מאת: הנס כריסטיאן אנדרסן
נוסח עברי: רחל עזוז
הוצאת כנרת, 2002.
ביקורת: סיגלית אבירם sigalitav@gmail.com
הסיפור "מוכרת הגפרורים הקטנה" כפי שכתב אותו אנדרסן, מכיל כמעט את כל מה שבמשך שנים רבות היה טאבו בספרים לילדים: עוני, התעללות בילדים, עוולות חברתיות וכמובן מוות.
ה.כ. אנדרסן חי וכתב בדנמרק של המאה ה-19. בסיפוריו הוא הרבה לעסוק בביקורת כלפי החברה האדישה מול הנזקק והחריג. אמונתו בדת הנוצרית בולטת אף היא בסיפוריו, בהם חיי העולם הבא הם הפרס האמיתי עבור הגיבור הסובל והטוב.
"מוכרת הגפרורים הקטנה" אינו סיפור יוצא דופן מבחינות אלה. הספר מתאר את סבלה של ילדה קטנה, ענייה ויתומה מאם, אשר מנסה למכור גפרורים בערב חג המולד. האנשים שחולפים על פניה אינם שמים לב אליה ואיש אינו קונה ממנה ולו גפרור אחד. בניסיון להתחמם היא מתחילה להצית גפרורים ובחומם מדמיינת ,תנור חם, ארוחת חג, עץ אשוח עמוס מתנות ואת סבתה האהובה. כדי שדמות סבתה לא תיעלם היא מדליקה את כל הגפרורים ומבקשת ממנה: "קחי אותי איתך!" (26). כך מרחפות שתיהן "במקום שאין בו עוד קור, אין בו רעב, ואין בו כאב. המקום בו שוכן אלוהים" (28). למחרת מוצאים אותה עוברים ושבים כשהיא מוטלת ללא רוח חיים.
אין ספק שזהו סיפור לא קל שחושף את הילד לתכנים מורכבים. כמו בבחירת כל ספר, יש להפעיל שיקול דעת בטרם מביאים אותו לפני ילדים. "מוכרת הגפרורים הקטנה" הינו סיפור מעורר הזדהות ואמפתיה. הוא מעודד ראיה ביקורתית ורגישות חברתית כלפי החלשים, הנזקקים והמקופחים.
האיורים משתמשים בניגודי צבעים חמים וקרים כדי להדגיש את הניגוד בין הילדה הבודדה והקפואה ובין האנשים המתכוננים לקראת החג. למרות (ואולי בגלל) שהאיור קיטשי במידה מסוימת, הוא מחזק את תחושת החמלה כלפי הגיבורה ומעביר היטב את אווירת הסיפור שנעה בין חום וקור, אושר ואומללות, חיים ומוות. כל אלה מאפשרים לקורא לעבור חוויה רגשית עמוקה עם הקריאה. מי שבשבילו אלה סיבות מספיק משמעותיות לקריאת ספר – יוכל בהחלט להביא אותו בפני ילדים (וכמובן לקרוא את הספר בעצמו).
יש לזכור שילדים חשופים לתכנים לא פשוטים כל הזמן. נכון, אנחנו לא חייבים "לדחוף" להם טקסטים על מוות או עוני. אבל דווקא המסגרת המוגנת, המבוקרת שבה נעשית קריאת ספר, בעיקר בגיל הרך, היא הזדמנות נכונה לחשוף את הילדים לחומרי מציאות. טקסטים איכותיים, כמו במקרה זה, מאפשרים להתקרב לנושאים מבלי להרגיש אבודים. לחוש את הרגשות שמתעוררים בעקבות הספר, אך עדיין להבחין שהגיבורה היא לא הם (זוהי מהותה של אמפתיה).
ודבר נוסף. קריאת ספר מאת סופר חשוב וקלאסי פותחת בפני הילד צוהר תרבותי. ואכן, יש חשיבות תרבותית רבה לתרגום ספרים של יוצרים קלאסיים כדוגמת אנדרסן. רוב התרגומים בעברית לאנדרסן לא נעשו מדנית וככל הנראה גם העיבוד הנוכחי תורגם מאנגלית ולא משפת המקור (על-פי הפרטים בכריכה הפנימית). למרות זאת, העיבוד החדש כמעט זהה למקור, אותו ניתן למצוא בעברית בסדרת הספרים בהוצאת מחברות לספרות (תרגמה מדנית: יעל ולדמן, ערכה: חנה לבנת, הכרך הראשון יצא בשנת 1995).
מדוע העניין משמעותי? במשך שנים רבות לקורא הישראלי – ילד או מבוגר, לא היתה אפשרות להכיר את הסיפורים כפי שנכתבו או הועלו על הכתב. אמנם יש בחנויות הספרים עיבודים רבים לאנדרסן, לאחים גרים ולאחרים. אך הרוב המכריע של העיבודים אינם נאמנים למקור והסיפורים שונים מהאופן שנכתבו (או הועלו על הכתב, במקרה של גרים) – לעיתים בצורה מהותית. בדרך-כלל עושה העיבוד עוול לסיפורים ומאבד את ערכם האסתטי, הספרותי והתרבותי. לאור האמור לעיל, ניכר שהעיבוד החדש נותן כבוד לטקסט המקורי וליוצרו, ולא פחות חשוב לילד הקורא.