ארנבון ואני

אז איך לא חשבו על זה קודם?

מאנגלית עדי חן. הוצאת כינרת.

סוקרת: ענת שפירא *

ספרי פעוטות עוסקים בעיקר בסביבתו המיידית של הילד ובעולם בעלי החיים. לרוב יש בהם מלל קצר ואיורים גדולים וצבעוניים וברורים.
הספרים לצעירים ביותר כוללים בעיקר שמות חפצים, בעלי חיים, וצבעים. אחרי כן מתווספים לחפצים ולבעלי החיים עלילה קצרצרה כלשהי.

ספרים אלה כתובים מתוך ההנחה לפיה הילד עומד במרכז חווית הקריאה. על המבוגר המקריא ליצור חוויה נעימה ומעניינת עבור הילד, בסגנון "מה זה?" "זאת ג'ירפה" או "איך עושה פרה? – מוו" והתוצאה – המבוגר לא סופג גירוי או סיפוק מהספר, הוא משתעמם מהתוכן ומנסה לגרות את הילד לתגובה כדי לקבל חוויה משמעותית כלשהי. גם כאשר מתווספת לספר עלילה קצרה לרוב היא איננה מאתגרת את הקורא המבוגר אינטלקטואלית או רגשית ודפוסי האיור של החיה החמודה כבר נשחקו עד כדי פיהוק. לעיתים נדמה שכל כך התרגלנו עד שהפסקנו לשאול – למה ילד בן שנתיים צריך לדעת מה זה פיל? או למה ספרי הפעוטות כל כך דומים אחד לשני.

אז מה עושים? גריספן ושורץ מציעות דרך חדשה ומרעננת ליצור חווית קריאה לפעוטות. לא עוד הילד לבדו במרכז והמבוגר על תקן מקריא – מפעיל ומשרת אלא חוויה משותפת שתהנה ותרגש את ההורה והילד ביחד.

אז איך עושים את זה? היוצרות בחרו במדיה שלא היה נהוג להשתמש בה בספרי פעוטות – צילום. כמה פשוט! אבל לא סתם צילום מהסוג של "פרה" "סוס" וכו', אלא צילום מעובד ואומנותי היוצר אווירה מסוימת ומכוונת היטב.

ולא רק המדיה והסגנון שונים. השינוי העיקרי הוא בהתייחסות לקורא. ספרי החפצים והחיות, מציגים (כביכול), את העולם כפי שהוא נשקף מעיניו של הילד (או יותר נכון כפי שהוא אמור להראות בעיניו) ולא מתייחסים לשאלה מה רואה המבוגר? מה מעניין את המבוגר?

יוצרות הספר שאלו והגיעו לתשובה שהדבר שהכי מעניין את המבוגר בשעת חווית הקריאה, זה הילד. ולכן הן מעמידות את הילד במרכז הספר, כפי שהוא משתקף מעיני המבוגר.

גיבור סיפרן הוא תינוק כבן שנה, לבוש בבגדי חורף סרוגים. הספר כולו צבוע צבעי פסטל רכים בגווני סגול צהבהב ירקרק והתינוק שאותו הן צילמו הוא חמוד, אבל מה זה חמוד! כזה חמוד שקשה מאוד להתעלם ממנו או לא להתרגש ממנו, ומתי בפעם האחרונה התרגשנו ככה מדובון או ארנבון.

הצילומים מוצגים בתוך מסגרות כך שהם נראים כצילומים מתוך אלבום תמונות משפחתי ונוצרת אוירה ריאליסטית תיעודית. יחד עם זאת הרקע והמסגרות מעוטרים בשפע פרחים, עלעלים ודגמים היוצרים אוירה כמו חלומית והזויה.

מהצילומים עולה תחושה אינטימית של היכרות עם תינוק מסוים, אמיתי וחד פעמי, אך העיבוד מציג תינוק שיכול להיות כל ילד וסביבה שהיא, בכל מקום ובכל זמן. התוצאה מזמינה מהקורא מקסימום הזדהות וחוויה. צילומי התקריב המתמקדים בהבעות של התינוק – כשהוא צוחק וכשהוא בוכה, מקרבים את הקורא אל עולמו הפנימי של התינוק ומזמינים את הקורא, המבוגר והצעיר, לקחת חלק בעלילה.

הטקסט הקצר כתוב בחן רב ומתורגם בצורה מוסיקלית והרמונית על ידי עדי חן.
במרכז הספר יחסי הידידות העמוקים בין התינוק לארנבון המחמד שלו. הסיפור פשוט ומינימאלי וסוד קסמו טמון באיכות האומנותית הגבוהה של הטקסט והצילומים.

הספר פונה לחושים בצורה מתוחכמת הסוחטת הזדהות רגשית. ספר כזה יכול בקלות להפוך לקיטש רדוד ושטחי – אבל הוא לא. ברבדים העמוקים יותר מעלה הספר שאלות רציניות ומורכבות הנוגעות ביחס שבין דמיון ומציאות, ביחסים בין בעלי חיים לבני אדם, תפקיד הצילום כמתעד מציאות או כמעצב מציאות, ביחסים שבין מבוגרים לילדים, ברווח שבין קיטש לאומנות ועוד.
מעניין, שונה ומה זה חמוד.

* ענת שפירא היא דוקטורנטית לספרות ילדים באוניברסיטת תל-אביב, חברת צוות "מרכז ימימה לספרות ילדים" במכללת בית-ברל וצפרית.