פלפל, או כל מה שכדאי לדעת על גדול כלב

מאת: קרולין הינס.
הוצאת שוקן לילדים, 2003.

סוקרת: סיגלית אבירם sigalitav@gmail.com

האם אתן נמנות על אותן אמהות שכבר "נכנעו" לבקשתו של הילד: "אמא, אני רוצה כלב…" (בקול מתחנן ועיניים בורקות)? האם אתן חלק מאותן משפחות שנשבו בקסמם הרב של הכלבים? אם התשובה היא כן וגם אם אתם רק בדרך להימנות עם אוכלוסיות אלה, הרי שהספר הזה הוא בשבילכם. בעיקר אם התנאי להכנסת החבר החדש למשפחה היה "אבל אתה מטפל בו!" או בגרסא קצת אחרת "הוא באחריותך…" (הפניה היא כאן כמובן לילד שלא יודע את נפשו מרוב אושר על האישור המיוחל, וכמובן מסכים לכל תנאי מבלי לדעת לאן הוא מכניס את עצמו).

"פלפל", כפי שמוצהר בשם הספר הוא מדריך לגדול כלבים ועל כן הוא מוגדר כספר עיון או ספר מידע (אינפורמטיבי) לילדים. כלומר, הוא אינו ספר קריאה במובן של ספרות יפה. אין בו עלילה, פיתוח דמויות וכדומה אלא הסברים מספקי מידע, בדומה לאנציקלופדיות, למשל. אבל "פלפל" פורץ את ההגדרה הזו. הוא גם ספר משחק, הוא גם ספר מצחיק ואפילו אפשר למצוא בו קצת סיפור.

"פלפל" הוא הכלב אותו מלווה הקורא במהלך הספר. בעזרתו לומד הקורא על האכלת הכלב, רחיצתו, הצורך לטייל אתו ולקחת אותו לוטרינר. בעוד הטקסט נשאר אינפורמטיבי לאורך כל הספר ואינו מתייחס לפלפל באף מקום, באיור הקוראים פוגשים את פלפל החמוד כמעט בכל עמוד.

הטקסט אמנם מידעי, למשל: "עליכם לתת לכלבכם מזון בכמות המתאימה לו…", אך הוא חורג מניסוחים מדעיים יבשים והוא מלא הומור: "כשכלבכם רוצה להתבשם בריח טוב במיוחד, הוא רץ ומתגלגל בתוך ערימת זבל פרות… הוא חושב שהוא מריח נפלא…". באותו עמוד איור של פרה המומה מביטה מכלב המתפלש ואומרת "אני לא מאמינה למראה עיני!". דמותו של פלפל ודמויות אחרות שחוזרות בספר, ההומור ושלל ההתרחשויות שעוברות עליו מאפשרות שיהיה כאן גם סיפור – סיפורו של פלפל.

אבל מטרתו הראשונית של הספר היא להדריך והוא אכן עומד במשימתו מבלי לשעמם. היוצרת אינה מסתפקת בדמותו מעלת החיוך של פלפל, ועל מנת להחיות את ההסברים והמידע היא משתמשת בשילוב של טכניקות עיצוביות. טכניקות אלה מסווגות את הספר גם כספר משחק. מה הכוונה? ספרי משחק הם ספרים שבהם לקוראים יש אפשרות להשתתף ולהתייחס לטקסט (הכתוב והמאויר) באופנים נוספים, מעבר לקריאה ולהקשבה. פתיחת מעטפות עם מכתבים, כמו בסדרת "פליקס", היא דוגמא לכך.

כאשר יוצר ספר בוחר לשלב משחקיות בספר, יש לבדוק האם הוא עושה זאת באופן מוצדק?, האם המשחק משרת את הספר? או שמא זהו גימיק בלבד שלא נתנו עליו מספיק את הדעת. ב"פלפל" טכניקות העיצוב השונות משרתות את הטקסט בכך שהן מבהירות את המידע ונותנות לו פן משעשע וקליל.
לדוגמא: בעמוד שבו מוסברים סוגי כלבים, צווארו של הכלב הארוך (כלב נקניק) נפתח מעבר לדף הספר וממחיש את אורכו לעומת כלבים אחרים. בהסבר על יחסי העוינות בין כלבים לחתולים קופץ בפנינו פרצוף זועם של חתול ונותן לקוראים תחושת הפתעה לא נעימה שמולך קופץ חתול עצבני.

בסוף הספר מצורפים שני משחקים חביבים שאינם קשורים למידע, האחד הוא 'מצא את ההבדלים' בין שני כלבים והשני הוא הרכבת פלפל משלכם, למי שאין כלב "מוכן" בבית.

ראוי לציין שההומור והמשחקים בספר אינם באים על חשבון מידע מהימן וחשוב שמקיף את רוב תחומי הטיפול הכרוכים בגידול כלב החל מהבנת 'שפת הכלבים' וכלה בהדברת פרעושים. אמנם המידע כללי, אך הוא בהחלט נקודת מוצא מצוינת שעשויה להיות לעזר לרב לכל המשפחה, כמו גם לחזק אצל הילד את התחושה שאכן הכלב הוא בתחום אחריותו והוא יכול ומסוגל לדאוג לכל צרכיו.

ולסיום, העצה הכי טובה שהספר נותן: "לא חשוב איזה סוג כלב יש לכם, הוא יאהב אתכם יותר מכל, ותמיד ישאר ידידכם. היו גם אתם מסורים לו".

בהצלחה בגידול הכלב וקריאה מהנה!