"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

איכות ותדירות הקונפליקט אם- ילד: בהקשר של דפוסי התקשרות ומאפייני טמפרמנט

Devorah Laible &Tia Panfile & Drika makariev, Child Development, March/April 2008, Volume 79, number 2, p.p 426-443

מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין דפוסי התקשרות, ומאפייני טמפרמנט של הילד לבין איכות ותדירות הקונפליקטים בין אם וילד. נבדקו 64 אימהות וילדים , בפעם הראשונה כשהילדים היו בני 30 חודש ובפעם השנייה כשהיו בני 36 חודש. התצפיות שהוקלטו וצולמו בוידיאו קודדו.

הנתונים נותחו על בסיס האסטרטגיות של הקונפליקט, התוצאות והנושאים שעלו בו.

כבסיס לזיהוי מאפייני הילד הועברו לאמהות שאלונים לבדיקת דפוסי ההתקשרות ומאפייני הטמפרמנט של הילדים.

מבוא

הקונפליקט בן הורים וילדים בגילאים שבין 30 חודש ועד גיל הגן מאד מאפיין תקופת חיים זו, זהו שלב תחילת גילויי העצמאות של הילדים . חוקרים מצביעים על כך שיש בן 3.5 ל 15 אירועים של קונפליקטים בן הורה ילד בשעה, יש גם שאומרים יותר. כשההורים מנסים למשמע את הילדים כדי להנחיל להם ערכים מוסריים וחברתיים.

יחד עם זאת צריך לזכור לא כל הקונפליקטים נסובים סביב נושאים של חיברות.
קיימת הכרה גוברת והולכת כי לקונפליקטים האלה חשיבות רבה להתפתחותו התקינה של הילד. הקונפליקט כולל בתוכו דיון על רגשות, חוקים, צרכים ,תוצאות, פעולות , שמאפשרים לילד ללמוד על רגשות ועל חוקים חברתיים.

יותר מזה הקונפליקט מלמד את הילד איך להתווכח ואיך לנהל ויכוח.בתהליך הילדים לומדים לנהל משא ומתן , לטעון טענות ולהצדיק את עמדתם בקונפליקט, מיומנות שתעזור להם בעתיד בהתנהלות עם בני גילם.לא רק תרגול המיומנויות הויכוחיות עוזר להם , אלה ההבנה כי בכל קונפליקט צריך מידה מסוימת של שכנוע ושל פשרה שיעור חשוב לחיים.
חוקרים מציינים שכדי שהויכוח יאפשר למידה זו הוא צריך להיות ויכוח איכותי, כלומר ויכוח בונה, שמערב רמה גבוה של שיח, טיעונים להצדקת העמדה , ופתרונות בונים.

מחקרים מוכחים כי ויכוח איכותי מביא בעקבותיו הבנה טובה יותר של רגשות אצל הילד והפנמה טובה יותר של כללי התנהגות חברתית.
נמצאו הבדלים רבים בדפוסי הויכוח בין אמהות לילדיהם, מה שלא נבדק הן הסיבות להבדלים אלה. במחקר זה נבחן 3 מרכיבים שסביר להניח שהם משפיעים על תדירות ואופי הקונפליקט המתרחש בין האם לילד. המרכיבים הם, דפוסי התקשות, מאפייני טמפרמנט, ומגדר.

דפוסי התקשרות

הדעה הרווחת היא כי התקשרות בטוחה מפחיתה את כמות הקונפליקטים בן הורה לילד, בהשוואה לילדים להם התקשרות חרדה, אלה שאין הוכחה מדעית לכך. מחקרים אכן מצביעים על כך שהתקשרות בטוחה מנבאת יותר גילויי חיבה, יותר הענות להצעות האם ושיתוף פעולה אפקטיבי בן האם לילד בזמן משחק ובזמן ביצוע מטלות ניקיון בבית וכו'. האם זה אומר שיהיו פחות קונפליקטים בין האם לילד בחיי היום יום זו שאלה שלא נבחנה.

יתכן שדווקא בדפוסי התקשרות בטוחה יהיו יותר קונפליקטים כיון שהילד מרגיש יותר בטוח להתעמת עם ההורה, מאשר ילד לו דפוס התקשרות חרדה. (ממצא של מחקרם של מאטס ושות' 1978)
מכאן יתכן כי ההבדלים לא יהיו בכמות הויכוחים אלה באיכותם. במקרה של דפוס התקשרות בטוח הויכוח יהיה יותר בונה, ויכלול בתוכו, דיון , משא ומתן ושיח על רגשות. בעוד שבדפוס התקשרות חרד ,בה האם והילד חסרים מיומנויות של תקשורת יעילה, ובעיקר במצבים בהם מעורבים רגשות שליליים, הויכוח בין ההורה לילד יהיה פחות בונה ומלמד.

מאפייני טמפרמנט

למאפייני טמפרמנט של הילד השפעה על כמות ואיכות הויכוח עם ההורה. שכן מאפייני טמפרמנט של הילד משפעים ומעוררים תגובות הוריות מסוימות, והן מצידן משפיעות על תפקודו הרגשי והשכלי של הילד. ילדים עם מאפייני טמפרמנט קשים יעוררו יותר ויכוחים עם ההורים, לא רק כי קשה לרצות אותם, אלה גם מפני שהם סוחטים את האנרגיות והסבלנות של ההורים.
המחקר המועט בתחום מצביע על כך שמאפייני טמפרמנט של הילד הם מנביאים טובים לכמות הקונפליקטים. אך אין מחקר על השפעת מאפייני טמפרמנט על איכות הקונפליקט, יחד עם זאת יש בסיס להנחה שתהיה השפעה כזו.

מגדר

מעט מאד מחקרים מתייחסים להשפעת המגדר על אופי הקונפליקט בדיאדה. מה שניתן לאמר ממצאי מחקר (דוד והרר 1997 ) הוא שבנות נוטות יותר להיכנע ולהתפשר במהלך עימות. הן משתמשות יותר באסטרטגיות של כניעה, הסחת דעת והבהרה. וכן נמצא כי בנות נוטות יותר למיתון , ונכנסות למשא ומתן כדי להוריד את רמת הקונפליקט.

השאלה היא האם זו לא תוצאה של תהליך החברות שבנות עוברות , לפיו עליהן לשמור על הרמוניה ביחסים (מקובי 1990 ).
למרות שאין ממצאים המעידים כי אמהות מתנהגות שונה בעימות עם בנים לעומת בנות , יש להניח שתהליך החברות של בנים שונה מזה של בנות ובא לידי ביטוי גם באופי הויכוח בין האם לילד.

מסקנות והמחקר הנוכחי

מטרת המחקר הנוכחי לבחון איך מאפייני טמפרמנט ,דפוסי ההתקשרות והמגדר של הילד קשורים לאופי ותדירות הקונפליקטים בן הורה לילד בגיל 30 חודשים ובגיל 36 חודשים.

ההשערות שלנו היו כי יהיו הבדלים באיכות הקונפליקט בין ילדים להם התקשרות בטוחה לכאלה המסווגים כילדים בעלי התקשרות חרדה ,אך לא יהיו הבדלים בתדירות הקונפליקט בין הנבדקים בשני פרקי הזמן. השערתנו כי בדפוס התקשרות בטוח גם איכות הקונפליקט תהיה גבוה יותר ותכלול אסטרטגיות של מיתון הקונפליקט , טיעונים להצדקת העמדה, ופחות תסכול וכעס במהלך הויכוח מאשר אצל ילדים להם דפוס התקשרות חרד.

כמו כן ציפינו כי צמדים להם התקשרות בטוחה יפתרו את הקונפליקטים בתדירות רבה יותר מאשר אצל צמדים להם דפוס התקשרות חרד.
השערתנו היא כי לטמפרמנט תפקיד חשוב בכמות ואיכות הקונפליקט. ילדים עם מאפייני טמפרמנט קשים יהיו להם יותר קונפליקטים והקונפליקטים לא יהיו בעלי אופי בונה לעומת עמיתיהם בעלי דפוס ההתקשרות הבטוח.

ולבסוף אנו מניחים כי בנות יטו יותר להתמתן ולהתפשר עם האם בזמן קונפליקט מבנים.

שיטות המחקר

נבחר מדגם של 64 צמדים אם ילד, 4 נפלו לאחר הבדיקה הראשונה ב 30 חודש. 60 הנותרים התחלקו ל- 30 בנים ו-40 בנות, 78% ילידים, השאר אפרו אמריקאים, לטינו אמריקאים וכו'.

בשתי נקודות הזמן האמהות נתבקשו למלא שאלונים למדידת דפוסי התקשרות ומאפייני טמפרמנט . ובשני פרקי הזמן הם גם נבדקו בתנאי מעבדה בהן נבנה סט של קונפליקטים והמפגש צולם ותועד. כדי להבטיח את השתתפותן של האמהות במבדקי המעבדה, הוצע לאמהות תשלום כספי עבור ההשתתפות.

במעבדה נבדקו הצמדים כשהילד היה בן 30 חודשים ,במצבים של משחק חופשי, שעת סיפור, שיחות על זכורונות מהשבוע האחרון, וסיטואציה מתסכלת, כמו מילוי שאלון כשיושבים בחדר המשחקים , כשהילד קבל פזל קשה והיה מתוסכל מאי היכולת למלא אותו.
בבית הילדים נבדקו (צולמו והוקלטו) כשהיו בני 36 חודשים על פי שאלון שפיתחו להערכת הקונפליקט על פיו הבוחנים קודדו את אופי הקונפליקטים.

תוצאות

הממצאים מצביעים על כך שממוצע העימותים בין אם לילד היה נורמאלי ונע בין 20 ל-25 פעמים בשעה בשני פרקי הזמן בהם נבדקו, למרות שהיו הבדלים בפיזור היו צמדים שהתעמתו 55 פעם בשעה לעומת צמדים שהתעמתו רק 4 פעמים בשעה. למרות פערים אלה לא נמצא כי מאפייני טמפרמנט , או דפוסי התקשרות היוו גורם משפיע על תדירות הקונפליקטים.

במבט ראשון הממצא נראה מפתיע לאור העובדה שמחקרים מצביעים שילדים עם התקשרות בטוחה הם יותר ממושמעים מחבריהם להם דפוס התקשרות לא בטוח. אך מחקרן של לייבל וטומפסון (2002) מצביע על כך שזה לא נכון בכל המקרים, שילדים עם התקשרות בטוחה יהיו וכחנים בנושאים שבהם הסיכון נמוך, אך במקרים אחרים הם יהיו יותר ממושמעים. חשוב לחקור באילו נסיבות ילדים בעלי דפוס התקשרות בטוח יהיו יותר ממושמעים.

בין מאפייני טמפרמנט של הילד ותדירות הקונפליקט נמצא קשר רופף. הממצא מצביע כי ילדים פעלתניים אימפולסיביים היו בתדירות גבוה מזו של ילדים עצורים יותר. ממצא זה תואם את הממצאים של מחקר אחר האומר כי ילדים בעלי יכולות ויסות נמוכות , נוטים ליזום עימותים יותר מאחרים. (רובין ושות' 2003 ) בנוסף ילדים פעלתניים ואימפולסיביים עסוקים יותר בהתנהגויות המעוררות קונפליקטים עם האם. (הם יותר תוקפניים והרסניים)

נמצא קשר הין התקשרות בטוחה לבין אסטרטגיות שננקטו בשעת עימות בן אם לילד. בבדיקה בבית גם אמהות וגם הילדים נקטו באסטרטגיות יותר פשרניות בשעת הויכוח, ונטו לא להסלים את העימות ונטו להסביר את עמדתם. קשר זה היה חלש מאד בממצאי המעבדה ב 30 חודש. יתכן וההסבר לכך הוא כי ילדים נוטים לנקוט באסטרטגיות מתוחכמות אלה , כשיש בשלות ומיומנויות רבים יותר לכך בגיל 36 חודשים (בעת המחקר בבית) ופחות בגיל 30 חודשים.

הקשר בין דפוס ההתקשרות ואסטרטגיות הויכוח הם ביחס ישר לתיאוריות ההתקשרות. כשדפוס ההתקשרות של הילד בטוח יש הנחה שגם האם הפנימה מודלים התנהגותיים של שיח, ופשרנות בזמן ויכוח. בנוסף היות וגם האם וגם הילד בדפוס התקשרות בטוח מחויבים לערך שמירת ההרמוניה , הם ינקטו באסטרטגיות של הסברה ונימוק, הצד שלהם בויכוח.

היו הבדלים גם באופי הויכוחים בין אם ילד כשלילד התקשרות בטוחה, היו פחות ויכוחים שנסבו סביב תוקפנות , או הרסנות ויותר ויכוחים סביב נושאי רכוש וגילוי עצמאות . לא ברור מדוע הויכוח עם האם הוא סביב נושאי רכוש ועצמאות, הסבר אפשרי לכך הוא שהאמהות בוחרות נושאים לויכוח שנראים להם חשובים בשלב זה של החיים. ואולי ילדים עם דפוס התקשרות בטוח , מעיזים יותר לפרוץ גבולות לכיוון עצמאות. נדרש מחקר מעמיק יותר בתחום.

אספקטים של מאפייני טמפרמנט הצביעו על קשר ישיר לאיכות הקונפליקט בן האם לילד, בעיקר בתנאי מעבדה. ב- 30 חודש ילדים פעלתניים , עם תגובות שליליות השפיעו על אופי הקונפליקט,הם נטו יותר להסלים את הויכוח ופחות לנסות להצדיק את עמדתם. יתכן שבגלל שהם מוציאים אנרגיות על ההתנהגות האגרסיבית שלהם אין ביכולתם לגייס את האנרגיות הרגשיות והשכליות כדי לנמק ולהסביר את התנהגותם. ויתכן גם שאמהות במצבים כאלה של תוקפנות נוטות פחות לעסוק בנימוקים והסברים ויותר בהוראות והנחיות התנהגותיות לילדים.

נמצא קשר בין תגובות שליליות והתנהגות הילדים בקונפליקט במעבדה, לעומת זאת בבית נמצא קשר בין רמת הפעלתנות של הילד להתנהגות האם בסיטואציה. במעבדה האמהות נטו פחות להסביר את עצמן כשהילדים היו יותר פעלתניים, מאשר עם ילדים שקטים יותר.כיון שיש ממצאים כי מאפייני טמפרמנט משפיעים על התנהגות האם הממצא לא מפתיע. הקשר בין מאפייני טמפרמנט לאופי הקונפליקט תואם ממצאים של מחקרים אחרים. נמצא שאמהות נוקטות באסטרטגיות שונות עם ילדים אימפולסיביים בעלי רמת פעילות גבוהה,הן יותר הוראתיות ופחות מנמקות התנהגות עם ילדים שיש להם טווח קשב קצר.

רמת הפעלתנות של הילד הייתה קשורה בקשר ישיר לנושאים סביבם נסוב הקונפליקט, גם בבית וגם במעבדה הקונפליקט נסוב סביב נושא תוקפנות , והרסנות. בנוסף ילדים פעלתניים בבית היו עסוקים גם בקונפליקטים סביב נושא המרחב, והעצמאות. הסבר אפשרי לכך הוא שילדים פעלתניים נוטים יותר להתנהגויות הרסניות , ויותר מזה יתכן שבגלל אופיים הפעלתני הם נוטים יותר לדחוף לקראת עצמאות גם במצבים שהם מסוכנים עבורם.

בדומה לדפוסי התקשרות גם בנושא מאפייני טמפרמנט קיימת שונות בממצאים בין הבית למעבדה. בגיל 30 חודש , רמת פעילות ותגובות שליליות היה להם קשר רופף לאיכות הקונפליקט אם ילד, בגיל 36 חודש הקונפליקטים בבית נטו להיות יותר קשורים לרמת פעילות ואימפולסיביות מאשר לתגובות שליליות.

חלק מההסבר לכך יכול להיות קשור לקונטקסט השונה. במעבדה, המשחקים האסורים היו לא נגישים בצורה מאד מתסכלת לילד, כך שילדים שממילא מגיבים שלילית הגיבו חריף יותר לנוכח התסכול הרב שנוצר בסיטואציה. בעוד שבבית הסביבה מוכרת כולל הכללים והאיסורים בה. יחד עם זאת יתכן שכשהילדים מתפתחים הם מפתחים יכולות ויסות טובות יותר במצבים של תסכול , ואולי בגיל 36 חודש יש להם יותר יכולות ויסות, שמאפשרות גם לילדים בעלי נטייה לתגובות שליליות לשלוט יותר בתגובותיהם.

לבסוף, נמצא כי היו פחות עימותים בן אם לבת במעבדה מאשר אם בן. אמהות נטו יותר לוותר בעימותים עם הבנות וגם הבנות עשו כן. כאשר בנים נטו יותר להסלים את הויכוח בבדיקות במעבדה בגיל 30 חודש. ממצא שהוא מתאים לממצאי מחקרים אחרים המדברים על חינוך שונה לבנים ובנות, זה עדיין לא מסביר למה ממצא זה הופיע רק בבדיקות המעבדה ולא בבדיקות בבית. יתכן והסבר חלקי לכך הוא הקונטקסט השונה , ואולי כיון שגם האמהות וגם הילדים התנהגו במעבדה יותר לפי המצופה מהם מגדרית. ואולי בגלל שהקונפליקטים במעבדה היו יזומים סביב נושאים מצומצמים בעוד שבבית טווח הקונפליקטים היה רחב יותר, והאם התנהלה בביתה לפי הכללים והמנהגים שהיא הכתיבה.

כמו כל מחקר גם המחקר הזה יש לו מגבלות, המדגם נבחר מבין משפחות לבנות , מעמד בינוני בארה"ב, נושאי הקונפליקט עשויים להיות שונים בקרב קבוצות אתניות ותרבותיות שונות. כמו כן חשוב לציין כי האמהות הן היו אלה שהצביעו על דפוסי ההתקשרות והטמפרמנט של הילד (הן מלאו לבדן את השאלונים) רצוי היה לערוך מחקר בו יבדקו אובייקטיבית דפוסי ההתקשרות ומאפייני הטמפרמנט של הילד. ויותר מזה היות ובקונפליקט מעורבים רגשות שליליים בן האם לילד, יתכן והם מהווים גורם משפיע על דפוס ההתקשרות, מכאן שצריך לערוך גם מחקר אורך בתחום.

שיתוף ברשתות חברתיות:

תגובות (3)

    • רעות שלום, פשוט צריך להקיש בגוגל child development ואת מספר הכרך הרשום באתר ולרכוש את המאמר!

      הגב

כתוב/כתבי תגובה