בניית ההבדל המגדרי דרך התנהגות גופנית בגיל הגן

Martin, Karin A.(1998). Becoming a Gendered Body: Practices of Preschool. American Sociological Review, 63: 494-511.

תרגמה ועיבדה תמר שפירא

מתוך האתר: "שוות או לא" -סביבה לימודית מודעת מגדר:
http://gender.mofet.macam98.ac.il

חוקרות פמיניסטיות רבות טוענות שהבדלים רבים בין המינים, בעיקר הבדלים גופניים, מדגישים את אי השוויון בין המינים ובמאמר זה מנסה החוקרת לענות על השאלה כיצד נבנו הבדלים אלו. ילדים הם מטבעם פעילים מבחינה פיזית ומוסדות החינוך מטילים פיקוח משמעתי שמכוון את גוף הילדים ומכין את הילדים לעולם החברתי הרחב יותר. באותה עת הוא מצמיח גם גוף מגדרי.

קרין מרטין מאוניברסיטת מישיגן (1998Martin) ערכה תצפיות בחמש כיתות של קדם-יסודי במטרה לבחון כיצד תנועות יומיות, התנהגויות ושימוש במרחב הפיזי הופכים מגדריים. החוקרת מצאה כי הקוריקולום הסמוי השולט בהתנהגויות הגופניות של ילדים במטרה לעצב אותם מבחינה קוגניטיבית משרת באותה עת ממש מטרה נוספת, הוא הופך ילדים בעלי התנהגויות,תנועות ומעשים דומים, לבנים ולבנות, לילדים בעלי מנהגים שונים. התצפיות במחקר זה מציעות שמורים/ות עוזרים/ות לבנות את ההבדל המגדרי דרך התנהגויות הגופניות.

מרטין זיהתה חמש קבוצות של מנהגים ומעשים שיוצרים הבדלים אלו:

לבישת בגדים
מתן רשות להתנהגות חופשית/בלתי פורמלית או דרישה להתנהגויות פורמליות
פיקוח על קולות
הוראות מילוליות ופיזיות של גננות המתייחסות לגוף הילדים
אינטראקציות פיזיות בין ילדים
מרטין מציינת שאותו קוריקולום סמוי שיצר הבדלים גופניים בין המינים גם גרם לכך שהבדלים אלו ייראו ויתנו הרגשה שזהו דבר טבעי. להלן ממצאים מרכזיים מן המחקר:

לבוש
לבגדים ובעיקר לצבעיהם יש בקדם-יסודי משמעות מגדרית. כ-61% מהבנות היו לבושות בגדים בצבע ורוד כל יום. בנים לבשו בדרך כלל בגדים בצבעי יסוד,שחור,ירוק וכתום. (בנים אף פעם לא לבשו ורוד). 32% מתוך בנות החמש במחקר לבשו שמלות. ללבוש שמלה מגביל את הבת בקדם-יסודי מבחינה פיזית וזה כולל לא רק את השמלה אלא גם את הידיעה איך להתנהג בשמלה המגבילה. הבנות לבשו יחד עם השמלות גרבונים חוו אי נוחות בבגדים אלו, משום כך הקדישו זמן רב לסידור הבגדים ו/או הגוף. כמו כן גננות סידרו ותיקנו לבוש אצל בנות הרבה יותר מאשר אצל בנים.

התנהגויות פורמליות ובלתי פורמליות
התנהגויות פורמליות הוגדרו כאלו שנדרשות במוסד חינוכי, כמו הרמת אצבע לקבלת רשות דיבור או ישיבה זקופה על כסא. התנהגויות חופשיות היו לצעוק, להשתרע על הרצפה כשהגננת מציגה משהו בפני הילדים ולרוץ בתוך הכיתה. נמצא שהבנים בכיתות המחקר הורשו וקיבלו עידוד להתנהגויות חופשית בדרכים שונות והבנות קיבלו יותר עידוד להתנהגויות פורמליות יותר. 82% מההתנהגויות הפורמליות הנצפות היו של בנות ולעומת זאת 80% מההתנהגויות החופשיות היו של בנים. גננות העירו יותר לבנות על ישיבה מרושלת ועל תנועות גוף לא יפות כגון ישיבה "פתוחה", השתטחות על הרצפה וזחילה.

תצפיות על גננות שאמרו לילדים להיות בשקט ולהנמיך את קולם
דיבור או צעקה הוא ניסיון גופני שמעורבים בו הפה, הגרון, בית החזה, הסרעפת וביטויי פנים וקול הוא אחד הדברים שמורים ובתי ספר מעונינים להכניס למשמעת. כחלק מההכנה לדרישות בית הספר ומוסדות חברתיים אחרים מלמדים את הילדים רמות מתאימות של קול, רעש ומשמעת קולית. מרטין מצאה שהחינוך למשמעת מסוג זה הוא מגדרי. לבנות נאמר להיות בשקט או לחזור על דבריהן בקול "יפה" יותר פי שלוש מאשר לבנים. נמצא ש 73% מההנחיות להנמיך את הקול ניתנו לבנות ורק 26% ניתנו לבנים. ממצא זה מעניין במיוחד כי משחקם של הבנים היה לעיתים תכופות יותר רעשני. כמו כן, ההערות שניתנו לבנים היו בדרך כלל קבוצתיות כגון "להירגע" וההערות לבנות היו אישיות וישירות.
כך הגבילו הגננות לא רק את קולותיהן של הבנות אלא גם את הקפיצות ואת ההנאה של הבנות מהמשחקים שהקולות היו חלק בלתי נפרד מהם, הבנות העבירו את ההוראות שקיבלו גם אל המשחק. התצפיות על תגובת הגננת לגבי ריבים בין ילדים הראו שבת שהייתה מעורבת בריב נתבקשה להירגע ולפתור את הבעיה יפה. גם בנים נתבקשו לפתור בדיבור בעיות אך רק כשהיו ריבים קשים.

הוראות גופניות
מורים נותנים הוראות רבות לילדים באשר למה שהם צריכים לעשות עם גופם. 65% מההוראות הגופניות שניתנו הופנו אל בנים, 26% הופנו אל בנות ו 9% אל קבוצות מעורבות. מספרים אלה מציעים שעל הבנים הוטלה משמעת גופנית קשה יותר, אך גם סוג ההוראות הגופניות היה מיגדרי.ראשית, בנים צייתו להוראות הגופניות ב48% מהפעמים ובנות צייתו כ 80% מהפעמים. הסבר אפשרי לכך הוא שבנים עשויים לקבל יותר הוראות מפני שהם מצייתים פחות ולכן חלק מההוראות חוזרות על עצמן. שנית ההוראות הגופניות של מורים כלפי בנים היו כלליות יותר ובלתי ישירות, הם רק קיבלו הוראה להפסיק התנהגות אך לא הוצעה להם אלטרנטיבה התנהגותית.רשימת ההוראות כללה: להפסיק לזרוק, להפסיק לקפוץ,לא לרוץ,לא לדחוף וכו'. בנות קיבלו רק 15% הוראות מסוג זה. הוראות הגננות לבנות היו בדרך כלל יותר מהותיות ויותר ישירות. לבנות נאמר איך עליהן לנהוג במקום מה עליהן להפסיק לדוגמא: דברי ואל תצעקי,שבי פה, הרימי את זה מהרצפה,תני את זה לי, תהיי נחמדה.

יתכן שבנות קיבלו פחות הוראות מגבילות מבחינה גופנית אך הן היו יותר ישירות. הבדל מגדרי זה נתן לבנים יריעה רחבה יותר של אפשרויות מה יוכלו לעשות עם גופם לאחר שיפסיקו התנהגות מסוימת בעוד שהבנות הופנו למערכת אפשרויות מוגדרת מראש.

אינטראקציות גופניות בין גננות לילדים
גננות הנחו ילדים גם בדרך גופנית, למשל לעיתים תכופות גננות אחזו בילדים כדי לעצור את ריצתם, טפחו על גבם כדי לגרום להם להסתובב ולשים לב או סובבו את פני הילדים אליהם כדי שיקשיבו להוראות. רבע מכל המגע הפיסי בין הגננות לילדים היה כדי לפקח על הילדים מבחינה גופנית. האינטראקציה בין הגננות לילדים נאספה לשלוש קטגוריות: חיובית, שלילית ונייטרלית. אינטראקציה גופנית נחשבה חיובית כשהיה לה אופי מנחם, עוזר משחקי או עדין. שלילית נחשבה אינטראקציה משמעתית, אסרטיבית, מגבילה או שהתקיימה בבירור בניגוד לרצון הילד. אינטראקציה נחשבה נייטרלית כשהייתה קלה מאד. נמצא של 54% מהבנות ול 60% מהבנים היו אינטראקציות פיסיות חיוביות עם הגננות, ל-15% מהבנות ול-35% מהבנים היו אינטראקציות פיסיות שליליות עם הגננות ול 31% מהבנות ול-4% מהבנים היו אינטראקציות פיסיות נייטרליות.

החוקרת מציעה שכשם שנזיפות קשות שניתנות תכופות יכולות להגביר את התנהגותם המפריעה של הבנים גם הוראות גופניות שניתנות בתכיפות יכולות לגרום לכך. מאחר שבנים התנסו יותר מבנות באינטראקציות שבהן הוגבלו פיסית על ידי מבוגר שהיה חזק מהם וכעס עליהם סביר יותר שהם יחברו אינטראקציות גופניות עם מאבק ועם כעס ולכן סביר יותר שיהיו תוקפניים ומפריעים.

אינטראקציות גופניות בין ילדים
במסגרת החינוך הקדם יסודי נמצאים יחד ילדים מקבוצות שונות ויוצרים ביניהם אינטראקציות שבהן הם משתתפים בקוריקולום הסמוי ומחנכים למשמעת זה את גופו של זה בדרכים מגדריות. בנים ובנות מלמדים את חבריהם בני/ות אותו המין על הגוף והילדים שנצפו במחקר חיקו יותר את בני/ות מינם/ן מאשר את בני/ות המין השני וגם עודדו אחרים/ות לחקות אותם/ן, דבר המפתח התנהגויות מגדריות. האינטראקציות בין בני/ות שלוש היו דומות ואילו אצל בני/ות החמש אפשר היה לראות הבדלים בהתנהגות הגופנית. אצל בנים, בעיקר בקבוצות של שלושה ויותר, הפעילות הפיסית הייתה מאד אקטיבית, פראית ותכופה והם חוו מגעים אלו בהנאה רבה ולא כעוינים או שליליים. אינטראקציות בין המינים היו שליליות יותר מאשר בתוך אותו מין: כ 30% מהמגעים בתוך כל מין היו שליליים בעוד ש 60% מהמגעים בין המינים היו שליליים, כלומר היו בהם עוינות, כעס, הגבלות ופגיעה. אינטראקציות שליליות מתרחשות כאשר יש "פלישות" או הפרעות למהלך המשחק של ילדים ממין אחד על ידי ילדים מהמין השני. לטענת מרטין ילדים יוצרים, מעצבים ומפקחים על גבולות המגדר באופן גופני.