בבית ובחוץ

חרוזים מאת רחל (בלובשטיין)
ציורים: ו. שכט.
הוצאת תמוז, 2001.

ביקורת: סיגלית אבירם sigalitav@gmail.com

עבור מבוגרים רבים ספרות ילדים מסמלת זיכרון ילדות, געגוע, נוסטלגיה. אם זה שיר הערש ששרה אמא, אם זה סיפור שאהבנו במיוחד כשהיינו קטנים ואם זה ספר הרפתקאות שאתו גדלנו. כמעט לכולנו יש ספר או סיפור כזה. כמבוגרים, שזוכרים לטוב את אותו שיר, סיפור או ספר, אנו רוצים שגם הדור הצעיר יתוודע אליו ויאהב אותו באותה מידה. לא תמיד זה עובד. לעיתים קרובות מה שעניין אותנו לפני 15, 20 ו-30 שנה, לא ממש מעניין את "הילדים של היום", כפי שנהוג לומר. לעיתים השפה כבר ארכאית, התוכן לא רלוונטי ואינו מעורר מתח, הזדהות או רגשות. אין הכוונה כאן לספרים קלאסיים בתרבותנו שמתוקף היותם 'קלאסיקה' הם פורצי מקום וזמן (כמו למשל: "פו הדב", "אליס בארץ הפלאות", "פיטר פן", ספרי ז'ול ורן ורבים אחרים), אלא לרוב ספרי הילדים הישראליים והמתורגמים, אשר לא נכנסו לאותו היכל אלמותי.

לעיתים נדירות נעשה חיבור מופלא בין הנוסטלגי לבין העכשווי. ההוצאה לאור של חרוזי רחל על-פי ציוריו של ו. שכט, היא בדיוק חיבור כזה. זהו פרסום ראשון לספר כמתכונתו המקורית, על-אף שחלפו למעלה משבעים שנה מאז נכתב. לא אפרט כאן את הסיפור שמאחורי הספר, שכן הוא מובא בהרחבה בספר עצמו. טוב עשתה ההוצאה שהוסיפה לספרון קטן ומרגש זה את קורותיהם וגלגוליהם של החרוזים. הספר היה נותר לא שלם בלעדי תוספת זו. בסוף הספר אף מובא ניתוח ספרותי לחרוזי רחל – למתעניינים.

בעיצוב הספר ניכר שהושקעה מחשבה רבה, כדי שלא תאבד אותה תחושת נוסטלגיה ועם זאת שלא יראה מיושן מדי ובלתי מושך. מחשבה זו מורגשת לאורך כל חווית הקריאה. החל מהכריכה וצבעי הדפים הפסאודו-מיושנים, דרך האיורים הנפלאים, התמימים והרכים של שכט וכלה בעימוד החרוזים של רחל, ששפתם וסגנונם מזכירים ימים רחוקים. השילוב של כל אלה יחד הוא חגיגה הן למבוגרים והן לילדים. שלא כמקובל, כאן נכתב הטקסט בעקבות הציור ולא להפך, ועובדה זו ניכרת ומשפיעה על האופן שבו "תופסים" החרוזים את הציור ומשלימים אותו. יש בכך עוד דבר – כתיבת הספר וקריאתו מקבילה במידה מסוימת לתהליך ה"קריאה" אצל פעוטות: ראשית הם מביטים באיורים ואחר כך ניגשים אל הטקסט הכתוב.

מוקי צור, שמביא בספר את נקודת המבט הספרותית, כותב: "שירים אלה היו במידת-מה שירת הברבור, שיר לילדים ולזיכרון הילדות בכל הדורות". הספר היה שנים רבות בגדר סוד, תעלומה שרק ילדים מעטים, שקיבלו את הספר באופן אישי מרחל המשוררת יכלו ליהנות ממנו. איזה כיף לגלות סוד כזה, ספר כזה, בפתחה של שנה חדשה ולהפוך אותו לזיכרון ילדות של דור נוסף.