.
שמשון היה גדול, ענק,
שמשון היה גיבור חזק. […]

והוא שלי, והוא – בסוד.
והוא כולו קטון מאוד,
והוא נחבא בכף ידי –
ידידי טינטן.

אולי אכתוב לטינטן, החבר הדמיוני הקטנטן? אבל, עכשיו אני גדול והחבר שהיה לי כשהייתי בן שנתיים נשאר קְטִינְטן. אולי אכתוב לנסיך הקטן שחי בכוכב אחר? אבל, אם הוא על כוכב אחר, מי יודע מתי יבוא לבקר? הרגשתי שאני רוצה לכתוב למישהו סודי, שנמצא תמיד אִתי, מישהו שאוּכל לדבר איתו והוא יבין. אני מתבייש לגלות, אבל כשאבא הבטיח שאף אחד לא יסתכל ביומן שלי, החלטתי לכתוב למלאך הסודי שנמצא תמיד אִתי. החלטתי לכתוב לך, מלאך שלי.
אני בטוח שאם אכתוב לך, ארגיש שכל הזמן יש אִתי חבר אמיתי.

כשהייתי קטנצ'יק

יום שישי, 26.12.08

אני בן שמונה! אתמול חגגנו את היומולדת שלי בגן החיות. היה לי הכי כיף בעולם!

אני מבלה הרבה בגן החיות, בעיקר עם בני הדודים שלי. אנחנו נוסעים ברכבת הארוכה, העולה לאט לאט ועוברים ליד כלובי הציפורים. הן מצייצות בקול חזק (ככה הן מדברות) ואנחנו ממשיכים בנסיעה. כשאנחנו מגיעים אל הדובים החמודים, אנחנו יורדים מן הרכבת ומבקרים אותם. לכל הדובים יש גוף שמנצ'יק, רך ושעיר. לפעמים הפרווה שלהם מלוכלכת בבוץ, בגלל שהם נכנסים למים המעורבבים באדמה.

אני מסתכל הרבה על הציפורניים הארוכות של הדובים. נראה לי שאף פעם לא גוזזים אותן. כשאימא גוזזת לי ציפורניים זה תמיד כואב ולא נעים. אני מנסה להשתחרר ואימא מתעקשת. כיף לדובים כי אימא שלהם לא גוזזת להם ציפורניים…

כשבני הדודים ואני נפרדים מהדובים, אני מנופף להם לשלום.
אחרי ביקור אצל הקופים אנחנו מגיעים אל הברדלס. אני מתלהב ממנו במיוחד כי הוא שקט, מרוכז ומפחיד. הברדלס תמיד מבהיל אותי, אבל כשאני נזכר שהוא בכלוב, אני נרגע ומביט בכתמים שלו. הם נראים כמו ציור מושלם. אני אוהב את החיות הטורפות בגן החיות, כי הן מזכירות לי את עצמי. גם אני, כמו חיית טרף, רוצה לשאוג, לקפוץ ולהתנפל. אני מתאפק כי אסור. למבוך של הגן אני לא נכנס, כי אני פוחד שאאבד את הדרך. אז אני רק עובר לידו וממשיך לגן הפסלים. המגלשות והמעברים שבגן מרגשים אותי. אפשר לעלות ולרדת ושוב לעלות, לרוץ ולהתחבא ולקפוץ ממקומות גבוהים.

אור מרגיש את העוררות החושית שלו כשהוא מתבונן בחיות הטורפות.
הוא פוחד ממקומות לא מוכרים וממצבים לא ידועים ולא ברורים ולכן חושש להיכנס למבוך.
את שאר חלקי הגן הוא מכיר היכרות אישית המבוססת על תיווך ההורים שהכינו אותו לביקור.

בסוף הביקור בגן, ליד היציאה, אני מקווה שאימא תקנה לי גלידה. אין כמו דברים מתוקים! הם עושים לי נעים בגרון ובבטן וכל הגוף שלי מתעורר. פתאום יש לי מרץ לעשות דברים. בא לי לקפוץ ולרוץ, לטפס ולהתגלגל והכל בגלל המתוק.

אתה לא תאמין, מלאך שלי, אבל יש אנשים שהמרץ שלי מפחיד אותם. הרבה אנשים אמרו לי שאני פרוע כמו סופת הוריקן ומשתולל כמו סערה. אני יודע שהם התכוונו למשהו לא נעים, אבל אני מרגיש נהדר כשיש לי הרבה אנרגיות. אני חושב שהם בכלל לא מבינים כמה חשוב לי להרגיש באמת את החיים. כשאני כותב לך, מלאך שלי, אני מרגיש עצוב. טוב, אימא קוראת לי לאכול ארוחת ערב. ניפגש בקרוב.

אור חי במתח מתמיד בין היותו ילד תאב-חיים לבין הסביבה הרואה בו מטרד.

(עמוד 23)

הצללים לחדר באו

יום שלישי, 30.12.08

אתמול, אצל סבא וסבתא, נחתכתי ביד ולא גיליתי לאף אחד. רק כשאימא ראתה את הדם וכל-כך נבהלה, הבנתי שקרה דבר נורא. אני מסתכל עכשיו ביד שלי וחושב שהידיים הן החלק הכי חשוב בגוף שלי. אני משתמש בהן כדי לחקור כל מיני חומרים בטבע וגם בעלי חיים. אני מקפיץ אִתן כדורים ומגלגל איתן חישוקים. בגן אהבתי לחבק ילדים ובובות. הייתי מרגיש את הגוף שלי דרך הנגיעה במישהו אחר. כשאבא סיפר לי שדוב גם נושך וגם שורט, ביקשתי ממנו שישרוט אותי ושינשוך אותי נשיכה של דוב. רציתי לדעת מה ההבדל בין נשיכה של דוב לבין שריטה של דוב. אבא יכול לעזור לי להבין את ההבדל. הרבה ילדים לא אהבו חיבוקים ואני לא הבנתי. אולי הם לא התחבקו מספיק בבית. כשהייתי מחבק אותם הם היו מתרגזים עלי ואומרים לי: "תפסיק!". נפגעתי מאוד והייתי עצוב והלכתי לחבק את הבובות. גם המכות שאבא ואימא נתנו לי כשהייתי מחבק בכוח או עושה דברים שאסור פגעו בי ועשו אותי עצוב. לפעמים הם כעסו עליי סתם.

אור משתף אותנו בצורך הגדול שיש לו לגעת. במסעו אל המגע הוא חוקר את סביבתו ומתאכזב מתוצאות ניסיונותיו שהסביבה הנורמטיבית דוחה. הוריו, המתוסכלים מהתנהגותו החריגה, מאוכזבים מחזרותיו על מגעים הנתפסים כאלימים ותופסים את התנהגותו כחצופה וכחסרת משמעת. סף התסכול של הורים המצויים במצב כזה מביא אותם לנהוג בילדם באלימות. זאת, בניסיון למשמע אותו, להבהיר לו שמעשיו אינם מקובלים. הכאתם את הילד מהווה פורקן רגעי לתסכולם העצום, אולם אינה מספקת פתרון. המשוואה שנוצרת היא של מגע חקרני הנתפס כאלים ומוביל לאלימות.

הלוואי ויכולתי לחבק אותך, מלאך שלי. אם היה לך גוף הייתי מחבק אותך חזק. עם ילדים אמיתיים היה לי קשה להתחבק ולא ידעתי מה לעשות.

מלאך שלי, אגלה לך סוד: כשאני רוצה לבכות אני נזכר ברטטוי- עכבר מיוחד שהיכרתי בסרט. רטטוי גר בתוך כובע של טבח ולימד אותו לבשל אוכל טעים שכולם אהבו לאכול. אף אחד, חוץ מהטבח, לא ראה את רטטוי. מלאך שלי, הלוואי שיכולת לגור אצלי בראש. היית עוזר לי להתנהג כמו שהמבוגרים אומרים שצריך. המבוגרים אומרים שצריך לחבק לא חזק מדי. הם אומרים שלא צריך לפחד מהחושך, אבל אני כן פוחד מהחושך. כשהבית חשוך אני פוחד ללכת מחדר לחדר בלי אבא או אימא. כדי שיהיה לי קל יותר, הם הסירו את הדלתות מהמשקופים. ככה כל החדרים מחוברים. חוץ מהחושך, אני גם מפחד להיות לבד. אני מספר רק לך, מלאך שלי, שאספתי קצת כסף ואני שומר אותו בתיק שלי. אם פתאום אמצא את עצמי לבד בבית-הספר אוכל לבקש ממונית שתיקח אותי הביתה. אם המונית לא תסכים, אני מקווה שהמשטרה תעזור לי. היא עוזרת לגנבים שנכנסים לצרה?

כאשר אור נדחה הוא חווה חוסר תמיכה מהסביבה. במקום הבודד בו הוא שרוי, עולים פחדים נוספים שהופכים לחוויה הקיומית הבסיסית שלו. הם מלווים אותו בקביעות כמו צל.

(עמוד 27)

יום שני, 5.1.09

בדרך הביתה מבית-ספר חשבתי לעצמי: מה יותר חזק – קיר, עץ או ברזל? מעניין אותי מי יותר חזק מִמִי? מה יותר חזק מִמַה?
"מי יותר חזק: מסור או אריה?", שאלתי את אבא כשהוא חזר מהעבודה. אבא אמר שאם מתכוונים למהירות, אז האריה שמגיע בתנופה יותר חזק, אבל אם מתכוונים לכוח עומד שהוא קרא לו "סטאטי" אז המסור יותר חזק. לכוח של האריה אבא קרא "כוח מתפרץ". אני לא אוהב אריות. הם מפחידים אותי. גם חתולים ניראים לי כמו אריות, ואני נבהל כשהם מסתכלים עליי ומייללים. כשחתול עושה צורה של קשת בגב שלו ומגרגר, זה מפחיד אותי ממש.
חשבתי הרבה על מה שאבא אמר. "אבל מסור יכול לחתוך את האריה והאריה לא יכול לחתוך את המסור …", אמרתי. אולי האריה יכול לחתוך בשיניים שלו את המסור? ואולי שני אריות יהיו יותר חזקים מהמסור?
אימא הצטרפה לשיחה: "יש הבדל בין כוח של הגוף או של מכשירים לבין כוח שנקרא עוצמה של הנשמה". אבא ואני לא ממש הבנו אותה.
"נדבר על זה בפעם אחרת" היא אמרה.

בלילה חלמתי על חתולים. הרבה לילות אני חולם על חתולים שעוברים ברחוב ומאיימים עליי- מסתכלים בי עם העיניים הירוקות שלהם, עושים צורה של קשת בגב ומגרגרים. בחלום בא אליי חתול וניסה לאיים עליי. אני לא פחדתי והתגברתי עליו. אמרתי לו: "קישטא!" נופפתי ביד שלי ונתתי לו טפיחה קטנה בזנב. החתול נבהל ממני והלך. שמחתי שאני יותר חזק מהחתול והוא לא מצליח להפחיד אותי.

אור חווה את הסביבה בעוצמות לא מתואמות. חתול רחוב מהווה עבורו איום משום שהוא תופס את תכונותיו הפיזיות וההתנהגותיות כמוכפלות פי כמה וכמה. החוויה של אור בעת הליכה ברחוב היא של סכנה- חיית טרף אורבת לו ומאיימת עליו. הוא מוטרד מהמציאות המעיקה וחולם עליה. ההתגברות שלו על החתול בחלום מסמנת התמודדות עם הפחדים הממשיים שהוא חווה מדי יום.

ניצחתי את החתול והרגשתי טוב.