"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

דגמי יחסים בין-אישיים של אמהות ואסטרטגיות התקשרות של ילדים כבסיס למערכות יחסים בין אמהות לילדים

SHULMAN, S. BECKER, A. SROUFE, A.L. (1999
ADULT -CHILD INTERACTIONS AS RELATED TO ADULT'S FAMILY HISTORY AND CHILD'S ATTACHMENT

INTERNATIONAL JOURNAL OF BEHAVIORAL DEVELOPMENT, VOL. 23, 4, PP. 959-976.

תקציר

מטרת מחקר זה היתה לחקור את התרומה של מאפייני האם ומאפייני הילד להתפתחות מערכת יחסי הגומלין ביניהם. המחקר נערך בסיטואציה חינוכית ייחודית: גן ילדים/קואופרטיב הורים, שבו, אחת לשלושה שבועות, מילאה כל אחת מהאמהות תפקיד של סייעת לגננת.
בשלב הראשון של המחקר הוערכו חוויות הילדות וההסטוריה המשפחתית של האם והוגדר דפוס היחסים הבין-אישיים שלה וכן הוגדרה אסטרטגית ההתקשרות של הילד. לאחר מכן, במהלך שנת הלימודים צולמו בגן אינטראקציות בין האמהות לבין הילדים. הנתונים אפשרו לנתח אינטראקציות בין אמהות בעלות דגמי יחסים בין-אישיים שונים לבין ילדים בעלי אסטרטגיות התקשרות שונות.

הממצאים הצביעו על כך שבאינטראקציות אמהות-ילדים באה לידי ביטוי המורכבות הרבה של מאפייני האמהות ושל מאפייני הילדים. נמצא כי אמהות היו מעורבות יותר מבחינה רגשית, גילו חיבה רבה יותר אך גם בטאו כעס רב יותר כלפי ילדים בעלי אסטרטגית התקשרות לא-בטוחה, זאת, במיוחד כאשר גם לילדן היתה אסטרטגית התקשרות לא-בטוחה. בדיקה של יוזמות הילדים העלתה שילדים העדיפו לפנות לאמהות שדגם היחסים הבין-אישיים שלהן תאם את דגם היחסים של אמם. הדיון בממצאים מבוסס על ההבנות שמציעות תיאורית ההתקשרות ותיאורית המערכות.

דגמי יחסים בין-אישיים של אמהות ואסטרטגיות התקשרות של ילדים כבסיס למערכות יחסים בין אמהות לילדים

אחד מהנושאים המעניינים את חוקרי תיאורית ההתקשרות הוא חקר הגורמים המשפיעים על התפתחות של אסטרטגיות התקשרות שונות. המרכיבים שנמצאו כבעלי תפקיד מרכזי בתהליך זה הם מאפייני ההורה כמו דגם היחסים הבין-אישיים שלו והתנהגותו ומאפייניו של הילד (BELSKY 1984). כפי שיוצג בהמשך, רוב החוקרים בתחום עסקו בעיקר בחקר אחד מהמאפיינים: מאפייני האם או מאפייני הילד. אולם, לאור ההדדיות הרבה של יחסי אם-ילד, מאפייני הילד והאם עשויים להיות קשורים. לפיכך, המטרה העיקרית של מחקר זה היתה לחקור את התרומה הנפרדת של מאפייני האם והילד בעת אינטראקציה משותפת. המחקר נערך בסיטואציה חינוכית ייחודית שבה אמהות היו בקשר עם ילדים אשר אסטרטגית ההתקשרות שלהם דומה לאסטרטגיה של ילדם או שונה ממנה, וילדים היו באינטראקציה עם אמהות הדומות בדגם היחסים הבין-אישיים שלהן לאימם או שונות ממנה.

מחקרים אשר עסקו בדגמי יחסים בין-אישיים של אמהות התפתחו מתיאורית ההתקשרות של BOWLBY (1980), ומהתיאוריה של FLEESON & SROUFE ( 1986) על הקוהרנטיות של מערכות יחסים. מחקרים אלה הצביעו על כך שאמהות מתיחסות לילדן עם תפיסה פנימית מגובשת של תפקידן כאמהות. על פי BELSKY (1984) אספקטים של אישיות ההורה, שהם תוצר של החוויות ההתפתחותיות שלו, משפיעות על הדרך בה הוא יתפוס את ילדו ויגיב כלפיו.

GOLDWYN & MAIN (IN PRESS) מצאו שאמהות אשר ילדיהן מפתחים אסטרטגית התקשרות בטוחה סווגו כבטוחות בהתייחס לזכרונות שלהן מיחסיהן עם הוריהן. לעומת זאת, לאמהות, אשר לילדיהן היתה אסטרטגית התקשרות לא-בטוחה, היה קושי להזכר ביחסים שהיו להן בילדותן עם הוריהן, או שהן היו עדיין מוטרדות מיחסים אלה. אמהות אלה בטאו בזכרונותיהן אחד משלושה מרכיבים: עשו אידיאליזציה של אימן; התקשו להציג תמונה מאורגנת של אימן; או תיארו דחייה מצד האם.

בדומה לכך, FELDMAN & CROWELL (1988) מצאו שמודלים מופנמים של יחסים של אמהות השפיעו על ההענות והרגישות שלהן לילדיהן. אמהות בעלות זכרונות ילדות בטוחים הביעו חמימות ותמיכה כלפי ילדיהן ועודדו את הלמידה שלהם. אמהות עם זכרונות לא-בטוחים היו פחות נגישות מבחינה רגשית לילדיהן. כשפעלו עם הילדים, הן נטו או לשלוט בהתנהגות ילדן או התקשו בהכוונה והדרכה של ילדיהן. BIRINGEN (1990) מצא שאמהות שתארו את הוריהן כמקבלים גילו רמה גבוהה יותר של רגישות ונצפו כמעורבות באינטראקציות הרמוניות עם ילדיהן. במחקר פרוספקטיבי, CARLSON & WARD (1995) הראו שאמהות שסווגו בעת הריונן כבטוחות/אוטונומיות הראו רמות גבוהות יותר של רגישות, כאשר ילדיהן היו בני 3 ח' ו- 9 ח', מאשר אמהות שסווגו כלא-בטוחות.

MORRIS (1980), שמחקרו התבסס על הגישה המשפחתית-מערכתית, הצביע גם הוא על המרכזיות של ההסטוריה המשפחתית של האם ועל הדרך בה היא משפיעה על האופן בו היא מגדלת את ילדה. במחקרו, אמהות לילדים בעלי דפוס התקשרות בטוח, הזדהו באופן חיובי עם אמהותיהן ותפסו אותן כמזינות וכנגישות רגשית. הגבולות הבין-דוריים במשפחות של אמהות אלה היו ברורים. האמהות זכרו שהיה מענה לצרכיהן הרגשיים, כולל עידוד לייחודיות ולהערכה עצמית. לעומתן, אמהות לילדים בעלי אסטרטגית התקשרות חרדה תארו מערכת יחסים רגשית אינטנסיבית עם האב ובמידה מסוימת היפוך תפקידים בינן לבין האם. האינטימיות שהתפתחה במשפחות של אמהות אלה שירתה את צרכי המערכת המשפחתית ולא את צרכיהן כילדות.

בנוסף למחקרים שהתמקדו במאפייני ההורה, מחקרים אחרים תארו את תפקידו של הילד בעיצוב יחסיו עם הוריו. במחקר אורך הראו VAN DEN BOOM AND HOEKSMA (1994) שההתנהגות האינטראקטיבית של אמהות כלפי תינוקות לא רגוזים (NONIRRITABLE ) אופיינה במעורבות גדולה מהחודש הראשון לחייהם, שהיתה מלווה גם בעליה הדרגתית בגרייה רגשית ובעליה מהירה ברמת ההענות לסימנים החיוביים של התינוק. לעומת זאת, ההתנהגות האינטראקטיבית של אמהות כלפי תינוקות רגוזים היתה ממוקדת כמעט כולה באמוציונליות שלילית. מחקרים אחרים, שרובם חקרו הורים לילדים קשים, מציעים שהתנהגותו של ההורה מושפעת מההתנהגות הקשה של ילדו. ANDERSON LYTTON ROMNEY & (1986) מצאו שאמהות לילדים בעלי בעיות התנהגות גילו רמות גבוהות של כפיה כלפי ילדיהן. SERKETICH & LAFRENIERE (1995) מצאו שהאינטראקציה בין ילדים תוקפניים לאמהותיהם היתה די חיובית ואילו אמהות לילדים חרדים ניסו לשלוט בהתנהגות ילדיהן על ידי כפייה וחוסר הענות. לילדים בעלי דפוס התקשרות בטוח ולא-בטוח היו אינטראקציות בעלות אופי שונה עם גננות (FLEESON & SROUFE 1988). למשל, ילדים עם דפוס התקשרות חרד-מתנגד עוררו יותר צורך בשליטה אצל המבוגר בעוד ילדים בטוחים עוררו יותר חיבה. לסיכום, ללא קשר למקור קשייו של הילד, קשיים אלה הם משתנה חשוב ביחסי אם-ילד.

ההשפעה של מאפייני הילד אינה מוגבלת רק לאופי היחסים אותם מפתחת האם עם הילד. RICKS (1985) מציעה שלידה וגידול של ילד משמשת כתמריץ לארגון מחדש של אישיות האם. חווית חוזרות ונשנות עם ילד מסוים עשויות להביא להתפתחות של עמדות והתנהגויות שאינן ניתנות לניבוי מהמאפיינים של האם או של הילד בלבד. בניתוח מושגי, JOHNSTON & MASH (1990) קובעים ש"הורים לילדים בעייתיים מגבשים מבנה קוגניטיבי לניבוי של התנהגות חריגה שמתפקד לא רק כמדריך להתנהגות ההורה אלא גם כפילטר דרכו מפרש ההורה את התנהגות הילד" (עמ' 316). באופן כזה, אמונות של מטפלים (CAREGIVERS) לגבי סיבתיות עשויות להפוך את המטפל לרגיש יותר או אדיש יותר להשפעות של התנהגות הילד (, BLUE &LEWIS BUGENTAL 1990).

שלושה מרכיבים הם בעלי תפקיד בהתנהגות של אמהות כלפי ילדיהן: ההסטוריה האישית של האם, מאפייני הילד והעמדות האמהיות שהתפתחו מההתנסויות של האם עם ילדה. יחד עם זאת, מנקודת מבט מתודולוגית שלושה מרכיבים אלה מעורבים זה בזה. כפי שתאר HINDE (1997) האינטראקציה בין אם לילד היא חלק מיחסים מתמשכים "הכוללים חילופי גומלין במשך זמן ממושך" (עמ' 37) ולכן, אינטראקציה עכשווית עשויה להיות מושפעת על ידי אינטראקציות מן העבר ומציפיות לאירועים בעתיד. כמו-כן, התנהגות כלשהי עשויה לחזור על עצמה או להפסק עקב האופן שבו המשתתפים חושבים עליה בין האינטראקציות.

מחקר זה בוצע בסיטואציה חינוכית ייחודית: גן-הורים לגילאי שנתיים. במסגרת חינוכית זו, כל אם משתתפת אחת לשלושה שבועות במשך ארבע שעות בתכנית המלאה של הגן בהדרכתה ועזרתה של הגננת. צורה זו של מעבדה טבעית אפשרה לאמהות להיות באינטראקציה עם מגוון של ילדים ולילדים להיות באינטראקציה עם מגוון של אמהות ואפשרה לצפות באינטראקציות של כל אם עם ילדים בעלי דפוסי התקשרות שונים. גישה חצי-ניסויית זו תואמת את המודל של יחסים חברתיים שהציע KENNY LA VOIE) & KENNY 1984). מודל זה מאפשר לחקור את ההשפעה של שחקן אחד (האם), את ההשפעה של הפרטנר (הילד) ואת ההסתגלות הייחודית של האם לילד ספציפי.

בהתבסס על גוף המחקר הגדול שעוסק בהתקשרות, שיערנו שאמהות עם הסטוריה משפחתית בטוחה או שלילדיהן יש דפוס התקשרות בטוח יפתחו את הנטיה להיות רגישות ותומכות גם כלפי ילדים אחרים. מצד שני, שיערנו שאמהות בעלות הסטוריה משפחתית לא-בטוחה או שיש להן התנסויות עם ילד בעל דפוס התקשרות לא-בטוח יראו התנהגות של דחייה אמהית. באותו אופן, ילדים בעלי דפוס התקשרות בטוח יעוררו חיבה רבה יותר בעוד ילדים בעלי דפוס התקשרות לא-בטוח עשויים לעורר יותר כעס ושליטה. המפגש בין אם בטוחה וילד לא-בטוח עשויה להפחית את הרגישות של האם בעוד מפגש בין אם לא-בטוחה לילד בטוח עשויה להוביל לפחות ריחוק או דחייה אמהית מכפי שזו תביע כלפי ילדים לא- בטוחים.

למרות זאת, גישות עכשוויות העלו את האפשרות שקיימות תוצאות נוספות לאיכות של אינטראקציות אם-ילד. למשל, HALL-BYNG (1995) מתאר כיצד דפוסים שהתפתחו במשפחת המקור או בחוויות עבר אינם משוכפלים באופן פשטני. יחידים עשויים לנסות "לתקן" תסריטים קודמים, במטרה לשכתב מחדש התנסויות וציפיות קודמות. SMITH& COSTANZO , PUTALLAZ (1991) הראו שאמהות שהיו להן זכרונות של חרדה ובדידות מיחסיהן עם עמיתים בילדותן מילאו תפקיד פעיל יותר בהתפתחות ילדיהן והיו להן ילדים כשירים חברתית. בהתאם לטיעונים אלה ניתן להציע גם השערות אלטרנטיביות. אנו שיערנו שבמפגש של דפוס בטוח-דפוס בטוח מבוגרים ישכפלו דפוס זה. יחד עם זאת, במפגשים בהם המבוגר אינו בטוח תבלוט נטיה להתנהגות מתקנת. במקרים אלה, אמהות ינסו להיות קשובות יותר ומעורבות יותר עם הילדים שהן פוגשות ויביעו אפקט שלילי נמוך.

שאלה נוספת שהתעוררה במחקר זה קשורה להתנהגות של ילדים עם דפוסי התקשרות שונים כלפי מבוגרים שונים. באיזו מידה יקבע דפוס ההתקשרות של הילד את האופי של האינטראקציה שלו עם המבוגר, כפי שתואר על ידי FLEESON & SROUFE (1988), ובאיזו מידה מאפייני המבוגר ימתנו את האופי או האיכות של האינטראקציה. מאחר שאמהות בטוחות תוארו ככשירות יותר ורגישות יותר, הנחנו שילדים יעדיפו לפנות לאמהות כאלה ללא קשר לדפוס ההתקשרות של עצמם.

שיטה
1. בחירת הנבדקים ומאפייניהם

אוכלוסיית המחקר כללה 54 ילדים (מתוכם ארבעה זוגות תאומים), ו50- אמהות. הגיל הממוצע של האמהות היה 28.3 שנים (טווח 21.0-38.3 שנים). לרוב האמהות השכלה של 10-12 שנות לימוד. כמחצית מהאמהות עובדות כעוזרות, מטפלות, והאחרות הן עקרות-בית. האבות הם בעיקר עובדי כפיים, חלקם עצמאיים. רוב המשפחות הן מהמעמד הבינוני או הבינוני-הנמוך, ומתגוררות בשכונות באזור תל-אביב. ארבע מתוך המשפחות הן חד-הוריות.
אוכלוסית המחקר כללה 29 בנות ו25- בנים, שגילם הממוצע היה בתחילת שנת הלימודים 25 חודשים (טווח 22-30 חודשים). הילדים היו שייכים לשלושה גני-הורים שונים: בגן-הורים אחד היו 22 ילדים, בשני 20 ילדים ובשלישי 16 ילדים.

2. מסגרת המחקר – "גן הורים"

"גן-הורים" הוא מסגרת חינוכית ייחודית לילדים בגיל שנתיים. מסגרות אלו הוקמו בעיקר בשכונות המשתתפות ב"פרויקט שיקום שכונות", כאמצעי לקידום ולטיפוח החינוך בגיל הרך. המטרה של מסגרות אלו, מעבר לתיפקודן הרגיל כגני-ילדים, היא: לקדם את האמהות על ידי כך שתרכושנה מיומנויות חינוכיות ובכך לאפשר להן ליטול על עצמן אחריות אישית וחלק פעיל בחינוך ילדיהן. הגן מופעל על ידי גננת קבועה, ולצידה משתתפת כל אם, אחת לשלושה שבועות, ביום תורנות בגן, בין השעות 8:00-12:30.

במהלך יום התורנות, תוך כדי קבלת הדרכה שוטפת מהגננת, אמורה האם להיות מעורבת באופן פעיל בפעילות החינוכית של הגן, ולהענות לצרכיהם הרגשיים, החברתיים, הפיזיים והקוגניטיביים של הילדים. כמו-כן, במהלך השנה משתתפת האם בפגישות קבוצתיות עם שאר האמהות בגן. מטרת פגישות אלו ליצור קבוצה לצורך לימוד של נושאים חינוכיים-פסיכולוגיים מתחום הגיל הרך והדרך ליישמם הן בעת התורנות בגן והן בבית עם ילדיהן. הקבוצה משמשת גם כמסגרת לתמיכה ולהתיחסות.

למרות שכל האמהות שנרשמו לגני ההורים נתנו את הסכמתן בכתב להשתתף במחקר, שתי אמהות סרבו להשתתף בראיון לגבי ההסטוריה המשפחתית שלהן, שתי אמהות נוספות לא לקחו חלק בתורנויות באופן סדיר. נתונים לגבי אמהות אלה לא נכללו בעיבודים הסטטיסטיים. כמו-כן, בעיבודים הסטטיסטיים של אינטראקציות אם-ילד, נכלל, באופן אקראי בכל פעם ילד אחד מתוך כל זוג מארבעת זוגות התאומים, ולפיכך, נכללו בעיבודים נתונים לגבי 50 ילדים.

3. הליך וכלי המחקר

עם תחילת שנת הלימודים מילאה כל אם, באופן אינדיבידואלי, את מבחן ה- ATTACHMENT Q-SORT (WATERS & DEANE 1985). במהלך השנה רואיינה כל אם בביתה בראיון שפיתח MORRIS (1980) לצורך סיווג דגם היחסים הבין-אישיים שלה.

א. סיווג הילדים

סיווג הילדים נערך בעזרת THE ATTACHMENT Q-SORT שהוא מבחן להערכת אסטרטגיות התקשרות לגילאי שנה ומעלה, אשר פותח על ידי WATERS & DEANE (1985). האמהות השלימו בביתן את המבחן המכיל 100 כרטיסים עם היגדים המתארים הבדלים אינדיבידואליים ביכולת הילד לתאם בין אפקט, קוגניציה והתנהגות ביחסי ההתקשרות. האמהות התבקשו למיין את הכרטיסים לקבוצות על פי מידת ההתאמה שבין התנהגות הילד לבין התיאור שבכרטיס. אסטרטגית ההתקשרות נקבעה על ידי חישוב המתאם שבין ציוני הנבדק לבין ציון קריטריון של הילד הבטוח ביותר. לסיכום, מתוך 54 ילדי המחקר, 39 ילדים סווגו כבעלי אסטרטגית התקשרות בטוחה, ו- 15 ילדים כבעלי אסטרטגית התקשרות לא-בטוחה.

ב. סיווג דגם היחסים הבין-אישיים של האמהות

50 האמהות שנכללו במחקר הנוכחי רואיינו במהלך השנה בבתיהן, בראיון המבוסס על הראיון שפותח על ידי ) MORRIS 1980 ). הראיונות נערכו על ידי פסיכולוגיות קליניות אשר לא הכירו את האמהות או את הילדים לפני הראיון, וכן לא היה להן ידע מוקדם על סיווג אסטרטגית ההתקשרות של הילד. כל ראיון נמשך כשעתיים. האמהות רואיינו לגבי תחומים כמו: היחסים בין הוריהן בתקופת ילדותן, יחסיהן עם ההורים בתקופת הילדות ומידת התמיכה שמקבלות כיום המרואיינות מדמויות משמעותיות בחייהן כמו ההורים וחברים. הראיונות המשוכתבים הוערכו באופן עצמאי על ידי שני מעריכים על פי 8 סולמות שהתבססו על הדירוגים של (1980) MORRIS ועל מרכיבים מתוך הADULT ATTACHMENT INTERVIEW-(MAIN & GOLDWYN IN PRESS ).
ההתאמה בין המעריכים בדירוג כל הסולמות היתה גבוהה והגיעה לטווח התאמה של 88. – 94.

להלן פירוט הסולמות שדורגו על פי סולם של 1-5:

1. איכות הנוכחות הרגשית של האם בילדות.
2. איכות הנוכחות הרגשית של האב בילדות.
3. היפוך תפקידים – המידה בה האם התיחסה לבת כבוגרת בטרם עת.
4. היפוך תפקידים – המידה בה האב התיחס לבת כבוגרת בטרם עת.
5. מידת הבגרות של יחסיה עם האם בהווה.
6. מידת הבגרות של יחסיה עם חברים בהווה (מערכות תמיכה).
7. קוהרנטיות – מידת העקביות של מחשבותיה ורגשותיה ביחסה של האם
לשני ההורים ולמשפחתה, באופן כללי.
8. אובדן, אבל – המידה בה המרואיינת עסוקה באבל על אובדנים מן העבר הרחוק או הקרוב.

ניתוח שנערך לצורך סיווג דגם היחסים הבין-אישיים של האמהות (cluster analysis) הניב שלוש קבוצות עיקריות שאפשרו למיין את האמהות:

1. אמהות שלהן דגם יחסים אופטימלי -בטוח – קבוצה זו כללה 22 אמהות אשר תיארו באופן קוהרנטי יחסים חיוביים עם שני ההורים בתקופת הילדות, ומערכת יחסים מסתגלת עם המשפחה ועם החברים בהווה.

2. אמהות שלהן דגם יחסים בטוח – רפלקסיבי – קבוצה זו כללה 12 אמהות אשר תיארו את מערכת היחסים שלהן עם האם בילדות כמרוחקת וקונפליקטואלית, ואת מערכת היחסים עם האב כקרובה ותומכת אולם נעדרת מאפיינים של היפוך תפקידים. האמהות בקבוצה זו מאופינות על ידי תפיסה בוגרת בהווה ויש להן יחסים קרובים עם חברים. מודל זה הוגדר כמודל בטוח נרכש (PEARSON COWAN &COWAN , COHN 1994).

3. אמהות שלהן דגם יחסים לא-בטוח – קבוצה זו כללה 16 אמהות וניתוח מאפייני הקבוצה הצביע על שלוש תת-קבוצות:

3.1 יחסים שליליים עם שני ההורים בעבר ובהווה ותפקוד לא-יעיל במערכות יחסים קרובות בהווה.
3.2 מערכת יחסים שכללה היפוך תפקידים ביחסים עם האב שבולט גם ביחסיהן ובתפקודן בהווה.
3.3 האם חוותה אובדן משמעותי בילדותה או בשנים האחרונות, והשפעת האובדן ניכרת גם בהווה.

בנוסף לכך, סווגו האמהות גם על פי אסטרטגית ההתקשרות של ילדן לצורך הערכה ושיקוף של הבדלים בהתנסויות שחוות אמהות בגידול ילדיהן בהווה. 39 אמהות סווגו כאמהות לילדים בעלי אסטרטגית התקשרות בטוחה ו- 11 אמהות סווגו כאמהות לילדים בעלי אסטרטגית התקשרות לא-בטוחה.

ג. התצפיות ודרכי ניתוחן

הליך המחקר כלל תצפיות על הפעילויות בגני ההורים. מספר שבועות לאחר תחילת שנת הלימודים נערכו בגנים צילומי ווידאו של הפעילויות היומיומיות בגן. הצילומים נמשכו כשעתיים בכל יום ובהם צולמה האם התורנית בגן באותו יום. כל אם צולמה במהלך שני ימי פעילות: ביום האחד בין השעות 10:00-8:00בהן שהו הילדים בכיתת הגן, וביום האחר בין השעות 12:00-10:00 בהן שיחקו הילדים בחצר.

במהלך הפעילויות היומיומיות בגן צולמו האינטרקציות הבאות: בין האם לבין ילדה ('הילד התורן'), בין האם לבין ילדים אחרים, בין הילדים לבין עצמם, בין הילד התורן והילדים האחרים לבין הגננת. סדר הצילומים היה כדלקמן: צילום של האם התורנית, לאחר מכן של הילד התורן ולאחריו של הילדים האחרים. בכל אחד משני ימי הצילומים צולמה האם חמש פעמים, במשך שלוש דקות בכל פעם. הילד התורן צולם חמש פעמים במשך שתי דקות בכל פעם. לאחר מכן צולם, בסדר אקראי, אחד הילדים בגן במשך שתי דקות. כלומר, במהלך שני ימי הצילומים צולמה כל אם במשך 30 דקות, כל ילד תורן צולם במשך 20 דקות, וכל אחד מילדי הגן האחרים צולם במשך ארבע דקות. למרות המיקוד באם, בילד התורן ובילד אחר בכל פעם, קלטה המצלמה גם אירועים רבים נוספים שהתרחשו סביב המצולמים המרכזיים. מערך צילומים זה הניב כ110- שעות צילום.

לצורך צינון הסרטים נבנו סולמות ומדדים למיון ולהערכה של מרכיבי האינטראקציה אם-ילד. הצינונים נעשו על ידי סטודנטים לפסיכולוגיה שלא היה להם מידע מוקדם על סיווגם של האמהות או של הילדים.

להלן הסולמות והמדדים שנקבעו על פי סוגי האינטראקציות השונות:

1. אינטראקציות אם-ילד

לאחר ניתוח של כלל האינטראקציות שנצפו בגנים, וכן על פי ידע ממחקר על אינטרקציות מורה-ילד שנערך במכון להתפתחות הילד באוניברסיטת מינסוטה (SROUFE & FLEESON 1988), הוגדרו חמישה סולמות שהעריכו את איכות האינטראקציות בין האם לבין כל אחד מהילדים בגן. הסולמות בנויים על רצף מ1- עד 5.

1.1 מעורבות (engagement) – סולם זה מעריך את רמת המעורבות הפעילה של האם עם כל אחד מהילדים. ציון גבוה פירושו שהאם השקיעה זמן, תשומת-לב, מאמץ ועניין רבים מאוד בילד. ציון נמוך פירושו שהאינטראקציה בין האם לילד היתה דלה ביותר או שהאם התעלמה מהילד.

1.2 חום וחיבה – הסולם מעריך את המידה בה מבטאת האם רגשות חום וחיבה כלפי הילד. ציון גבוה בסולם פירושו שהאם מביעה, בקביעות, רגשות חיוביים כלפי הילד. אלה מתבטאים באופן בו היא מביטה בו, בטון דיבור נעים, בקירבה פיזית או במגע עם הילד. ציון נמוך בסולם זה מצביע על ביטויים מעטים של חום וחיבה מצד האם, כלומר האם אדישה כלפי הילד. עם זאת, אין פירוש הדבר שהיא מבטאה כלפיו כעס.

1.3 הענות לצרכי הילד – הסולם מעריך את מידת רגישותה של האם, הענותה לצרכי הילד ומידת הבטחון שהיא מעניקה לו. ציון גבוה בסולם פירושו שהתנהגויות הטיפול של האם הן צד בולט באינטראקציה שלה עם הילד. ציון נמוך פירושו שהאם אינה רגישה לצרכי הילד ומנסה לעשות למענו מעט ככל האפשר.

1.4 כעס – סולם זה מעריך את מידת חוסר שביעות הרצון ממעשי הילד אותה מביעה האם. ציון גבוה פירושו שהאם מביעה כעס כלפי הילד באופן ברור, יותר מפעם אחת. הכעס בא לידי ביטוי בהבעות פניה של האם, בתנוחת גופה ובטון דיבורה. ציון נמוך פירושו שלא נצפתה התנהגות כועסת של האם כלפי הילד.

1.5 תמיכה בעצמאות הילד וביוזמותיו – הסולם מעריך את דרגת התמיכה של האם ביוזמות הילד. ציון גבוה פירושו שהאם מודעת להעדפותיו של הילד ומעודדת באופן בולט את היוזמות שלו הן בדיבור והן במעשה. ציון נמוך פירושו שהאם מנסה לשלוט בהתנהגות הילד באופן קבוע ובעקשנות, והיא נוטה לעצור או לבקר את יוזמותיו.

המהימנות בין שני המעריכים (שנערכה לגבי 21 שעות של צילומי ווידאו ושל 10 אמהות) בשלושת הסולמות הראשונים נעה בין 81. לבין 88. המהימנות בסולם כעס היתה – 83., ובסולם תמיכה בעצמאות הילד וביוזמותיו – 67.

2. יוזמות של ילדים כלפי מבוגרים

האינטראקציות אותן יזם הילד עם אמהות אחרות (היוזמות של הילד כלפי אימו לא נכללו) צויננו על פי התצפיות בסרטי הווידאו. שיטת הצינון בה השתמשנו פותחה על ידי SROUFE, FOX & PANCAKE 1983. הצינון נערך על פי סוג האינטראקציה שיזם הילד: יוזמה בחיפוש תמיכה רגשית; יוזמה בחיפוש עזרה קוגניטיבית ; יוזמה בחיפוש עזרה פיזית; יוזמה בחיפוש עזרה חברתית (היוזמות בתחום זה היו מעטות ולפיכך מדד זה לא נכלל בחישובים). המהימנות בין המעריכים בשלושת סולמות הראשונים היתה 79. – 84.

תוצאות

ראשית, נבדקה ההתאמה בהתפלגות דגמי היחסים של האם ואסטרטגיות ההתקשרות של הילד שלה על פי חלוקה לשתי קבוצות: אסטרטגיה בטוחה ולא-בטוחה. ל- 34 האמהות בעלות דגם יחסים בין-אישיים בטוח היו 30 ילדים בעלי אסטרטגית התקשרות בטוחה ו- 4 ילדים בעלי אסטרטגית התקשרות לא-בטוחה. ל- 16 אמהות עם דגם לא-בטוח היו 9 ילדים בטוחים ו- 7 ילדים לא בטוחים. כלומר, 37 מתוך 50 הילדים סווגו בקטגוריה הבטוחה או הלא-בטוחה של אימם (P<. 01 6.57=(1=DF) 2X ). המתאם בין דגם היחסים הבין-אישיים של האם לבין אסטרטגית ההתקשרות של הילד הוא 74%.

אינטראקציות אם-ילד

לצורך בדיקה של איכות האינטראקציות בין האמהות לילדים בוצעו מבחני ניתוח שונות (MANOVA) , 2 (דגם היחסים של האם) X 2 (אסטרטגית ההתקשרות של ילדה של האם) X 2 (אסטרטגית ההתקשרות של הילד אליו פונה האם), עם מדידות חוזרות, על משתני התנהגות האם כלפי ילדים אחרים (לא כולל הילד שלה).
התקבלו שתי תוצאות מובהקות מבחינה סטטיסטית. האחת, גורם מרכזי (MAIN EFFECT) : אסטרטגית ההתקשרות של הילד אליו פונה האם 001. >P , 7.65= (1,45) F ואינטראקציה מובהקת אחת: אסטרטגית ההתקשרות של ילדה‎‎‎ של האם X אסטרטגית ההתקשרות של הילד אליו פונה האם 001. > P , 5.83 = (1,45) F.

ניתוחי שונות חד-כיווניים ( ‎UNIVARIATE ANOVAS) של הגורם המרכזי – אסטרטגית ההתקשרות של הילד – הראו הבדלים מובהקים בהתנהגות האמהות כלפי ילדים בעלי אסטרטגית התקשרות בטוחה לעומת ילדים בעלי אסטרטגית התקשרות לא בטוחה בארבעה מתוך חמשת המדדים.

ניתוחי שונות חד-כיווניים ( ‎UNIVARIATE ANOVAS) של האינטראקציה הראו הבדלים מובהקים בארבעה מתוך חמשת המדדים. התוצאות מוצגות בטבלה הבאה:

טבלה מס' 1: אינטראקציות אם-ילד לפי אסטרטגית ההתקשרות של ילדה של האם ואסטרטגיות ההתקשרות של הילדים האחרים (ממוצעים, סטיות תקן וערכי F ).

Fאינטראקציה F ביןילדים Fבין אמהות לא-בטוח בטוח לא-בטוח בטוח אמהות לילד בעל אסטרטגית התקשרות
לא-בטוח לא-בטוח בטוח בטוח ילדים בעליאסטרטגית התקשרות
11=N 39=N 11=N 39=N
***11.70 ***14.37 1.67 3.77b(55.) 3.21a(54.) 3.08a(44.) 3.18a(42.) מעורבות
**6.73 ***10.50 34. 3.05b(78.) 2.59a(68.) 2.41a(60.) 2.52a(48.) חיבה
**3.98 **7.58 2.43 3.47b(54.) 3.09a(58.) 3.03a(39.) 3.03a(34.) הענות לצרכי הילד
**10.10 ***13.22 60. 1.49b(56.) 1.20a(30.) 1.17a(28.) 1.23a(25.) כעס
2.47 1.00 3.19 3.06(80.) 2.60(59.) 2.78(49.) 2.61(43.) תמיכה בעצמאות הילד

בתוך השורות, האותיות השונות הצמודות לממוצעים מציינות הבדלים מובהקים (05. > P )
.05 > P *
01. > P **
001. > P ***

ניתוחי SIMPLE MAIN EFFECTS (05. > S'P ) הראו שההתנהגויות השונות כלפי ילדים בעלי דפוס התקשרות לא-בטוח נעשו רק על ידי אמהות שלילדן היה דפוס התקשרות לא-בטוח. אמהות אלה היו עסוקות יותר, גילו חיבה רבה יותר ותמכו יותר בעצמאות הילד מאשר האמהות בשאר שלוש הקבוצות. עם זאת, אמהות אלו אשר לילדן אסטרטגית התקשרות לא-בטוח גם גילו רמה גבוהה יותר של כעס כאשר פנו לילדים בעלי אסטרטגית התקשרות לא-בטוח.

יוזמות של ילדים כלפי אמהות

שאלת המחקר השניה בדקה את התנהגותם של ילדים בעלי אסטרטגיות התקשרות שונות כלפי מבוגרים שונים. ניתוח שונות רב-מימדי (MANOVA), עם מדידות חוזרות, 2 (אסטרטגית ההתקשרות של הילד) X 2 (דגם היחסים של האם), נעשה על סוגי היוזמות של הילדים כלפי האמהות. לא נמצא אפקט מרכזי מובהק ביוזמות הילדים כלפי האמהות על פי אסטרטגית ההתקשרות של הילד. כמו-כן, האינטראקציה בין אסטרטגית ההתקשרות של הילד לבין דגם היחסים של האם לא היתה מובהקת.

סקירה של הנתונים הראתה שמספר היוזמות של הילדים כלפי המבוגרים היה גבוה יותר כאשר דגם היחסים של ההורה אליו פנה הילד תאם את דגם היחסים של אימו של הילד. לפיכך, נערך ניתוח שונות רב-מימדי (MANOVA) נוסף, עם מדידות חוזרות, 2 (דגם היחסים של אם הילד) X 2 (דגם היחסים של האם אליה פונה הילד), על יוזמות הילדים כלפי אמהות שדגם היחסים שלהן דומה או שונה מזה של אמם. בניתוח נמצא הבדל כולל מובהק בין ילדים לפי דגם היחסים של אמם , p < .001 15.85 = (1,46) F , בין האמהות אליהן פונים הילדים, על פי דגם שלהן: F (1,46) = 26.65, P < .001
ואינטראקציה מובהקת: F (1,46) = 24.23, P < .001

ניתוחי שונות לכל מימד בנפרד מפורטים להלן בטבלה מס' 2:

טבלה מס' 2 : יוזמותיהם של הילדים כלפי האמהות על פי דגם היחסים של אמם ודגם היחסים של האם האחרת (ממוצעים, סטיות תקן, וערכי F ).

ערכי Fאינטראקציה ערכי F בין אמהות ערכי F בין אםהילד לא-בטוח בטוח לא-בטוח בטוח ילד לאםבעלת דגם יחסים
לא-בטוח לא-בטוח בטוח בטוח אמהות בעלות דגם יחסים
16=N 34=N 16=N 34=N
***74.00 **11.95 **12.62 2.51a(1.44) 41c.(47.) 55c.(52.) 1.23b(71.) חיפוש תמיכה רגשית
*4.08 38. 26. 44.(53.) 12.(19.) 23.(31.) 45a(52.) חיפוש עזרהקוגניטיבית
**11.72 15. 1.89 24.(32.) 09.(13.) 12.(13.) 16ab(16.) חיפוש עזרהפיזית

בתוך השורות, ממוצעים שסומנו באותיות שונות מצביעים על הבדלים מובהקים (05. > P )
05. > P *
** p < .01
*** p < .001

תוצאות ניתוחי השונות החד-כיווניים מצביעים על אינטראקציה מובהקת בין דגם היחסים של אמו של הילד לבין דגם היחסים של האם עימה יוזם הילד אינטראקציה . נראה כי ילדים חיפשו תמיכה רגשית ועזרה קוגניטיבית ופיזית רבה יותר מאמהות אשר דגם היחסים שלהן תואם את דגם היחסים של אמם. כלומר, ילדים אשר לאמם דגם יחסים בטוח, פנו יותר לאמהות בעלות דגם יחסים בטוח, וילדים, אשר לאמם דגם יחסים לא-בטוח, גילו נטיה לפנות לאמהות בעלות דגם יחסים לא-בטוח. ניתן לראות שבחיפוש תמיכה רגשית בלטו בעיקר ילדים לאמהות בעלות דגם יחסים לא-בטוח, אשר נטו לפנות לאמהות שגם הן היו בעלות דגם יחסים לא-בטוח. הנטיה לפנות לאם אשר דגם היחסים שלה שונה מזה של אימו של הילד היתה נמוכה.

ביבליוגרפיה

Anderson, K.E., Lytton, H. & Romney, D.M. (1986). Mothers' interactions with normal and conduct-disordered boys: who affects whom? Developmental Psychology, 22, 604-609.
Belsky, J. (1984). The determinants of parenting; A process model. Child Development, 55, 83-96.
Biringen, Z. (1990). Direct observation of maternal ssensitivity and dyadic interactions in the home: Relations to maternal thinking. Developmental Psychology, 26, 278-284.
Bowen, M. (1986). Toward the differentiation of the self. In M. Bowen (Ed.). Family Therapy in Clinical Practice. New York: Jason Aronson.
Bugental, D.B., Blue, J. & Lewis, J. (1990). Caregiver beliefs and disphoric affect directed to difficult children. Developmental Psychology, 26, 631-638.
Byng-Hall, J. (1995). Rewriting Family Scripts, Iimprovisations and Systems Change. New York: Guilford.
Cassidy, J. (1994). Emotion regulation: Influences of attachment realtionships. In: N.A. Fox (Ed.) The development of emotion regulation. Monographs of the Society for Research in Child Development, 59, 228-249.
Crowell, J.A. & Feldman, S.S. (1988). Mothers' internal models of relationships and children's behavioral and developmental status: A study of mother- child interaction. Child Development, 59, 1273-1285.
Dumas,J.E. & LaFreniere, P.J. & Serketich, W.J.(1995). “Balance of Power: A transactional analysis of control in mother-child dyads involving socially competent, aggressive, and anxious children. Journal of Abnormal Psychology, 104, 104-113.
Frazier, P.A., Byer, A.L., Fischer, A.R., Wright, D.M. & DeBord, K.A. (1996). Adult attachment style and partner choice: correlational and experimental findings. Personal Relationships, 3, 117-136.
Hinde, R.A. (1997). Realtionships : A Dialectical Perspective. Hove, East Sussex: Psychology Press.
Kenny, D.A. & La Voie, L. (1984). The social realtions model. Advances in Experimental Social Psychology, 18, 141-182.
Kerns, K.A. & Barth, J.M. (1995). Attachment and play: Convergence across components of parent-child relationships and their relations to peer competence. Journal of Social and Personal Relationships, 12, 243-260.Main, N.M. & Goldwyn, R. (in press). Interview-based adult attachment classification: Related to infant-mother infant-father attachment. Developmental Psychology.
Mash, E.J. & Johnston, C. (1990). Determinants of parenting stress: Illustrations from families of hyperactive children and families of physically abused children. Journal of Clinical Child Psychology, 19, 313-328.
Morris, D.L. (1980). Infant attachment and problem-solving in the toddler: Relations to mothers' family history. Unpublished doctoral dissertation, University of Minnesota.
Pearson, J.L., Cohn, D.A., Cowan,P.A. & Cowan, C.P. (1994). Earned – and continuous-security in adult attachment: Relation to depressive symptomatology and parenting style. Development & Psychopathology, 6, 359-373.
Perner, J. (1991). Understanding the Representational Mind. Cambridge, MA: MIT Press.
Pipp, S. (1990). Sensorimotor and representational internal working models of self, other, and relationship: Mechanisms of connection and separation. In: D.Cicchetti & M. Beeghly (Eds.), The Self in Transition: Infancy to Childhood (pp. 243-264). Chicago: University of Chicago Press.
Putallaz, M., Costanzo, P.R., & Smith, R.B. (1991). Maternal recollections of childhood peer relationships: Implications for their children’s social competence. Journal of Social and Personal Relationships, 8, 403-422.
Ricks, M.H. (1985). The social transmission of parental behavior: Attachment across generations. In I. Bretherton & E. Waters (Eds.) Growing Points of Attachment Theory and Research. Monographs of the Society for Research in Child Development, 50, (Serial No.209) 211-227.
Rubin, K. H., Booth, C., Rose-Krasnor, L., Mills, R.S.L. (1995). Social relationships and social skills : A conceptual and empirical analysis. In: S. Shulman, (Ed.). Close Relationships and Socioemotional Development. (pp. 63-94). NJ: Ablex.
Sagi, A., Lamb, M.E., Lewkowicz, K.S., Shoham, R., Dvir, R. & Estes, D. (1985). Security of infant-mother,-father, and metapelet attachments among Kibbutz-reared Israeli children. In I. Bretherton & E. Waters (Eds.) Growing Points of Attachment Theory and Research. Monographs of the Society for Research in Child Development, 50, (1-2, Serial No.209), 257-275.
Spieker, S.J. & Booth, C.L. (1988). Maternal antecedents of attachment quality. In J. Belsky & T. Nezworski (Eds.). Clinical Implications of Attachment. (pp. 95-135). Hillsdale, NJ: Erlbaum
Sroufe, L.A.,Fox, N. & Pancake, V. (1983). Attachment and dependency in developmental perspective. Child, Development, 54, 1615-1627.
Sroufe, L.A. (1983). Infant-caregiver attachment and patterns of adaptation in preschool: The roots of maladaptation and competence. In M.Perlmutter (Ed.) Development of Policy Concerning Children with Special Needs, The Minnesota Symposia on Child Psychology, Vol. 16, (pp. 41-83).
Sroufe, L.A. & Fleeson, J. (1986).Attachment and the construction of relationships. In W.W.Hartup & Z.Rubin, (Eds.) Relationships and Development, Hillsdale,NJ: Erlbaum. (pp. 51-71).
Sroufe, L.A. & Fleeson, J. (1988). Relationshps within families: Mutual influences. In R.Hinde & J.Stevenson-Hinde (Eds.), The Coherence of Family Relations, Oxford: Oxford University Press. (pp. 27-47).
Susman-Stillman, A., Kalkose, M., Egeland, B. & Waldman, I. (1996). Infant temperament and maternal sensitivity as predictors of attachment security. Infant Behavior and Development, 19, 33-37.
Swann, W.B., Stein-Seroussi, A. & Giesler, R.B. (1992). Why people self-verify. Journal of Personality and Social Psychology, 62, 392-401.
van IJzendoorn, M.H., Kranenburg, M.J., Zwart-Woudstra, H.A., van Busschbach, A.M. & Lambermon, M.W.E. (1991). Parental attachment and children's socio-emotional development: Some findings on the validity of the adult attachment interview in The Netherlands. International Journal of Behavioral Development, 14, 375-394.
Van den Boom, D.C. & Hoeksma, J.B. (1994). The effect of the infant irritability on mother-infant interaction: A growth-curve analysis. Developmental Psychology, 30, 581-590.
Ward, M. J. & Carlson, E.A. (1995). Associations among adult attachment representations, maternal sensitivity, and infant-mother attachment in a sample of adolescent mothers. Child Development, 66, 69-79.
Waters, E. & Deane, K.E. (1985). Defining and assessing individual differences in attachment relationships: Q-methodology and the organization of behavior in infancy and early childhood. In I. Bretherton & E. Waters, Growing points of attachment theory and research. Monographs of the Society for Research in Child Development, 50, (Serial No. 209) 
שיתוף ברשתות חברתיות:

כתוב/כתבי תגובה