מירי מתתיה, מרצה במכללה הטכנולוגית בכרמיאל ומנחה הורים
אנו חיים בעידן וידאו-קליפי, כאוטי ומקוטע. אנו מופגזים בצלילים, קולות, טעמים, ריחות ותחושות. חישבו על קניון הומה אדם, שבו הרמקולים מכריזים על הנחות, מוסיקה שונה בוקעת מכל חנות, הטמפרטורה משתנה בהתאם למקום אליו נכנסנו, ריחות הפיצה מעורבים בריחות של הפלאפל, אנשי מכירות ניגשים אלינו ומציעים לנו את מרכולתם, אנשים מתנגשים בנו בגלל הצפיפות…
אנו, המבוגרים, מסוגלים בדרך כלל להתמודד עם שלל הרשמים. לעיתים אנו צונחים באנחה על הספה ומכריזים: "אני לא יכול יותר!" אולם התינוקות הפעוטות והילדים מתקשים לארגן ולהבין את שלל ההתרחשויות שסביבם.
בעבר הרחוק, קצב החיים היה איטי יותר וכל מה שהגיע אל התינוק והילד היה פריו של תהליך שלקח זמן ממושך. על מנת לאכול פיתה עם זעתר- ראה הילד איך קרוביו עמלים בשדות, מובילים את החיטה על גבי חמורים לטחנת הקמח, כיצד אמו לוקחת את הקמח ומוסיפה מים ומלח, ולשה…ואופה…ומוסיפה זעתר שקטפה יחד איתו בשדה. אם הילד קיבל תפוח מגורר, הרי שאמו הלכה איתו לגינה, קטפה תפוח, קלפה, גיררה על פומפייה והניחה בצלחת. כיום, במקרים רבים, התהליך היחיד הוא פתיחת צנצנת המזון המוכן.
על מנת לקבל נעליים חדשות (פעם בשנה!) הלך הילד עם אביו לסנדלר ועמד כאשר קצה אפו מגיע אל שולחן הסנדלר והוא מציץ בהשתאות כיצד האומן חותך את העורות, מדביק, תופר ועוד. כך גם הייתה החוויה של הילד אצל הנגר אשר בנגריה שלו היה ריח טוב של עצים והוא הכין שולחן חדש לבית.
ילדינו כיום, הולכים ל"סופר" ורואים את הוריהם מעמיסים מוצרים מוגמרים בתוך עגלת הקניות. כיצד הגיע החלב לתוך קופסאות הקרטון הגדולות? מאין הגיעה החסה למדפים? ילדינו יודעים את התשובה רק מתוך ספרי- תמונות ומן הטלוויזיה. רשתות גדולות אשר מספקות רהיטי פורמייקה, בגדים מוכנים ומכשירי אלקטרוניקה- כולן מפגישות את ילדינו מיום היוולדם עם תוצאות ומוצרים מוגמרים בלבד.
כאשר הולך הילד עם אבא או אמא לעבודתם, הוא רואה אותם יושבים מול המחשב ומקישים במקשים. "מדוע הם עושים זאת? אין לכך שום משמעות!" חושב הילד. "הרי לא יוצא כלום מן המחשב, לא נוצר שום כלי או חפץ או מאכל חדש". לעיתים יוצא דף מן המדפסת, אך קשה מאד לקשר בין הפעולה (הקלדה) ובין התוצר (עמוד צבעוני).
הדבר פוגע, כמובן, ביכולת הארגון, המיון, ההמשגה וההבנה של הילדים. מספרם של הילדים בעלי קשיי קשב וריכוז, קשיים בהבנה ובארגון ידע, וקשיים בהתארגנות הולך ועולה. לעומת זאת, הגדילה כאשר הילד מוקף בתהליכי-חיים (חקלאות, הכנת מזון, יצירה, בנייה, תפירה ועוד) מאפשרת לו להתפתח תוך רכישה מדורגת וברורה של מושגים.
ניקח לדוגמא את תהליך האפייה של לחמניות: אנו ניקח קמח, נוסיף לו יחד עם הילד- מים, מלח, שמרים (אשר התפחנו בכוס מים פושרים יחד עם סוכר) נוסיף שמן, נלוש, נחתוך לחתיכות, נעצב כרצוננו, נכניס לתנור החם, נוציא את הלחמניות האפויות ונכבד את האופים הקטנים. מה ילמד מכך הילד?
א. תכנון והתארגנות- אנו נניח את המצרכים וכלי האפייה על השולחן ונוודא שיש לנו את כל הדרוש לאפייה.
ב. היגיינה: שטפנו ידיים לפני הלישה?
ג. שפה: נקרא לכל אחד מן המרכיבים בשמו, ונתאר את הפעולות (כעת נלוש ולאחר מכן נרדד…)
ד. מושגים מתחום הביולוגיה: נראה את השמרים לפני שתפחו ולאחר שהשרינו אותם, גם אם הילדים לא יבינו את התהליך- הם ירכשו ידע בסיסי לגביו. מושגים הקשורים לטמפרטורה: "אופים ב- 180 מעלות! אתם יודעים כמה זה חם?!"
ה. מוטוריקה עדינה: לישת הבצק ועיצובו, פיזור שומשום על הלחמניות…
ו. יחסים חברתיים: חלוקת העבודה, התחשבות בחברים וב"טריטוריה" שלהם על גבי שולחן העבודה.
ז. דחיית סיפוקים: "אוףףף…מתי זה כבר יהיה מוכן? בא לי לאכול את הלחמניות!"
ח. פיתוח חושי: חוש הריח, הטעם, המישוש. הרי לחמנייה שיצאה מתוך שקית ניילון, חסרה ריח, היא קרירה ואינה נעימה למגע.
ט. חשוב התהליך! אם לא היינו עושים אותו בקפידה ותוך שימת לב לפרטים, הרי שלא היו לנו לחמניות בסוף!
י. וחשוב מאד: הילד ירגיש כבוד לתוצר. הוא יידע כמה קשה ומסובך היה לייצר לחמנייה כזו. הרי אנו קונים לו צעצועים במאות שקלים, אך מכיוון שהוא לא לקח חלק בתהליך של הכנתם, הוא מסוגל להשליך אותם על הרצפה ולדרוס אותם ברגליו ללא שום הערכה.
אם כך, מכל הסיבות שהוזכרו כאן, חשוב מאד שילדים מגיל הפעוטון והגן ייקחו חלק בתהליכים.
איזה תהליכי-חיים אפשריים במעון?
א. תהליכי ניקיון וסדר: הללו צריכים להיות חלק מן הזמן שמוקצב לפעילות. המטפלת אינה צריכה "לתקתק" את ניקיון שולחן החימר, אלא לאפשר לילדים לנקות אותו (לא נורא…אח"כ היא תעביר מטלית פעם נוספת). הילדים יסדרו את הצעצועים בגן ובחצר- לא בלחץ של זמן "כי אנחנו צריכים לצאת/להיכנס"- אלא מתוך הבנה שזה חשוב שהילד יהיה חלק מתהליך שיש לו התחלה (הוצאת הצעצוע מן הארון) אמצע (שימוש בצעצוע) וסיום (הכנסה חזרה לארון).
ב. תהליכי אפייה: למשל: אפיית עוגיות בימי ראשון, אשר ישמשו לאכילה במשך כל השבוע, הכנת לחמניות בימי שלישי וחלות בימי שישי.
ג. חיתוך ירקות: (בהתאם לגיל)- בעזרת סכינים שאינם חדים מידי יחתכו הילדים מלפפונים, פלפלים, גמבות ועוד. הם יראו את הירקות בשלמותם לפני החיתוך ויאכלו אותם בסלט לאחר מכן. גם מרק ירקות בחורף יכול לספק תהליך מעניין.
ד. חיתוך פירות: לסלט פירות או סתם להגשה בארוחת עשר.
ה. קילוף ביצים קשות ומעיכתן (יחד עם אבוקדו בעונה…).
ו. כמובן ישנן פעילויות רבות נוספות (אריגה, תפירה, שיוף, כתישה- בהתאם לגיל הילדים והאנרגיות של המטפלת).
שימו לב! כאשר המטפלת מכינה עוגת שוקולד והילדים צופים בהכנה ומידי פעם מקבלים "טעימה" מן העיסה, הם אינם שותפים פעילים בתהליך וכך אנו מפסידים חלק מן היתרונות שציינו.
מדוע לא הזכרנו כאן "יצירה"? משום שביצירה חסר המימד של משמעות. הילד אמנם נהנה למרוח צבעי אצבעות, ואף לנקות את השולחן, אבל חסרה התשובה לשאלה: בשביל מה? היצירה בגיל הפעוטון איננה מבטאת תפיסה אמנותית של הפעוט אלא התנסות בחומרים בלבד. אם זמננו מוגבל, הרי שעדיף ש"שולחן היצירה" ייוחד לתהליכי חיים.
איך מתארגנים לתהליכי בישול במעון?
בכל יום שולחן אחד מתוך שלל האפשרויות במעון מיועד להכנת מזון. אפשר להתאים אותו לחגים וכך נשיג גם חיבור לתרבות שלנו: בחנוכה לביבות תפוחי אדמה, בט"ו בשבט- סלט פירות, בחג השבועות ניתן אפילו להביא גרגרי חיטה ולאפשר לכתוש אותם בעלי ומכתש שרכשנו בשוק. אך כאמור- גם בימי חול ניתן לאפות. אנחנו נראה את הצמא של הילדים לפעילויות מסוג זה, נחוש את השמחה שלהם ו"נשמע" את השקט כאשר הם עובדים ומרוכזים במעשה.
ובונוס קטן נוסף: הורים שמקבלים שקיק קטן ובו אזני המן מתוצרת ילדיהם, מביעים התפעלות כנה והנאה גלויה מן האכילה- בניגוד ל"יצירות" מחומרים ממוחזרים אשר בשקט-בשקט עושות את דרכן לפח האשפה.
ומה עם הטבחית? נצטרך לשכנע אותה שההשתתפות בתהליכי אפייה ובישול חשובים להתפתחות הילד ובכך היא תורמת לעשייה החינוכית במעון.