משחק ולמידה

שמעון הניג במאמרו רוצה ליצור התייחסות שונה למשחק, הוא רואה בו מרכיב חשוב ומשמעותי בעיצוב עולמו הפנימי והייחודי של הילד. וכגורם סביבתי בעל משקל חשוב ביותר כהכנה לחיים בריאים, מספקים ויצירתיים.

הורים רבים שצופים בילדם מצייר שצבע שחור מוטרדים מכך , מיכל וימר , מרגיע ואומרת שיש לבחון הבטים נוספים , כמו הרמה הכללית של ציור, כמה לחץ מופעל על הדף במהלך הציור .היא נותנת כמה עיצות להורים על מה להסתכל , ומה צריך לעורר דאגה.

תחום ציורי הילדים הוא תחום רחב ומגוון אף יותר מכתבי היד אומרת מיכל וימר. כאן, ההתבטאות היא חופשית יותר , ונטולת הגבלות וכללים. כל בחירה שהילד מבצע בציור, מושפעת בדרך כלל ממצבו הפיזי, המנטלי והנפשי ובאה לידי ביטוי בציוריו.

מיכל וימר מדגימה לנו באמצעות ציורי ילדים , למה ילדים רבים , איך הם מתפייסים ואיך זה משתקף בציורי הילדים.

לא כל מסגרת חינוכית מתאימה לצרכי הילדים , טוענת מיכל וימר, באמצעות דוגמא היא מציגה ילדה ששולבה בחטיבה הצעירה ולא הצליחה להסתגל. דרך ציורי הילדה הצליחה מיכל להמליץ להורים על העברתה לגן ושם הילדה פרחה.

נונה להבי אומרת, חג פורים עבור הילד הוא מהפך מהמוכר- ללא מוכר, מהגלוי- לנסתר, מההדרגתי- לפתאומי, מהרגוע – לרועש. זוהי חוויה שעלולה להוות מקור למצוקה וחרדה. ולכן הצגת הסמלים והתחפושת צריכה להיות מותאמת לגיל ומידת הבשלות של הילדים.

ד"ר צילי שוחט במחקרה בדקה האם ניתן להשפיע על ההתנהגות החברתית ועל המשחק של ילדים בגיל 18 עד 30 חודשים, השוהים במעונות-יום, באמצעות אופן ההגשה של אביזרי המשחק. ממצא מעניין :איכות הטיפול לו זוכים ילדים בכיתת התינוקות היא נמוכה מזו של הפעוטות.

מיכל וימר עוסקת במאמרה בדרך בה ניתן לבחון את המקובלות החבתרית של הילד באמצעות ציורי ילדים ודרך דוגמאות, ועצות להורים על כמה דרכים בהן ניתן לעזור לילד לפעול בדרכים מוצלחות יותר להשגת מקובלות ושייכות חברתית.